אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרל

סימן תרכט

סעיף א. כל הדברים כשרים לדפנות ובטו"ז סק"א משום דמשמעות הכתוב דמאספך מגרנך ויקבך קאי אסכך דוקא דדפנות לא אקרי סכך כפשוטו של פסוק וכו' היינו מיתורא וכו' וקרא קאי על פשיטא דקרא וכו'. וזה מרש"י שם (ט' א') ובהגהות או"ח למורי הגאון ז"ל הביא מעט"ז שהביא בשם האו"ז מירושלמי דפוסל גם דפנות מכל הפסול לסכך ומורי הביא מש"ס דילן שהקשה הש"ס בפשי' אלא מעתה עשה סוכה ממחיצות של ברזל וסיכך ע"ג ה"נ דפסולה וכו' ע"ש. והנה דברי האו"ז בשם ירושלמי הובא בד"מ כאן ג"כ והנה דברי רש"י שכ' בטעמא דפשטי' דקרא לא קאי רק על מה דמפורש בקרא גופא דהיינו הסכך משא"כ הדפנות דרק מריבוי בסכות בסכת אתי לא קאי על זה קרא. אמת הדבר במק"א הבאתי מכמ"ק שכתבו כן תוס' האי כללא ע' תוס' ב"ק (ג' ע"א) ד"ה ותוס' ב"ק (כ"ו א') ד"ה ש"מ ותוס' שבת (כ"ח א') ד"ה אלא ויובן קצת בזה דברי הש"ס שבת (קל"א ב') ולכתוב בהדיא ורש"י והגהות הב"ח שם ע"ש ותבין וע' תוס' עירובין (כ"ז ב') ד"ה הו"א ג"כ כזה ותוס' קידושין (כ"ד ב') ד"ה הואיל ותוס' זבחים (ח' סוע"א ורע"ב) בזה ע"ש ואכ"מ אבל מ"מ לפמ"ש תוס' זבחים (ה' ב') דאשכחן כמ"פ דקאי קרא אהילכתא וכן מוכח מבכורות (ט"ז) ע"ש וא"כ מכ"ש דקרא קאי על הריבוי של הקרא עם הקרא ביחד ולשי' תוס' זבחים (ה') הנ"ל בע"כ דבאספך מגרנך קאי על שניהם על הסכך ועל הדפנות אבל הנה בש"ס נזיר (ס"א ב') האמר ר"י הלכה היא בעיר ובתוס' שם פי' דהקרא לא יוכל למעט מה שהיא רק מהלכה ע"ש ומבואר דסתמא דש"ס ס"ל דלא קאי קרא על הלכה וה"ה דלא קאי על מה דהיא ריבוי וזה היא שי' הש"ס בסוכה ב' דהקשה בסתמא אלא מעתה סיכך ע"ג שפודין של ברזל ה"נ דפסולה אבל הירושלמי י"ל דס"ל דקרא יכול למעט ולרבות גם מה דהיא רק מריבוי וקצת משמע כן בהא דמבע"ל בירושלמי פ"ו דגיטין אי קאי ריבוי אריבוי וע' מל"מ פ"ו מגירושין וקצה"ח רס"י רמ"ד בזה ומשמע דרק ריבוי מבע"ל אי קאי אריבוי אבל קרא יכול להיות על ריבוי ומשו"ה ס"ל דדבר הפוסל בסכך פוסל גם בדפנות ודו"ק:

מג"א סק"ג ובהגהות יא"פ שם כ' ובמת"כ לא כוונו יפה וכו' דס"ס אין בדופן האמצעי רק מחמת לבוד לבד ולא מהני לתת עליו שם דופן ע"י לבוד לבד וכו' ע"ש ע' תוס' סוכה (י"ח ב') ד"ה מבואר סברא זו וע' טו"ז או"ח סי' שס"ג ס"ק י"ב ולפמ"ש הטו"ז שם נחלקו ב' דיעות בש"ע בזה ולדיעה הראשונה דהלכתא כותי' ס"ל דגם בכה"ג מהני לבוד ע"ש וע"ע שבת (ט' א') לעולם באסקופת בית עסקינן וכו' וברש"י שם ד"ה באסקופת בסוה"ד ומבואר שם דאפי' בכה"ג אמרי' לבוד וצ"ע:

סעיף א. בהג"ה. וא"צ להעמידן דוקא דרך גדילתן וכו' ע' או"ח החדש בשם מורי הגאון ז"ל בשם ספר הפרדס לרש"י ז"ל דצריך גם בדפנות להעמיד דרך גדילתן ע"ש והנה בטור כ' הטעם דל"צ דרך גדילתן דכיון דא"צ לדפנות שיהי' גי"ק א"כ אין מהסברא דהיכי דעושה הדפנות מגי"ק יהי' דוקא דרך גדילתן ע"ש אבל י"ל הסברא ג"כ להיפך דאע"ג דא"צ לדפנות דוקא מגי"ק כמו בסוכה מ"מ אם עושה מגי"ק א"י לשנות מדרך גדילתן כמו בלולב אבל בסברא זו כבר נחלקו בש"ע אה"ע סי' קכ"ח באם שינה מקום הלידה בגט דא"צ לכתבו ואם שינה בו י"א דפסול דמ"מ אם שינה בו אסור ופסול ודיעה אחרת ס"ל דכיון דא"צ לכתבו לא מגרע בו שינוי ע"ש וע' תוס' גיטין (פ"ח א') בזה וה"נ תלוי בזה וא"כ י"ל דרש"י ס"ל כדיעה שם דפסול בזה אע"ג דל"צ לכתבו מ"מ שינוי פסול בו אבל הטור ס"ל שם ג"כ דכשר וה"נ לשי' ס"ל ג"כ דא"צ להעמיד דוקא כדרך גדילתן ולא ישנה בו כיון דעיקרו אין מעכב וא"ש:

סעיף ז. סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וכו' הר"ז סוכה כשירה לאותו שבת שבתוך החג בלבד וכו'. בש"ס סוכה (ז') אמר רבה (כן הגירסא ברא"ש ולא רבא) וכן לשבת מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת וכו'. וכן אי' שם השני דינין שבש"ע כאן דמגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לסוכה ע"ש אבל הדין הראשון דב' כהלכתן ושלישי אפי' טפח דאמ"ר מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת השמיטו הרי"ף ורמב"ם וע' רא"ש שם בזה ונ"ל בפשי' דבאמת קשה מנ"ל לרבה לומר כן דמגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת ואדרבא נימא להיפך דמגו דל"ה דופן לשבת דצריך ג' מחיצות ולחי ל"ה דופן גם לסוכה והרי כל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן אבל באמת לק"מ לפמ"ש בש"ס תענית (כ"ז) ובשבת (פ"ג) דבדרבנן אמרי' כל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לקולא מקשינן ע"ש וא"כ הרי כ' במג"א לעיל סי' שמ"ה דהיכי דאיכא ב' מחיצות ולחי הוי מה"ת רה"י גמור ע"ש א"כ אמרי' בכה"ג לכ"ע מקשינן וע' בר"ן כאן הקשה כן ותי' דכיון דבכל סוכות יש גם שבת והתורה התירה דפנות הסוכה א"כ בע"כ התירה גם לשבת שבתוך החג ע"ש. אבל הרמב"ם י"ל דלא ס"ל כן בטעמא דרבה רק משום הנ"ל וא"כ הרי כ' המג"א סי' שמ"ה הנ"ל דשי' הרמב"ם דאפי' ג' מחיצות ל"ה רה"י מה"ת ע"ש ומשו"ה השמיט ד' רבה וכנ"ל וא"ש. והנה לשי' שאר הפוסקים דס"ל דהוי רה"י מה"ת ומ"מ השמיטו הא דרבה י"ל דהנה בש"ס קאמר וצריכא (לאשמעינן הני ג' דברים) דאי אשמעינן וכו' ואי אשמעינן הני תרתי משום דחמירתא לקילתא אבל מקילתא לחמירתא (האי קמייתא דרבה מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת) לא צריכא והדבר קשה לכאורה מנ"ל לרבה באמת לומר גם מיגו כה"ג מקילתא לחמירתא מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת הרי הוי מקילתא לחמירתא ודלמא היכי דגלי גלי והיכי דלא גלי דהיינו לחמירתא לא ואי משום סברת הר"ן הנ"ל הרי לפ"ז יקשה למ"ל למימר הא דהדקו"ל דהוי ידעינן בל"ז מכח הכרח סברת הר"ן ובע"כ דלאו הכרחי הוא וא"כ מנא ידע רבה לומר כן. אבל באמת הדבר נכון עפ"ד הש"ס סוכה (ט"ז ב') אמרבב"ח אר"י ר' יהודא בשי' ר' יוסי אמרה וכו' ולא היא לא ר' יהודא ס"ל כר' יוסי ולא ר' יוסי ס"ל כר"י ע"כ לא אמר ר"י התם אלא בע"ח דרבנן אבל הכא סוכה דאורייתא וכו' וע"כ ל"ק ר' יוסי הכא אלא סוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה לא וכו' ע"ש ומבואר דר' יהודא ור' יוסי פליגי בזה דשי' ר' יהודא דמ"ע חמיר מדרבנן אפי' הוא מאיסור שבת דהיא איסור סקילה אבל ר' יוסי ס"ל דאיסור דרבנן הבא מאיסור שבת חמיר ממ"ע דשאר מקומות כיון דהיסוד הוא מאיסור סקילה ומעתה הכא דבאמת הוי כאן מה"ת רה"י רק אסור מדרבנן לטלטל בשבת אבל בסוכה הוי מ"ע ובתוס' שם ע"ב כתבו דהכא אזיל אליבא דר"י דס"ל דמבוי מפולש ניתר בלחי וקורה וכן היא שי' רש"י ע"ש ומעתה לר' יהודא לשי' באמת הוי סוכה חמירא משבת ומשו"ה אמרי' מיגו כה"ג מיגו דהוי דופן לסוכה דהיא מ"ע מהני גם לשבת הכא דבאמת הוי רק דרבנן והש"ס קאמר שפיר דאי לא אשמעינן זאת הו"א כר' יוסי דלא מהני משום דהוי מקילא לחמירתא ולזה אשמעינן דמהני משום דבאמת הוי ג"כ מחמירתא לקילתא וא"כ זה ניחא לרבה אליבא דר' יהודא משא"כ לדידן דפסקינן כר' יוסי דנימוקו עמו ל"מ באמת לשבת וכנ"ל וא"ש:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה