אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרכט

סימן תרכו

טו"ז סק"ג. אלא החילוק דעורות מקרי גידולי ארץ אבל לא מן הארץ דמן הארץ משמע הלשון שצומח מארץ וכו'. ע' ש"ס בכורות (ז' ב') היוצא מן הטמא מטמא לא קאמר אלא מן הטמא וכו' וע' רש"י שם וצע"ק וע' תוס' כתובות (נ"ד ב') ד"ה ארבע דלא נחתי לחילוק זה ע"ש ותבין וע' חולין (קכ"ח ב') א"כ לכתוב רחמנא מבהמה מאי מן הבהמה וכו' ע"ש:

טו"ז סק"ב. והכותב ספר מהרי"ל טעה בזה שתלה הדין אם נטמא ממש ע"ש ע' נת"ח השיג על הטו"ז דמהרי"ל לא קאמר אם נטמא רק על שברי כלים שאין ראוים עוד לקב"ט ומשו"ה הוצרך שמא נטמאו ממש אבל לא על כלים בעצמם ע"ש והשנתו אינו מובנת דמאי נ"מ בשברי כלים אי נטמא ממש דכיון דנשברו נטהרו ומאי נ"מ במה שהיו טמאים ואולי מיירי מהרי"ל בשברי כלים דראוים עוד לתשמיש אחר וכהאי דה' מידות בכלים דאע"ג דנטהרו מטומאתן מ"מ ס"ל כשי' הר' משולם שהובא בש"ג על המרדכי פ"ג דשבת דבכה"ג לא נטהרו בנשבר רק עד שיהי' להם הע"ש כמו טבילה דצריך הע"ש וא"כ הכא חושש שמא נטמא באותו יום אבל הרי הש"ג הביא דברי ר"ת שחולק עליו דגם בכה"ג ל"צ הע"ש ע"ש ובמק"א הבאתי ממשנה כלים (פי"א מ"ג) מוכח כשי' הר' משולם ויתיישב קו' הרא"ש ע"ש ותבין. אבל מזבחים (צ"ד ב') נטמא חוץ לקלעים נוקבן ומכניסן וכו' לא משמע כן וע"ע חולין (קכ"ג א') אמר רבה ב' תשובות וכו' ורש"י שם ד"ה חדא וכו' ג"כ מוכח להיפוך וצ"ע:

סעיף ו. וה"מ שא"ל שפה אבל אי יש לה שפה וכו' אפי' אם נטלה שפתה אין מסככין בה וכו'. ע' בב"י כ' דנלמד זאת ממטלניות דסעיף ב' דאפי' אם א"ב גע"ג אין מסככין בהם וה"ה כאן במחצלת שניטלה השפה ע"ש ולפ"מ שנראה מדברי תוס' שבת (כ"ו סוע"א) ד"ה אין דמטלניות שהי' בהם גע"ג מקודם מקב"ט גם אח"כ אפי' נתמעט מגע"ג ע"ש וא"כ ל"ד להתם דהכא במחצלת כעת אין מקב"ט כשנטלה השפה אבל בבדה"ב יו"ד סי' ר"א העלה דאם הי' פ"א לבזבז והי' כלי מקב"ט גם אחר שנטלה הלבזבז ע"ש וא"כ דמיון הב"י א"ש לשי' והבן. וע' משנה כלים (פי"ב מ"ו) ומודים חכמים לר"ג בטבלא שנחלקה לשנים א' גדול וא' קטן שהגדול טמא וכו' ובתוי"ט שם מוכח כהבדה"ב הנ"ל ע"ש ותבין:

סעיף ז. רמ"א. ואפי' להניחו על הסכך להחזיקו אסור וכו' שמקבלין טומאת מדרס ע"כ. ע' תוס' סוכה (כ"א ב') ד"ה שאין כתבו שם דבשידה תיבה ומגדל המחזיק יותר ממ"ס בלח מותר להעמיד הסכך משום דאין מקבל טומאה כיון דבאה במידה ע"ש והרי כתבו תוס' שבת (מ"ד ב') ד"ה מוכני דבאה במידה מ"מ מקב"ט מדרס ע"ש ומבואר דבמקב"ט מדרס מותר להחזיק הסכך וצ"ע וע' או"ח החדש בשם מו"ר הגאון ז"ל בשם המש"ז אי י"ג מידות קרי הרמב"ם מדבריהם וכ' דרק מד"ס ולא מדבריהם ע"ש אבל בש"ס סוטה (ט"ז א') רנב"י אומר כי קחשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת מדרבנן היא וכו' וע' ברש"י שם ומבואר דק"ו קרי לה מדרבנן ע"ש ותבין:

מג"א סקי"ב. אין הידים נקראין אוכל אלא עד ג"ט וכו'. ואי האוכל פחות מכזית אי שייך בו תורת יד תלוי בפלוגתא ע' חולין (קי"ח ב') ע"ש: סעיף טו. ש"ע. ואין זה פחות מכ"ה קנים וכו'. ע' ירושלמי תרומות (פ"י ה"ג) בזה:

טו"ז ס"ק כ"א. ולכסות בקשין של תבואה אחר שנחבטה וכו'. ע' או"ח החדש כ' מו"ר הגאון דלפמ"ש הטו"ז לעיל סק"ו בפשתן נידק וניפוץ דאסור לסכך משום דמניחין לתוך כרים וכסתות ה"נ בקש רגילין ליתן בשקין ולשכב עליהן ע"ש אבל התם כונת הטו"ז דאם נותן בכרים וכסתות מקב"ט בזה וכמ"ש בהגהות הלבו"ש שם משא"כ הכא דהקש לא נעשה בזה כלי כלל וז"פ: סעיף יב. הג"ה וכל מה דדרכו ליבש תוך ז' מיד דיינין לי' כאלו הוא יבש וכו'. בר"ן משמע הטעם משום דבעינן סוכה הראוי' לז' ימים וזה יתייבש תוך ז"י ול"ה ראוי לז' ימים ע"ש א"כ צ"ע בעושה סוכה בחוש"מ והסכך דרכה לייבש תוך ז' אבל יתייבש אחר סוכות אי כשר בכה"ג כיון דכל ימי הסוכות יתקיים ובש"ס סוכה (כ"ז) במחלוקת ר"א וחכמים אי עושין סוכה בחוש"מ משמע דרק ר"א ס"ל דבעינן סוכה הראוי' לז' ימים ומשו"ה ס"ל דאין עושין סוכה בחוש"מ משא"כ לדידן וא"כ כשר בכה"ג וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה