חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרד
סעיף א. מצוה לאכול בעיוה"כ וכו' ע' חי' הרש"ש לסוכה (כ"ח) נסתפק במצות אכילה בעיו"כ אם החיוב גם לנשים כיון דאתרבי מעשה ועניתם והו"ל מעשהז"ג ע"ש ומצאתי גם באו"ח החדש הביא משו"ת הגרע"א ז"ל ג"כ שחקר בזה ע"ש ומצאתי בתרגום שני במלשינות המן לאחשורוש כד מטא בט' כו' נכסין חיוון ואווזין ואכלן וכו' אינן נשיהון ובניהון וכו' ע"ש מבואר דמצות עיו"כ הוא גם לנשים וע' ברא"ש בסוף ע"ז הביא ראי' להלכה ממלשינות המן לאחשורוש ע"ש ובזה מיושב קו' הטו"ז אמאי לא כתיב בקרא ואכלתם בעיו"כ להנ"ל נקט כו' לשון עינוי שהוא חלק מיו"כ לחייב את הנשים משא"כ אם הי' כתוב ואכלתם הוי פטורים וז"נ:
מג"א סק"א בשם של"ה. בימים שמחזיקים יו"ט אי בלילה שלפניו מחזיקים אותו ליו"ט וכו'. ע' ירושלמי ר"ה סופ"א מבעי"ל כה"ג דבר שהוא דוחה שבת ביום אי לילה שלפניו מכשיריו דוחה את השבת ופשיט שם דדוחה ע"ש וראי' מזה לכאן:
מג"א סק"א. ומי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מיו"ט עס"י תק"ע דשרי בעיו"כ וכו'. ע' ריטב"א נדרים (ס"ג ב') דאין מצוה באכילת בשר עיו"כ רק עבדי הכי ע"ש. וע' מג"א סק"א בשם של"ה בענין ליל עיו"כ אי הוי ג"כ יו"ט לענין אכילה ושתי' ע"ש. ולכאורה הי' נ"ל ראי' מש"ס כתובות (ה' ע"א) אלא אר"ז גזירה שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה יוה"כ שחל בשני בשבת ידחה שמא ישחוט בן עוף התם דלנפשי' לא טריד הכא דלאחרים טריד א"נ התם א"ל רווחא הכא לי"ל רווחא וברש"י אית לי' רווחא לשחוט בלילה שהסעודה אינה עד למחר ע"ש ומוכח דבלילה א"ב סעודה כלל וי"ל דפליגי בזה תי' קמא ותי' בתרא בש"ס ומצאתי בהגהות יא"פ העיר בזה מדברי הש"ס כתובות הנ"ל אבל לפמ"ש בשם הריטב"א נדרים (ס"ג) דגם עיו"כ גופא אין מצוה באכילת בשר רק עבדי הכי א"כ י"ל דהמנהג באכילת בשר ל"ה רק ביום ולא בלילה שלפניו אבל להתענות אסור גם בלילה ובפרט לפמ"ש התוס' שם דמשו"ה נקט שם יוה"כ שחל בשני בשבת ידחה דהרי הוא רק אליבא דריה"ג ולא נקט הד' פרקים בשנה אליבא דכ"ע משום דהכא לבהמה ל"ח רק לבן עוף ובעיו"כ הי' מרבים בעופות משום שהוא יום סליחה ומחילה ולא בבשר בהמה ע"ש ולפי המבואר במגילה (כ') ורש"י שבועות (י"ג סוע"א) דבלילה של יוה"כ ל"ה מחילה וסליחה כלל רק ביוה"כ גופא דכתיב יום כיפורים הוא ע"ש א"כ י"ל דגם בלילה של עיוה"כ אע"ג דהוי יו"ט באכילת בשר ג"כ מ"מ ל"ה נוהגים בו בבשר עוף דכנגדו בליל יוה"כ ל"ה סליחה ומחילה כלל רק בעיו"כ גופא ביום דהוא נגד יוה"כ והי' יום סליחה ומחילה הי' נוהגין בבשר עופות ודגים ומשו"ה קאמר בש"ס שם אי"ל רווחא וא"ש:
והנה בש"ס כתובות (ה') הנ"ל דאמרי' שם ב"כ וב"כ לא יבעול לא בע"ש ולא במוצ"ש וקאמר בש"ס שם בשלמא בע"ש משום תבורה אלא במוצ"ש אמאי לא וכו' ואר"ז שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה שמא ישחוט בן עוף וכו' וקשה לי לוקמא הברייתא דלא יבעול במוצ"ש דהטעם שמא ישחוט בן עוף דאתיא כאחרים דס"ל בסוכה (נ"ד) דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד וע' ברש"י שם דס"ל דא"א לשום חודש לדחות משום צורך כלל רק א' מלא וא' חסר וחל לדידהו תרי שבי בהדדי משום זה ע"ש וא"כ מכ"ש דלא יוכל לדחות היוה"כ משום גזירה שמא ישחוט בן עוף אבל הכא שפיר קאמרי' דלא יבעול במוצ"ש משום גזירה שמא ישחוט בן עוף והיא קו' חמורה. אבל לפמ"ש תוס' הנ"ל דלבהמה ל"ח שמא ישחוט משום דטרחא גדולה ולא ישכח ומכ"ש דגם לבן עוף דחיישי' רק שמא ישחוט אבל שיבשלו ל"ח בוודאי רק שמא ישחוט לבד וא"כ הרי אינו ראוי לאכלה חי והוי מקלקל בהשחיטה ואינו חייב בשבת ובעכצ"ל דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ וכדאמרי' בפסחים (ע"ג) אבל הרי ר"מ ס"ל בחולין (ק"ב א') דאמ"ה אין נוהג רק בבהמה טהורה בלבד ולא בעוף כלל וע' תוס' שם בזה והכא דחיישי' רק לבן עוף לפמ"ש תוס' הנ"ל והדקו"ל דהרי ליכא כאן איסורא דאורייתא דלגזור בשביל זה ובע"כ דהברייתא דלא יבעול במוצ"ש משום גזירה שמא ישחוט בן עוף לא אתיא כר"מ דהוא אחרים בכ"מ וס"ל דגם בעוף הוי אמ"ה ושפיר קאמר שמא ישחוט בן עוף וא"כ שוב הקשה אביי שפיר אלא מעתה יוה"כ ידחה דהוי ג"כ צורך שמא ישחוט בן עוף ולצורך עבדינן החדשים שלא יחול יוה"כ בשני בשבת וא"ש. ובזה י"ל דר"ז ואביי בש"ס הנ"ל אזלי לשיטתייהו דר"ז ידע שפיר מקו' אביי אלא מעתה יוה"כ שחל בשבת ידחה משום גזירה וכו' ומ"מ לא חש לה דבאמת לפמ"ש תוס' פסחים (כ"ד ב') ד"ה פרט וכו' דעוף שהוא רכיך הוי כדרך אכילתו גם בחי ע"ש א"כ נוכל לומר שפיר דהברייתא אתיא כר"מ דאמ"ה באמת אינו נוהג בעוף והכא הוי התיקון בשחיטה גופא דחזי לאכילה מהשחיטה וא"כ ל"ק כלל קי' אביי דהתם ביוה"כ א"א לדחות כלל משום גזירה וכנ"ל משום דאחרים אבל הנה בש"ס פסחים (כ"ד) הנ"ל ס"ל לר"ש כר"י דכל האיסורים לוקין עליהן רק כדרך הנאתן משו"ה באכל חלב חי פטור וע"ז הקשה התוס' הנ"ל מחולין (ק"ב) אכל צפור טהורה בחי' בכ"ש והרי הוי שלכדה"נ בחי' וע"ז הוכרחו תוס' לתרץ דבעוף הוי בחי' ג"כ כדרך הנאתן ע"ש אבל אביי הקשה התם על ר"ז וס"ל דלוקה אפי' שלכדה"נ ולשי' הא דחולין (ק"ב) דצפור טהורה דחייב בחי' לקי משום זה ולא דהוי בחי כדרך אכילתן וא"כ לשי' הכא יקשה הא הוי מקלקל ובע"כ משום להוציא מידי אמ"ה לב"נ ובע"כ דלא אתיא כר"מ וכאחרים ושוב יקשה יוה"כ שחל בשני בשבת ידחה ובע"כ הוצרך לתרץ לשי' התם אי"ל רווחא וכו' וא"ש ודוק היטב:
טו"ז סוסק"א. יזהר לאכול מאכלים קלים ונוחים להתעכל כגון עופות ודגים וכו'. ע' ב"י חו"מ סי' ת"כ בשם הנמ"י ר"פ החובל בשם ירושלמי דדגים הוא מאכל כבד ע"ש וצע"ק: