חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרג
סעיף א. ע' או"ח החדש הביא בשם מורי הגאון ז"ל בשם הרא"ש סוף יומא דבעבר על מ"ע פעם ד' ל"מ תשובה וע"ז הקשה מזבחים (ז' ב') דא"ר עולה דורון דה"ד אי עשה תשובה מתכפר בתשובה ואי לא עשה תשובה זר"ת וכו' ע"ש ולהנ"ל הרי י"ל בפעם ד' דל"מ תשובה ול"ה דורון ע"ש ובפשי' לק"מ דעיקר טעם הרא"ש משום דתשובה עיקרו היא עזיבת החטא ואם עבר ארבעה פעמים ההרגל לא יניחו לעזוב החטא אע"ג דבשע"מ מתחרט מ"מ לא יעזוב החטא לעולם ויהדר לקלקולו וא"כ הרי ל"ה תשובה כלל ואפי' עשה תשובה הוי לא עשה ויקשה זר"ת וז"פ. ויש להוסיף תבלין בזה דלכאורה ק' בדברי הש"ס הנ"ל אי לא עשה תשובה הרי זר"ת ולפמ"ש תוס' פסחים (ק"ז ב') דאם עבר על עשה בשוא"ת לא מקרי עדיין רשע ע"ש א"כ הכא בעולה דמכפרת על עשה ל"ה רשע אפי' בלא עשה תשובה והמאי קאמר הש"ס אי לא עשה תשובה הרי זר"ת וגם יקשה דהרי בכל קרבן בעי' שב מידיעתו ע' חולין (ה') דנלמד מקרא דהש"מ מביא קרבן על חטאתו וכו' והכא בעולה להס"ד דלאו דורון היא רק דמכפר אעשה הרי בעי' ג"כ ש"מ ובלא"ה ל"ה כפרה כלל ומיקרי בעולה ש"מ אע"ג דמכפר גם על המזיד על מה שעבר אעשה מ"מ כיון דעושה תשובה על מה שלא הי' מקיים העשה הוי זאת ש"מ דאם הי' אז בדעת מיושבת כמו עכשיו ע"י התשובה לא הי' עושה העבירה והי' מקיים העשה משא"כ בלא תשובה על ביטול מ"ע הרי ל"ה ש"מ כלל ול"מ כלל להתכפר וא"כ למ"ל לרבא להוכיח אי לא עשה תשובה הרי זר"ת ומוכיח מקרא דדברי קבלה דל"מ הרי בלא"ה הי' לו לומר אי לא עשה תשובה הרי לא מהני כלל דל"ה ש"מ וזה נלמד מקרא הנ"ל וזה הערה עצומה. להנ"ל י"ל דכל הוכחת הש"ס הוא רק מזה דעולה דורון הוא דהרי קיי"ל דאפי' בעבר על הרבה עשין מתכפר בעולה אחת וכמבואר בש"ס שם ולפמ"ש בר"ן פ"ק דע"ז דעובר הרבה פעמים על לאו הוי כמו פ"א על איסור כרת ע"ש וא"כ היכי דעבר על חייבי עשה הרי בכה"ג הוי רשע והתוס' פסחים הנ"ל לא קאמרי רק בעבר פ"א על איסור אכילת פסח ולא בהרבה פעמים דבזה מיקרי רשע וא"ל דבאמת עשה תשובה רק ל"מ וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ובכה"ג לא הוי אינו ש"מ דהרי באמת הוא שב בתשובה ושב מידיעתו מקרי רק דאנן סהדי דלא יעזוב החטא מחמת הרגלו וזה לא מיקרי תשובה אבל שב מידיעתו מקרי וא"כ לא יכול הש"ס להקשות מן ש"מ רק דמ"מ כיון דמ"מ אנן סהדי דיחזור ויחטא אח"כ הוי זר"ת וכנ"ל ואי עשה תשובה כגון במקום שנתכפר בתשובה שלא חטא רק בפעם א' על איסור עשה הרי נתכפר בתשובה וכנ"ל וא"ש והבן. ואולי זה כונת רש"י על קו' הש"ס זר"ת מקרא הוא במשלי להנ"ל י"ל דכונתו לדייק דהקשה מקרא דקבלה ולא מקרא דתורה דבעי' שב מידיעתו מטעם הנ"ל דמיירי בעשה באמת רק ל"מ וכנ"ל ודו"ק:
והנה במק"א נסתפקתי בהא דקיי"ל דעולה מכפר על מ"ע כדאי' ביומא (פ"ח) דמכפר על ח"ע ועל ל"ת הנל"ע מה הכונה בזה אי נאמר דבמה שהביא העולה נחשב כאלו קיים המ"ע בפועל ויקבל גם שכר על המצוה כגון אם ביטל מצות סוכה או לולב נחשב לו בזה כאלו ישב בסוכה ונטל הלולב או דהעולה הוא רק דלא נענש במה שביטל המ"ע וכדאמרי' בש"ס מנחות (מ') דבעידן ריתחא ענשינן ובמה שהביא העולה מגין עליו מן הפורענות כמבואר ברש"י זבחים (ו' א') אבל מ"מ אין שכר המצוה בידו ומלשון הברייתא ביומא דעולה מכפר על ל"ת שנל"ע ועל מ"ע וכיון דמשוו אהדדי נל"ע ומ"ע וכי היכי דבנל"ע לא נשאר כלום ה"ה ג"כ דבמ"ע לא נשאר מידי והוי כאלו עשה המצוה. ונראה עוד ראי' לכאורה מתוס' ר"ה (ו' א') שהקשו אמאי חייבי עולה ממשכנין הרי מכפר על מ"ע והוי כמו חטאות ואשמות ותי' כיון דאפשר בתשובה משו"ה ממשכנין ע"ש ומשמע מלשונם דמדמו חייבי עולה לחייבי חטאות ואשמות והתם בחטאות ואשמות לא נשאר שום רושם עבירה כלל וגם במ"ע לא נשאר אצלו כלל ע"י העולה דהוי כאלו עשה המצוה אבל לפ"ז יקשה הכא בש"ס דמקשה ה"ד אי דעשה תשובה נתכפר בתשובה ואי דלא עשה תשובה זר"ת והרי משכח"ל דלא יהי' העולה דורון כגון בעבר על מ"ע באונס כגון שישב בתפיסה וכדומה ול"ה יכול לקיים המ"ע דסוכה או לולב ותשובה ל"צ ע"ז דאונסא רחמנא פטרי' אבל מ"מ הרי לא קיים המצוה בפועל דלזה ל"מ טענת אונס דאונסא כמאן דלא עביד וע' ש"ך חו"מ סי' כ"א בזה ובכה"ג אם הביא העולה הוי כאלו עשה המצוה ול"ה דורון בעלמא ובעכצ"ל דגם ע"י הקרבן ל"ה כאלו עשה המצוה רק דנתכפר לו במה דלא עשה המצוה ולאפטורי מעונש בעידן ריתחא ושפיר קאמר הש"ס אי דעשה תשובה הרי נתכפר לו בתשובה. ועוי"ל דאע"ג דבדיני דידן אמרי' אונסא כמאן דלא עביד מ"מ בנאנס ולא עשה המצוה מקבל שכר וכן מפורש בש"ס שבת (ס"ג) נאנס ולא עשה מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וזהו מחסדי השי"ת דאם יש לו צער במה שלא עשה המצוה בפועל נחשב לו כאלו עשאה ממש משא"כ בו"ד דאין יכול לידע מחשבות הלב משו"ה אמרי' במצוה כאלו עביד ושפיר קאמר רבא אי דעשה תשובה מתכפר בתשובה והוי דורון בעלמא וא"ש. שוב הראני חתני הרב הה"ג מו"ה חיים צבי גרינשפאן
בהקדמה לשו"ת טוטו"ד ח"ב מאמר ט"ז כ' כן דבד"ש אונסא כמאן דעביד והביא ג"כ מש"ס שבת (ס"ג) הנ"ל: