אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תר

סימן תקצה

טו"ז בתשו' שאלה שהובא שופר ביום ב' אחר שהתפללו ערבית אבל הי' עוד יום וכו' וזה הוי קבלה בטעות כמו יום המעונן דמ"ל קבלה בטעות דיום המעונן או קבלה בטעות דקיום המצוה וכו'. לכאורה שאני ושאני דהתם ביום המעונן הי' טעות שחשבו שהיא לילה ובאמת הי' יום משא"כ הכא בעת שהתפללו ערבית ל"ה עוד השופר אז ורק אח"כ הביאו אותו והוי כמו אין פותחין בנולד ול"ה טעות בכה"ג אבל י"ל כיון דאחר התפלה קודם שחשכה בא השליח עם השופר ומסתמא קודם לכן בעת התפלה הי' מחוץ לעיר עם השופר הוי שפיר קבלה בטעות וכההיא דכתובות (צ"ז א') התם נמי זביני בטעות הויא דאיגלאי מילתא דארבא בעיקלי הוי קיימא וע' ברש"י שם כיון דכבר נעקרו המוכרים ממקומם וכו' ע"ש וא"כ אם הי' באמת העובדא אשר בעת שהתפללו ערבית ל"ה עדיין השופר עם העכו"ם בהדרך ול"ה בדעת העכו"ם אז להביאו ורק אח"כ נתיישב והביאו אחר התפלה אז באמת ל"ה טעות ואסור וכנ"ל וז"ב:

ואעתיק כאן מ"ש בתשו' בש"ס ר"ה לכ"ב א') וז"ל:

שלום וי"ר לכבוד ידי"נ הרב הה"ג החו"ב מו"ה משה וויענער נ"י מו"צ דק' ברעזאן יצ"ו:

מכתבו קבלתי וכבר כתבתי לו חוו"ד בדבר הגט הנשלח מאמעריקא ואח"כ נשאלתי מהרב המסדר דשם הרב הה"ג ר' ליב ראזע נ"י והשבתי לו ג"כ כן והנני מעיין בחי"ת ששלח לן חורפי' והנה בש"ס ר"ה (כ"ב) אר"י מעשה בטובי' הרופא ובנו ועבדו משוחרר שראו את החדש בירושלים ובאו לפני הכהנים ופסלו את עבדו והכשירו בנו ובי"ד של ישראל פסלו בנו והכשירו עבדו. והנה בסמ"ח מצוה ו' הקשה קו' נפלאה בזה דהרי לבי"ד של ישראל דפסלו בנו והכשירו עבדו הרי הוי נמצא קו"פ ועדות כולם בטילה ובעכצ"ל דבנו לא אתא רק למיחזי ומשו"ה לא פסל השאר וא"כ היאך הכשירו הכהנים מקודם את בנו ופסלו את עבדו הרי הכא שוב תקשה לשי' דהרי נמצא א' מהן קו"פ דהרי העבד המשוחרר הוא פסול לדעתי ובעכצ"ל דמיירי דהעבד משוחרר לא אתא רק למיחזי והרי הש"ך חו"מ סי' ל"ו העלה דהיכי דמכשירין עדות השאר משום דהקו"פ לא אתא רק למיחזי צריך ששאר העדים יתכוונו להעיד ואל"כ הוי תרתי דסתרי ע"ש וא"כ הכא לשניהם צ"ל דהבן וגם העבד משוחרר לא אתי רק למיחזי ולהבי"ד של ישראל היאך הכשירו עבדו והרי הבן לא אתא רק למיחזי דהרי בעכצ"ל כן לשי' הכהנים דאל"כ היכי הכשירו הכהנים את בנו ופסלו עבדו ובע"כ משום דהעבד לא אתא רק למיחזי וכנ"ל וכ' ששאל לכמה לומדים ולא מצאו מענה. והנה בדברי הש"ך הנ"ל הבנתי דברי רש"י יבמות (כ"ה רע"ב) ד"ה רבא וכו' כ' וז"ל רבא פליג אדר"י ואמר אפי' אמר פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרף להרגו לרובע דכיון שזה מתכוין לעדות נאמן הוא אצל חבירו ואין נאמן על עצמו ממה שאמר לרצוני דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות בין לטובה בין לרעה וכו' ע"ש וידוע דדברי רש"י מזוקקים בכ"מ ומה כונתו כאן במ"ש דכיון דזה נתכוין לעדות נאמן הוא וכו' ומאי בעי בזה וגם הרי לא בעינן שיתכוין לעדות ודברי תוי"ש כריתות (י"ב) תמוהים ושום פוסק לא ס"ל כן ויבואר להלן מזה. להנ"ל כונת רש"י בזה לתרץ קו' הקדמונים בהא דאמרי' בכ"מ בכה"ג פ"ד ולגבי עצמו אין נאמן רק לגבי חבירו והרי נאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואם אמרי' בנמצא א' מהן קו"פ אמרי' דבטל כל העדות אף שהם אנשים מופרדים מכ"ש בהוא עצמו דאם נבטל מקצת דבריו מחמת שקרוב הוא עצמו מכ"ש דנתבטל גם לגבי אחרינא מטעם שנמצא קרוב והראב"ד תי' בזה דמה שעל עצמו איננו בגדר עד כלל וכבר האריכו בזה וגם אני כתבתי הרבה בזה ואכ"מ אבל הכונה י"ל דכיון דאין עד כלל הוי כמו דאתא למיחזי דאינו פוסל השאר וזה שחידש רש"י וכ' מקודם דכיון דמתכוין לעדות נאמן הוא וכו' דכיון דכל העיקר הנאמנות הוא משום דע"ע ל"ה רק כמו למיחזי א"כ צריך למה שנאמן דהיינו לאחרינא להתכוין לעדות וא"ש:

ב) וליישב קו' המנ"ח הנ"ל נ"ל בפשי' עפמ"ש התומים ונה"מ סי' ל"ו סק"י דעכו"ם אינו פוסל שאר העדים משום נמצא א' מהם קו"פ כיון דעכו"ם אינו בגדר עד וכן אשה אינה פוסלת מה"ט ע"ש והכונה דל"ש בזה לומר נמצא פסול רק היכי דבמק"א הוא כשר רק כאן הוא קרוב או שנפסל מחמת עבירה וכדומה אבל במי שלא הי' מעולם שם עד אינו מזיק להשאר וא"כ בעבד משוחרר דפסלו להכהנים והוא משום דס"ל דבעי מיוחס בדומין לך לענין עדות החדש והוי לי' לענין עדות זה דעה"ח כמו עכו"ם דלא נפסל מחמת עבירה רק אינו בגדר עד כלל ואע"ג רלשא"ד הוי עבד משוחרר ישראל גמור מ"מ הכא דבעה"ח קיימינן ובעדות זה הוא כעכו"ם דלא נפסל מחמת עבירה וע' כה"ג זבחים (י' א') מה להנך שכן טעונות צפון וישנן בחטאות הפנימיות ואידך השתא אנן בשלמים קיימינן ע"ש וע"ע פסחים (כ"ג ב') ואידך בבהמה קאמרינן ובבהמה לא אשתרי ע"ש וא"כ ל"ש כאן לפסול מחמת המשוחרר לשי' הכהנים וא"כ לק"מ ועוד דלפמ"ש לעיל בשם התומים דאשה אין פוסלת השאר משום נמצא א' מהם קו"פ והכא דהעבד קודם שנשתחרר אם הי' מעיד עם אחרים והי' דינו כאשה ל"ה פוסל השאר וא"כ היכי נימא דאחר שנשתחרר וניתוסף בו קדושה כישראל גמור אע"ג דנאמר דפסול לעדות החודש דצריך בדומה לך אבל היכי נימא דבשביל שנעשה ישראל גמור יפסל השאר משום נמצא קו"פ ויציבא בארעא וכו' וז"ב. עוי"ל דגם לשי' הש"ך הנ"ל דצריכו הכשרים להתכוין לעדות ואל"ה הוי תרתי דסתרי ומשו"ה כיון דהפסול לא מגרע מחמת שלא כוון להעיד צריכים הכשרים לכוון זה רק אם נמצא שני פסולים אז צריכים כל הכשרים ג"כ לכוון להעיד אבל אם נמצא רק פסול א' ולא כוון להעיד אז סגי אם כשר א' כוון להעיד ושוב ל"ה תרתי דסתרי ואוקמינן עד לנגד עד אבל עד הכשר השני א"צ גם להש"ך לכוון להעיד וא"כ התם אפי' בלאו כל הנ"ל היכי דל"ה רק א' העבד שהוא פסול לשי' הכהנים הי' סגי אם טובי' הרופא כוון להעיד ומשו"ה הכהנים קיבלו עדותו וגם אח"כ הבי"ד של ישראל ולק"מ אבל הוא דבר חדש לומר כן בכוונת הש"ך וצ"ע לדינא:

עוד נ"ל בזה הנה קיי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו וע' ברכות (מ"ז) וא"כ טובי' הרופא כששחרר עבדו ועבר על העשה בקו"ע נפסל לעדות וע' אס"ז ב"ק (נ"ו) הביא בשם מאירי דאפי' עבר על לצי"ש פסול לעדות ע"ש ומכ"ש בעבר על העשה בקו"ע דהוי רשע והיאך קבלו עדותו של טובי' הרופא וא"ל דהי' ח"ע וחב"ח לפי משנה אחרונה דכופין רבו לשחררו זה ליתא דטובי' הרופא הי' עוד קודם משנה אחרונה והי' עוד בזמן הבית וא"ל דהי' לדבר מצוה כגון לצרפו לעשרה כמו בר"א ששחרר עבדו לזה דא"כ למה לא מפלפל הש"ס כאן בעובדא דטובי' הרופא כמו שמפלפל בר"א היאך שרי והרי נעשה כן עוד קודם הרבה לר"א וגם א"ל דמשו"ה שחררו כדי שיהא ראוי להעיד עם טובי' דז"א דהרי בעינן תחילתו וסופו בכשרות וע"כ י"ל דכאן הי' המעשה כמו בש"ס יבמות (צ"ט ב') שהי' אשתו ושפחתו ילדו במתבא וכמו שהי' מצוי' גזירות אלו בימי סוף בית שני וכ"א מהם הי' ספק בנו ספק עבדו ומבואר ביבמות (צ"ט) הנ"ל דמצוה שישחררו זא"ז דהרי אין יכול לעבוד עמם דכ"א ספק בנו. והנה בתוס' ב"ב (מ"א א') ד"ה שבי"ש הקשו דהרי כיון דידעינן שיש כאן פסול הרי הוי נמצא א' מהן קו"פ דעדותן בטילה ותי' דזה רק היכי דידעינן מי הוא הפסול אז עדותן כולן בטילה ולא היכי דרק ידעינן שיש כאן פסול ולא נודע מי הוא ובכה"ג אין פוסל עדות השאר אע"ג דבודאי יש כאן פסול ע"ש וממילא לפ"ז ל"ק קו' המנ"ח כלל וא"ש ודוק היטב:

ג) והנה כת"ה כ' בהא דכריתות (י"ב ב') אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי להעיד והתו"ח כתבו דמכאן דן ר' הלכה למעשה דעדים ששמעו מפי בע"ד אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו לשם לשום עדות אין בעדותן כלום אם באים אח"ז להעיד בבי"ד עכ"ל וכל הפוסקים לא הביאו ד' התוס' להלכה וא"כ צריך להבין פי' הש"ס וע"כ כ' כת"ה דמיירי דהנתבע הודה בפני עדים שחייב להתובע והתובע אמר אתם עדי אבל עמד שם גם קרוב או פסול ותובע עכשיו הנתבע שיבא להעיד ג"כ בהודאה זו וממילא יפסול כל העדות מטעם שנמצא א' מהן קו"פ ויוכל הנתבע לומר משטה אני בך כמו בלא הי' עדים והוי כפירת ממון וע"ז קאמר הש"ס דהפסול פטור מק"ש דיכול לומר לא נתכוונתי להעיד ולמיחזי אתא ולא יפטור משום נמצא קו"פ וזה דבר חכמה אבל אינו עולה להלכה במ"ש כת"ה דע"י שנתבטלו העדות מטעם נמצא א' קו"פ אם ל"ה יכול לומר למיחזי אתיתי הי' חייב ק"ש דהי' כפירת ממון וזה ליתא דבק"ש אינן חייבין רק אם הפסידוהו העדים ממון ע"י שכבשו עדותן והכא ע"י מה שכבש עדותו אינו חייב כלל רק כל עיקר חיובו ממון ע"י מה שהודה בעצמו ולא ע"י מה שכובש עדותו ולא העד מחייבו רק הוא מחייב א"ע וע' בר"ן פ' ש"ה הביא בשם ירושלמי בקיבל עליו קו"פ לא נתחייב ק"ש כיון דהם עדים רק מחמת קבלתו ע"ש והרי הדברים ק"ו דהתם מפסיד באמת ממון מחמת שאינו בא להעיד דהוא ראה שהלוה לו ומ"מ פטור מק"ש כיון שנגרם גם ע"י שקבל אותו לכשר מכ"ש הכא דכל עיקר החיוב הוא רק מחמת הודאתו ולא מחמת העד וז"ב ופשוט וגם לפ"ד הש"ך הנ"ל דבכה"ג שהקו"פ למיחזי אתי צריכים הכשרים לכוון להעיד א"כ לא יצדק דברי הש"ס דאי בעי אמר לא נתכוונתי להעיד לפי פי' כת"ה והוי למיחזי ויתחייב ממילא ע"י עדים הכשרים דהיכן יודע הפסול דהכשרים כיוונו להעיד דהוא אינו יכול לידע רק שהוא לא כוון להעיד ולא על האחרים וכנ"ל. והנה כדי שלא יקשה כ"כ דברי תוס' הנ"ל אשר ל"נ כן מכל הש"ס דעדים צריכים לכוון להעיד הי' נראה דאע"ג דעדים ל"צ שיתכוונו להעיד מ"מ אם בשעת שראו העדות כיוונו בפירוש שלא יהיו עדים והוי כונה בפירוש להיפוך לכ"ע ל"ה עדים וכה"ג מצינו בכמ"ד לענין מצ"כ וכדומה ויהי' הכוונה בש"ס הכא לא נתכוונתי להעיד דהי' כונתו בפירוש שלא להיות עד וע' כה"ג תוס' מנחות (מ"ב) כתבו דמ"ש בגיטין אזכרות שבהן לא כתבתי לשמן היינו שכתב בפירוש של"ש ע"ש וה"נ י"ל כן: והנה זה כביר הקשיתי בש"ס גיטין (י"ח) אמר לעשרה כתבו גט וחתמו דפליגי ר"י ור"ל אי שנים משום עדים והשאר משום תנאי או כולם משום עדים וקאמר בש"ס שם למאי נ"מ אם נמצא קו"פ וכו' ע"ש ולשי' תו"ח הנ"ל אמאי לא קאמר אם צריכין כונה להעיד אי הוי משום עדים משא"כ אם הם משום תנאי ל"צ וכעת נ"ל דגם התו"ח לא קאמר דצריך לכוון משום עדים רק אם הבע"ד לא הזמינום לשם עדים כלל וגם העדים לא כיוונו ובכה"ג דלא הי' כונה לא מבע"ד ולא מהעדים אז ל"מ עדותן

ומדויקים ד' התו"ח הנ"ל מכאן א"ר וכן הלכה למעשה וכו' ולא נתכוונו להעדים ולא הובאו לשם עדות אין בעדותן כלום וכו' עכ"ל ומבואר דרק אם גם הבע"ד לא הביא אותם לשם עדות אבל אם הי' כוונת הבע"ד שיהיו עדים ל"צ כונת העדים. ובזה י"ל דברי רש"י גיטין (י"ח) הנ"ל בד"ה וכולם משום עדים וכ' רש"י נתכוין להחתימם עכ"ל והוא שפת יתר ברש"י. להנ"ל י"ל דלרש"י הי' קשה קו' הנ"ל דלמה לא אמר הש"ס נ"מ שצריך להתכוון להעדים הם משום עדים ומשו"ה ביאר רש"י דכ"ז הי' שייך אם העדים באו שם דרך מקרה אבל אם הביאו אותם לחתום בהגט והרי הי' כונתו לשם עדות וממילא ל"צ כונת העדים וממילא אין יכול לומר דנ"מ למה דקאמר התו"ח דהכא ל"ש דין הנ"ל וקאמר רק דנ"מ בנמצא א' מהן קו"פ וא"ש ודוק היטב: ואחזור כרגע לקי' המנ"ח בר"ה (כ"ב) הנ"ל. הנה לשי' רש"י גיטין (ט') ותוס' ב"ק (פ"ת א') בשם רש"י דעדות עכו"ם לא פסול רק מדרבנן ע"ש והגם כי כל הפוסקים לא כתבו כן מ"מ בירושלמי שבת (פ"א ה"ד) מנו שם עדותן של עכו"ם בי"ח דבר דגזרו עליהן ע"ש וע' הגהות צו"ר שם דזה כשי' רש"י הנ"ל א"כ ל"ה צריך התומים והנה"מ ליתן טעם בעכו"ם דאינו פוסל כל העדים בנמצא א' מהן עכו"ם משום דאינו בר עדות דבלא"ה לשי' הפוסקים דבנמצא פסול דרבנן לא פוסל כל העדים ולא אמרי' בזה נמצא א' קו"פ דפוסל כל העדות ובמק"א הברתי בזה מדברי תוס' נזיר (ל"ג ב') דאע"ג דבנזיר שטימא עצמו סותר כל הנזירות אבל אם שתה יין בתוך הנזירות רק אותו היום אינו עולה לו אבל שאר הימים עולין לו וכ' תוס' בטעמא דבטומאה דסותר יומו מה"ת מש"ה סותר כל הנזירות משא"כ ביין דהוי רק יומו מדרבנן משו"ה אינו סותר השאר כלל ע"ש והוא ראי' להסוברים בנמצא קו"פ מדרבנן וכנ"ל אבל בנ"ד אין נ"מ מזה דהרי אפי' עבד משוחרר פסול לשי' ב"ד של כהנים משום דבעי עדים מיוחסים אע"ג דלשאר מילי כישראל גמור הוא אבל בסברא זו מיושב גם קו' המנ"ח הנ"ל דכיון דהא דמשוחרר פסול לעדות החודש הוא גזיה"כ וחידוש דהרי לכל מילי הוא כישראל גמור א"כ אין בו אלא חידושו ואין פוסל שאר העדים בזה משום נמצא א' מהן קו"פ דממעטינן החידוש בכל מה שנוכל וע' קידושין (כ"א) כה"ג וא"ש ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה