חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תקנד
טו"ז סק"ב. קורא ושונה במקום שאינו רגיל מפני שצער היא לו ר"י אוסר וכו' ונראה טעמו מפני סוף הלימוד וסברא זו אשכחן בהדיא דר"י ס"ל כן במ"ק ט' בלא תסוד אשה פני' במועד ומודה ר"י בסיד שיכולה לקבלו וכו' שמחה היא לאח"ז וכו'. אבל צ"ע דלעומת זה מצינו לר"י ברפ"ק דע"ז דחולק ר"י אחכמים בנפרעין מהם ורבנן ס"ל כן מהאי סברא גופא ור"י חולק שם ולא ס"ל כן ובש"ס ע"ז (ו' ב') מחלק ביניהם ע"ש וע' פסחים (פ"ד) ותוס' שם פליגי ר' יוחנן ור"ל בגידין שסופן להקשות אי נמנין עליהם אי אזלי' בתר השתא או בתר בסוף ע"ש וע' ברכות (ל"ו א') פליגי כה"ג ר"י ושמואל ע"ש וע' זבחים (קי"ז ב') פליגי ר"מ וחכמים אי קרבנות נזיר הוי חובה או נדבה וע' ברש"י שם ומוכח דפליגי בסברא זו ע"ש ואכ"מ:
שע"ת סק"כ לכתוב חי' תורה דכיון דאינו רק יום א' לא חיישי' לשכחה ע"ש. נ"ל ראי' לזה מב"ק (קי"ג רע"א) ולא אמרן אלא דאתא ביומא אבל לא אתא ביומא אימא אשתלויי אשתלי וכו' ע"ש מבואר דביומא חדא ל"ת לשכחה אבל מרש"י סנהדרין (מ"ו רע"ב) ד"ה משהין וכו' מצינו חשש שכחה גם ביום א' ע"ש וצ"ע: