חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תקנג
מג"א סק"ג. אבל א"צ להוסיף מבעו"י וכו'. ע' תוס' עירובין (מ"א א') ד"ה אי וכו' מוכח דגם בט"ב איכא הוספה מדרבנן כמו יוה"כ מה"ת ע"ש וצ"ע:
טו"ז סק"א בשם הרמב"ן דרחיצה וסיכה אסור גם בסעודה המפסקת והרא"ש תמה ע"ז דיהא מותר לאכול ולשתות מיהא אסור לרחוץ ולסוך וכו'. ונ"ל קצת ראי' להרמב"ן מנדרים (פ' ב') ואמרי רבנן רחיצה אית בה ע"נ וכו' ומ"א וכו' ביוה"כ כי רחץ לחייב כרת וכו' מילתא דידיע עינוי השתא רחיצה לא ידיעא השתא וכו' מלתא דאתיא לידי עינוי כי לא רחצה אתיא לידי עינוי וכו' ע"ש ובתוס' שם דברחיצה ליכא עינוי השתא כלל כי לא רחצה רק לאח"כ אבל באכילה איכא עינוי תיכף אם לא אכל ושתה וא"כ י"ל גם ברחיצה אם רחץ ל"ה הנאה תיכף רק אח"כ הוי לו הנאה וז"ש הרמב"ן דרוחץ לצורך ת"ב דכמו באם לא רחץ הוי העינוי אח"כ כמו ברחץ הוי הנאה אח"כ בת"ב משא"כ באכילה הוי העינוי וההנאה בשעת מעשה וצ"ע: