אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תקנא

סימן תקנ

מג"א סק"ז. אם קצץ עם העכו"ם לצייר ביתו בקבלנות מותר לצייר וכו'. לא ביאר המג"א אם דוקא לצייר מהני הקבלנות דבש"ס אינו מבואר רק בנין אבל ציור ל"ה כמו בנין וזה יכול להיות דלא אסרו כמו בנין וגם לענין חזקה בנכסי חבירו ל"ה חזקה רק לענין נכסי הגר ע' ב"ב נ"ה וש"ע חו"מ סי' ער"ה וסי' קצ"ב (אבל מ"מ בירושלמי ב"ק פ"א ה"ב מצאתי דסייד את הבית הוי חזקה לענין קנין ג"כ ע"ש וצ"ע דבש"ס וש"ע הנ"ל לא משמע כן) או י"ל דמ"מ ציור ביתו לא גריעא לענין ט"ב מבנין של שמחה וגם בנין מותר בקבלנות וע' א"ר סי' זה סק"ג דדוקא התחיל קודם ט"ב מותר בקבלנות ע"ש וע' או"ת סי' תקנ"ד בזה:

סעיף ה. ש"ע. אסור למבריות לכבס בגדי העכו"ם בשבת זו וכו' ע' מג"א בשם תה"ד דהיא משום מ"ע דיאמרו שמכבסת של ישראל וכ' המג"א דבצנעה מותר ע"ש ולכאורה הרי מה שאסרו משום מ"ע אפי' בח"ח אסור ובעכצ"ל כמ"ש תוס' כתובות (ס') דרק באיד"א שייך הא דרב דבח"ח אסור ולא באיד"ר ע"ש ומשו"ה מותר כאן בצנעה. והנה בב"י כאן הביא מדברי התה"ד שכ' מקודם דמותר לכבס בגדי נכריות כיון דהטעם הוא משום שמחה ובזה ל"ש שמחה ואח"כ כ' לאסור משום מ"ע והב"י הביא ראי' לזה מהירושלמי תענית הדן קצרא אסור למיעבד עבידתא וכו' משמע דאסורין הן שלהן והן של נכרים ע"ש. לכאורה מלשון הירושלמי הזה עצמו יש להוכיח דגם בצנעה אסור מדסתם הדן קצרא אסור למיעבד עבידתא אבל להנ"ל מיושב היטב לפי המבואר בירושלמי עירובין (פ"ח ה"ט) דלא ס"ל חילוק תוס' כתובות (ס') וס"ל לירושלמי דלרב גם באיד"ר אסור בח"ח וע' בשי"ק שם ביאר כן ע"ש א"כ לירושלמי לשי' אסור אבל לדידן דס"ל כתוס' הנ"ל מותר בצנעה וא"ש: מג"א סק"א. ממעטין בשמחה. פי' שאין שמחין כלל כמ"ש תוס' פ"ק דמגילה וכו'. ע' כה"ג עירובין (פ' א') ע"ש וע' פסחים (צ"ט א') ורש"י שם: טו"ז סק"ט. דרוטב של בשר ל"ה כבשר ומותר וכו'. ע' תוס' פסחים (ע"ו א') ד"ה בשלמא כתבו שם דהא דקאמר הש"ס שם ומטוי פסח ארוטב קאי זכו' ע"ש ומבואר דרוטב קרי לי' בשר וצע"ק:

מג"א סקכ"ח. אי מותר לנחור התיישים בשביל העורות וגם בשביל הבשר אי הוי בזה עושה סחורה בנו"ט כיון דאין כונתו בשביל הבשר בלבד ע"ש ע' נה"מ סי' צ"ז חקר בזה לענין לאו דלא תעבוט אי כונתו לפלגא הפקדון דמותר לתפוס או מותר עי"ז גם בשביל הפלגא מלוה כיון דאין כל כונתו בשביל האיסור בלבד והבוא מב"מ ל' שטחה לצורכה ולצורכו מהו ופשיט לה מהכניסה לרבקה בשביל שתינוק ותידוש פסולה ורק משום דכתיב אשר לא עובד בה מ"מ אבל בשא"ד מותר כה"ג ע"ש ובגליון הנה"מ ציינתי מדברי הש"ך סוס"י שצ"א ובסמ"ע שם ומדברי הסמ"ע וש"ך סי' ק"ה נחלקו כה"ג ומהש"ס ב"ק (כ"ח א') לא בתם דאיכא פסידא וברש"י שם ומוכח כהנה"מ שם ויש לדון מזה לנ"ד:

טו"ז סק"י בשם רש"ל באנשים שמוסיפין שלא לאכול בשר עד שבת נחמו דלא שפיר עבדי והביא ראי' מברסות (י"א) דקאמר ר"ט פ"א הטיתי לקרות כדברי ב"ש וא"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת ע"ד ב"ה וה"נ אסור לעשות נגד ההלכתא והב"ח והטו"ז חלקו על רש"ל פל"ד להתם

ולענ"ד נראה בפשי' דל"ד להתם דהתם קאמר לה ר' טרפון וכפי המבואר בש"ס יבמות (ט"ו) הי' ר"ט מתלמידי ב"ש ע"ש בענין צרות הבת והוא הי' רוצה לעשות כדברי הב"ש מחמת שהי' רוצה לעשות הלכה כמותן וכיון דכבר נקבע הלכתא כב"ה מחמת שהם רובא וגם מחמת הב"ק הרי הי' אסור לו להחזיק במחלוקת ומשו"ה א"ל כדאי היית לחוב בעצמך דאחר שנפסק ונקבע הלכה כב"ה אסור לו לעשות כב"ש משא"כ בנ"ד באכילת בשר אם רוצה לעשות מחמת אבילות לחומרא כר"מ אין כאן חשש כלל דלא עשה כן מחמת שנראה לו הלכה כן וז"ב וע' או"ח החדש הביא בשם מורי הגאון ז"ל מירושלמי שביעית דאכילת פירות שביעית שלא בטובה דעשה ר"ט כב"ש וסיכן בעצמו ג"כ ע"ש ומזה דחה ד' הטו"ז ע"ש אבל לפמ"ש הרי ג"כ התם הי' ר"ט ורצה שיהי' הלכה כב"ש והוא בסגנון חדא עם הא דברכות הנ"ל. וי"ל עוד בזה עפמ"ש המהרש"א בח"א עירובין (כ"א) דהא דאמרי' דהעובר ע"ד חכמים חייב מיתה זה רק אי הדברי חכמים נגזרו על לתא דד"ת דחייב מיתה אבל אי הד"ת הם ע"ד ד"ת שעל גוף ד"ת א"ח מיתה בזה הרי לא יהא טפל חמור מהעיקר ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ וא"כ הא דא"ל לר"ט כדאי היית לחוב בעצמך שעברת ע"ד ב"ה הוא מכח מאי דקי"ל דכל העובר ע"ד חכמים ח"מ ואין נ"מ אי החמיר ע"ד חכמים או מיקל וא"כ התם בק"ש דב"ש נפק"ל מקרא בשכבך ופי' ב"ש כפשוטו דצריך להטות עצמו וב"ה ס"ל דקרא למעט חתן והוא שלא כפשוטו וא"כ אם נפרש כאן כפשוטו יש דררא דחיוב מיתה במק"א וחילול מועדות ג"כ כמו בממחרת השבת וכדומה אם לא נרצה לילך אחר הדרש ובשביל זאת א"ל לר"ט דאסור להטות עצמו וח"מ משא"כ הכא דרק לענין אבילות ולא יהי' נ"מ לענין אחר כלל שרי וכהב"ח והטו"ז וז"נ וע' מג"א לעיל סי' ל' סק"ח בשם הב"ש הקשה דבכמ"ק מחמירין ע"ד התלמוד ע"ש להנ"ל החילוק מבואר וכנ"ל:

שע"ת ס"ק כ"ט בבשר שנתותר משבת אי אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי בשם הברכ"י וכו'. ע' מש"ז יו"ד סי' צ"ד סוסק"ט במאכל שהותר לצו"ש ג"כ חקירה כזה אי נתותר לחול וכ' שם דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי ע"ש ובמק"א הבאתי בזה מירושלמי פ"ב דשבת ופי"א דתרומות בשמן טמאה באם יצא הכהן דאין מחייבין אותו לכבות רק דולק והולך עד שיכבה מאליו ע"ש והכא הי' נ"ל דקיל טפי מהתם במאכל שהותר לצו"ש ונתותר דהתם דהותר רק לצו"ש ואי הי' לו מאכל אחר לצו"ש ממין זה ל"ה מתירין אותו וא"כ ל"ה רק דחוי' ולא היתר גמור משא"כ בבשר שבין ר"ח לט"ב דלצורך שבת הותר ולא משכח"ל בשום אופן איסור בזה והוי היתר גמור ובכה"ג פשי' דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ התם דהוי רק דחוי' י"ל דאחר שבת חזרה לאיסורא וע' כה"ג בח"ש ליבמות (ל"ג) בענין אאחע"א דהיכי דהוי רק נדחה לא חל משא"כ היכי דהותר חל ע"ש וה"נ וז"ב:

מג"א סקל"א. וא"ל משום מצוה מותר דהא בסי' רס"ט משמע דאף משום מצוה לא ספינן תינוק איסורא וכו'. ע' תוס' פסחים (פ"ח א') ד"ה שה וכו' כתבו דמשו"ה מאכילין לקטן פסח אע"ג דהוי שלא למנויו מ"מ משום מצות חינוך התירו ע"ש ומבואר דשרינן איסורא לספות לתינוק משום מצות חינוך וי"ל דהתם דהמצוה הוא לתינוק עצמו שמחנכין אותו לאכול הפסח משו"ה מתירין בשביל זה איסור שלא למנויו אבל הכא דנותנין לתינוק כדי שינצל הגדול מאיסור אכילת בשר ויין בימים האסורים וכן בסי' רס"ט להנצל משום ברכה לבטלה לא שרי עי"ז ליתן לתינוק והוי כהא דאין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וז"ב:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה