חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תקכז
מג"א סק"ה עדשים. דוקא אם אין לו תבשיל אחר וכו'. ע' רש"י יבמות (קי"ח ב') דמאכל עדשים הוא מאכל קל ובזול ע"ש ומשו"ה רק אם א"ל תבשיל אחר שרי משו"ה דהוי ביזוי מצוה וע' ב"ב (צ"ד רע"א) דעדשים כיון דמעקר עקרא לי' איכא עפרורית וטינופת טפי ע"ש:
מג"א סק"ו. וצ"ל דשוכח מחמת עצלות שאני וכו'. ע' ברכות (מ"ג סוע"ב) דקרי לי' פושע וברש"י שם:
טו"ז סק"ט. נקרא וכו' וק"ל דאמרי' בגמ' דסמיא דהוי וכו' דמר שמואל חזיא דהוי עציב וכו'. ע' ש"ס עירוכין (כ"א ב') ותוס' שם ד"ה מאי וכו' ביארו שם הפלוגתא דשמואל ועולא שם אי עולה צריכה דעת בעלים דשמואל ס"ל שם דעולה א"צ דעת בעלים דהבעלים ניחא להו דאחר יעשה הסמיכה עבורם ולא ירצו שמצות סמיכה יעשה דוקא בעצמם כיון דליכא בהסמיכה ההיא וידוי ע"ש וא"כ הכא בע"ת י"ל דלא הוי פשיעה כ"כ במה שסמך על שמואל ולא עירב בעצמו. וזה י"ל בכונת רש"י ביצה שם שאין דעתי על הפושעים שאינם חרדים על דברי חכמים וכו' ע"ש התחיל בפושעים וסיים שאין חרדים ע"ד חכמים והוא מדרגה קטנה מפושעים להנ"ל לשמואל לשי' ל"ה פשיעה כ"כ במה שאין עושה בעצמו המצוה וסומך על שמואל אבל מ"מ אין חרד ע"ד חכמים ודו"ק ומה שהקשה הטו"ז אמאי הי' הסמיא עצוב לשנה האחרת כיון דסמך ע"ד שמואל והוא ל"ה יודע דשמואל אין דעתו עליו לק"מ דבאמת הסמיא שכח מלהניח ע"ת בשנה האחרת ג"כ ומשו"ה הי' עצוב במה ששכח והי' מוכרח לפ"ד לסמוך על מר שמואל ומ"מ אע"ג דשכח קרי לי' שמואל פושע ועובר ע"ד חכמים דמדשכח עוד הפעם מוכח דאינו מקפיד ע"ד חכמים וכמ"ש תוס' שבועות (ה' א') דמדשכח אם נסתרה מוכח דאין מקפיד על סתירתה ומשו"ה קרי לה אינו מנוקה מעין ע"ש והתם דהוי איד"א הוי בפ"א ששכח אינו מנוקה מעון ובע"ת דהוי רק מדרבנן קרי לי' שמואל פושע במה שאין מקפיד ע"ד חכמים אם שכח ב"פ. ובזה מיושב דברי רש"י שכ' דלשנה האחרת דהי' ר"ה דל"ה יכול להניח ולהתנות ע"ש והוא תמוה חדא דמנ"ל דהי' ר"ה דלמא שני יו"ט של גליות רק חל יום ועש"ק וש"ק דא"י להתנות ועוד מפ"מ לא פי' רש"י על שנה הראשונה ג"כ כן הרי בפ"א בע"כ צ"ל דהי' ר"ה דאל"כ הי' להניח ולהתנות דאל"כ למה הצריך לסמוך על שמואל וכבר העיר בזה המהרש"א וע' תשו' חכ"צ סי' קל"א בזה. להנ"ל י"ל דהרי שי' רש"י מבואר משום דשמואל ל"ה דעתו על שאינם חרדים ע"ד חכמים וכ' הב"י דאם הי' דעת שמואל עליו הי' יכול לצאת בהע"ת של שמואל ולא כשי' רא"ש וטור דל"מ דעת שמואל עליו וכיון דבאמת הסמיא גם בשנה האחרת שכח אבל מ"מ קרי לי' פושע במה ששכח ב"פ וא"כ אם היו שני יו"ט של גליות יום ועש"ק וש"ק הרי בכה"ג אם שמואל לא אסמכי' על שלו הרי הוא מוכרח יהי' להתענות בשבת וכמ"ש לו לכ"ע שרי ולדידך אסור משום דאיני רוצה לערב על שאינם חרדים ע"ד חכמים ויהי' מתענה בשבת יום השני של יו"ט והוא איד"א להתענות בשבת ולא הי' שמואל מניח אותו להתענות בשבת כיון דהי' תלוי רק בדעת שמואל ובע"כ דהי' אז ר"ה וכיון דלכמה רבוותא מצוה להתענות בר"ה וע' סי' תקצ"ז והרי למה שבישל באמת לצורך יו"ט יכול להניח על יוט"ב כמבואר כאן ורק לבשל על יוט"ב צריך ע"ת א"כ שפיר אסר לי' שמואל לבשל על שבת ויתענה ביום הראשון של ר"ה ויהי' לו מה לאכול ביום השני וזה יהי' הקנס שלו וזה ניחא בשנה האחרת דשמואל לא רצה להסמיך אותו על ע"א שלו בעכצ"ל דהי' ר"ה אבל בשנה הראשונה דבאמת
סמך אותו שמואל על ע"ת שלו לא פי' רש"י דהי' ר"ה די"ל דבאמת דהי' יו"ט ש"ג רק יום ו' וש"ק וכנ"ל ולא יתענה כלל דהרי באמת סמך על של שמואל וא"ש ודו"ק. וי"ל עוד בפשי' יותר לפמ"ש בהגהות א"א לקמן סי' תקכ"ח דהיכי דמתנה מיום א' על יום ב' כגון ביו"ט ש"ג אין לו לברך משום ספק ברכה לבטלה ומשו"ה מוטב יותר לסמוך על של אחרים ע"ש וא"כ בשנה הראשונה לא פי' רש"י שהי' בר"ה די"ל דבאמת יו"ט ש"ג וכיון דשמואל סמכו על שלו לא רצה הסמיא להניח ולהתנות דהרי אין יכול לברך ובכה"ג מוטב לסמוך על של שמואל אבל לשנה האחרת דלא רצה שמואל להסמיך עליו ול"ה לו ברירה אחרת זולת להתנות בלי ברכה ק' ובע"כ דהי' ר"ה וא"ש והבן:
סעיף כב. ש"ע. אם נזכר וכו' יכול לערב בתנאי וכו' ובמג"א ס"ק כ"ה ומברך בתחלה וכו'. ע' הגהות א"א לסי' תקכ"ט דבמערב על תנאי אינו מברך ע"ש וע' או"ח החדש בשם מו"ר הגאון ז"ל בשם רש"י עירובין (נ') דהיכי דהוי ספק מעשר אין מברכין עה"ס וכו' ע"ש ואינני מבין כלל דהא גם כשמערב מעיו"ט הרי כל עיקר הע"ת היא כדי לאפות מיוט"ב על שבת דהרי ביוט"א אסור לבשל על שבת כמבואר לעיל סעי' י"ג וא"כ הרי הוי עוד יותר מספק דהרי בקיאין אנן בקביעא דירחא ויום ראשון עיקר ורק משום מנהג אבותינו בידינו אבל באמת יוט"ב הוא חול וא"צ ע"ת ומ"מ מברכין על הע"ת (ובזה י"ל בהא דאמרי' קיים א"א כה"ת אפי' ע"ת ותמהו מאי גריעא דע"ת משאר מצוה דרבנן ומאי רבותא דאפי' ע"ת להנ"ל י"ל דהרי באמת העיקר לדידן הוא יום ראשון ויום הב' הוא משום דמנהג אבותינו בידינו וא"כ ע"פ דינא ל"ה צריך לע"ת דהרי הוי חול מה"ת רק משום מנהג אבותינו ובא"א דל"ש לומר מנהג אבותינו דהרי הוא הי' הראשון שהכיר את בוראו א"כ ל"ה צריך ע"ת אבל כיון דצפה ברוה"ק דעתידין חז"ל לתקן ע"ת קיים ג"כ ע"ת וז"נ) ובשלמא כשחל יום ו' וש"ק כיון דבאמת יום הראשון הוא יו"ט ולא נחשב לספק ואפי' אם רק רוב לברך ל"ה ספק ויכול לברך וע' טור לקמן סי' תרפ"ח דנחלקו בזה הרמב"ם ורא"ש ע"ש ובכה"ג לכ"ע יכול לברך אבל אם חל יום ה' ויום ו' והע"ת הוא רק לבשל מיום השני וא"כ הוי יותר מספק ומברך וצ"ל דכיון דמ"מ הרי חז"ל תקנו לעשות ע"ת בכה"ג הרי מברך על מצות חז"ל והוי כמו שאר מצות דרבנן כמו נ"ח וכדומה דמברך וצונו אבל היכי דמניח ע"ת על תנאי דל"ה כתיקון חז"ל רק דרוצה לבשל מיו"ט לשבת ע"י עצה שלו שפיר הקשו האחרונים דהוי ספק והבן וע' ירושלמי עירובין (פ"ג ה"ד) דבשני יו"ט ש"ג אין מקבלין שכר רק על א' מהם דרק מספק עושין שניהם ע"ש ולהנ"ל יש לדון דכיון דבאמת בקיאין אנו בקביעא דירחא ורק משום מנהג אבותינו בידינו א"כ למה לא נקבל שכר על יום השני ג"כ וי"ל דהירושלמי אזיל מקודם דהיו בקיאין בקביעא דירחי. והנה מו"ר ז"ל תמה בגוף דברי רש"י הנ"ל דכיון דמ"מ אחד מהם מעשר אמאי הוי ס"ב דהרי המעשר הוא שם רק אנן לא ידעינן איזה הוא ע"ש וי"ל לענ"ד דד"ז תלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' זבחים (ע"ח א') דשי' רש"י שם דאפי' אם עבר על כל האיסורין ובודאי עבר על האיסור מ"מ אם א"י על איזה מהן הוי ה"ס ול"ה התראה אבל תוס' חלקו שם דבכה"ג ל"ה ספק רק היכי דבשעת ההתראה לא עבר על האיסור ע"ש ובחי' לזבחים הבאתי דבאמת היא מחלוקת בין ר"י ורשב"ל בירושלמי נזיר (פ"ח ה"א) אי התרה בו כ"א על ב' יו"ט ש"ג אי לוקה אי הוי עי"ז התראת ודאי אף דא"י איזה הוא יו"ט ע"ש והארכתי בזה בפלפול עצום ואכ"מ. וכה"ג פליגי בירושלמי יבמות (פ"ב) בספק חליצה דמותרת לכהן אי בין שני הכהנים יש בודאי חליצה אי הוי ג"כ חליצת ספק כיון דלכל א' ל"ה ספק דלבבלי יבמות (כ"ב) מותר אבל בירושלמי שם מבואר דבכה"ג הוי ודאי חליצה ואסורה לשניהם ע"ש ולשי' רש"י זבחים הנ"ל דבכה"ג הוי ספק שפיר כ' דאין מברך בכה"ג וא"ש. ובגוף פרט הנ"ל אי בספק מברכין י"ל דתלוי בפלוגתא דמהרמ"ל ומג"א לעיל סי' קל"ז בטעה בחוהמ"ס בספיקא דיומא בקריאה דדעת המהרמ"ל דא"ח ומברך מה"ט משום דהוי רק ספק והמג"א שם חולק עליו ע"ש וע"ע תוס' עירובין (ע"ב א') ד"ה בהא דנהגו העם כר"מ ולא מחינן בהו וכו' דהיינו משום ברכה לבטלה ומ"מ לא מחינן בהו ע"ש וצ"ע: