אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תקכו

סימן תקיט

סעיף ב. ש"ע. מת ביוט"א אסור להלינו וכו'. ע' או"ח החדש בשם מו"ר הגאון ז"ל בשם מהרש"ל שהקשה על הב"ח במה שמתיר שבות דרבנן מהא דמתירין שבות דאמירה לעכו"ם וע"ז הקשה מו"ר ז"ל מעירובין (ס"ח) דהקשה הש"ס שם ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה וכו'. וה"נ אמירה לעכו"ם הרי הוי שבות דלי"ל מעשה ומאי ראי' לשאר איד"ר ע"ש ובאמת כי היא פלוגתא דרבוותא ושי' הבה"ג כן היא דשבות דאמירה לעכו"ם הוי שבות דלית בי' מעשה אפי' אם יעשה העכו"ם מלאכה גמורה אבל כבר תמה ע"ד הבה"ג הרי"ף פ' הדר שם וכ' דאם עשה העכו"ם מלאכה גמורה ע"י אמירה מישראל הוי ג"כ שבות דאית בי' מעשה וע' ב"י יו"ד סי' רס"ו שהביא כן בשם הרמב"ם ורא"ש וכל הפוסקים ע"ש וכן נפסק להלכה שם ושי' הבה"ג לא הובא בש"ע שם וא"כ שפיר הביא הרש"ל ראי' דכיון דהכא מותר אפי' יעשה העכו"ם ע"י הישראל אפי' מלאכה דאורייתא מותר גם שאר איסורי דרבנן וז"פ וברור. וע' מנ"פ הקשה דהרי ביו"ד הל' אבילות אמרי' דמותר להלין המת עבור כבודו ומפ"מ אסור הכא להלין כדי שיתעסקו בו ישראל. אבל לק"מ דהגם דיוט"ב לגבי מת כחול שויא רבנן הוא משום כבוד המת ומשום כבודו אחלי רבנן ליקריהו וכבודם והיינו היכי דל"ה אפשר לעשות צורכי המת מאתמול אבל היכי דמת ביוט"א והי' יכול לעשות צורכו ביוט"א רק משום כבודו של מת ירצה להלין אותו על יוט"ב בכה"ג אמרי' להיפוך דמאי חזית דכבוד המת עדיף מכבוד חז"ל ובשביל כבוד המת לחוד היכי דהי' אפשר לעשות צרכו מאתמול לא אחלי ליקריהו ואע"ג דמותר להלין המת משום כבודו של מת היינו היכי שלא יהי' נגדו כבוד חז"ל וז"ב ופשוט: מג"א ס"ק כ' וכו'. ועוד דאמרי' בנדה וכו' מאי דרוש כל שיש לו נחלה יש לו גבול ומשמע דאנן לא קיי"ל כן וכו'. ע' או"ח החדש בשם מו"ר הגאון ז"ל הקשה דאם גבול תלוי בנחלה. א"כ גם נשים וכהנים ולוים שלא נטלי חלק בארץ לא יתחייבו בקבורה ע"ש הבין מו"ר ז"ל הכינה בש"ס כל שי"ל נחלה וכו' היינו בחילוק הארץ וא"כ הי"ל להקשות עדיפא מיני' דאמאי נתמעט רק נפלים הרי פחות מבן כ' לא נטלו חלק בארץ והכי לא נתחייבו בקבורה והרי גם לדרש הכותים לא דרשי רק למעט הנפלים ולא על בן קיימא אבל לדעתי הפי' בש"ס יש לו נחלה היינו נחלת ירושה לירש ולהוריש וכן ראיתי במחצה"ש פה שפי' כן ע"ש וכל הני כהנים ולוים ונשים יש להם ירושה לירש ולהוריש אבל א"כ צ"ע לשי' הרמב"ם ותוס' שהובא בחו"מ סי' רע"ו סעי' א' דנפל הוא בר ירושה וע' קצה"ח שם סק"א א"כ היאך יפרנסו הש"ס דהכא. ולפ"ז יש ליישב דברי הגמו"י שהקשה המג"א עליו דהרי לדידן לא ס"ל הך דרשא רק הכותים להנ"ל י"ל דלא מה"ט לא ס"ל דנפל חייב בקבורה רק דנפל הוא באמת בר ירושה והוא בר נחלה וא"כ בע"כ לא תלוי זה בזה דאע"ג דהוא בר נחלה מ"מ אינו חייב בקבורתן ודו"ק. ובעיקר הדין אי נפל חייב בקבורתן מה"ת י"ל דתלוי בפלוגתא בסנהדרין (מ"ח א') דפליגי רבנן ורשב"ג אי נפל י"ל תפיסת הקבר ולת"ק דס"ל די"ל תפיסת הקבר בע"כ דחייב בקבורה מה"ת וכהמג"א ודו"ק וע' ירושלמי נזיר (פ"ו ה"ב) הוין סבר מימר שאין הנפלים תורה (מה שהנפל מטמא) ממה שהוא מותיב וכו' הד"א שהנפלים תורה וכו' ע"ש ואם נאמר דקבורה תלוי בטומאה הרי מבואר דנפל חייב בקבורה מה"ת וצ"ע:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה