אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תסז

סימן תסו

סעיף א. דגן שנטבע בנהר וכו'. ע' בפיה"מ להר"מ מכשירין פ"ג מ"א כ' דחטים מושכין עליהם המים יותר מכל הזרעים ע"ש וע' זבחים (צ"ד רע"ב) א"ה חטי ושערי נמי הני אית להו רירי וכו' ע"ש ומוכח שם דחטי ושערי אין להם לחלוחית מעצמם ע"ש:

מג"א סק"א. אבל אין סומכין על הכרזה ש"ג וכו'. לפמ"ש בב"ש אה"ע סי' י' ס"ק ב' דרק באיד"א אין סומכין על הכרזה דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא אבל באיד"ר סומכין על הכרזה ע"ש א"כ י"ל בכאן אם הי' רק חמץ דרבנן א"צ להודיעו רק יסמוך על ההכרזה וצ"ע. וע' יבמות (קי"ט ב') דבחליצה לכהן חיישי' שמא יאמרו וכו' ול"מ הכרזה והתם הרי ל"ה רק דרבנן וצ"ע:

מג"א סק"ב. והקשו התוס' וכו' ותי' התוס' דשני המעשים באו לפניו בפ"א וכו'. ולולי דברי התוס' הי' נ"ל דשני מעשים הללו היו בב' פעמים וראי' מש"ס פסחים (ק"ט א') וברשב"ם שם מבואר דהי' דרכו של רבה בר ליואי בפירקא לביישו לרבא ברבים ומשו"ה איתזיק ע"ש ובע"כ דעכ"פ פחות מב"פ ל"ש לומר דהי' רגיל לביישו ברבים והי' דרכו בכך וע' כה"ג תוס' ב"ק (קי"א ב') ד"ה דמתריצנא כוותי' וכו' דבפחות מב"פ ל"ש לומר לשין זה ע"ש ובעניותי לא מצאתי בש"ס בהא דרבה בר ליואי יהי' דרכו להקשות לרבא רק בהא דע"ז והא דפסחים לענין יי"נ ולענין חמץ ובע"כ דעכ"פ ב"פ הי' והבן:

טו"ז סק"ג. והר"ן בשם הרא"ה כ' דכאן א"צ נתבקעו דמיירי בחטים שהם בקועין מתולדתן וכו'. ע' ש"ס מנחות (ע' ב') חטה בין קלופה בין שאינה קלופה מצטרפת שעורה קלופה מצטרפת שאינה קלופה אינה מצטרפת וע' רש"י שם משום דחטין הקליפה שלה היא דקה והוי עצמה כאוכל גופא אבל השעורין הקליפה שלה עבה ומפסקת ע"ש וא"כ הכא לענין ביקוע יש עוד טעם אחר לחלק בין חטה לשעורה וגם לפמ"ש לעיל בשם פיהר"מ מכשירין יש ג"כ טעם לחלק בין חטה לשעורה ע"ש:

סעיף ה. ש"ע. דגן שמחובר שנתייבש לגמרי וכו'. וע' ב"מ (ק"ו ב') ובשדה שלקתה בעומרי' ורש"י שם ודו"ק. ע' תענית (י"א א') בלי בשולא וברש"י שם ומבואר ראי' לד"ז ע"ש:

שע"ת ס"ק כ"א בשם שו"ת ושב הכהן דבאם א"ב ס' ל"מ הא דאין מחזיקין ממל"מ וכו'. וכן מבואר בא"א סי' זה סוס"ק כ"ה וע' פמ"ג יו"ד רס"י ק"ה אבל צע"ק דהרי הא דאין מחזיקין איסור ממקום למקום הוא משום דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכמ"ש ביא"פ כאן והרי היכי דאין מחזיקין איסורא ל"צ לברר אפי' היכי דאיכא לברורי כמ"ש בש"ך יו"ד סי' פ"ג וא"כ בע"כ דאמרי' דהוי ודאי גמור וא"כ למה לא מהני בליכא ס' וצע"ק. ובדין מזמן לזמן דמחזיקין איסורא אם הי' בנתיים ברשות אחר אם אין מחזיקין מרשות לרשות כבר הובא מתשו' ח"ס מזה אבל מ"מ נראה דאם הי' ב' רשויות בנתיים כגון ראובן מכר לשמעון ושמעון ללוי ואם נחזיק האיסור מזמן לזמן נהי' מוכרחים לומר דעוד ברשות ראובן נולד החמץ דבשעה שהי' ברשות שמעון הי' הקדירה מכוסה בכה"ג לא מחזקינן מרשות לרשות בב' רשויות וראי' לזה מתוס' כתובות (ע"ו א') ד"ה על יעו"ש:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה