חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תסו
מג"א סק"ב ד"ה ויתן וכו' אבל שלכדה"נ כגון וכו' מלוגמא מחמץ או מערלה וכו'. ע' תוס' ב"ק (ק"א ב') ד"ה דתלוי בב' תי' ולחד תי' אסור בערלה גם שלכדה"נ ע"ש אבל בתוס' קידושין (נ"ו ב') כתבו בפשי' דמותר להנות בערלה שלכה"נ ע"ש וע' ב"מ (ק"א רע"א) אבל בתוך ג' וכו' דא"ל אי את נטעת בתוך ג' מי אכלת וכו' מוכח דגם שלכה"נ אסור בערלה וי"ל: מג"א סק"ט וכ"ז דוקא כשנראה שאכלה העכבר קצת וכו'. ואם יש נקב בהשק וא"י אם הוא מעכבר או נעשה מעצמו ע' ש"ס בכורות (כ"ט ב') דפליגי בזה ר"א ורבנן וס"ל לרבנן דנקב דבי עכברא מידע ידיע ורבנן פליגי בזה ע"ש וממילא בספק נוכל לומר דלאו מעכברא הוא ותלזו בפלוגתא הנ"ל: טו"ז סק"ד. בשק שנתלחלח מצואת תרנגולים וכו' וברוקח נוסף ע"ז והביא ראי' ממנחות (ס"ט) שעורים שנמצא בגלל בהמה וכו' אי למנחות הקריבהו נא לפחתך וכו' ואמאי לא אמר דאסור ממילא משום חמץ ובע"כ דאינו מחמיץ ע"ש ובשו"ת מהר"ש ח"ד סי' ח' ראיתי שהקשה לפי המבואר במנחות (ס"ז) דבמחמץ אחר מחמץ במנחה חייב רק במנחה פסולה א"ח משום חימוץ דכתיב אשר תקריבו ממנה ולא הפסול ע"ש א"כ מאי ראי' ממנחות דמשו"ה לא אמר בש"ס משום חימוץ דאז הוי חייב אם אח"כ נתחמצה עוד הפעם משום מחמץ אחר מחמץ ומשו"ה קאמר בש"ס דאסור למנחות משום הקריבהו וגו' דא"ח שוב משום חימוץ דהוי מחמץ בפסולה ע"ש, וליישב נ"ל הנה רש"י כ' בזבחים (ל"ה ב') בהא דאמרינן בע"מ כשרין בעופות דדוקא בע"מ אבל מחוסר אבר פסול אפי' בעוף משום הקריבהו נא לפחתך ובתוס' שם תמהו ארש"י דל"צ לזה דהרי דרשינן מקרא בקידושין (כ"ד) מן העוף ולא כל העוף למעט מחוסר אבר ע"ש. ונראה ליישב שי' רש"י דהנה בתוס' קידושין שם הקשו דלמה צריך באמת האי קרא מן העוף ולא כל העוף למעט מחוסר אבר הרי מחוסר אבר אסור אפי' לב"נ מקרא בזבחים ומכ"ש לישראל ע"ש וליישב קו' התוס' נ"ל דהרי בקדשים בעי' שינה עליו הכתוב לעכב וא"כ אע"ג דאיכא קרא למחוסר אבר דאסור לב"נ ונלמוד לישראל מ"מ ל"ה ידעינן רק דאסור לכתחלה אבל לא שאסור גם בדיעבד לענין דאם עלו ירדו. והנה בתוס' זבחים (ל"ט סוע"ב) ד"ה ונסלח וכו' כתבו דמאי דכתיב בגופי' הוי גם לעכב כיון דאפי' אי לא כתיב הוי ילפינן ד"ז מק"ו ע"ש ומבואר שם דהיכי דאיכא קרא ובלא הקרא יש ק"ו הוי בזה שינה עליו הכתוב לעכב וא"כ הכא דמחוסר אבר כתיב בב"נ והו"א גם בישראל מק"ו דאם לב"נ בבמה אסור מכ"ש לישראל במזבח אסור וגם קרא מן העוף ולא כל העוף למעט מחוסר אבר ממילא הוי עי"ז שינה הכתוב לעכב לענין דאם עלה ירד וזה ישוב נכון אבל עדיין לא יצאנו יד"ח בזה דלפמ"ש תוס' זבחים (נ"ב סוע"א) ד"ה יכול ובאס"ז שם בשם תו"ח דזה רק למ"ד אי איכא למידרש דרשינן ול"א בכה"ג טרח וכ' לה קרא אבל למ"ד כל דאיכא למילף מק"ו טרח וכ' לה קרא ואפי' אי איכא למידרש לא דרשינן ול"ה שינה עליו הכתוב לעכב ע"י ק"ו ע"ש א"כ לפי המבואר בש"ס לקמן (ק"ג ב') דת"ק דר' ישמעאל (דהוא ר"ע בכ"מ) ס"ל מלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא ואפי' אי איכא למידרש לא דרשינן ע"ש א"כ לר"ע לשי' לא שמעינן דמחוסר אבר בעוף אם עלה לא ירד דמהקרא לחוד לא ידעינן לעכב אמנם הנה בש"ס מנחות (ס"ד א') אמר רבה הי' לפניו שתי חטאות א' שמינה וא' כחושה שחט שמינה ואח"כ כחושה חייב שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה לשחוט וברש"י שם משום כחושה הוי הקריבהו נא לפחתך וכו' ע"ש ומבואר
דהאי פסולא לקרבן משום הקריבהו נא לפחתך משונה משאר פסולי דהיכי דנמצא אח"כ שמינה פסולה הכחושה אפי' בדיעבד ומחללין שבת ע"ז להקריב האחרת השמינה אבל בליכא רק כחושה אע"ג דהיא מאוסה משום הקריבהו נא לפחתך מ"מ מיתר אפי' לכתחלה כיון דליכא אחר והטעם כיון דכל הטעם הוא משום דמאוסה והיכי דליכא אחר רק זה לא הוי מאוסה וע' תוס' יבמות (ע"ב ב') ד"ה התם דערל הוי מאוס דאפשר למולו אבל טומטום דלא אפשר למולו איננו מאוס ע"ש וכה"ג מבואר בתמורה (ז') בע"מ בזיא מלתא דשביק תם אבל דיקלא לא בזיא מלתא ע"ש וה"נ בליכא אחר רק הכחושה המאוס ל"ש לפסלו משום הקריבהו נא לפחתך משא"כ באיכא אחר פסול אפי' בדיעבד ואם עלה ירד ואפי' בשבת שחטינן השמינה ומעתה כיון דהכא קאמר דמחוסר אבר משונה משאר בע"מ בעופות דמכשיר ר"ע דאם עלה לא ירד אבל במחוסר אבר אם עלה ירד וצריך לימוד על אם עלה ירד במחוסר אבר ולשי' ר"ע דס"ל דאע"ג דאיכא למידרש טרח וכ' לה קרא ולשי' לא ש"מ מהק"ו דאם בב"נ אסור מכ"ש בישראל דליהוי ע"ז פסול אפי' דירד וליכא שום לימוד על מחוסר אבר דירד אבל כיון דמחוסר אבר מאוסה וע"ז נאמר הקריבהו נא לפחתך וחוץ ממה שיש בקרא מן העוף לפסול מחוסר אבר יש בו גם משום הקריבהו נא והכא דצריך לענין דאם עלה ירד כתב רש"י ז"ל רק הא דהקריבהו ולא מהקרא וא"ש ודוק היטב. ומעתה מיושבים דברי הרוקח דאע"ג דפסול משום הקריבהו נא לפחתך מ"מ הרי הטעם דמחמץ במנחה פסולה דא"ח משום מחמץ הוא משום דכתיב כל המנחה אשר תקריבו ממנה וגו' ולא מפסולה וזה רק כגון פסולא כה"ג דפסולה להקריב אבל בפסולא דהקריבהו נא דמשכח"ל דמקריב לכתחלה היכי דליכא אחר ל"ש בי' לומר אשר תקריבו ולא מפסילה דהכא ג"כ מקריבין אותה וא"כ אפי' היכי דפסולה להקריב כגון היכי דאיכא חטין יפות מ"מ אם עשה מנחות מחוטין הפסולין משום הקריבהו אם מחמצה עובר עליו ול"ש למפטרי' מקרא אשר תקריבו וא"כ ליכא נפ"מ לענין מחמץ ושפיר דייק הרוקח דממילא פסולה משום חמץ ובע"כ דאינו מחמץ וא"ש ודוק היטב: