חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תמז
סעיף א. הג"ה. ובדין ריחא מילתא וכו'. ע' או"ח החדש למו"ר הגאון ז"ל בדין מי שי"ל פאבריק מחומץ בביתו ובפסח נכנס הריח מהחמץ לדירתו והעיר דהוי לא אפשר ולא מכיון וגם מתוס' ע"ז (י"ב) דרוח חומץ חזק לא מיקרי הנאה ע"ש. והנה בתוס' ע"ז הנ"ל איתא רק לענין יין וגם מ"ש דלא אפשר ולא מכוין יש לדון עפמ"ש הטו"ז סי' ש"א סק"ז דזה רק היכי דהאיסור כבר נעשה וזה אינו בודל ממנו לפי שעה ע"ש וע' ריטב"א יומא (ל"ט) דבית אבטינס בעת שהיו מפטמין הקטרת ל"ה צריכין לסתום הנחירין שלא יהיו מריחין מהקטרת דהוי לא אפשר ולא מכוין וי"א דהיו צריכין לסתום הנחירין דכיון דבע"כ מוכרחין להריח הוי כמו מכוין ע"ש ובעיקר הפלוגתא אי הא דריחא לאו מילתא היא או עכ"פ משהו הוי מאז הבאתי ראי' מש"ס שבת (ס"ב ב') וברש"י שם דמוכח דל"ה אפי' משהו ע"ש ומצאתי דכבר העירו בזה ומהא דמברכין על הריח ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה דכ' רש"י בנדה (ס"ב) משום דהוי הנאה מועטת מוכח דעכ"פ ח"ש הוי וי"ל עוד דתלוי בפלוגתא דבבלי וירושלמי בהא דקול ומראה וריח דא"ב משום מעילה אי עכ"פ לכתחלה אסור וע' תוס' פסחים (כ"ו א') בזה:
מג"א סק"ה ד"ה אינו וכו' אע"ג דנראה וכו' משום דלא מחמרינן בלא פלוג כמו גוף הגזירה וכו'. כן מבואר ר"ן לאלפסי גיטין פ"ב בסוגיא דמשום ב"א ואולי תלוי שם בפלוגתא דקדמונים ע"ש ותבין:
פת"ש סק"ח בשם הנו"ב דנוקשה בשעה ה' מותר לכ"ע וכו'. אבל בפמ"ג במש"ז סי' תמ"ג סק"ב כ' דנוקשה אסור אפי' בשעה ה' ע"ש:
סעיף ד. בהג"ה, ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהיא לח בלח וכו'. ע' או"ח החדש הקשה למ"ש התוס' תמורה (ל') בשם הרמ"ר דבנולד האיסור בתערובות אמרי' ברירה א"כ ביבש ביבש שנתערב קו"פ יטול א' מהם לאיסור ויותר השאר דהרי הוי רק משהו דרבנן ואמרינן ברירה ע"ש ולק"מ דל"ש בחמץ לומר דנולד האיסור בתערובות אפי' נתערב קו"פ דחמץ שמו עליו ואפי' להחולקים בסי' תנ"א כאן מודו דלא מקרי נולד בתערובות וז"פ. והנה בספק איסור משהו ביבש ביבש אי נאמר בזה ג"כ חו"נ לפמ"ש הפלתי סי' צ"ט דמאי דאמרי' חו"נ הוא רק דרבנן ע"ש וע' טה"ק לזבחים ע"ד בשי' רש"י ג"כ דהוי רק מדרבנן ע"ש א"כ הוי רק סד"ר אבל בתוס' בכורות (נ"ה) מבואר דחו"נ הוי מה"ת ע"ש וצ"ע וע' מג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח כ' דאע"ג דקמח בקמח הוי בכ"מ לח בלח זה רק לענין איד"א אבל היכי דהוי רק לדרבנן אמרי' דהוי יבש ביבש לקולא ע"ש וא"כ לענין חמב"פ במשהו דהוי רק דרבנן נוכל לומר דקמח בקמח הוי יבש ביבש ויהי' נ"מ בער"פ דאם נתערב קמח חמץ בקמח פסח דבטל ברוב וא"צ ס' אבל זה רק אם רוצה לאכלו קו"פ אבל אם רוצה שישאר על תוה"פ הרי אדרבא ביבש ביבש חו"נ ולא בלח בלח וא"כ
נצטרך לומר אח"כ דהוי סד"ר להקל והוי לח בלח דאין חו"נ וא"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי ובכה"ג גם בער"פ לא מקילינן לומר דהוי יבש ביבש וכמ"ש כה"ג תוס' נדה (כ"ז) וכמ"ד וע' ר"ן פ' ע"פ לענין הסבה ע"ש וז"ב וע' מקו"ח סי' זה נסתפק בנתערב לח בלח קו"פ ולא נודע לו עד תוה"פ אי בכה"ג ג"כ אינו חו"נ וכ' להתיר וראי' מאו"ה דכ' דדברים החשובים אם לא נודע לו מהאיסור עד אחר התערובות נתבטל וה"נ בזה ע"ש ובס' מנ"פ תמה מאוד מדברי הפמ"ג יו"ד סי' פ"ט דכ' דהכוונה באו"ה דלא נעשה האיסור רק אחר התערובות אבל לא בלא נודע לו התערובות ולא תלוי זב"ז כלל ע"ש ולענ"ד דברי המקו"ח פשוטים וברורים דכל הטעם דבלח בלח א"ח וניעור וביבש חו"ל הוא דבלח בלח כבר ליתא האיסור בעולם די"ב ונתערב אבל ביבש ביבש דבשעה שבא הפסח איתא בעולם משו"ה חו"כ. והנה בהא דכל האיסורין דבלא נודע לא נתבטל רק בנודע לו והטעם עפמ"ש (נדרים ס"ט) ור"ן ע"ז ס"ה דאיסור בטל בהיתר ולא היתר באיסור דאיסור דרכו של אדם לבטלו וכשנפל להיתר הי' דעת הבעה"ב שיתבטל משא"כ היתר אין דרכו להתבטל ע"ש ומשו"ה אם נודע שנפל ורצה שיתבטל נתבטל משא"כ בלא נודע לו הרי ל"ה דעתו להתבטל לא נתבטל משו"ה אח"כ אוסר האיסור כשלא נוד האיסור וזה ניחא בכל האיסורין אבל בחמב"פ בלח בלח ונתערב קו"פ אע"ג דלא נודע מ"מ ל"ש לומר בזה דמשום דלא נודע לו ול"ה דעתו להתבטל ומשו"ה לא בטל דבשעה שנתערב הי' אז היתר וכשבא הפסח ונרצה לומר כיון דעכשיו הוא אסור הרי עכשיו כבר אינו בעולם כיון דהוא לח בלח משא"כ ביבש ביבש דאיתא בעולם כשבא פסח חו"נ ובשלמא בשאר איסורים דבשעה שנפל הוי אז איסור וכשלא נודע לו ולא הי' אז בדעתו לבטלו ומשו"ה כשנודע לו אח"כ חו"נ ואסור דדיינינן על שם התערובות דהי' אז איסור אבל בחמץ קו"פ דהי' אז היתר ובעת שנרצה לומר דיאסר כבר ליתא בעולם וממ"נ מותר וזה ג"כ כוונת המקו"ח בראייתו מהאו"ה דדברים החשובים דלא בטלי מ"מ אם נתהוה האיסור בתערובות בטלי שפיר משום דבעת דרצינו לומר דלא יבטל מחמת החשיבות כבר הוא בתערובות וה"נ בעת שנרצה לומר דלא יבטל מחמת דנודע בפסח הרי אז כבר אינו בעולם דיחול עליו שם איסור משא"כ בשאר איסורים דהוי האיסור בשעת שנפל לההיתר וכנ"ל וז"ב מאוד:
מג"א סוס"ק ט"ז שאם שהה כדי שירתיח מפליט מן הכלי דלא כהש"ך וכו'. ע' מג"א לעיל סי' תמ"ב סוסק"ט נראה דס"ל כהש"ך דאינו מפליט ע"ש וסותר דברי עצמו ונראה ליישב דבריו לפמ"ש הש"ך סוס"י ק"ה בטעמא דאין מליחה לכלים משום דהוי טהור מליח וטמא תפל ע"ש ולפי המבואר ביו"ד סי' צ"א דבטהור מליח וטמא טפל בדבר לח אסור וא"כ ממילא בלח אסור בכדי שירתיח ומפליט מן הכלי וא"כ הכא דמיירי בלח שפיר כ' המג"א דמפליט בכדי שירתיח אבל בסי' תמ"ב הרי מיירי ביבש ע"ש כ' שפיר המג"א דאין מליחה לכלים אפי' בכדי שירתיח וא"ש וז"נ:
שע"ת ס"ק ט"ז בשם תשו' מקו"ש דבחמץ דהיתרא נוכל לשער בכלי דל"צ רק נגד דנפיק מיני' ולא נגד כל הכלי והשע"ת דחה דמה בכך דהיתרא בלע מ"מ עכשיו איסורא הוא וכו' ע"ש ופליאה בעיני דלקמן בסי' תנ"א מג"א סק"מ וטו"ז שם סקכ"ה מבואר ד"ז דהיכי דהיתרא בלע נוכל לשער רק נגד מה דנפיק מיני' ע"ש וכמ"ש המקו"ש וע' ח"י ומחה"ש שם בזה והשע"ת השיג בחנם במחכת"ה בזה:
מג"א סו"ס קכ"ה וצ"ע דאפשר לדמות יי"ש ליי"נ דל"מ בי' מה שאינו ב"י וכו'. ע' פת"ש יו"ד סי' קל"ז סק"ב בשם תשו' שב יעקב דזה רק בכ"ח וכ"ע אבל כ"מ גם יין נפגם באב"י ע"ש וא"כ ה"ה בי"ש נפגם בכ"מ וצ"ע: טו"ז ס"ק י"ז ד"ה קו"פ וכו' וביבש ביבש נראה דל"מ חד בתרי וכו'. ואם הי' החמץ שנתערב אחר הפסח דבר חשוב אי אמרי' דל"ב חד בתרי כמו כל דבר חשוב דל"ב מחמת חשיבותא הנה דבר חשוב לא בטל אפי' באיסור דרבנן וכמ"ש הטו"ז יו"ד סי' ש"ח דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא ולזה ל"מ הכא מטעם דחמץ שעעה"פ ל"ה רק דרבנן אבל מ"מ נראה לפמ"ש תוס' מנחות (ס"ז א') ד"ה ותרומתו דהיכי דבטל חד בחד גם דבר חשוב בטל ע"ש א"כ לשי' הטו"ז דבטל חד בחד ממילא בטל גם דבר חשוב אבל להחולקים דל"מ חד בחד רק ברובא א"כ אם הי' דבר חשוב ל"ב וז"ב:
והנה בדברי התוס' תמורה שהבאתי לעיל הגם כי בחי' כתבתי הרבה מזה עכ"ז לא אמנע מלהציג פה פרפרת אחת מה שאמרתי בעת שכתבתי לעיל מדברי התוס' הנ"ל ליישב בזה קו' הגרע"א בב"מ (כ"א ב') בהא דקאמר הש"ס שם אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש וכנ"ל. והקשה הגרע"א בגליון הש"ס דהרי בש"ס לקמן (כ"ב) אמרי' יתמי דלאו בני מחילה נינהו מהו והכא הרי ג"כ יש לקטנים חלק בה והמה לא איאושי דל"מ מחילתן כמ"ש רש"י לקמן וא"כ מה מהני מה דגדולי עניים מיאשי ע"ש. ונראה עפמ"ש התוס' הנ"ל דבנולד בתערובות מהני ברירה א"כ הכא דכל העניים יש להם חלק בהפאה יחד בתערובות וא"כ יקשה בש"ס הכא גופא שהקשה דעניים דבדוכתא אחריתא לא מיאשי והאיך מותרים בלקט והרי נאמר ברירה ונוטל מחלק העניים שבמקום ההוא שרואים מהסבי ומיאשי אבל באמת זה ליתא דזה ל"מ רק בדרבנן די"ב אבל בדאורייתא הרי קיי"ל דא"ב והכא באיסור גזל דהוי מדאורייתא אסור ול"מ בזה ברירה וכן הבאתי מאו"ח החדש בשם מו"ר ז"ל לעיל דהקשה רק מיבש ביבש במשהו בפסח דהוי דרבנן ומשו"ה שפיר הקשה הש"ס וא"כ זה ניחא בעניים גדולים אבל חלק הקטנים דאפי' חלק שלהם אפי' במה שזכו מכבר א"ב גזל רק משום ד"ש ול"ה גזל מדאורייתא שוב אמרי' שפיר דנוטל מהגדולים ולא מחלקם וזה ניחא הכא דרק יש להם חלק אבל לקמן דהקשה הש"ס משדה שלהם דהוי הכל שלהם שפיר הקשה מיתמי דלאו בני מחילה נינהו כיון דל"ש התם טעם ברירה וכנ"ל וז"נ: