אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תמב

סימן תמא

מג"א סק"א. ולדעת הטור צ"ל וכו' וצינן ל"מ כיון שהתחיל להחמיץ לכן ישרוף וכו'. פי' ומוקי לה הטור בנמצא בז' של פסח וע' מג"א סי' תמ"ו דבז' של פסח ישרף ביו"ט ע"ש ובזה ל"ק מה שתמהו כולם על המג"א: סעיף ב. ש"ע. הפת עצמה שעיפשה וכו'. ולענין התבואה שנזרעה קודם פסח תוך ג"י אם צריך למכרה כבר הובא באחרונים מזה אבל נראה דשעורים שנזרעו קו"פ א"צ למכרה דנפסד מיד ע' ר"מ ורע"ב בפיה"מ

לא תיבעי שריפה ותסגי לה בקבורה וכו' ע"ש וק' מאי קילא הוא דתסגי לה בקבורה הרי חומרא הוא לענין האפר ובע"כ דלא אסור האפר רק מדרבנן וצ"ע וע' מקו"ח כאן העלה דגם לרבנן דהוי מהנקברין מ"מ אפרן מותר דכבר נעשה מצותן והוי כמו לר"י דבשריפה ע"ש ובאמת כי הי' נראה ראי' לזה מהא דהקשו רבנן לר"י דהק"ו הוי סופו להקל אם לא מצא עצים לשרפו יהא יושב ובטל והרי בלא"ה הוי סופו להקל לענין האפר ובע"כ דגם לרבנן שרי האפר אבל לפמ"ש מהש"ס נזיר (מ"ה) דר"י דס"ל דשער נזיר דל"ה נשרף במדינה ל"ה משלח תחת הדוד משום דנקבר ואסור לשורפו וחכמים לא ס"ל כן ומוכח דפליגי אי הא דלא ישרופו הוי מה"ת או דרבנן ולחכמים דשם הוי רק מדרבנן ומשו"ה לא אמרו שם ה"ט וא"כ לא יכלו לומר לשם לר"י לסתור בזה הק"ו ודו"ק. ולפמ"ש תוס' סוף תמורה בטעמא דנשרפין דאפרן מותר דלא מצינו דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ע"ש וא"כ לפמ"ש המהרש"א פסחים (כ"ו א') דדבר שנעשה מצותו מ"מ אסור לכתחלה ורק דא"ב מעילה ע"ש וא"כ גם בנשרפין בדיעבד אפרן מותר ולא לכתחלה וא"כ ממילא ל"ש בזה לומר ולסתור הק"ו דר"י הנ"ל כיון דאין נ"מ רק אדיעבד ולא על לכתחלה וכמ"ש תוס' זבחים (י"א ב') כה"ג ע"ש (וע' מנ"ח מצוה ז' סק"ב ולפמ"ש תוס' זבחים הנ"ל מיושב קו' והבן) אבל הרי כתבו תוס' פסחים (כ"ו ב') ד"ה בשלה בהא דכל הנשרפין דאפרן מותר אפי' לכתחלה ע"ש ובעכצ"ל דהא דהשוו תוס' תמורה הא דכל הנשרפין וכו' להא דנעשה מצותו דלא מועלין בו הוא ל"ד והבן:

מג"א סק"ה ד"ה אסורים וכו' דדעת הרמב"ם והפוסקים וכו'. ודעת הרמב"ם וסייעתו דחמץ הוי דשיל"מ ע' רס"י תמ"ז א"כ בלח"ה זוז"ג אסור בחמץ לפמ"ש הב"י יו"ד רס"י רט"ז ליישב קו' הראב"ד על הרמב"ם שפסק דאסור בחילופיהן ובגידוליהן והרי הוי זוז"ג עם הקרקע ותי' הב"י שם דנדרים הוי דשיל"מ ע"י שאלה ומשו"ה אסור גם זוז"ג ע"ש וה"נ בחמץ:

סעיף ב. ש"ע. וכן הפחמין שלו אסורין וכו'. ע' תוס' פסחים (כ"ו ב') דאפי' בדבר שהוא מהנשרפין דאפרן מותר מ"מ פחמין אסורין ע"ש וע' כה"ג ש"ס מעילה (ט' ב') גחלת אית בי' מששא אפר לית בי' מששא וכו' ע"ש וע' בהגהת יא"פ ביאר דעת השל"ה דלא ס"ל כהכ"מ וס"ל דשפיר הוי בעידנא והתחלת השבתה היא ע"ש וע' מנחות (ט"ז ב') כיון דהולכה צורך הקטרה היא קרי לה ג"כ הקטרה וכו' ע"ש ומבואר סברא זו וע' נמוק"י פ"ב דב"מ פליגי בסברא זו הרמב"ם והר"י הלוי ע"ש אבל בתוס' גיטין (מ"א א') מבואר דבכה"ג ל"ה בעידנא ע"ש:

מש"ז סי' זה ס"ק כתב דנותר עובר בכל רגע שמשהה אותו כמו חמץ ע"ש אבל בש"ס פסחים (י"ג ב') חלות פסולות משום נותר וכו' לא משמע כן וי"ל דפליגי בזה שם ע"ש וע' תוס' פסחים (כ"ח א') ד"ה וחמץ וכו' מבואר דלא כהפמ"ג ע"ש ומצאתי במנ"ח מצוה ז' סק"א הביא מתוס' פסחים (כ"ח) הנ"ל ולא מהנ"ל וע' ירושלמי פסחים פ"א ה"א מוכח דנותר וחמץ שוין הם ע"ש ותבין:

סעיף ב. ש"ע. יש מ"ש ביו"ט שני דינו כחוה"מ וכו'. ע' טו"ז סק"ד וח"י נחלקו בכוונת דברי הרמב"ם שכתב כופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ראשון דהטו"ז כ' דבא לומר דבמוצאי יו"ט א' דהיינו ביו"ט ב' יוכל לבערו והח"י כ' דהכוונה ברמב"ם יו"ט א' לאפוקי יו"ט אחרון אבל יו"ט שני אסור ע"ש ובאמת כי יש ראי' להח"י מש"ס סוכה (ל"ח א') דהש"ס ביאר דיו"ט שני היינו חוה"מ ודייק לה מבא בדרך ע"ש וה"נ י"ל בכונת הרמב"ם יו"ט הראשון שהפי' עד חוה"מ אבל יותר נראה דהכונה ברמב"ם כפשוטו דביו"ט שני מותר ואזיל לשי' דס"ל דגם מילה שלב"ז דקיי"ל דאין דוחה שבת ויו"ט מ"מ יו"ט שני של גליות דוחה ע"ש וע' יו"ד סי' רס"ו סעי' ח' ע"ש וע' לקמן סי' תצ"ז סעי' ד' דספק מוכן ביו"ט שני מותר והמג"א שם חולק ע"ז וע"ע סי' תקכ"ז סעי' ד' דס"ל להמחבר דביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' באיכא עממין והמג"א חולק שם ג"כ ע"ז ע"ש:

מג"א סק"ג ד"ה גם וכו' וא"ת הא ק"ו ומה טלטול דרבנן אסור מכ"ש הבערה דאורייתא ומה גם וכו'. י"ל עפמ"ש המג"א לעיל סוס"י ש"ח דל"א מתוך שהותרה הבערה רק לענין הבערה או הוצאה אבל לא לענין טלטול דבטלטול אסור שלל"צ ע"ש וא"כ אם רוצה לשרפו י"ל מתוך וכו' לשי' התוס' בכמ"ד דצורך מצוה הוי צורך אבל לטלטל המוקצה ל"ש זאת ומשו"ה כ' הרמ"א דגם לשרפו במקומו אסור וא"ש:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה