חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן שסו
סעיף א. חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר וכו'. ומכ"ש בחצר עצמו אסור לטלטל כלי בית דהחצר הוי של כולם ואסור לטלטל שם ולפמ"ש הר' יהונתן שעל הרי"ף רפ"ז דעירובין אסור בכה"ג לזוז אפי' כמלא נימא ול"ד לרה"ר דמותר פחות מד"א דברה"ר הכל רשות אחת היא אבל הכא בחצר כל טפח וטפח רשות שניהם שולטות בו ע"ש ותבין אבל נראה ברור דזה רק בחצר המשותף דיש בכל אחד ואחד קה"ג בו בכל משהו ומשהו וכמ"ש הרשב"א ב"ק כ' וע' ר"ן נדרים ר"פ השותפים במחלוקת ראב"י ורבנן דלמ"ד א"ב הוי כן ע"ש אבל במבוי אף דרשות שניהם שולטות בו מ"מ א"ב קה"ג כלל ומשו"ה כשלא עשו שיתופי מבואות בו מותר לטלטל פחות מד"א במבוי וע' כה"ג מחלק הריטב"א עירובין (פ"ו ב') בין בור שבין שתי חצירות דבאמת משותפים לשניהם משו"ה ל"מ בה מחיצה משא"כ ים דהוי כרמלית אף דהוי ג"כ של שניהם מ"מ ל"ה שותפות גמור ומהני מחיצה ע"ש. ובזה א"ש דברי הש"ס שבת (ק"ל) דמבוי שלא נשתתפו בו א"ר אין מטלטלין בו אלא בד"א ע"ש וז"ב ובזה י"ל סברת רש"י
עירובין (פ"ו ב') ד"ה ולא וכו' שכתב דהס"ת הי' צריכין לטלטל מחצר שאין מעורבת ע"ש ולא פי' כפי' רש"י ותוס' סוכה (ט"ז) דכתבו דהי' צריכין לטלטל דרך מבוי שלא נשתתפו בו וכבר עמד ע"ז המהרש"א בעירובין (פ"ו) שם ע"ש. להנ"ל י"ל למ"ש האהעו"ז סי' שמ"ט דבס"ת יש תקנה לטלטל פחות פחות מד"א ובטו"ז סי' שמ"ט כ' דמבית אסור פחות פחות מד"א אבל האהעו"ז שם כ' דגם מבית מותר ע"י פחות פחות מד"א בס"ת ע"ש וא"כ יקשה למה הוצרך להתיר ע"י מחיצה תלוי' הרי בלא"ה הי' עצה ע"י הנ"ל ומשו"ה כ' רש"י דהי' שם חצר שאין מעורבת וממילא אסור גם בפחות מד"א וא"ש ודו"ק כי קצרתי:
מג"א סק"ז ד"ה אין וכו' ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראי' ברורה וכו'. ע' ירושלמי עירובין (פ"ו סוף ה"ז מבואר כן דאם מכר הבית יכול לשנותו וע' פי' ק"ע שם אבל לפי' הפ"מ שם אין ראי' ע"ש ותבין: סעיף ה. צריך שלא יקפיד שום אחד מהם על עירובו וכו'. ע' ירושלמי עירובין (פ"ז ה"ז) והגהות צו"ר שם דאם זיכה משלו לאחר יכול הזוכה להקפיד שלא יאכל חלקו מה שזיכה לו ורק המזכה אסור להקפיד ע"ש: סעיף ו. אין מערבין בפרוסה אלא בשלימה וכו' ע' בב"ח העלה דהא דצריך פת לע"ח הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר גם בשא"ד ע"ש וע' תוס' עירובין (כ"ו ב') ד"ה בכל הקשו על פירש"י דמיירי בע"ח ותחומין דהרי בע"ח בעי פת ע"ש ולשי' הב"ח י"ל דהרי בדיעבד כשר גם בע"ח בשא"ד והתם דמיירי גם מע"ת נקט שפיר לישנא דבכל מערבין לכתחלה ושפיר קאי אתרוייהו ומיושב קו' תוס' ואולי דבזה באמת פליגי רש"י ותוס' שם ודו"ק. וישבתי בזה בתשובה לידי"נ הרה"ג המנוח הר' חיים קנאלער ז"ל מפה"ק דברש"י לקמן במשנה על הא דמערבין לנזיר ביין וכו' פירש"י בעצמו עירובי תחומין ע"ש ומפ"מ שינה פירושו ולא פי' ג"כ ע"ת וע"ח להנ"ל י"ל דכל הטעם דמהני גם בשא"ד בדיעבד כמ"ש הב"ח וכפי שכתבתי היא גם שי' רש"י הוא משום אחשבי' למיהוי דירתו אצל שא"ד כמו דמהני אצל פת וא"כ י"ל דבנזיר דל"מ רק מטעם דחזי לאחרינא באמת ל"מ בחצר דל"מ אחשבי' רק במה דחזי לדידי' ולא במה דחזי לאחרינא וממילא ל"מ בע"ח בנזיר ביין וא"ש ודו"ק:
מג"א סק"כ ד"ה מברך וכו'. ועוד דהעושה מצוה לאחרים נמי מברך וכו'. ע"ע מג"א סי' תל"ב סק"ו מ"ש בזה:
באו"ד וא"ת היאך מברך א' מבני העיר וכו' כבר קנה העירוב וכו' וא"כ שוב אין לברך וכו'. י"ל לפמ"ש תוס' שבת (קל"ז ב') ד"ה אבי דהא דצריך לברך עובר לעשייתן דוקא כשהמברך עושה המצוה ג"כ אבל אם הוא מברך ואחר עושה המצוה ל"צ לברך עו"ל ע"ש א"כ בנ"ד דהשמש גובה העירוב והרב מברך והמצוה נעשה בשעת גביית העירוב וכמ"ש המג"א בעצמו א"כ א"צ עובר לעשייתן בכה"ג וז"ב וע' הגהות יא"פ ומחצה"ש חקרו בהא דאין מעכב ורק לכתחלה צריך לעשות אי הוי עי"ז עובר לעשייתן או מ"מ כיון דצריך לעשות לכתחלה הוי עו"ל וע' תוס' פסחים (ז' ב') ד"ה בעידנא הקשו היאך מברך על הלולב עו"ל הרי מדאגבי' נפיק בי' ושוב ל"ה עו"ל ותי' דמ"מ כיון דצריך לנענע ומשו"ה קודם הניענוע הוי עובר לעשייתן ע"ש והרי הניענוע לא מעכב וע' סי' תרנ"א סעי' י' ומוכח דגם בכה"ג הוי עו"ל וכן מפורש בתוס' סוכה (ל"ט א') דאע"ג דהוי רק מצוה מהמובחר מ"מ הוי עי"ז עובר לעשייתן וע' רא"ש ר"פ ראד"מ תי' דמה"ט מברך האב אחר המילה כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל הוי מה"ט עו"ל ע"ש והובא בב"י יו"ד סי' רס"ה ע"ש ומוכח מזה דדוקא משום דהוי כאלו לא מל וצ"ע וע' ב"י או"ח סי' ח' בשם הר' יונה דהיכי דגם אח"כ עושה מצוה הוי עובר לעשייתן להמצוה שיעשה אח"כ ע"ש:
סעיף טו. אימתי מברך וכו' ואם גבו העירוב ולא ברכו עליו אין הברכה מעכבת ומותרים לטלטל. ע' א"א סי' זה ס"ק חידש דאם בירך והזכיר איזה דברים והשמיט השאר גרע מאלו לא בירך כלל דבכה"ג דהשמיט קצת מעכב גם בדיעבד ע"ש ואמת הדבר כי סברא כזו מבואר בתר"י פ"ב דברכות גבי טעה בוכתבתם והתחיל בלמען ירבו כ' דאע"ג דעיקר הדבר לא מעכב מ"מ אם טעה גרע ע"ש וע"ע תוס' ר"ה (ל"ה א') ד"ה אילימא כתבו כה"ג לענין ברכות דר"ה ע"ש וע' ירושלמי מגלה (פ"ד ה"א) אע"ג דאת אמר דתרגום אינו מעכב מ"מ אם טעה מחזירין אותו וכו' ע"ש אבל מ"מ בגוף ד"ז שחידש הא"א לענין ברכה דעירוב ע' טו"ז לקמן סי' תקכ"ז סקי"ח בהא דקאמר הרמ"א שם דאם לא הזכיר המלאכות בהדיא רק אם אמר סתם לכל צרכנא דמעכב וע"ז תמה הטו"ז שם דהכי גרע מאם לא בירך כלל דלא מעכב ע"ש ומבואר דרמ"א וטו"ז פליגי בזה וע' יומא (מ"א א') מדכסדרן לא מיעכבא הגרלה גופא ג"כ לא מעכבא ע"ש מוכח קצת כהטו"ז וצ"ע וע"ע תוס' סוטה (ל"ג סוע"א) ד"ה כתבו שם וז"ל וג"ז סברא תמוה דאם לא קראה כלל לא מיעכבא ואם קראה בלשון חול מיעכבא וכו' ע"ש. מוכח ג"כ דלא כהא"א הנ"ל וצ"ע: