חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן שסה
סעיף ב. נפרץ מצדו וכו' והוא דלא בקעי בי' רבים וכו'. ע' תוס' עירובין (ח' ב') ד"ה מניח מוכח וכו' מוכח שם דאם נפרץ מן כותל א' וכנגדו בצד השני סתום הוי מסתמא לא בקעי בי' רבים ורק אם ידעי' בוודאי דבקעי בי' רבים ע"ש וע' עירובין (כ"ב ב') ורש"י שם ד"ה מעלות מבואר שם דאפי' המקום דחוק ואין יכול לכנוס שם רק א' א' מ"מ הוי בקעי בי' רבים ע"ש ואולי יש לחלק בין אתי רבים ומבטלי מחיצתא ובין בקעי בי' רבים וצ"ע וע' ריטב"א שם מוכח דאם מניעת הבקיעה היא ע"י שמי ששייך לו החצר יכול לסתום הפרצה ל"ה בקיעה ע"ש וכבר העירו האחרונים בזה וחידוש שלא הביאו מדברי הריטב"א הנ"ל:
סעיף ג. מבוי שנפרץ וכו' ובלבד שלא יהא יותר מעשר. היינו אמות דבחצר הוי הפרצה י' אמות ע' מג"א סק"ד:
ש"ע שם. או אפי' באמצע החצר ופרצת החצר מצד השני כנגדה וכו'. ובכה"ג דאסור כדמסיים אסור רק המבוי אבל בחצר מותר לטלטל אם עירבו. ע' רש"ל בח"ש שם (ח' ב') מ"ש בדברי רש"י שם בזה אבל במהרש"א שם חולק עליו וכ' דאינו מוכרח ע"ש וע' ב"י רס"י שס"ו מ"ש בשם שה"ל והב"י תמה עליו ע"ש ולהנ"ל מיושבים דבריו דקמ"ל דאפי' זה נגד זה דאמרי' כאן דאסור מ"מ בחצר מותר וס"ל כהרש"ל הנ"ל וע' באהע"ז ופלא שלא הביא מדברי הרש"ל ורש"א הנ"ל:
סעיף ד. מותר להשתמש תחת הקורה או כנגד הלחי (כצ"ל) וכו'. ע' הגהות הגאון מאבי השל"ה על הריטב"א עירובין (ח' ב') כ' דאפי' אם הקורה מונחת באלכסון מ"מ מותר להשתמש תחת הקורה ואע"ג דכנגדו בצד השני אסור מ"מ ל"ח לזה שמא ישתמש שם נגדו ע"ש ונ"ל ראי' ברורה לזה מהש"ס עירובין (י"ד סוע"א) היא במבוי ועקמימותו חוץ למבוי מ"ד אתא לאמשוכי אבתרה וכו' קמ"ל ע"ש ומבואר כן:
וע' תוס' עירובין (ח' ב') ד"ה הכל וכו' כתבו דהיכי דהלחי רחב ד' טפחים לכ"ע אסור להשתמש נגד הלחי ע"ש וע' רמב"ן במלחמות שם וצ"ע מדוע לא הובא דיעה זו כלל בפוסקים ובהא דפתוח לכרמלית דאסור להשתמש משום דמצא מא"מ וניעור ע' בר"י על הרי"ף דכ' בטעמא דכיון דכרמלית דומה לו אתי לטלטולי בכרמלית ע"ש והובא בב"י ולפ"ז יסתרו אביי ורבא עצמם בש"ס שבת (י"א רע"ב) גבי עומד אדם ברה"ר ושותה בכרמלית וס"ל לאביי היא היא ורבא חולק דהיא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ע"ש וצ"ע ולפירש"י בש"ס כאן בסברת מצא מא"מ וניעור אזלי אביי ורבא לשי' בזבחים (ל"א רע"א) אמר רבא ויקץ כישן הפיגול וכו' ע"ש והנה אם העמיד הלחי בצד הכותל שקצרה היא מהכותל השני וע"י הלחי היא שוה להכותל השני דהיינו שהעמיד הלחי חוץ להכותל ודבוק עמו נגד הכותל הארוך ע' תוס' עירובין (ט' ב') ד"ה ולרשב"ג וכו' משמע שם דבכה"ג מותר לכ"ע להשתמש שמה ע"ש וצ"ע:
סעיף ז. הג"ה. אבל אם הי' עומד לסתור מע"ש אסור אחר שנסתר וכו'. ע' כה"ג מג"א לקמן סי' תרע"ג בשם הש"ג כ' דאע"ג דאם כבתה אין זקוק לה אבל אם מתחלה העמידה במקום הרוח שעומד לכבות ל"מ דהו"ל כאלו לא נתן לה מתחלה השיעור הראוי ע"ש וע"ע כה"ג תוס' עירובין (ל"ד א') ד"ה הן לענין חומה סברא כזה ע"ש:
מג"א סקט"ו ודע דאותן חצירות האסורות לטלטל אפי' בבית אסור לטלטל מחדר לחדר וכו' ע' א"א לקמן סי' ש"מ סק"ח כ' דבחדר וקאממער או חדר ואלקיר ודרין שם שני ב"א דהדין דאסור לטלטל מזל"ז בלא ע"ח וכמ"ש מג"א כאן זה רק אם יש לכל א' פתח לחצר אבל אם הם צריכין לעבור זע"ז אז אם בהבית השני דרין איש ואשתו או שני אנשים ומוכרחים לעבור דרך הבית הראשון וא"כ הוי החדר הראשון כבית שער דרבים וממילא כה"ג ב' החדרים כחד חשיבי וא"צ כלום ע"ש וע' ריטב"א עירובין (ס"ח א') הוכיח מהש"ס דאסור לת"ח לדור במבוי דא"ב ע"ח ושט"מ ע"ש: