חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן שסג
סעיף ב. חצר שנפרץ במלואו עד י"א ניתר בפס רחב ד"ט וכו'. ע' חי' הרש"ש לעירובין (ה' ב') העלה דאם נפרץ הכותל ונשתייר פס ד' אמות ל"מ כיון דל"מ מתורת לחי ל"מ גם מתורת פס ע"ש שדקדק מרש"י שם ע"ש אבל במחכת"ה נעלם ממנו ד' הריטב"א שכ' דרש"י שם לא קאמר כן רק במבוי דבעי' סמכו עליו אבל בחצר מהני מכ"ש בד"א אפי' בנשאר בכותל ע"ש וע' עירובין (י"ב סוע"א) למ"ל רוב דופן בפס ארבעה סגי וכו' ומפורש להיפוך מד' הרש"ש הנ"ל
סעיף הנ"ל. ואם ירצה לתקנו בשני צידי הפרצה ידי בשני פסין של שני משהויין וכו'. ע' הגהות הג' ריעב"ץ לש"ס עירובין י"ב העלה דבשני פסין של ב' משהויין בחצר ל"ה כמו לחי דמבוי דסגי כחוט הסרבל דבפסין בחצר צריך שיהי' ראוי לעמוד בפ"ע ורק דל"צ שיהי' ג"ט או ד"ט ע"ש והוא דבר חדש ומסתימת כל הפוסקים ל"נ כן. והנה אם פרצת עשר שבחצר אינו שוה בכ"מ רק אבן נכנס ואבן יוצא ויש במקום אחד י"א ובמק"א א"ב י"א מ"מ ל"ה כמו פרצה של י"א כיון דהפרצה של י"א איננו בכ"מ ואין אדם יכול לכנוס בו במקום הפרוץ של עשר מחמת המקום השני שא"ב פרצת עשר אבל אם נזחל שם מים אסור לטלטלם להבית כיון דהם יכולים לזוב דרך מקום הפרצה והוי לדידהו פרצת עשר כן מבואר בדברי רבינו יהונתן שעל הרי"ף עירובין (י"ב) בסוגיא דלשון ים ע"ש וכן נלמד מזה לענין פרצת עשר במבוי כנ"ל:
סעיף ט. בין שנראת בליטת הלחי וכו' בין שנראת לעומדים בחוץ וכו'. ע' תוס' עירובין (כ"ד ב') ד"ה מוכח דס"ל דהיכי דהלחי הזה שנראה בחוץ ושוה מבפנים עומד ברחבה יותר על ב"ס הפרוץ להמבוי ל"מ להמבוי להיות ניתר ע"י שנראה מבחוץ וכו' דכיון דל"מ להרחבה ל"מ גם להמבוי ע"ש אבל בריטב"א שם דחה דבריהם וכ' דגם בכה"ג מהני למבוי ע"ש:
סעיף יד. עוד יש הכשר אחד למבוי וכו' אבל אם נעץ שתי יתידות אצל המבוי מבחוץ אפי' בסמוך לו והניחה עליהם פסול. ע' תוס' עירובין (ח' ב') ד"ה מניח כ' דל"ד שתי יתידות דאפי' רק ראש אחד מונח על היתד מבחוץ וראש השני מונח על ראש הכותל ג"כ פסול דאין סברא לחלק בין שניהם לא' מהם ע"ש:
סעיף טו. וצריך שיניחנה כדי להתיר המבוי אבל אם לא נעשית לשם כך וכו' פסולה. ע' או"ח החדש כאן הקשה מו"ר הגאון מהרש"ם ז"ל דלפמ"ש תוס' עירובין פ"ו דהיכי דשייך לומר פ"ת יורד וסותם אז אמרי' קורה משום מחיצה וא"כ לדידן דפסקינן בסי' שס"א סעיף ב' דגם ברחב טפח אמרי' פ"ת יורד וסותם א"כ שוב מהני גם בנעשית מאלי' ע"ש ובאמת כי לק"מ דאע"ג דהקורה צריך להיות רחבה טפח מ"מ הרי כתבו תוס' עירובין (פ"ו) הנ"ל דלענין פ"ת יוסו"ת צריך להיות עובי טפח ע"ש ולענין קורה די בעובי משהו וכמ"ש בסעי' י"ז דרק רחבו טפח בעינן ועוביו סגי במשהו ולק"מ:
סעיף יז. שיעור הקורה רחבה טפח וכו'. וצריך להיות כל הקורה רחבה טפח ואם אפי' במקום אחד מהקורה נחסר שיעור הטפח פסול רק אם הוא בפחות מג' להכותל דיכולין לומר לבוד להכותל משא"כ במק"א בהקורה פסול וע' רש"י עירובין (ט' א') ד"ה בסוה"ד ע"ש וע' ירושלמי עירובין פ"א ה"א מבע"ל שם אי יכולה הקורה להתיר ב' מבואות הסמוכות זל"ז והיינו שיניח הקורה על שניהם ופשיט לה התם דאם מונח הקורה גם על כותל האמצעי שבין שני המבואות כשרה אבל אם גבוה ג' טפחים מכותל האמצעי פסולים שני המבואות ע"ש:
סעיף יח. מעמידים דהיינו אם נסמכת וכו'. ע' ב"ב (כ' ב') עושה אדם שני צבורי מלח ומניח עליהן קורה שהמלח מעמדת הקורה והקורה מעמדת המלח. וע' רש"י שם ונשמט בש"ע וברמב"ם וצ"ע:
טו"ז ס"ק י"ב ד"ה בתוך טפח ואע"ג דדין לבוד הוי בג"ט הכא שאני דזיל הכא ליכא שיעורא וכו'. סברא זו מבואר בתוס' סוכה (י"ח ב') ד"ה דלעשות דופן ל"מ לבוד ורק דופן לדופן הוי חיבור ע"י לבוד ע"ש וע' ש"ס שבת (ט' א') לעולם באסקופת בית עסקינן וכו' וברש"י שם ד"ה באסקופת וכו' מבואר שם דאפי' בכה"ג אמרי' לבוד ע"ש וזה הוי כסברא הא' כאן בש"ע דלפי פי' הטו"ז ס"ל דמהני לבוד גם לעשותו מחיצה וע' הגהות יא"פ לסי' תר"ל על המג"א סק"ג כ' מעצמו שם לפרש ד' המג"א דס"ל דל"מ
לבוד לעשותו מחיצה עי"ז ודחה דברי הח"מ ופמ"ג ומחצה"ש שם ע"ש ובאמת לפי דעה א' בכאן מהני גם בכה"ג וגם לא הביא מתוס' סוכה הנ"ל וצ"ע: סעיף כד. פירס על הקורה מחצלת וכו'. ע' ריטב"א שם מוכח דאם המחצלת למטה ארבע טפחים אמרי' גוד אחית מחיצתא ומותר ע"ש:
סעיף כה. נעץ שתי יתידות עקומות וכו' ואם יש בגובהן או בנטייתן שלשה פסול וכו'. ע' ירושלמי עירובין פ"א ה"א דאם יש ברחבו של הקורה ד' טפחים אז אפי' גבוהים היתידות ג"ט מ"מ כשר ע"ש והפוסקים לא הביאו וצ"ע:
מג"א ס"ק כ"ו ד"ה וי"ח דכיון דיכולין לערב יחד דרך הפתחים וכו' וה"ה בבתים הפתוחים זל"ז וכו'. בדין בתים הפתוחין זל"ז ע' תוס' עירובין (ע"ד ב') ד"ה הו"א דתלוי בב' תי' דתוס' שם ע"ש:
שע"ת שם בשם הבכו"ש דאותן הקנים של צה"פ צריכין שלא יהא רחוקין מהכותל ג"ט וכו'. ע' תוס' עירובין (י"א א') ד"ה איפכא מוכח כן דאל"כ יתרצו בכה"ג ע"ש ותבין וגם במה שחקרו האחרונים אי מהני צה"פ שנשבר בתורת לחי אי הוי סמכו עליו בכה"ג מוכח משם ג"כ דמהני ע"ש ותבין. שו"ר בבכו"ש עצמו מביא מתוס' הנ"ל ע"ש:
טו"ז סק"כ בשאלה וכו' שמא יעלה הים שירטון וכו'. ע' תוס' עירובין (כ"ד ב') ד"ה אין מוכח שם לחד תי' דשמא יעלה הים שירטון ל"ש רק בים ולא בנהר ע"ש:
מג"א סוס"ק ל"א וז"ל הירושלמי ד' י"ח המפולשין לים כמפולשין לבקעה וכו' ל"צ צה"פ שהוא כמתלקט י' מתוך ג' וכו'. ע' ירושלמי שם מסיים ותקנה תקנו בי כדי להתיר בתים דלמטה ע"ש ולפי פי' הפ"מ שס צריך תיקון משום מ"ע להבתים הרחוקין מהתל אבל לפי הק"ע שם א"צ כלום ע"ש: