חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן רסה
סעיף א. ואם חיברו בסיד או בחרסית וכו'. במשנה מבואר בסיד ובחרסית וכו' אבל בירושלמי מבואר בסיד או בחרסית ורש"י כ' במשנה בסיד או בחרסית עפ"ד הירושלמי הנ"ל:
סעיף ג. אין נותנין וכו' מפני שמבטל כלי מהיכנו וכו'. ע' בר"ן פכ"ד משבת הביא מחלוקת הקדמונים אי היכי דמבטל כלי למקצת שבת אי ג"כ אסור ע"ש והובא בקיצור במג"א כאן סק"ב ע"ש ונ"ל דזה יהי' תלוי בב' פירושי רש"י בטעמא דאסור לבטל כלי מהיכנו בשבת דבדף מ"ג כ' רש"י הטעם משום בונה ובדף קנ"ד כ' רש"י משום סותר ע"ש דלטעם בונה אסור אפי' למקצת שבת דבנין לשעה הוי בנין וכמבואר בתוס' שבת (צ"ה) ודלא כשי' הירושלמי פ"ז ע"ש אבל לטעם דסותר ל"ה אסור רק אם מבטל לכל השבת אבל אם היא רק למקצת שבת ל"ה סותר כיון דיוחזר לראשונה ל"ה סתירה וז"ב. ובזה מיושב קו' תוס' (דף מ"ג א') ד"ה שהקשו בסתירת ד' רש"י הנ"ל דפעם כ' בטעמא משום בונה ולקמן כתב משום סותר ע"ש להנ"ל הדבר נכון דהרי בדף מ"ג דמיירי למקצת שבת דהרי הר"ן לקמן דקדק מזה דאסור גם למקצת שבת דלקבל ניצוצות הוי רק למקצת שבת ובע"כ דס"ל להש"ס דאפי' למקצת שבת אסור לבטל כ"מ בע"כ פירש"י הטעם משום דהוי בונה אבל לקמן דמיירי בכלי זכוכית דמבטל לכל השבת שפיר כ' רש"י הטעם משום סותר וא"ש וז"נ:
מג"א סק"ג ד"ה והשמן הנוטף וכו' ואם לא נטף וכו' וה"ה אם אפי' נטף השמן אבל עבר ולקח השמן משם מותר אח"כ לטלטל הכלי ע' תוס' שבת (מ"ג א') ד"ה טבל ע"ש וע' א"א מהפמ"ג כאן חקר בהא דקיי"ל דדשיל"מ במבא"מ בס' די"ל דזה רק לענין אכילה אבל היכי דאנו דנין לענין טלטול כגון במוקצה לטלטל י"ל דבטל ברובא או דאין לחלק ובעי ס' גם לטלטל ע"ש ול"נ לחלק בזה דאם הוא דבר העומד לאכילה ג"כ אז לא בעי ס' לטלטל ודי ברובא אבל אם הוא דבר המוקצה העומד רק לטלטל א"כ הוי זאת אכילתו וצריך ס' גם לטלטל וע' כה"ג בתוס' חולין (קל"ו א') ד"ה אי דאף דבראשית הגז ל"ש אכילה מ"מ הנאתה זו היא אכילתה ע"ש וע"ע תוס' קידושין (נ"ד ב') ד"ה ג"כ כה"ג ע"ש: