חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן רסג
סעיף א. הג"ה. כי יכולין להוסיף ע"ד המכוון נגד דבר אחר וכו'. ע' תוס' פסחים (ק"ד א') ד"ה ומר וכו' מבואר להיפוך ע"ש וע' תוס' זבחים (מ"ט א') ד"ה כתבו שם דאם מוסיף על הכלל לא מקרי יצא לדון בדבר החדש ורק אם סותר הכלל הוי יצא לדון בדבר החדש ע"ש וע' זבחים (ל"ד א') ג"כ כה"ג ע"ש וע' ירושלמי כלאים פ"א ה"א פליגי שם כה"ג אי במה שהוסיפה האדמה אי הוי בזה עברה על ציווי המקום ע"ש וע"ע רש"י זבחים (מ"א רע"א) ד"ה השוו וכו' ג"כ כה"ג ע"ש וע"ע רש"י ותוס' ב"ק (ס"ה א') מחולקים כה"ג בענין החומש אי מוסיף אם יכול להתחשב על החומש ע"ש היטב:
סעיף ה. הג"ה. ויש מ"ש שמברך אחר הדלקה וכו'. וע' א"א מהגה"ק מבוטשאטש זצ"ל כ' דאם הבעל מברך על הדלקת הנרות כגון אם האשה אינה בביתה או כה"ג והוא אינו מקבל שבת בהדלקה לכ"ע הי' צריך לברך אחר ההדלקה ורק העיר עפ"ד המג"א סקי"ב דל"פ רבנן וה"נ כאן ע"ש אבל באמת הרי כתבו התוס' נדה (ג' א') ד"ה מרגשת דמאיש לאשה ל"ש לומר ל"פ רבנן ע"ש וכה"ג כ' הטו"ז לקמן סי' רע"ה ע"ש וא"כ המג"א כ' שפיר לענין הדלקת נרות שבת ויו"ט אבל בנ"ד ל"ש לומר כן וז"פ:
סעיף יד. וי"א שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו וכו'. מצאתי כן ברוקח הל' שבת ע"ש:
מג"א סק"ל. ומ"ש מוטב שיהיו שוגגין זה במקום רשות אבל בביהכ"נ לא (ס"ח סי' רס"ב) וכו'. ע' טור או"ח סי' ס"ט בשם הרמ"ה מבואר להיפוך דגם בביהכ"נ אמרי' כן מוטב וכו' וצע"ג:
טו"ז סק"ג. באמצע הדיבור ומוכח ג"כ התם דע"י אחרים מותר לעשות חפציו דאמר אסור לו לאדם וכו' משמע דוקא הוא בעצמו וכו'. ע' יומא (ע"ג סוע"א) דייק מדכתיב ושאל לו דלא ישמע רק בנשאל בעצמו ולא אחר עמו ע"ש וזה ראי' להטו"ז: