חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן קצז
סעיף ד. ברמ"א. וי"א שא"ח לברך מה"ת אם לא שתה והוא תאב לשתות וכו'. ע' תוס' סוטה (ל"א) ד"ה הא דאין אדם תאב לשתות אחר מאכל שהוא פחות מב' ביצים ע"ש ונ"מ לכאן:
שע"ת סק"ח בשם הא"ר נסתפק אי אכל מקודם ובקביעת אכילת כזית נעשה שבע אי חייב מדאורייתא וכו'. יש להביא ראי' לכאורה מש"ס עירוכין (ג') דאמרי' שם דכהנים אצטריך לי' דמברכין ביהמ"ז להוציא הזרים שאכלו חולין משום שגם הכהנים יכולין לאכול חולין ע"ש וקשה מאי רבותא בזה הרי הכהנים היו אוכלים על השובע דמקודם היו אוכלין חולין כמבואר מנחות (כ"א ב') וא"כ הביהמ"ז יחויב על החולין ולא על הקדשים ובע"כ צ"ל כיון דאח"כ אכלי כזית קדשים על השובע החיוב ביהמ"ז קאי על הקדשים והוי רבותא דפוטרים הזרים אבל י"ל לשי' רש"י מנחות (כ"א) הנ"ל דהחולין ל"ה רשאים לאכול בעזרה רק חוץ לעזרה ע"ש א"כ בכה"ג הביהמ"ז בע"כ לא קאי על החולין רק על הקדשים משא"כ הכא דהי' הכל במק"א וגם לשי' תוס' שם דהי' הכל בעזרה מ"מ יש לדחות ודו"ק: