חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן קנח
טו"ז סק"ז. ז"א דלא חילקו בזה לומר דמעשה מבטל מעשה אלא לענין כלים וכו' אבל בט"א וכו' אא"כ נפסל מאכילת כלב וכו' ע' רשב"ם ותוס' ב"ב (פ' א') ד"ה דבש נחלקו בזה והתוס' שם כתבו כהטו"ז אבל מ"מ בתוס' ב"ב (י"ט ב') ד"ה ותיפ"ל וכו' מבואר דמאכל דמי בזה לכלים ע"ש ודלא כהטו"ז וע' סוכה (י"ד א') מוכח קצת דאוכל ל"ה ככלים וכמ"ש הטו"ז אבל הרי המג"א סק"ח הביא מהש"ס שבת (רט) התם מעיקרא אוכלא והשתא אוכלא וכו' ומבואר בפי' דדבש הוי אוכל וא"כ בלא"ה הרי סותר למשנה עוקצין שהביא הטו"ז דמשעה שירסק הדבש מטמא משום משקה ומצאתי בר"ש עוקצין שם שהקשה כן ולא תי' כלום. ונ"ל ליישב הנה במשנה עוקצין הנ"ל מבואר מאימתי מטמאה משום משקין בש"א משיחרחר ופי' הרא"ש מלשון הרהור משיחשב עליו למשקה הוי משקה וע"ז פליגי ב"ה שם משירסק פי' דלא סגי במחשבה בלבד עד שירסק ויעשה מעשה עם המחשבה ויהי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אז הוא משקה לב"ה וא"כ גם לב"ה צריך מחשבה רק בעי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וכיון דהעיקר הוא המחשבה לשם משקה שפיר קאמר הש"ס שבת (י"ט) הנ"ל מעיקרא אוכלא והשתא אוכלא דהרי התם מיירי בדבש היוצא בשבת ע"י הריסוק של ע"ש והרי הריסוק של ע"ש אינו מוכיח על הדבש הזב בשבת שמחשיבו למשקה דדלמא מחשבתו רק על הדבש שיצא מע"ש דהי' צריך ג"כ לריסוק וא"כ הוי עדיין אוכלא הדבש היוצא בשבת וא"ש. ובזה י"ל קו' הטו"ז דאחר מעשה ל"מ מעשה להוציא מידי אוכל להנ"ל י"ל ע"פ הש"ס סוטה (מ"ג ב') ומ"ש ילדה בזקינה דבטלה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטלה ומשני התם דאי מימלך עלה לאו בת מיהדר הוא מ"ד אעלו מאליהן וכו' וע' רש"י שם ד"ה התם וכו' גבי זקינה לאו בת אימלוכי היא לחזור ולהיות ילדה ע"י שום מחשבה אבל נטע לסייג אי אימלך עלה בתוך שני ערלה וכו' ואע"ג דלא אימלך אקמייתא הא מיהא לאכילה קיימינן ומהני מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוי חשיב עלה הוי מהני מחשבה ואע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה מ"ד אעלו מאליהן דבשעת נטיעה ליכא כונה עכ"ל. ומבואר מזה דאע"ג דאין מחשבה מוציא מידי מעשה מ"מ מוציא מידי המחשבה שהי' עם המעשה הראשונה ונשאר המעשה הקודמת בלא מחשבה וממילא בנ"ד כיון דגם לב"ה צריך מחשבה עם המעשה ועיקר הוא המחשבה ל"צ בנ"ד דהמעשה יוצא ממעשה דל"מ רק מוציא מידי המחשבה שהי' מקודם ונשאר המעשה בלבד ול"מ כמו מעשה בלבד וצדקו ד' הבה"ז וא"ש ודוק היטב:
מג"א סק"ז. אבל אם נתעבו מעט ועדיין הם ניגרים צריך נטילה וכו'. ע' נזיר (ס"ד סוע"א) שרץ ע"ג מ"ח וכו' ובתוס' שם ד"ה בעי בסוה"ד כ' שהי' שם אפר ומים וע"י האפר הוא עב ומ"ח דנקט אמר ר"י דה"ה דמצי למנקט אפר ומים בעלמא אי חשיב משקה או לא ע"ש ומשמע אפי' הם ניגרים כמו מ"ח מ"מ כיון דהוא מעט עב מבע"ל אי הוי אוכלא והתם מסיק בתיקו והכא לענין נט"י דרבנן י"ל לקולא וע"ע ש"ס נזיר (נ' סוע"ב) ורש"י שם ותבין:
מג"א שם. ומשמע בכ"מ אפי' חזרו ונימוחו וכו'. ע' צ"ק למנחות (ל"א א') מ"ש בדברי הרמב"ם בזה:
מג"א ס"ק י"א. ולפ"ז השותה מים בנהר בידו וכו' ול"נ כיון דל"ג על השותה וכו'. צ"ע דזה ניחא למ"ש בקונטרס בפסחים (קט"ו תוס' שם סוע"א) שכתבו בטעמא דטבילו במשקה דצריך נט"י משום דפירי נעשה כנהמא וי"ל דבכה"ג ל"ג רבנן אבל למ"ש תוס' שם הטעם משום דהמשקה נעשה ראשון ונפסל גופו ע"ש א"כ בשותה בידיו מה נ"מ דהוי מלתא דל"ש הרי מ"מ סכ"ס כיון דנוגע בידיו ונפסל גופו וצ"ע:
טו"ז ס"ק י"ב. דאחר גמר קיום המצוה דהיינו הניגוב לא יברך וכו'. ודעת המג"א דיברך אחר הניגוב וע' לקמן סי' קס"ז סעי' י' מבואר כהמג"א ולא כהטו"ז ע"ס היטב וצ"ע: