חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן קנו
אח"כ ילך לעסקיו וכו'. ואם פוגע אדם עוסק במלאכתו ואפי' עכו"ם יאמר לו תצלח במלאכתך. ע' מג"א לקמן סי' שמ"ז סק"ב ועמש"ש בזה וע' מד"ר קהלת סוף פ' טוב שם משמן טוב דדוד המע"ה הי' גומל חסד לכל להורג או לנהרג רודף או נרדף גומל אני לו חסד כמו לצדיק וכו' ע"ש וע' חולין (פ"ד א') לעולם יאכל וישתה בפחות ממה שיש לו וילבש במה שיש לו ויכבד אשתו וב"ב ביותר ממה שיש לו דהם תלוין בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם וכו' ע"ש וע' נדה (ע"א) דלעשירות צריך תפלה וגם מו"מ והא בלא הא לא סגי ע"ש:
מג"א סק"ב. כשיחטא אדם וכו' אלא יאמר לו למה עשית כך וכך וכו'. עי' ירושלמי סוטה פ"ח ה"א אר"י כל מי שאין סיפק בידו למחות אין לו לקיים העשה דהוכח תוכיח ע"ש. ומ"ש המג"א שהמלבין פ"ח ברבים א"ל חלק לעה"ב וכו'. ע' תוס' סוטה (י' רע"ב) דהלבנת פ"ח ברבים הוא מאלו דברים דיהרג ואל יעבור ע"ש:
מג"א שם. בג' דברים מותר לשנות במסכתא וכו'. אם אדם חשוב הוא ויהי' טובה לאשה אם יאמר עלי' שהיא קרובתו שבזה יקפצו עלי' שידוכים מותר לו לשקר בזה כן מוכח בש"ס ב"ב (ט"ז א') וברש"י שם ד"ה שרי וכו' ע"ש ומ"ש המג"א באושפיזא מותר לשנות ע' תוס' ב"מ (כ"ג סוע"ב) דזה רק בין אנשים שאינם מהוגנים אבל בין אנשים מהוגנים אסור לשנות גם באושפיזא ע"ש:
מג"א שם. ואם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לו לאמרו בשם אדם גדול וכו'. ע' שבת (קי"ד רע"א) אתא איגרתא ממערבא וברש"י שם ומ"ש המג"א כדי לקבלו ממנו ע' נזיר (ל"ט רע"א) אר"פ וכו' ורש"י ותוס' שם מוכח דאפי' לא בשביל ה"ט נמי ע"ש וע' ירושלמי פיאה פ"א ה"א אמר ר"א בשם ר"י מותר ללמד חכמת יוונית לבתו וכו' בגין דבעי למילפא לבתו חכמת יוונית תלי' לי' ברי' וכו' ע"ש וע' פסחים (כ"ז א') וסבר אתניי' איפכא וכו' ע"ש וע' חולין (קי"א ב') חס לי' לזרעא וכו' ע"ש ותבין ועי' שבועות (י"ט א') ר"ש מחליף ר"א לדר"ע ובהגהות מצפ"א בש"ס ווילנא שם וע' ברכות (מ"ג ב') ולא היא לאשמוטי נפשי' וכו' וברש"י שם דמשום כיסופא שטעה בהדין אמר ר"פ בשם רבא דהלכה כב"ה מה שלא אמר רבא ד"ז מעולם ע"ש וע' ע"ז (נ"ח א') ובתוס' שם ד"ה איקלע שתמהו על רש"י שכ' דרבא לא אמר ד"ז רק משום כיסופא כיחש וע"ז תמהו דהכי ל"ה לומר ד"ז שאמרתי טעות הוא בידי ע"ש וצ"ע אמאי לא תמהו ג"כ על הא דברכות (מ"ג) הנ"ל:
מג"א שם. כל שאינו אומר דבר בשם אומרו גורם לשכינה שתסתלק וכו'. ע' בכורות (ל"א ב') דחייב שמתא ע"ש וע' ירושלמי ברכות פ"ג ה"א דאומר דבר בשם חכם שלא אמרו מלקין אותו ע"ש וע' ירושלמי ב"ב פ"ג ה"ח שמע ר"ה והוי בוש לי' אמר אנא אמרית שמעתתא ולא אמרית משמי וכו' ע"ש וע' ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט מוכח דאם יודע השואל דהמשיב אינו רוצה להשיבו רק הלכה למעשה מותר להשואל לשקר ולומר לו ששואל הלכה למעשה ע"ש וע' ירושלמי שבת פ"א ה"ב דמן סג"נ מותר לומר הלכה ולא יזכירנו בשמו ע"ש אבל מבכורות ל"א הנ"ל לא משמע כן דהרי ר"ש סג"נ הוי ע"ש ותבין וע' חולין (י"ח) א"ל מאן אמרה יוסף בר חייא (הוא רב יוסף סתמא ע' רש"י שם) יוסף בר חייא מכ"ע גמיר וכו' וע' רש"י ותוס' שם ולפ"ד הירושלמי שבת הנ"ל מיושב דר"י הי' ס"נ ע"ש ותבין וע' ב"מ (ק"ט א') ולאו מלתא היא ובתוס' שם ד"ה מסלקינן וכו' בשם ריב"ם דלא אמר ר"י ד"ז מעולם ולהפחידו אמר כן ע"ש ואם אומר דבר בשם אומרו שפתיו דובבות בקבר ע' יבמות (צ"ו) ואי בעל המאמר אמר ד"ז גם בשם אחרים והחי אמר ד"ז בשם אומרו וגם בשם הראשון שהוא שמע ממנו מצאתי ברשב"ם פסחים (ק"ד ב') ד"ה דלא דשפתי שניהם דובבות בקבר ע"ש היטב וע' נזיר (נ"ו ב') ש"מ כל שמעתתא דאיתאמרי בבי תלתא קמאי ובתראי אמרי' ומציעא לא אמרי' ע"ש ולהנ"ל אמאי לא אמרי' גם מציעא דיהי' גם שפתיו דובבות וצ"ע:
מג"א מותר לשנות מפני השלום וכו'. ע' יבמות (ס"ג א') רב הוי מצערא לי' דביתהו וכו' את לא תיעבד הכי שנאמר למדו לשונם לדבר שקר העוה וכו' וברש"י שם ד"ה טעמא מלפך וכו' פעמים וכו' אני הי' לי לעשות כן וכו' עכ"ל. מוכח מזה דיותר מותר לדבר לחבירו א'
בפה וא' בלב ול"ה שקר כ"כ אבל לומר לחבירו דבר בשם אחר מה שבאמת לא אמר לו אע"ג דרצון חבירו בזה מ"מ כיון דהוא אמר לו שחבירו אמר לו שיאמר לו והוא לא אמר לו הוי זאת שקר גמור ע"ש ותבין אבל בתוס' ב"ב (מ' רע"א) ד"ה מחאה וכו' כתבו שם דקמ"ל דאע"ג דלא ציוה להם לכתוב והם כתבו דציוה להם מ"מ לא מיחזי כשקרא דמסתמא לפיכך מיחה וכו' כדי שיכתבו עכ"ל ומוכח להיפוך וg' ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב הפי' בהא דהין צדק שיהי' הן שלך צדק וכו' היינו שלא יהי' דעתו לשנות בשעת אמירתו אבל אם בשעת אמירתו ל"ה דעתו לשנות אינו עובר על הין צדק אע"ג דאח"כ אין מקיים וע' צי"ר שם דדעת הבבלי אינו כן רק צריך לקיים דיבורו מה שאמר ובלא"ה עובר על הן צדק ע"ש. וע' רש"י ותוס' שבת (כ"ד) פליגי כה"ג בטעמא דלא יאמר ענינו בתענית בשחרית דפי' רש"י שמא לא יתענה ונמצא שקרן בתפלתו ותוס' ור"ן שם חלקו דל"ה שקרן כיון דאז הי' דעתו להתענות ע"ש:
מג"א שם. ועד אימתי נקראין יתומים וכו'. ע' טור חו"מ סי' רמ"ז בשם תשו' הרא"ש דבלשון יתומים בש"ס אין חילוק בין גדולים לקטנים ע"ש וצע"ג וע' רמ"א יו"ד סי' ק"ס סעי' י"ח דעד י"ג שנים מקרי יתום ע"ש וע' רש"י ב"מ (ע' א') ד"ה בדיקנני בזה ע"ש:
מג"א שם. הנוקם בחבירו עובר בל"ת וכו'. ע' ר"ן נדרים (ס"ה ב') דלא תקום ולא תטור ולא תשנא אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך לא חמירי לאינשי כולי האי ע"ש:
מג"א. וגם מכעס וכו'. ע' סוטה (ו' א') דכעס דאיתתא מחרבת הבית אבל כעס הבעל אינו מזיק להבית כ"כ ע"ש:
מג"א שם. ואהבת לרעך כמוך וכו'. ע' מהרש"א שבת גבי הגר שבא להתגייר וכו' דזה רק לענין שלא לעשות רעה לחבירו כמו שאינו עושה לעצמו אבל לענין טובה הרי חייך קודמין ול"ש בזה לומר כמוך ע"ש ובאמת כי הדבר מבואר כן בתוס' סנהדרין (מ"ה א') ד"ה ברור ע"ש וע' ש"ס ב"מ (ל"ג א') דבדבר מועט אין לו לעמוד עצמו על הא דחייך קודמין ע"ש:
מג"א שם. ול"נ דהקב"ה נותן שכר יותר וכו'. גדולה מזו מבואר בש"ס מכות (כ"ג רע"ב) דאם ישב ולא עבר עבירה נותן לו הקב"ה שכר כעושה מצוה ע"ש ומכ"ש בעשה מצוה פשי' דל"ש לומר בזה הקב"ה נתן לו שכר יותר מהמגיע ול"ה בזה דהקב"ה ותרן ודלא כהיש"ש:
מג"א שם. ומשמע דהוא מחויב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו בחנם וכו'. ע' נדרים (פ' א') פליגי ר"י ורבנן אי כביסתו (דהוא צער שלו) קודמת לחיי אחרים ע"ש וע' ב"ש אה"ע סי' פ' סקט"ו נסתפק בשי' הרמב"ם אי פוסק כרבנן או כר"י ולדעתי י"ל ע"פ הש"ס סוכה (מ' א') דפליגי ר"י ורבנן אי מוסרין פירות שביעית לכביסה וכו' ע"ש וי"ל דר"י ורבנן אזלי בזה לשיטתייהו בנדרים (פ') הנ"ל ורבנן ס"ל דכביסה הוי רק צער ולא חיי נפש ורמב"ם פוסק שם כרבנן ע"ש ותבין:
מג"א שם. אל יעמוד אדם במקום סכנה וכו'. ע' ירושלמי שבת פ"ב ה"ו נסר שנתנו מגג לגג אפי' רחב כמה אסור לעבור עליו ע"ש וע"ע שם רב אמר היושב בבית רעוע עושה מה"מ דנוסטוס שלו (בע"ח שלו) ע"ש: