חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן קנד
סעיף א. בהג"ה. אבל ארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרי תש"ק וכו'. ע' הגהות מנ"פ סי' זה הביא בשם או"ז שכ' דבלא"ה אם נעשה אה"ק משן סלע המחובר מעיקרו לא נאסר דכל במחובר לא נאסר והמנ"פ תמה עליו ע"ש וע' תוס' יומא (נ"ד ב') ד"ה כתבו דאם עשה פסל בחומה אינו עובר משום ל"ת לך פסל משום דבטל לגוף החומה ע"ש והוא קצת סיוע לדברי האו"ז הנ"ל:
סעיף ג. וילון שתולין לפני ההיכל וכו' וצריך לגנזן ע' ירושלמי שבת פי"א ה"ב תני ב"ק דמשו"ה לא ילפינן זורק ממשכן כמו מושיט דהי' אסור לזרוק הקרשים משום בזיון (וזה דלא כפירש"י שבת צ"ו פל"ה זורקין משום כובדן ע"ש ותימה על רש"י ז"ל דלא כ' כטעם הירושלמי) ומוכח דאסור לזרוק מה"ת. וע' ש"ס עירובין (צ"ח א') מוכח דאם נפל כתבי הקודש לארץ וצריך להגביה אותו צריך ללמוד בו מעט ואח"כ יניח אותו במקומו ע"ש: מג"א סק"א. בתים וחצירות ועזרות שלנו לא עדיפי מבתים וכו'. ולענין גג ביהכ"נ ע' שו"ת בי"ש או"ח סי' כ"ח ועוד אחרונים אי יש בה קצת קדושה ונ"ל ראי' מש"ס נדה (י"ג א') ר"י ושמואל הוי קיימא אאיגרא דבי כנישתא וכו' ואיבע"א ביעתותא דשכינה וכו' וברש"י שם ד"ה דשכינה השורה בביהכ"נ ע"ש מוכח קצת דגג ביהכ"נ הוי עליו ג"כ קדושה. וראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י"ב נשאל אי מגביה התקרה של ביהכ"נ ורוצין עכשיו על ההוספה לעשות עזרת נשים ומקודם הי' עזרת אנשים עד התקרה וכ' דזה פשוט דאויר ביהכ"נ נתקדש אבל הכא י"ל דלמעלה מהתקרה הרי לא נתקדש מעולם לתפלה ומותר ממנה לעשות עז"נ אבל י"ל דמ"מ כיון דעד התקרה נתקדש האויר וא"כ תיכף בעת שסותר התקרה ורואה אויר הראשון את השני נתקדש מאליו אויר השני מחמת הראשון ואסור להוריד אותה שוב מקדושתה וכ' ראי' לזה ממ"ש תוס' שבועות (י"ז) דלמ"ד קדושה ראשונה נתקדשה לע"ל ל"ה עזרא צריך לקדש הבית השני וק' דהרי כיון דנחרבו הכותלים מהבית הראשון ועזרא הי' צריך לעשות כותלים אחרים תחתיהם וא"כ הי' צריך עזרא להקדיש הכותלים ובעכצ"ל דכיון דהקרקע שעמדו עליו הכותלים נתקדשו א"כ תיכף שהעמיד עזרא הכותלים נתקדשו מאליהם מחמת הקרקע של בית הראשון וה"נ באויר נתקדש מחמת אויר הראשון ונעשה אויר אחד ע"ש זה תו"ד. ובמחכת"ה נעלם ממנו דברי הר"ש פרה פ"ג מ"ג כתב דכשהחריב נ"נ הבית הראשון לא החריב רק הגג אבל הכותלים נשארו על עמדם ע"ש והדבר מבואר כן בירושלמי יומא פ"א ע"ש וא"כ נסתר ראייתו אבל לדעתי יש להביא ראי' לזה מהש"ס פסחים (פ"ו ב') היו יושבין ונסתלקה מחיצה ביניהם לדברי האומר האוכל אוכל בב' מקומות אוכלין לדברי האומר אין האוכל אוכל בב' מקומות אין אוכלין וכו' וברש"י שם ד"ה היו יושבין וכו' ונסתלקה המחיצה יש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה וחבורה כמקום אחד והו"ל כאוכלין במקום הראשון ושני וכו' עכ"ל ומוכח כן:
מג"א שם. וגן ופרדס ואיצטבא וכו' אע"פ שפתוח לב"ה וכו'. לכאורה הי' נראה לחלק בזה דאם נעשה הגן והפרדס וכו' ביחד עם הביהכ"נ אז כשפתוח לביהכ"נ יש לה קדושה ג"כ קצת אבל אם בשעת בניית ביהכ"נ לא עשו שם הגן וכו' רק אח"כ נעשה שמה ופתחו אותו לביהכ"נ אז א"ב שום קדושה וכה"ג כ' הר"ן פ"ד דסוכה דאם עשו ביחד כל דפנות הסוכה הוי כולה הכשר סוכה אבל אם העמיד מקודם רק הצריך להכשר סוכה ואח"כ העמיד השאר ל"ה על המותר שם דפנות סוכה ע"ש ויש לחלק וצ"ע:
סעיף ג. בהג"ה. אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה וכו' לא מקרי תשמיש רק תשמיש דתשמיש וכו'. ע' תוס' ע"ז (ט"ז ב') ד"ה בימוסיאות מה שהקשו על רש"י שם שפי' דהוי תשמיש דתשמיש והקשו וכי מותר לבנות עמהם מקום שיקטירו עליו במחתה לעכו"ם וכו' ע"ש ולהרמ"א הנ"ל י"ל דבימוסיאות הוי כעין מ"ש כאן וא"ש ודו"ק:
הג"ה שם. אסור לכבס מטפחת של ס"ת במי רגלים מפני הכבוד. ואם רק נתערב מ"ר בד"א מותר דגם במקדש רק בעיני' אסור ולא בכה"ג ע' זבחים (צ"ה א'):
סעיף ה. ס"ת שבלה מניחין אותו בכ"ח וגונזין אותו בקבר ת"ח וכו'. ע' ב"ב (כ' ב') והא בעי גניזה (בס"ת מיירי התם) שם תהא גניזתה וכו' ע"ש ומוכח דדין זה לקבור אצל ת"ח ל"ה עיכובא וע' פמ"ג כאן שלא הביא מזה: מג"א ס"ק י"ג. ומ"מ צ"ע למה נהגו לפרסו לחופה וכו'. ע' מ"ש בזה טו"ז לקמן סי' תק"ס סק"ו מ"ש בזה להתיר ע"ש:
סעיף ח. בהג"ה, ונוהגין להנות בכמה הנאות מדברי קדושה וכו' ושלחן שבב"ה וכו'. ע' רמ"א יו"ד סי' ש"א סעי' ז' דמפות שפורסין על השלחן בביהכ"נ שקורין עליו אסור לעשותו מכלאים מפני שפעמים מקנח בהם ידיו ומתחמם בהם ע"ש והוא תמוה דד"ז לקנח בהם ידיו בודאי אסור וצ"ל הכונה דעושין לפעמים באיסור וצ"ע:
טו"ז סק"ז. ולולא דמסתפינא אמינא מלתא חדתא וכו'. נודע מדברי הבכו"ש מגלה שדחה דבריו ע"ש אבל מצאתי בד"מ ורמ"א יו"ד סי' ר"צ בשם מהר"ם פדואה מבואר כמ"ש הטו"ז כאן ע"ש:
מג"א ס"ק י"ד. מיהו נמצא כמ"פ בגמ' ובפוסקים ארון וכו'. ע' ירושלמי ברכות פ"ד סוה"ה ארון וכו' שמשם יצאה אורה לעולם וכו' וח"א וכו' ע"ש:
מג"א שם. ובודאי דזה איסור גמור שמורידין אותם מקדושתן וכו'. ע' שו"ת רשד"ם יו"ד סי' קפ"ד ובכפ"ת לסוכה (מ"א ב') בזה באורך ע"ש היטב:
סעיף ט. ש"ע. המתנדבים ס"ת וכו'. ע' ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ד מבואר דס"ת וכן שאר ספרים שנכתבו בא"י אסור להוציאן לח"ל רק אם מתחלה נכתבו אדעתא להוציאן לח"ל אז מותר להוציאן לח"ל וע' מרה"פ שם בזה: סעיף יא. ש"ע בהג"ה. מומר עכו"ם שנתן וכו' אסור להדליקו וכו'. ע' ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ט מבואר דמ"מ הוי הקדש והדמים שייכים לקדושה וגם בקרבן שהקדיש מועל בה ע"ש וכ"כ תוס' תמורה (כ"ו ב') ד"ה ש"מ באמצע הדיבור ע"ש:
סעיף ח. הג"ה. דכיון שנהגו כן וא"א ליזהר לב בי"ד מתנה עליהן מעיקרא וכו'. ולכאורה לפ"ז הי' נראה לחלק בין נדבת יחיד לנדבת רבים לפמ"ש תוס' מעילה (י"ד) ותוס' מנחות (ט"ו ב') ד"ה דבקרבן יחיד ל"ש לומר לב בי"ד מתנה עליהן וכבר ראיתי שהעירו בזה אבל מסתימת הפוסקים דעי"ז מותר להנות ולא חלקו בזה מוכח דלא ס"ל לחלק בהכי ובאמת כי כדברי התוס' הנ"ל מבואר בש"ס זבחים (ו' ב') אר"פ שאני ק"צ דלב בי"ד מתנה עליהן וכו' ע"ש ומבואר כן וכ"כ התוי"ט ריש זבחים לבאר שי' הר"מ בפיה"מ שם מ"ש לחלק דבק"צ עולה לשם חיבה ג"כ דהוא מה"ט ע"ש אבל נראה דזה רק בקרבן שייך לחלק בין ק"צ לק"י משום דהוא קדוה"ג ומשו"ה בקרבן יחיד דהוי דידי' ל"ש בזה לב בי"ד מתנה עליהן משא"כ בנדבה לבה"ב דיוצא לגמרי מרשותו להקדש מה לי יחיד או ציבור ושייך גם ביחיד לב בי"ד מתנה עליהן וכה"ג כתבו תוס' ב"ק (ע"ו א') לחלק בענין לומר מ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים בין קדה"ג או קד"ד ע"ש וע' תוס' פסחים (פ"א ב') ד"ה נטמא כתבו כה"ג לחלק דאפי' למ"ד דלי"ל לב בי"ד מתנה עליהן זה רק בקדוה"ג אבל קדושת דמים לכ"ע ס"ל לב בי"ד מתנה עליהן ע"ש:
טו"ז ס"ק י"ב. ממילא אין ללמוד מזה לשאר שותפים וכו' בודאי צריכים ליתן לו כפי מה ששוה עתה וכו'. ע' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ק' שחולק ע"ז ופסק דהוי סד"ד ע"ש וע' רא"ש ב"ב פ"ד נראה שמחולקים בזה ב' דיעות אי היכי דיכול לחזור בו אי אמרי' בשביל זה דלא ברשותו הוקר ע"ש ותבין וע"ע טו"ז יו"ד סוס"י קע"ו וחוו"ד יו"ד סי' קס"ט ס"ק בזה: