אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף צו:

דף צה:

תוס' פירש ד"ה מאי וכו' ותיובתא דרב המנונא וכ' מהרש"א דקשה ליה לתוס' דאי כפי' רש"י הוי ליה לש"ס להקשות ולמירמי מתני' וברייתא דלעיל ע"ש, ונראה לי לתרץ זאת לדעת רש"י דקשה ליה מאי שנא דנקט שמואל השכר לאמצע ולא נקט נמי הפחת וכדנקט מתני' פחתו או הותירו ועל כרחך לומר דשמואל סבירא ליה גם הפחת לאמצע מדפריך עלי' ממתני' גם מפחתו דקאמר מאי לאו פחתו פחתו ממש, ואין להקשות מנא ליה לש"ס הא דלמא שמואל באמת מודה בפחת וצריך לומר משום דסברא הוא כיון דשכר לאמצע הוא הדין נמי הפחת דאם לא כן לקה מדת הדין כמובן, אם כן קשה מאי שנא דשמואל שבקה ולא נקט בהדיא הכי ונראה לומר דהא טעמא דשמואל הוא משום אומדנא הוא שמחל לו כמ"ש הרא"ש וקשה הא בריש פרק המוכר פירות אמרינן דאי הולכין בממון אחר הרוב תליא בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן אי אזלינן בתר אומדנא ואם כן הרי שמואל סבירא ליה אין הולכין בממון אחר הרוב והוא הדין אחר אומדנא וקשה שמואל לטעמיה ונראה לומר דזו דוקא להוציא ממון מחזקתו כמ"ש תוס' בבא בתרא כ"ג ע"ב וספ"ק דכתובות מה שאין כן הכא השכר לא הוי להוציא מחזקה דריווח מעלמא אתי אמנם ההפסד מקרן הוי ליה להוציא מחזקת ממון הדרא קושיא לדוכתיה וצריך לומר כיון דשכר לאמצע תו ממילא בעל כרחך הפחת גם כן לאמצע דאם לא כן לקתה מדת הדין אלא איידי דבעי לקנות הריוח גמר ומקנה נמי להפסד והיינו טעמא דלא נקט שמואל תרתי השכר וההפסד לפי שאין שוים בטעמם ועיקר דינו רק על השכר אלא דהפסד ממילא נשמע כנ"ל, אמנם כן לכאורה יש לומר איפכא דהפחת לא אזלי' בתר אומדנא שיהי' לאמצע משום דהוי ליה להוציא ותו ממילא השכר נמי אינו לאמצע משום דלקתה מדת הדין ובריש פרק המוכר פירות שם מסקינן דתנאי פליגי בי' אי הלך אחר הרוב בממון וגם אי הלך בתר אומדנא תנאי היא ואם כן מתני' וברייתא לא חשה מידי דיש לומר מתני' כרבנן דר' אליעזר דלא אזלי' בתר אומדנא בדיני ממונות להוציא ממון ולכן על כרחך פחתו חולקין לפי המעות וממילא הותירו נמי ליכא למימר לאמצע ומהאי טעמא נקט מתני' תחילה פחתו וכו' ולא איפכא כמובן אבל ברייתא סבירא ליה כר' אחא דהולכין בחר אומדנא לכן שכר ופחת לאמצע, אבל לשמואל לטעמי' דסבירא ליה נמי אין הולכין בממון אחר הרוב והוא הדין בתר אומדנא ומכל מקום סבירא ליה השכר לאמצע ועל כרחך דסבירא ליה איפכא כאן דשכר לא הוי להוציא אם כן תו הוא הדין פחתו נמי לאמצע וקשה עלי' מתני' דאיפכא תניא וזהו כוונת רש"י תיובתא דשמואל דייקא ורוצה לומר שמואל לטעמי', ואף לפי מאי דדחי הש"ס בבא בתרא צ"ג אלימא כתנאי דשמואל אמר לך ר' אחא לא קאמר אלא התם דהוא גופי' מוחזק אבל בתר רובא לא אזלי' ופי' רשב"ם שם משום דליתא קמן מכל מקום הרי באמת אפילו רובא דאיתא קמן סבירא ליה לשמואל דלא מהני בממון וכמ"ש במקום אחר הרבה מזה ועוד התם רוצה לומר הוי ליה אומדנא בחזקה דאיתא קמן כיון דהוא עומד בצדו כמ"ש רשב"ם שם אבל אומדנא דהכא דעת השורף לא הוי איתא קמן כיון שדנין ואומדין דעתו ומחשבתו ולא עדיף מרובא דליתא קמן ודוק:

אמנם לענ"ד הא קשה ליה לתוס' אם איתא כפי' רש"י הוי ליה לש"ס לאקדומי קושי' זו ממתני' מקמי' קושי' א' דמקשי לרבה מברייתא אם משום דטפי עדיף להקשות ממתני' יותר מברייתא ומכל שכן דמתני במקומה מתני' הכא, ואי משום דקושי' כוללת הוא טפי לרבה ולרב המנונא מה שאין כן מברייתא לא הקשה הש"ס רק לרבה לבד אבל לתוס' אתי שפיר דפריך הש"ס כסדר על הראשון ראשון תחילה על רבה ואח"כ על ר' המנונא, והנה אליבי' הפוסקים פליגי אי סבירא ליה בלטביחה ועומד לטביחה זו נוטל לפי מעותיו וכו' או אפי' בלחרישה ועומד לטביחה ועי' ברא"ש שהקשה אי רב המנונא מודה בלטביחה ועי' ברא"ש שהקשה אי רב המנונא מודה בלטביחה ועומד לטביחה אם כן אדפריך הש"ס לרבה מברייתא לפלוג ולתני בדידי' הוי ליה למיפרך נמי לרב המנונא לפלוג ולתני בדידי' הוי ליה למיפרך נמי לרב המנונא לפלוג בדידי' ולתני סיפא לטביחה ועומד לטביחה ע"ש ולענ"ד אף אי רב המנונא פליג בכל גווני מכל מקום קשה אדפריך הש"ס על רבה מלחרישה ועומד לטביחה הוי ליה להקשות על רבה עדיפא מאי לאו בלטביחה ועומד לטביחה דאם לא כן לפלוג ולתני בדידי' וכל שכן דתקשה עלי' דרב בחרישה ועומד לטביחה, ונראה לי דקשה ליה להמתרץ דמשני הכי נמי קאמר נעשה כמי שלקח זה בשלו וכו' וק' מאי שנא דנקט תנא כהאי גוונא הוי ליה למימר לחרישה ועומד לטביחה נעשה כמו לטביחה ועומד לטביחה וכו' דהרי זה מסתבר טפי ופשיטא הוא כמ"ש תוס' ד"ה מאי וכו', ונראה לי דאי הוי תני ונקט סיפא לטביחה ועומד לטביחה זה נוטל וכו' לא הוי שמעי' כלל בלחרישה ועומד לטביחה אלא הוי מוקמינן רישא בכהאי גוונא ולחרישה ועומד לטביחה ולא הוי אמרינן במה דברים אמורים וכו' נעשה ואם כן יש לומר גם המקשה אסיק אדעתי' דיש לומר הכי נמי קאמר במה דברים אמורים וכו' נעשה וכו' אבל הא קשה ליה אי סיפא רוצה לומר נעשה וכו' מאי שנא דנקט לקח זה בשלו וכו' הוי ליה למימר לטביחה ועומד לטביחה ונימא נמי נעשה לחרישה ועומד לטביחה כמו לטביחה ועומד לטביחה כנ"ל ולכן בהכרח מקשה רק לרבה על לחרישה ועומד לטביחה אבל על לטביחה ועומד לטביחה לא קשה ליה לא לרבה לא לרב המנונא דיש לומר כי קושי' הכי נמי קאמר וכו' נעשה כמי שלקח זה בשלו וכו' כנ"ל: רש"י במתני' ד"ה הראשונה וכו' אם שני' טוענת וכו' השבעי לי וכו'. וכן הוא לשון הרע"ב והניח תוי"ט בצ"ע דהא אין נשבעין על טענת שמא רק לפי שהם נכסים משועבדים ואם כן אנן טענינן לה ונראה לי לתרץ דוקא אם בבירור שרוצה לטרוף ממשעבדי אזי אנן טענינן לה מה שאין כן אילו ספק הוא דשמא לא הוי נכסים משועבדים ואם כן רש"י כתב בהדיא דלמא לא משתייר לי נכסים כשיעור כתובתי וכו' משמע דעדיין לא פסיקא לכן אם טוענת בעצמה השבעי לי' משעבדי' לה אבל אנן ודאי לא טענינן דהוי ליה כמו ספק ספיקא וכמובן, ועוד יש לומר דרש"י כתב השבעי לי שלא גבית משל בעלי כלום משמע גבית מעצמך על ידי גניבה ועל כרחך לפרש כן דאי שלא מחלה לו ליכא למימר דהא על כרחך שטר כתובה בידה מיירי שעל ידי זה נראה מי קודם ושלא התפיסה צררי נמי במת פתאום לא צריך ואם כן על גניבה לחוד הרי קיי"ל בכתובה נשבעת גם על זה על ידי גלגול שלא מחלה ושלא התפיסה צררי כמ"ש בשו"ת מעשה חייא סי' א' אבל בעלמא אין צריך לישבע שלא גנבו דאחזוקי אינשי בגזלנא וגנבא לא מחזקי' כמ"ש בח"ה סי' פ"ז וסי' ע"ה ולכן אנן לא משבעי' לה אבל אם היא טוענת באמתלא שהיא מורי' התיר' מהני טענתה:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה