חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צה:
לאו דאוקימנא בקנו מידו לא הוי קשה להו ומאי שנא, ועוד קושי' הקדימה מאי טעמא לא הקדים מסדר הש"ס להקשות קושי' זו ונראה לומר דהנה טענה זו דנחת רוח עשיתי וכו' יש לומר דוקא בנשואה היא אבל בארוסה עדיין ליכא חיבה וקורבה כל כך לא אמרינן נחת רוח וכו' ותוס' ד"ה וכי כתב לה וכו' הקשו מאי פריך כלל ותי' משום דגבי' ממשעבדי כתובתה וזהו בנשואה דוקא אבל בארוסה דעת הר"מ הוא דאפילו בכתב לה לא גבי ממשעבדי עי' ברא"ש ריש פרק אף על פי ובשו"ע ססי' נ"ה ואם כן אי הוי מוקמי' מתני' בכהאי גוונא שכתבה ללוקח כן בעודה ארוסה תו לא צריך לאוקמי' בשקנו מידו אלא יש לומר כי קושי' תוס' לאמת ואם כן מבואר מתחילה אין מקום קושי' תימא נחת רוב עשיתי וכו דיש לומר דמיירי שכתבה כן בעודה ארוסה ועכשיו היא נשואה כמשמעות לשון משנה שהיה נשוי אבל השתא דמשני לקושי' ראשונה בקנו מידו דוקא ועל כרחך לא רצה לאוקמה בארוסה והא דנקט מתני' שהי' נשוי אגב אידך מתני' דכולהי פרקין אלא שתחילה היה נשוי וכו' ואחר כך מכר וכתבה לכן פריך שפיר וכי קנו מידו דוקא באופן זה דלא סגי בלאו הכי שקנו מידו מאי הוי הא לא מהני הקנין, ודע דהב"ש סי' ק"ה סקי"א העלה דאם מחלה ביחד הכתובה ונדוני' לא אמרי' נחת רוח עשיתי וכו' כמו דבכתובה לא אמרי' הכי גם בנדוני' לא ע"ש והגאון המקנה בק"א סי' ק"ה ס"ג בהג"ה אות ד' ובסי' צ' סעיף י"ו אות ל"ד הניחו בצ"ע מדלא משני הש"ס הכי בדף צ"ה דמכרה נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל ביחד מיירי ודחק לשנויי דבכתב לאחר ע"ש, ותמי' עליו דמתני' דמכר את שדהו קתני ולא נכסי מלוג ולא נכסי צאן ברזל מיירי: תוס' ד"ה כתבה לראשון וכו'. הקשה מהרש"א מאי שנא שלא הקשו תוס' מיד על המקשה דמאי פריך הש"ס הרי מתני' בשטר מיירי וכתבה לו קתני ונראה לי דלכאורה יש לומר קושי' הקדימה הנ"ל דמעיקרא אין קושי' דיש לומר בשטר מיירי אבל אם כן אמאי הוצרך לתרץ שקנו מידו דמשמע קנין חליפין כמ"ש תוס' לעיל נ"ה ע"ב ד"ה מתנת וכו' ותיפוק ליה כיון שכתבה לו שטר הרי השטר הקנין ואין צריך קנין סודר ועכ"ל משום דלשון גרוע כזה דין ודברים וכו' לא הוי שטר הקנאה בזה ותו פריך שפיר וכי קנו מיני' דייקא בלא שטר מאי הוי, אמנם נראה לומר דמכל מקום הקשה מהרש"א שפיר דהא ודאי לרב דאמר בשטר קנה הוא הדין נמי בקנין אגב סודר אם עשתה נמי דהא כל טעמא רק משום דיבורא אמרה לנחת רוח וכו' אבל מעשה לא עבדה ומאי שנא מעשה שטר או מעשה קנין חליפין, ועוד הרי סתם קנין לכתיבה עומד והוי ליה כמו בשטר ואם כן כיון דמוקמי' למתני' בקנו מידה קשה בלאו הכי מאי פריך תו הרי סתם קנין לכתיבה עומד לכתוב שטר בלשון יפה וטוב והיא היא קושי' מהרש"א ויפה הקשה וצ"ל כתירוצו: תוס' ד"ה התם איהו וכו' מה שפירש בקונטרס וכו' ולא נהירא לר"ת וכו' אבל אשה ליכא למימר וכו' שהרי לא נתנה לגבות מחיים וכו'. והנה לדעת פוסקים מובא ברמ"א בתשו' סי' צ"ג ועי' בספר המפה סי' צ"ג וסס"י ס"ו סעיף י"א בהג"ה מזה דנכסי צאן ברזל ניתנה לגבות מחיים אם כן גם מכתובה נדחה פשיטות האבעיא ואם כן נראה לי פי' שלישי דלא כרש"י לגמרי ולא כר"ת לגמרי אלא סתם גמ' קאמר לה ומכל מקום נדחה ב' הקושי' דרבא ואין צריך לדוחק התוס' וממילא דעת ר"ת ור"ח בתוס' כאן מוכח נמי דסבירא להו גם נכסי צאן ברזל לא נתנה לגבות וכו' ולא כדעת הנ"ל דאם לא כן הרי יש לומר דמיירי ברייתא בשדה של נכסי צאן ברזל ואדרבה הרי באותן ג' שדות מתוקם כמ"ש רש"י ואחת מהנה הוא זה נכסי צאן ברזל שהכניסה לו שום משלה ואם כן נראה לומר דאזלי רש"י ור"ת לטעמייהו לעיל בסוגי' דשומרת יבם דף פ' ע"ב דר"ת סבירא ליה בהדיא כן דנכסי צאן ברזל נמי לא נתנה לגבות מחיים וכבר זכה בהם היבם מיד אחר מיתת אחיו ולא דמי לנפל הבית וכו' דהתם הללו והללו באים לירש וכו' ע"ש אבל רש"י דפליג התם ומדמי לי' לנפל הבית וכו' על כרחך סבירא להו התם נמי הללו והללו באים לירש דנכסי צאן ברזל נתנו לגבות מחיים וכמ"ש לעיל בארוכה בבאור בביאור הדבר זה הדק היטיב ע"ש ואם כן מבואר דאזלי רש"י ור"ת לטעמייהו:
תוס' ד"ה הכא וכו' הקשו לרב יוסף לא מהני קנו וכו'. ונראה לי דמהרי"ט הקשה מאי פריך הש"ס כלל דלמא באומר לחבירו שדה וכו' דוקא דבר שהגוף קנוי לו בעי' מתנה בלשון טובה מה שאין כן הכא דאין לה קנין בגופה של קרקע אלא שעבודא בעלמא וקיי"ל מחילה אין צריך קנין ודלמא מהני להפקיע השיעבוד אף לשון גרוע דין ודברים וכו' דהא ליכא למימר מדין ודברים סליק נפשי' ולא מגופה של קרקע ע"ש והא דלא הקשה מהרי"ט כן גם כן על הש"ס ריש פרק הכותב נראה לומר משום דפירות ידו כידה וזוכה בגוף הקרקע כמ"ש תוס' דף מ"ד ע"ב ד"ה זימנין ע"ש ונראה לי לתרץ הרי קיי"ל נמי בשטר מחילה צריכה קנין כמ"ש הטור בסימן י"ב בח"מ וסמ"ע סקכ"א שם והכא שטר כתובה בידה ולא נתנה ללוקח כיון שלא נשאר לכתובתה ד' אמות, אמנם בירושלמי דגיטין מובא בש"ך רס"י רמ"א ובהג"א בבא קמא ס"פ כיצד פליגי אמוראי בזה ואם כן רב יוסף מצי סבירא ליה מהני אף בשטר מחילה ומעיקרא לא קשה מידי קושי' הש"ס אליבי':