חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צה.
מאישות לדעת מהראנ"ח וסייעתי' אליבי' דתוס' ריש פרק הכותב דדוקא בדרבנן מהני סילוק כהאי גוונא ולא בדאורייתא אם כן הכא כתובה דאורייתא לא קשה מידי קושי' התוס' ע"ש ונדחק ליישב דכונת תוס' הוא אם כן הוי ליה להמקשה להביא גם הא דרב כהנא ורבא ע"ש ולענ"ד נראה לומר בפשוט קושי' תוס' הוא מנא ליה לש"ס להקשות דלמא מתני' כתובה דרבנן סבירא ליה ולית ליה כיון דעל כרחך מתוקם כרבי מאיר ורבי מאיר לטעמי' כתובה דאורייתא סבירא ליה חדא דאם כן הוי ליה לאקדומי אידך קושי' ופירוקה לאוקמה כרבי מאיר, ועוד הרי לאוקמתי' דרב פפא על כרחך לא מקשה תוס' מידי כיון דמיירי בגרושה הרי כבר זכתה בה ועל כרחך דתוס' קאי לפום הסלקא דעתך השתא דלא הקשה הש"ס עדיין תימא נחת רוח וכו' ואם כן מאי פריך הא יש לומר כתובה דרבנן והקשה שפיר, ועוד נראה לומר דהא ר"ח תני לעיל ריש פרק הכותב האומר והיינו טעמא משום דשפיר מתוקם בלא קנין רק בעודה ארוסה וכמ"ש מהרש"א ואם כן קשה לי מאי שנא דא תני ר"ח נמי אמתני' דהכא וכתבה ללוקח וכו' ואמר ללוקח וכו' וצריך לומר כיון דעל כרחך לא מתוקם רק בקנו מידו והיינו לתי' התוס' אבל אי נימא הכא משום כתובה דאורייתא דוקא א"כ תק' עדיין אמאי לא תני ר"ח ואמרה ללוקח וכו' אליבא דמאן דאמר כתובה דרבנן וכמובן, ובר מן דין לענ"ד מעיקרא לא קשה מידי דהא אי נימא כתובה דאורייתא התינח אם היא רוצה לסלק את עצמה מעיקר הכתובה שפיר יש לומר דלא מהני לשון דין ודברים אף שלא זכתה בו עדיין אבל במתני' הרי לגבה בעלה לא סילקה את עצמה מחיוב כתובתה רק נגד הלוקח סילקה שיעבודה מאותו השדה וזו השדה אין משועבד לה מן התורה דקיי"ל שעבודא לאו דאורייתא ואפילו למאן דאמר שעבודא דאורייתא דוקא בבעל חוב דיהיב לי' מעותיו וכמ"ש רשב"ם בבבא בתרא בסופו היינו טעמא דשעבודא דאורייתא דילפי' לי' מהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וכו' אבל כתובה דהיא לא יהבי' לי' מידי ודאי לכ"ע שעבודא לאו דאורייתא והקשו תוס' שפיר דהא מהני סילוק אף כהאי גוונא ואף שמת ואין לו נכסים אחרים ואם כן נכסוהי אינון ערבין בי' היינו מדרבנן דמן התורה לא משתעבד ערב דכתובה אפילו כהאי גוונא כנ"ל, אבל אין לומר דקושי' תוס' הוא דלמא מיירי מתני' שכתבה כן ללוקח בעודה ארוסה ואז לכ"ע כתובה דרבנן כמ"ש הפלאה בכמה מקומות, זה אינו דעל זה לא תי' תוס' מידי דכתובת ארוסה הרי אינה טורפת ממשעבדי ועמ"ש לקמן מזה בעז"ה ודוק, ועוד נראה לומר פשוט הרי אלמנה ובעולה ומוכת עץ לכ"ע כתובה דרבנן ועמ"ש דף י"א לרבי מאיר במוכת עץ ואם כן קושי' תוס' הוא דלוקמי מתני' בנשים כאלו:
פי' רש"י מקחו בטל משמע לגמרי ואפילו בחיי הבעל ובבבא בתרא מוקמי' לה באחת מאותן ג' שדות וכו'. ותמוה מאי בעי רש"י בזה ונראה לומר דהרי תוס' פליגי בזה על רש"י וסבירא ליה דלא בטל מיד ודעת רש"י בשאר נכסים דבטל רק משעת טירפא ועי' לעיל בתוס' דף פ"א ונראה לומר דרש"י סבירא ליה נחית דרגא אם בג' שדות בטל מיד בשאר נכסים בטל משעת טרפא ואם כן מכאן הוכיח רש"י כשיטתו דקשה ליה מאי פריך הש"ס מאותן ג' שדות אמתני' דמיירי בשאר נכסי ועל כרחך לומר דסבירא ליה ג' שדות בטל מיד ואם כן שאר נכסי על כל פנים משעת טירפא בטל ופריך שפיר והן הן דברי רש"י בטל לגמרי משמע וראי' דהא מוקמי' לה באותן ג' שדות ואם כן קשה מאי פריך הכא ועל כרחך דנחית דרגא וכנ"ל ודוק, עוד נראה כוונת רש"י ליישב דלמא דוקא במכר כל נכסיו המשועבדים לה הוא דמקחו בטל דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי דאומדנא הוא דלא תפסיד עצמה מה שאין כן הכא במתני' מכר את שדהו אחת שפיר יש לומר מקחו קיים דנתרצה היא כיון שנשאר לשעבודה שאר נכסיו לכן פי' רש"י דהתם מוקמי' לה באחת מאותן ג' שדות וכו' נמי מקחו בטל, ומ"ש רש"י בטל משמע לגמרי ואפילו בחיי הבעל וכו' לכאורה תמוה דהא לא צריך לזה דאי נימא בטל רק בשעת טירפא ובינתיים המכירה קיימת נמי קשי' מתני' דאינה טורפה קתני', ונראה לומר כוונתו לתרץ תמיהת התוס' בד"ה כתב לראשון וכו' דהא רב סבירא ליה בשטר קנה והכא מוקי הא מתני' כר"י דגם בכתבה לו מקחו בטל וכו' ומהרש"א הקשה דהוי ליה לתוס' להקדים קושי' זו על המקשה דמתני' כתבה לו ללוקח קתני ובשטר הרי אמר רב קנה ומאי פריך כלל הש"ס, הנ"ל לתרץ שני הקושי' גם על המקשה וגם על התרצן פי' רש"י הכי הכא מקחו בטל משמע לגמרי ואפילו בחיי הבעל ועלה אמר לא שנו וכו' אבל בשטר קנה דייקא ולא קאמר בשטר מקחו קיים דהוי משמע קיים לגמרי ואינה טורפה האשה אלא קנה דייקא ורוצה לומר בנתיים מיהת קנה בחיי הבעל ואין המקח בטל לגמרי ואם כן שפיר קשי' עלי' ממתני' הכא דאינה טרפה כלל, ומתרץ נמי שפיר מהא דכתב לראשון וכו' וחתמה לו איבדה כתובתה דייקא משעת גוביינא נמי ר"י אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי דייקא רוצה לומר בשעת גוביינא טרפה בטענה זו אבל בינתיים מודה ר"י דהמקח אינו בטל וכרב בשטר קנה וכן הוא לשון רש"י בד"ה אבדה כתובתה אם אין שם בעל חוב וכו' יכולה היא שתאמר ומן השני תגבה וכו' רוצה לומר על שעת הגבייה פליגי', וגם סיום לשון רש"י הנ"ל נראה כונתו בפשוט טפי כיון דמתני' הכא מכר את שדהו קתני שדהו שלו ממש המשועבד לכתובתה אם כן דלמא מתני' דגיטין בנכסי צאן ברזל שהכניסה שום משלה מיירי דניחא לה בשבח בית אביה שאני לכן פי' רש"י דבבבא בתרא הא מוקמינן לה באחת מאותן ג' שדות וכו' כנ"ל: