חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צד.
השבועה עכ"ל. והקשה התומים סי' פ"ב סק"ד דאם כן אינך אמאי ישבעו למאוחר כיון שפטרם ואי מיירי בקרקע ניחא דלא מהני נגד בעל חוב מאוחר אפילו נאמנות מפורש כמ"ש בשו"ע וש"ך סי' פ"ב שם ומשום דאילו רוצה הלוה ליתן הקרקע במתנה לאחר הבעל חוב מאחר גובה ממנו אבל מטלטלין הרי יש לו ללוה מיגו דיהיב במתנה ואם כן נאמנות מפורש הוי ליה כאומר עכשיו שלא פרע למוקדם ומהני ותוס' ר"פ דף צ' ד"ה ש"מ וכו' כתבו דהכא במטלטלי מיירי ע"ש והניח בצ"ע ובמחילת כבודו לא חזינא תיובתא דהא ודאי אף דתוס' לא כתבו רק שפטרה ולאחרונה משמע ולא להראשונות מכל מקום על כרחך כוונתם דפטר לכולם דאם לא כן מאי פסקה דנקט מתני' הראשונות נשבעות ואחרונה לא משום דפטר לזו ולא לאלו הוי ליה למימר איפכא אם פטר הראשונות ולא האחרונה נשבעת אחרונה והראשונות פטורות אבל הא נמי אמרינן מסתמא כולם בשוים מיירי שפטר לכולם בפטור שוה לראשונות פטרם רק משבועת יתומים כמו לאחרונה אבל לא פטרם בנאמנות מפורש נגד בעל חוב מאחר כמו שלא פטר לאחרונה בזה דהרי היא האחרונה וכיון דלא מוקמינן הא דפטר הראשונות רק משום דעכ"ל שפטר האחרונה אם כן ודאי מיירי דלא פטרם יותר ממנה ולכן נשבעים לבעל חוב מאוחר ראשונה לשניה וכו', ומכל שכן לאוקמתי' דרב נחמן דפליגי בשמא יכסיף וכו' ודכ"ע מאוחר שגבה לא גבה שפיר יש לומר בקרקע מיירי ולכאורה עכ"ל בקרקע דאי מטלטלין ליכא למימר בהו שמא תכסיף ואם כן מצי מיירי שפטרם אפילו נגד בעל חוב בנאמנות מפורש ולא מהני ולא קשה מידי: אבל קשה לי הרי מתני' הוא פרק הכותב דף פ"ו דלא מהני פטור נגד יורשים אלא בפטרה בפירוש גם מיורשים נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי וכו' וגם זה רק לאבא שאול אבל חכמים פליגי וצ"ל כוונת תוס' משום דקיי"ל כאבא שאול ואם כן אמאי ניחא להו טפי בהא מפי' רש"י כיון דגם לדידהו לא מתוקמא ככ"ע, ועוד אם כן הרי לשמואל קיימינן ואי לדידי' מתוקם סתם מתני' הכא כאבא שאול על כרחך הלכתא כוותי' ומאי קמ"ל שמואל דף פ"ז לעיל הלכה כאבא שאול, ונראה לי דארווח לן טובא תוס' לטעמי' שהקשו לעיל ד"ה מי שהיה וכו' במתני' אמאי נקט ארבע נשים ותי' דבשלשה הוה אמינא דוקא בכהאי גוונא אמרינן שבועה לאחד שבועה למאה לפי שלא נשבע' השלישית קמ"ל אפילו בארבע' נמי והקשה מהרש"א הרי נשמע זאת מבן ננס ע"ש שתירוצו דחק ולענ"ד יש לומר דקשה ליה לכאורה לפי מאי דקיי"ל דנאמנות מפורש נמי לא מהני נגד בעל חוב מאוחר, אבל הא מיהת נראה לי אפילו אי אמרינן שבועה לאחד שבועה למאה מכל מקום לזה מהני נאמנות מפורש נגד בעל חוב מאוחר דאם נשבע לבעל חוב מאוחר אמרינן שבועה לאחד שבועה למאה ואם כן בקיצור הוי ליה לתוס' לתרץ אי הוי תני רק שלשה הוה אמינא כיון דמתני' מיירי בפטרה משבועה הוא הדין נמי דמיירי שפטר לכולם אף נגד בעל חוב מאוחר בנאמנות מפורש ולכן שבועה לאחד שבועה למאה ועדיין לא שמענו בעלמא הכי לכן נקט ארבעה לאשמעינן ממשנה יתירה דבכל מקום אמרין שבועה למאה שבועה לאחד ונראה לומר דהא דמוקמינן מתני' בפטרה משבועה היינו משום קושי' תוס' דאם לא כן אמאי פטורה אחרונה אבל אי אחרונה גם כן נשבע' אין צריך לאוקמה כלל בפטרה ואם כן גם לתי' זה עכ"ל דהיה הוה אמינא לחלק משום דאחרונה פטורה אם כן תי' תוס' בקיצור טפי מהאי טעמא לחלק ואם כן קושי' מהרש"א לא קשה מידי דלבן ננס יש לומר שפיר כנ"ל כיון דעל כרחך מתוקם בפטרה משום התנא קמא אם כן יש לומר דוקא בפטור בנאמנות מפורש אמרי' שבועה לאחד וכו' לכן נקט מתני' ארבעה וכנ"ל ואם כן ארווח לן הא לתי' התוס' דמיירי בפטרה דאתי שפיר בזה נמי קושי' תוס' לעיל הא דנקט ארבע' כנ"ל, ועוד נראה לומר לקושי' מהרש"א לפי הסלקא דעתך לקמן טעמא דמתני' משום דשליחות' עבד ודחי הש"ס הכא היינו טעמא משום שבועה לאחד וכו' אם כן מבן ננס אין ראיה דיש לומר טעמא דבן ננס הוא משום שליחות' עבדה אבל לדידן דקיי"ל היינו טעמא דשבועה לא' וכו' הוה אמינא לחלק בין כשאחרונה פטורה או לא כמ"ש תוס' ואתי שפיר ולא קשה מידי, ומכל מקום קשה על התוס' מלבד הנ"ל כיון דעל כרחך לדידהו נמי לאו ככ"ע הוא אמאי ניחא להו טפי לאוקמה שפטר' ועוד קשה לי אם כן אמאי דחיק הש"ס למצוא במאי פליגי תנא קמא ובן ננס ולימא דפליגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן לעיל פ"ז אי מהני פטור נגד היורשים תנא קמא סבר מהני כאבא שאול, ובן ננס סבר לא מהני כרבנן התם לכך נראה לומר דכוונת תוס' הוא שפטרוה מן השבועה רוצה לומר היורשים פטרוה ואתי שפיר, ואם כן ממילא אין מקום לקושי' התומים סי' פ"ב הנ"ל כמובן, שוב מצאתי בתומים סי' ע"א סקי"ב הרגיש הק' כן על תוס' דהכא אמאי לא מוקי ש"ס פלוגתא דבן ננס רבנן בהא אי מהני פטור או לא והוכיח מזה דעל כרחך כוונת תוס' הוא דיורשים פטרוהו ובזה לא יחלוק אדם דמהני ע"ש ואם כן התומים עצמו נסתר מחמתו כי דבריו בסי' פ"ב הנ"ל נסתרים, ועל פי זה ניחא נמי הא דכתבו תוס' וז"ל ור' מפרש אפילו לאביי קשישא כגון שפטרה וכו' ואמאי לא נקטו הכי ור' מפרש אפילו ביתומים קטנים כגון שפטרה וכו' אבל כיון דפטרה איורשים קאי עכ"ל בגדולים דוקא דאלו קטנים לאו בני מחילה נינו ולא מצי פטרי' לי' ואנן טענינן להו ומשבעינן לה ואם כן לתוס' שפיר אתיא ככ"ע לכן ניחא להו בזה טפי איברא דעדיין קשה לי על הש"ס דדחיק למצוא במאי פליגי ולוקמה הש"ס בכהאי גוונא שהבעל פטרה ויש לומר שפיר דפליגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן אי מהני פטור נגד יורשים או לא וצ"ע, וראיתי בתומים סי' ע"א הנ"ל כשהקשה כן על תוס' כנ"ל ניחא לי' וכתב ז"ל ועל כרחך צריך לומר דסבירא ליה אם הוא נתן נאמנות אף לגבי לקוחות מהני והוא הדין לבעל חוב מאוחר ועל כרחך דאיירי דיתומים פטרוה ובזה לא יחלוק וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהא בפשיטות מצי מיירי דפטרם הוא לכולם פטור שוה רק נגד יתומים ולא נאמנות מפורש גם נגד בעל חוב מאוחר ועוד גם לדבריו עדיין איך ניחא לי' להפוסקים דלא מהני נאמנות נגד לקוחות ובעל חוב מאוחר אם כן לוקמה הש"ס פלוגתייהו אי מהני נאמנות מפורש נגד יתומים ובפלוגתא דאבא שאול ורבנן:
תוס' ד"ה שנמצאת וכו' ואומר ר"ת דמשביעין אותה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי וכו'. ודעת מהרש"ל דדברי ר"ת רק אפי' ר"ת קאי ולא אפי' רש"י ומהרש"א השיג עלי' ומפרש דגם לרש"י קאי ומפרש כוונח ר"ת הוא לפרש רק נוסח השבועה שהוא על התפסה צררי והוא הדין דהוי מצי למימר נמי על שלא כתבה לו שובר, ולאפוקי אתי על שלא זלזלה במכר ולא גבתה יותר ומשום דמיירי הכא שגבתה על פי בית דין ע"ש, ולענ"ד כבודו במקומו כי רשבה"ג הוא בחנם השיג על מהרש"ל דודאי לא אתי ר"ת לפרש נוסח השבועה מלבד שאין כאן מקומו אחר פי' ר"ח שכתב תוס', ועוד זאת דזהו פשיטא דעל גבייתה על ידי בית דין אין צריך לישבע, אבל האמת הוא כמ"ש מהרש"ל דקאי ר"ת רק אדסמוך לי' אפילו ר"ח וכונתו הוא להקשות לשיטת ר"ח דלא יצא עדיין ערעור רק שיריאה שמא תמצא אחת מהנה שאינה שלו ועל ידי זה תכסיף וקשה טובא עדיין מאי הועילו בתקנתן גם אם תשבע יריאה שמא תמצא אותו שדה רביעי' שגבתה היא אינה שלו ותחזור לנגזל ואם כן שמא תכסיף אבל לפי' רש"י ניחא משום שעל ידי שבועה תו לא איכפת לן [וגם לרש"י ע"י השבועה תסבור שתשאר ודאי בידה ולא תכסיף כלל מה שאין כן לתוס' עדיין יריאה שמא תמצא וכו' כמובן] א"נ תכסיף כיון שבדין רשאי היא או משום דסברה א"נ יטרוף הנגזל משלישית ישאר בידה מה שגבתה ולא תכסיף לכן תי' ר"ת אליבי' דר"ח דהועילו בשבועה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי ואם לא תפרוש לא איכפת לן אם תכסיף כיון דרשאי היא בדין שגבתה על ידי בית דין ולכן הקשה תו שפיר אם כן כל בעל חוב נמי ניחוש שמא יכסיף מההוא פחדא ונשביע אותו כדי שיפרוש, שוב מצאתי במהר"ם שיף שכתב שלא נתכוין מהרש"ל כמו שהבין מהרש"א אבל לא פי' שיחתו ע"ש והנ"ל כמ"ש ועי' בגליון, והנה גם על זה פקח מהרש"א עיניו לפרש כונת תוס' בקושי' זו דלכאורה תמוה ממה נפשך אי קאי בעלים הוא הלוה לפנינו ולא טען שישבע לו שהתפיסו צררי מהיכי תיתי ניחוש אנן ונשביע אותו ואם נגד היתומים הרי באמת ישבע ופירש מהרש"ל דרוצה לומר לפירוש הקונטרס שהביאו לקמן בסמוך דכ"ע לית להו דאביי קשישא ואין צריך לישבע נגד היתומים גדולים אף לבן ננס ואמאי ניחוש משום תכסיף ומהרש"א דחה פירושו זאת ומפרש הוא כונתם אי קאי לוה לפנינו וטוען פרעתי או התפסתיו צררי אבל לא טען אשתבע לי דקיי"ל אנן לא טענינן לי' והקשו תוס' אמאי לא נטעון אנן משום שמא תכסיף וכדי שיפרוש כמו דהכא הבית דין משביעין אותה משום צררי דשמא תכסיף ע"ש, ובמחילת כבודו איכא פירכא טובא על פירושו זה לא מבעי' לדעת הגאונים מובא בתוס' שבועות מ"א שם ד"ה ולמר וכו' דיכול להפוך שבועה זו אשתבע דלא פרעתיך אם כן אין מקום להקשות דמשום שמא יכסיף נטעון לי' אנן שישבע כדי שיפרוש הרי לא הועילו בתקנה זו עדיין לא יפרוש אלא יהפוך השבועה על אידך ואם ישבע אידך באמת לא יהבי' לי' למאן דמפיק שטרא כלום, ואפילו לרב האי גאון וסייעתי' שם בתוס' דאינו יכול להפוך מכל מקום מאי קושי' הרי בן ננס הוא דחייש הכא שמא תכסיף ולא קיי"ל כוותי' ולדידי' יש לומר קושטא הוא גם לבעל חוב משבעי' לי' אנן כדי דיפרוש דשמא יכסיף אבל אנן קיי"ל כרבנן ולא חיישינן לזה לכן לא משבעי' לי', אם כן תקשי מאי פריך הש"ס בשבועות מ"א שם על רב פפא וכי מה בין זה לפוגם ודלמא מתני' דפוגם כרבנן דבן ננס ורב פפא דאמר כבן ננס זה אינו דמשום דלא קיי"ל כבן ננס ומכל שכן אי סתם מתני' דפוגמת דלא כוותי' [וגם בהדיא אמר רב פפא דלא טענינן לי' ע"ש] ודאי לית ליה דרב פפא כוותי' אמרה לשמעתי' וסבירא ליה הכי וצ"ע על מהרש"א בזה, וגם רב פפא בשבועות מ"א מצי סבירא ליה כשמואל ואביי הכא דלא סבירא ליה כלל שמא תכסיף ומאי מקשים כלל תוס' ועמ"ש לקמן, לדידי חזי לי לפרש כונת תוס' ככולהי אמוראי הנ"ל ר"ל דקאי קושייתם אתרווייהו בין הלוה לפנינו ובין לגבות מיתמי וכגון שבא ליפרע והשטר עדיין תוך זמנו דקיי"ל אפילו מיתמי גובה בלא שבועה משום דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ועל זה הקשו תוס' לפי' ר"ח דהכא תשבע אף דאיכא ספיקא טובא שמא יראה היא דשמא תמצא שדה א' מהנה שהי' גזולה בידו ושמא על ידי זה תכסיף ושמא תפסה צררי לכן תשבע כדי דתפרוש מלבד דאחזוקי אינשי בגזלנא לא מחזקינן ומכל מקום חייב אם כן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו נמי נהי דחזקה חשיבה טובא היא דהוי ליה כמו אנן סהדי מכל מקום ניחוש שמא יכסוף וישבע כדי שיפרוש דהרי לוה טוען ברי שפרעו ונגד יתומים נטעון אנן וזה קושי' גדולה וראוי הוא לפי' הר"ח, ולית ליה דלמא אנן הוא דקיי"ל כרבנן דבן ננס ולא חיישינן שמא תכסיף, אבל לבן ננס באמת ישבע אף תוך זמנו וכנ"ל דבש"ס בבא בתרא ה' משמע בהדיא דליכא תנא דפליג אהא דהוי ליה חזקה וכו' ואפילו מיתמי וכו' ע"ש כנ"ל: ולכאורה קשה לי עוד לפי' מהרש"א הנ"ל אם כן מאי פריך הש"ס שבועות מ"א על רב פפא מה בין זה לפוגם וכו' והיינו דהמקשה סבירא ליה אנן משבעי' לי' ודלמא היינו טעמא דרב פפא משום קושי' תוס' דהכא לאמת כפי' מהרש"א משום שמא יכסיף לכן ישבע כדי שיפרוש והתינח בקרקע שייך שמא יכסיף על ידי שירא שמא יבא בעל חוב מוקדם ויטרוף ממנו אבל מטלטלין דאין דין קדימה בהם ולכ"ע מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ועי' תוס' בריש פירקין דף צ' לית ליה שמא יכסיף ולא צריך שבועה אבל פוגם שטרו דישבע משום דאתרע שטרו אף לגבות מטלטלים ישבע וטובא איכא אם כן בין הא דרב פפא לפוגם שטרו ונ"ל דלא ניחא לי' לש"ס לתרץ טעמא דרב פפא בהכי משום דאנן לא קיי"ל כבן ננס בחשש שמא תכסיף אלא כרבנן, ועוד נ"ל רש"י נזהר מזה שמפרש בשבועות מ"א שם ולעיל דף פ"ז ע"ב דקושי' ש"ס קאי מה בין זה לפוגמת כתובתה דמתני' ולכאורה תמוה מנא ליה הא ולמה לא מפרש כפשוטו דפריך מבעל חוב אבעל חוב ורוצה לומר פוגם שטרו דאיתא בברייתא כתובות פ"ז ע"ב ויש לומר משום דקשה ליה כנ"ל דמפוגם שטרו דבעל חוב לא קשה מידי דיש לחלק בין גבי' קרקע לגבי' מטלטלים אבל מכתובה דקיי"ל מטלטלי לא משתעבדי כלל פריך שפיר פוגמת למה לי, ואין לומר הרי לרש"י לטעמי' לא חיישינן שמא תכסיף רק ביצא ערעור וכנ"ל זהו למהרש"ל הנ"ל אבל השתא לפי' מהרש"א קיימי' וקאי קושי' תוס' כל בעל חוב נמי וכו' אף לפי' רש"י וכמ"ש מהרש"א בהדיא יש לומר שפיר כונת רש"י הנ"ל כנ"ל, אמנם יותר נראה לומר דסברת המקשה בשבועות שם מה בין זה לפוגם הוא בהיפוך דס"ל פוגם נמי בעי' דהוא יטעון אשתבע לי' דליכא למימר איפכא דהא בהדיא אמר רב פפא אמרי' לי' זיל שלים ואי אמר אשתבע לי משבעינן לי' ואם כן פריך הש"ס שפיר אבל הא קשי' לי טובא לפי' מהרש"א הנ"ל שמא תכסיף הא לא שייך אלא בקרקע ולא במטלטלין ושבועה זו דרב פפא אשתבע לי דלא פרעתיך מוקי לה הגאות אשר"י ומרדכי בכתובות פ"ז דוקא באין לו קרקע או שמחל לו השעבוד דאם לא כן אין נשבעין על הקרקעות ע"ש ואם כן איך הקשו תוס' דנטעון אנן, איברא דתמוה דברי הגאות אשר"י ומרדכי הנ"ל ממשנתינו דנשבעין שבועת המשנה על הקרקעות משום תקנת משועבדים לבעל חוב ומשום שמא תכסיף וצל"ע ועי' בש"ך ח"מ סי' קמ"ט ודוק, ודע דרש"י שפי' במשנתינו דבעי' שטענה השני' לראשונה השבע לי, ותמוה דהא קיי"ל מנכסים משועבדים אנן טענינן לישבע ועי' ב"ש והפלאה בק"א סי' צ"ו מ"ש בזה, ונ"ל לפי מהרש"א בקו' תוס' הנ"ל לטעם שמא תכסיף אם כן לרש"י לא קשה מידי דבן ננס נמי שמא תכסיף דוקא אם טענה השבעי נשבעת שהשלישית היא תחוש לעצמה שמא תכסיף אבל אנן לא טענינן ומדקאמר בן ננס אף היא לא תפרע אלא בשבועה על כרחך גם שלשה הראשונות בחדא גוונא משתבעי אם טוענת דוקא, ועוד נראה לומר דז"ל רש"י במשנה השבעי לי שלא גבית משל בעלי והוי ליה למימר מבעלי אבל משל בעלי משמע שלא גנבה אבל לא על התפסת צררי דמאי חזית שהתפיס צררי טפי לאחת יותר מלחברתה ואם כן אנן אנשי בגנבי לא מחזקינן ולא טעני' אנן לכן פי' רש"י דבעינן שתטעון היא, ובגמ' גבי שנמצאת שדה שאינה שלו פי' רש"י שלא גבית כתובתן בחיי הבעל משמע גבייה ממש ולא התפסת צררי דרך פקדון אלא דרך פרעון ותמוה הא קיי"ל אין אדם פורע תוך זמנו, וגם הדרא קושיא לדוכתיה למה צריך שתטעון היא וצ"ע: