חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צג.
דגמ' בא"ד אחוי טרפך ואשלם לך משמע דכבר נתן לו מעות שוב ראיתי שהרגיש בזה הש"ך סי' רכ"ו ונראה לי לתרץ דקשה עוד לרש"י קושי' תוספות דבכהאי גוונא פשיטא הוא ונראה לי דקשיא ליה לשון רש"י ד"ה אין יכול וכו' נקנה בחזקה כי אמרי ליה חזק וקני וכו' וקשה דזהו דוקא בהחזיק שלא בפניו אבל החזיק בפניו אין צריך שיאמר לו כלום רק שתיקתו ולא מוחה מהני עי' שו"ע חו"מ רסי' קצ"ב ואם כן מנא ליה לרש"י לפרש דמיירי הכא החזיק שלא בפניו ולא פירוש כפשוטו ונראה לי שפי' כן לשיטתו כדי לתרץ על עצמו קושי' פשיטא הנ"ל אי לא נתן מעות והיינו דאי פי' החזיק שלא בפניו ואמר ליה חזק וכו' אם כן עד שלא החזיק נמי פי' חזקה המועלת אלא החזיק שלא בפניו ולא אמר לו לך חזק וקני ואם כן נהי דפשיטא דמוכר יכול לחזור כיון דליכא שום קנין לא מעות ולא חזקה אבל קמ"ל טובא דאפילו לוקח שכבר החזיק וכיוון לקנותו מכל מקום כיון דלא הועילו מעכשיו נמי יכול לחזור בו לטובתו, ועדיין קשה מנא ליה הא גופא לרש"י דלמא מיירי החזיק בפני' וממילא על כרחך מיירי נמי בנתן מעות דאי לאו הכי קשה פשיטא ונראה לומר כיון דכל זמן שלא קנה הדבר באחד מהקנינים ובפני עדים הא יכול המוכר לחזור במקח או לטעון משטה הייתי בך או לכפור לו תנאי המקח שהי' בניהם ואם כן כיון דלישנא קמא סבירא ליה באחריות אף משהחזיק בה יכול לחזור לכן סבירא ליה לרש"י דזהו על כרחך דוקא כהאי גוונא שהחזיק שלא בפניו ואמר ליה לך חזק וקני דהאי טעמא דלא מצי אמר סברת וקבלית חיית' דקיטר' שהרי באחריות קנאה מתחילה וגם כשהחזיק אדעתא דהכי החזיק בה על דעת תנאי הראשון כיון דלא החזיק בה מעצמו אלא מוכר אמר לו לך חזק וקני אילו היה דעתו לחזור בו מהאחריות הוי ליה למוכר להתנות, אבל החזיק בפניו ושתק המוכר ולא מיחה נהפוך הוא כיון שהיה יכול לחזור בו מהאחריות ואף מי שפרע ליכא כהאי גוונא כיון שאין חוזר בו מגוף המקח לגמרי אם כן יכול לומר קודם הקנין משטה הייתי בקבלת האחריות או להד"מ ואיהו דהחזיק מעצמו קודם שאמר לו מוכר לך חזק וקני אם כן עלי' דלוקח הי' להתנות דעל דעת תנאי הראשון באחריות מחזיק בו וכיון דלא התנה לכן שתק המוכר ומצי אמר לו חיית' דקטרי סברת וקבלית ולכן פי' רש"י מוכרח דמיירי החזיק שלא בפניו וממילא מצי שפיר מיירי נמי אף בלא נתן מעות ולא קשה מידי פשיטא כנ"ל וממילא יש לומר דסבירא ליה לרש"י ודאי בנתן מעות מיירי אלא רבותא נקט דאף בלא נתן מעות נמי מצי איירי וקמ"ל רבותא כנ"ל וכל זה ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא דבאמת גם באחריות אין יכול לחזור בו שפיר יש לומר החזיק בפניו קאמר וממילא לא החזיק רוצה לומר לא החזיק כלל ומודה רש"י גם כן דל"ל בלא נתן מעות דאם כן תקשה פשיטא אלא על כרחך בנתן מעות ונקט שפיר לישנא ואשלם לך ודוק:
תוספות ד"ה דאמרה לה מדין ודברים וכו' לא איתפרש שפיר טעמא דהא מלתא עכ"ל. וכוונתם נראה לי דהנה רש"י פירש קושי' הגמ' ותימא לי' בעלת ג' מאות לבעלת ר' הא סליקת נפשך ממנה ואין לומר לחלק אלא במנה שני ותמוה לענ"ד מנא ליה לפרש כן דהא ודאי גם המקשה אסקי' אדעתי' שלא סילקה רק נגד בעלת המנה ממה שמגיע לה מחלקה אבל נגד בעלת ש' לא סילקה נפשה אבל קושי' המקשה הוא על הסך שגרמה היא להפסיד את שניהם על ידי סילוקה דאילו לא סילקה את עצמה מבעלת ק' לא היתה בעלת ק' נוטלת רק שליש מק' ל"ג ושליש ועל ידי סילוקה נטלה נ' ואם כן אותן י"ו וב' שלישים תפסיד בעלת ר' מחלקה ולא תיטול בשוה עם בעלת הש', ונ"ל תוס' באמת הכי מפרשים קושי' המקשה אבל על זה אין מובן התי' עם הכוונה מדין ודברים סליקת ולא מהני הסילוק כמו בריש פרק הכותב אם כן הדרא קושיא לדוכתיה בעלת ק' אמאי נוטלת נ' לכן נראה לי דאין הפירוש כאן כמו בריש פרק הכותב דסילוק רק על דין ודברים קאי אלא הכא סילוק ממש הוא אבל טעמא אמרה למה סילקה את עצמו מבעלת ק' משום דין ודברים דלא ניחא לה למיקם בדינא ודיינא עם בעלת ק' שהיא בעל דבר קשה ואם כן רק חלקי מן הק' מחלתי נגדה דהיינו שתיטול עוד שמונה ושליש מלבד לג' ושליש המגיע לחלקה אבל אתה נוח לי לדין לא סליקת נפשי לגבך מאותו מנה גם חלקך לא סלקתי לה ידה שנטלה נ' גבר ידה על פי בית דין בשעבוד שטרא ממילא ואין זה רק גרמא בנזקין ומובן התי' שפיר, וממילא אתי שפיר דברי התוס' ד"ה בכותבות וכו' לא ידע ר' מאי קמ"ל מתני' עכ"ל והיינו תוס' לטעמם שמפורשים מדין ודברים סליקת כפשוטו אבל לפמ"ש דפי' הוא טעם סילוקי היה משום דלא ניחא לי דין ודברים ליצא לריב אם כן טובא קמ"ל דהוה אמינא כיון שאמרה דין ודברים אין לי עמכם הוה אמינא דתאמר אחר כך טעם סילוקי הי' רק משום דין ודברים עם שניכם אבל מחדא לא איכפת לי הדין ודברים קמ"ל: