אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף צב:

דף צב.

למלוה בזוזי מן הקרקע ואין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בעל חוב ומן התורה יוכל לומר לאו בעל דברים דידי את הרי אומר לו אני אסלקך בזוז והשבע לי תחילה דלא פרעתיך ואפילו לדעת יש מן המורים בבעה"ת שער ד' מובא בטור חו"מ רסי' ק"א דמלוה רוצה בקרקע אינו יכול הלוה לסלקו בזוזי היינו דוקא בקרקע בעל חוב אבל משעבדי ודאי לא במקום בעל חוב זוזי דלוה, ולפמ"ש תוס' דנפקא מיניה אי שמעון הלוקח מחל לו השבועה אם כן בלא טעמא דיהיב דמצי אמר כיון דלית לך פסידא מאי איכפת לך דל אנת' ודל זוזך ואנא משתעינא בהדי לוקח והוא מחל לי השבועה אמנם בתוס' משמע דלאינך תירוצים אין צריך לזה דמחל לו השבועה ואם כן עדיין תקשה ונראה לי לשיטת רש"י וסייעתי' בש"ך חו"מ רסי' קי"ז אפותקי מפורש אינו יכול לסלקו בזוזי ואפילו החולקים שם היינו דוקא אפותקי מפורש לא יהיה לך פרעון אלא מזה לאפוקי משאר קרקעות או מטלטלי אבל על מעות לא הי' כוונתו כיון דזוזי יהיב זוזי שקל מה שאין כן אילו התנה בפירוש שלא יוכל לסלקו בזוזי כל תנאי שבממון קיים ונקט הש"ס טעמא אף לכהאי גוונא, אבל קשה לי מאי קמ"ל אביי פשיטא הוא ללישנא קמא דלא מצי אמר ליה לאו בעל דברים את כיון דעליה הדרא ונראה לומר דלכאורה במאי פליגי תרי לישנא אליבי' דאביי ונראה לי דרבא ושמואל פליגי בבבא מציעא י"ד וט"ו אי אחריות טעות סופר במכירה או לא דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ואם כן לישנא קמא סבירא ליה אביי כרבא סבירא ליה אחריות טעות סופר אמנם זהו בכל מקום לטובת הלוקח וקמ"ל הא גופא דאפילו בסתם הוי ליה באחריות משום דאחריות טעות סופר אף במכר ואף לטובת המוכר דלא מצי בעל חוב אמר ליה לאו בעל דברים דידי וכו' אבל לישנא בתרא סבירא ליה אחריות טעות סופר עכ"ל שלא באחריות שפירש לו בהדיא כן ואיך מצי אמר דלא להוי תרעומת עלי' כיון שהתנה כן וסבר וקיבל על כרחך סבירא ליה לאביי כשמואל דלא אמרינן דמכר אחריות טעות סופר ומיירי שלא באחריות בסתם והא קמ"ל טובא דאמר ליה לא ניחא לי דלהוי תרעומות וכו', ועוד נראה לומר דלכאורה קשה ליה ממה נפשך אי מיירי שכבר עמד שם הלוה בדין וטעון אין לי לשלם וכתבו לי בית דין אדרכת' אם כן כבר הודע שלא פרע לו ואינו חוזר וטוען לומר אשתבע לי דלא פרעתיך ואי לא עמד בדין עם הלוה הרי אין כותבין לו אדרכת' משום דאין גובין ממשעבדי במקום שיש בעל חוב ואם כן איך מצי טריף לי' מלוקח וצריך לומר באמת לוקח היה יכול לעכב עלי' אבל לא חשש לזה כיון שיש להן אחריות מכל מקום עכ"ל דמיירי שאין קרקע אחרת ללוה דאם לא כן איך טריף מלוקח ולא הלך לתבוע מלוה שלו ולטרוף ממנו דהא אין גובים וכו' ואם כן אילו מת הלוה אחר שטרף בעל חוב מלוקח שפיר מצי בעל חוב אמר ליורשי הלוה לאו בעל דברים דידי וכו' דל"ל עלי' הדר דהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ואם כן יש לומר דיוקא קמ"ל דטעמא דוקא משום דא"ל דמפקת מיני' עלי הדר ואם כן דוקא לוה גופא מצי אמר הכי אבל יורשי לוה לא וגם לאיכא דאמרי משום לא ניחא התרעומת וכו' ביורשי הלוה ל"ל הכי ומפסיד לוקח כנ"ל שוב מצאתי בנמוקי יוסף שהקשה כן כיון דיש נכסים לראובן לא מצי טריף ממשעבדי ותי' דמיירי באפותקי ע"ש ובספר גידולי תרומה שער ד' חלק ט' מה שתמה עלי' בזה ודוק:

תוס' ד"ה דינא הוא וכו' ואין לומר דנפקא מיניה בעדים המקיימים השטר קרובים לראובן וכו' דאפילו משתעי דינא בהדי שמעון לא מצי מקיימי לי' כיון דאי טריף לי' מיני' בתר ראובן אזל וכו'. ונראה לומר זהו דוקא בעידי קיום השטר שהם שנים אבל בעל חוב מעיד ומסייע למלוה שלא זז ידו מתוך ידו וראה שלא פרע לו ולהפוסקים דעד אחד מסייע פטור משבועה אם כן נפקא מיניה שפיר בכהאי גוונא שאותו עד קרוב לראובן ואי ראובן טען עמי' אין פוטרו עד אחד מסייע דהר"מ רפ"ה מעדות הכי סבירא ליה לשבועה אין עד אחד קרוב נאמן אבל אי שמעון טוען עמו עד אחד מסייע פוטרו משבועה דלא פרעתיך ול"ל כיון דעל ידי זה בתר ראובן אזל שמעון הוי ליה נוגע, זה אינו דאטו אם יש לו למלוה עד אחד מסייע שלא פרע לו ואינו קרוב לא לראובן ולא לשמעון מי נימא שאין פוטרו למלוה משבועה משום שעל ידי זה שמעון אזל בתר ראובן לתבוע אחריותו ונמצא עד אחד קם לממון ועל כרחך זה אינו משום דעל מה שאנו דנין עכשיו והוא לפטור המלוה מטענת ראובן ושמעון עלי' וקם הוא לשבועה ואם כן אם נאמר הוא קרוב לראובן אין זה מקרי נוגע דהרי אפשר שגם זולת עדותו היה נשבע המלוה באמת ושפיר נפקא מיניה, ומה שהקשו תוס' עוד מאיכא דאמרי וכו' והא בב"ב אפי' באיהו גופי' לא אמרינן משום תרעומות לענ"ד לא קשה מידי לפמ"ש דאיכא דאמרי על כרחך סבירא ליה אביי כשמואל דלא אמרינן במכר אחריות טעות סופר משום דאי פירש לו בהדיא בשטר שלא באחריות לית ליה כלל תרעומות דאיהו דאפסיד אנפשי' וסבר וקיבל על מנת כן אם כן התם בבבא בתרא יש לומר מיירי בהכי דפירש לו שלא באחריות להכי לית ליה משום תרעומות כנ"ל אמנם נ"ל לפי דשמואל הוא בב"ב שם וסבירא ליה לטעמי' במכירה אחריות לאו טעות סופר אם כן בסתמא מיירי התם וצ"ע ולכאורה קשה אמאי לא תי' תוס' בפשוט דנפקא מיניה טובא דהא למאי דקיי"ל חזקה אין אדם פורע תוך זמנו עכ"ל דאשתבע לי דלא פרעתיך הוא דוקא בתובעו לאחר זמן ואמר פרעתיך בזמנו אבל תובעו בזמנו אין צריך לשבועה אמנם אביי לטעמי' דלית ליה חזקה זו ריש בבא בתרא וכו' שפיר מצי אמר ליה אשתבע דלא פרעתיך אף אם תבעו בזמנו וזהו דוקא ראובן שטוען בברי אבל שמעון לוקח טענת שמא הוא גם אביי מודה חזקה זו ולא משתבע אם תבעו בזמנו אלא דוקא בתבעו לאחר זמן דהא ודאי טעמא דמאן דאמר לא אמרינן חזקה זו משום דטוען ברי שפרע אמרינן עביד אינש דפרע וכו', ונראה לי לתרץ דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ועל פי חזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו מוציאין ממון מחזקתו ועכ"ל חזקה מכח סברא הוא ועדיף מרוב והוי ליה אנן סהדי אם כן ליכא למימר אביי ורבא דפליגי סבירא להו דגרע מרוב דאם כן יהי' פלוגת' רחוקה במציאות אלא סבירא להו דהוי ליה חזקה דאתיא מכח רובא ולא אנן סהדי דהא עביד דפרע גו זמני' ואין הולכין בממון אחר הרוב וכיון שכן הרי ריש פרק האשה שנתארמלה אמרי' כיון דרוב נשים בתולות נשאת כברי ושמא דמי ובדף י"ב אמרי' היכא דחזקה מסייע לברי ושמא לכ"ע ברי עדיף ואם כן מאי טעמא דמאן דאמר לא אמרינן חזקה זו וצ"ל משום דעל ידי החזקה מכח רובא נעשה ברי ושמא הוי ליה רק ברי ושמא לחוד ומכל מקום קשה למאן דאמר ברי עדיף ואפילו למאן דאמר לאו ברי עדיף היינו טעמא משום חזקת ממון והכא הרי להחזיק ממון הוא ונימא ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע דחזקת ממון מסייע לי, איברא זה אינו למאן דאמר לא אמרינן חזקה זו הרי שפיר מוקמינן ממון אחזקת מרי' ולא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף ואם כן אין לחלק בין טענת ראובן בין לטענת שמעון דטענת ברי דראובן נמי שמא הוא כמובן אבל קשה הא אביי לטעמי' סבירא ליה ברי ושמא ברי עדיף כמ"ש תוס' כתובות י"ב ואם כן איך לא סבר ליה בבא בתרא שם חזקה זו וכו' ועי' סמ"ע וש"ך רסי' ע"ח מזה וצ"ע, ומכל מקום נראה לי לתרץ קושי' תוס' דז"ל רש"י גיטין י"ז ע"א משום פירי וכו' וכשתתבע לדין יהי' על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי וקשה לי אפילו אי ליתא בעל קמן הרי טענינן ללקוחות ומ"ש שיאמר לה דנקט רש"י ודוחק לומר דלא נחת רש"י לזה ונקט עיקרא דמלתא דמצי אמר לה כן וממילא הוא הדין נמי דטוענין כן ללקוחות לכך נראה לומר דבר חדש דהא דטוענין ללוקח תקנת חכמים הוא ולא דינא דאורייתא ואם כן בלוקח בקנין דרבנן כמו לפירות נכסי מלוג דיכול למוכרן בתקנת חכמים הוי ליה כמו תקנת קנין לתקנת קנין ולא עבדינן ואין טוענין ללוקח בכהאי גוונא ואם כן הכי נמי משכחת שלא קנה לוקח השדה עדיין בקנין דאורייתא אלא בסוטימתא כגון שתקע כפו עי' בחו"מ סי' ר"א ובקנין דרבנן כיון דלא קנה עדיין מן התורה אין טוענינן ללוקח כנ"ל לולי דמסתפינא לחדש דבר כזה שלא נמצא עדיין בראשונים:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה