חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צב.
ותי' היכא דאית לי' פסידא שאני אמנם הרא"ש דחה דיש לומר אותו שדה עצמו קאמר ע"ש וה"ה בפי"א ממלוה ולוה כתב דזה תלי' בגי' דרש"י גרס מגבו להו ארעא ועל כרחך כתוס' סבירא ליה משום דיש להן פסידא אבל הר"מ היה גורס מגבי לה ניהלייהו ואותו שדה קאמר וכמ"ש הרא"ש ע"ש, ולכאורה קשה דהא תוס' נמי גרסי מגבי להו ניהלייהו וכו' ומכל מקום סבירא ליה דלאו אותו שדה דוקא קאמר ונראה לי לתרץ דהנה בלשון הרא"ש משמע רק בדרך דיחוי אמר כן ולא לאמת אמנם הטור ברמזי פסקי הרא"ש וכן הטור בחיבורו העתיק כן להלכה דוקא אותו שדה קאמר והב"ח ובעה"ת שער ד' וגי"ת שם תמהו עלי' מש"ס דלקמן ק"י דפריך ולגבינהו ארעא ליתמי וכו' עש"ה, ונראה לי לתרץ דהנה יש לומר תוס' והרא"ש אזלו לטעמייהו דהקצוה"ח סי' ק"א כתב דעכ"ל הא דבעל חוב דיני' בזוזי כל היכא דיש לו רק מדרבנן ולכן הם אמרו והם אמרו במקום פסידא אין צריך ליתן מעות דוקא דאי מן התורה צריך ליתן מעות דוקא אין לחלק בין אית ליה פסידא או לית ליה פסידא ע"ש, ולענ"ד נראה לומר דזה תליא בפלוגתא אי שעבודא דאורייתא או שעבודא לאו דאורייתא דאי שעבודא לאו דאורייתא ודאי ל"ל מן התורה חייב ליתן מעות דהא לא חל כלל השעבוד על הנכסים ומיני' אפילו מגלימא דעל כתפיה דוקא, אבל אי שעבודא דאורייתא יש לומר מן התורה חייב ליתן מעות דוקא וממילא דאין חילוק בין אית ליה פסידא כנ"ל, והנה הש"ך רס"י ל"ט מרבה בראי' דדעת תוס' הוא שעבודא לאו דאורייתא ודעת הרא"ש הוא שעבודא דאורייתא ע"ש בשם מהרש"ל ואם כן מבואר להרא"ש לטעמיה אין חילוק בין פסידא אי לא משום דמן התורה דיני' דבעל חוב בזוזי היכא דאית ליה וצריך לומר באותו שדה דוקא קאמר ולכן שפיר חזי הטור בכוונת אביו הרא"ש דלקושטא קאמר כן ולא רק דרך דיחוי ותוספות לטעמם נמי אתי שפיר, ואם כן למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא גם הרא"ש מודה לדינא דתוס' ואם כן הרי אי שעבודא דאורייתא או שעבודא לאו דאורייתא אינו פלוגתא דתנאי רק פלוגתא דאמוראי הקשה רבא לקמן ק"י שפיר לאוקימתי' דרמי בר חמא שם דתקשי מתניתין למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא לגבינהו ארעא ליתמי כיון דאית ליה פסידא, ואדרבה בהא ניחא טפי דקשה לי לקמן ק"י שם דמסיק בקושיא ואמאי לא אסקינן בתיובתא ועל כרחך דיש לומר תי' כמ"ש רשב"ם סוף פרק חזקת הבתים והיינו דרמי בר חמא מצי סבירא ליה שעבודא דאורייתא ולא קשה מידי לגבינהו ארעא ומאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא באמת מוקי למתניתין כאידך אוקימתא דהתם ביומא דמשלם ורבא רצה רק להוכיח דעל כרחך תי' רמי בר חמא לאו לכ"ע הוא דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא עכ"ל תי' א' דגמרא שם, ואתי שפיר נמי הא דרבא מייתי שם לראיה על הקושי' מדרב נחמן דאמר יתומים שגבו קרקע וכו' בעל חוב חוזר וגובה מהם וקשה לי הרי רבא לטעמי' פריך הש"ס בפסחים ל"א הא הוי ליה יתמי שקנו נכסי ומשני משועבד ליה מדרב נחמן אבל לרב נחמן יש לומר כאביי סבירא ליה למפרע הוא גובה ואם כן אדמייתי רבא לקמן טעמא כדרב נחמן טפי הוי ליה למימר ולהדר ולגבינהו מינייהו מדרב נחמן ולפמ"ש אתי שפיר כיון דרב נחמן לטעמיה סבירא ליה בבא קמא י"א שעבודא לאו דאורייתא לכן מייתי מדרב נחמן לראיה על הא דלגבינהו ארעא ליתמי נמי, אמנם רבא לטעמיה הרי כתבו תוספות גיטין נ"ג דסבירא ליה שעבודא דאורייתא ועל כרחך לדידי' גם תוספות מודו לדינא דהרא"ש ואם כן אתי שפיר אף דתוספות סבירא להו להלכה לאו אותו שדה משום דסבירא להו שעבודא לאו דאורייתא אבל בדרבא מכל מקום גרסי מגבי לה ניהלייהו אותו שדה דוקא משום דרבא סבירא ליה שעבודא דאורייתא כנ"ל:
ועוד נראה לומר דלכאורה קשה במאי פליגי רמי בר חמא דלא אמר נמי האי פקחתי' דרבא נראה לומר דהב"י סימן ק"א דחה דברי הרא"ש הנ"ל דכיון דזקפן עלי' במלוה תו לאו בחזקת בעלים הוא והוי ליה אותו שדה כשדה אחר ואם כן בהא פליגי רמי בר חמא כהרא"ש וכסברת הבית יוסף אבל רבא סבירא ליה כתוס' א"נ כהרא"ש ואותו שדה קאמר ובלא זקפו עלי' במלוה קאמר אבל קשה דתוס' ד"ה ראובן וכו' כתבו לתירוץ א' דזקפו דוקא נקט לרבותא אעפ"י דבאחריות לא הוי תפיסה מחיים כיון דזקפו אבל בלא זקפו נהי דתפיסה מחיים לא הוי כיון דלא לשם תפיסה תפסינהו כמ"ש לעיל דף פ"ה אית לך סהדי דתבעוה מינך בחיים ולא יהבית לי' מכל מקום נאמן בכך במיגו דפרעתיך ועמ"ש מהרש"א להקשות על תוס' ולענ"ד גם תוס' לכך כוונו כנ"ל, ולתי' ב' כתבו דזקפו לאו דוקא וקשה הרי בלא זקפו יש לו מיגו ולהימן דתפסי' מחיים וצריך לומר באמת נאמן אבל רמי בר חמא לא מיירי דאמר הכי, אבל אם כן לימא הכי אי פקח הוא מצי אמר מחיים תפסינא ונאמן במיגו וצריך לומר דזהו דוקא בלא זקפו ורצה לומר פקחותי' אף בזקפו, אמנם לפמ"ש לסברת הבית יוסף ולדעת הרא"ש קשה ממה נפשך על רבא קיצור או סתירה אי בזקפו וכו' הרי דיני' בזוזי דוקא ולא אפילו באותו שדה ואי בלא זקפו הוי ליה למימר בקיצור דיכול לומר מחיים תפסינא וכנ"ל ואם כן נראה לומר היינו טעמא דרמי בר חמא לית ליה הא דרבא ורבא לית ליה סברת הבית יוסף אלא כהרא"ש או כתוס' ומיירי רבא גם בזקפו, ויותר נראה לומר על פי קושי' קצוה"ח סי' ק"א לדעת הריטב"א ריש פרק הזהב ומובא במחבר שם סי' ק"א ס"ו דמוכר סחורה אין מורידו לשומא כלל דאמדי' דעתי' כאלו התנה בפי' שדעתי' אזוזי והרי בהתנה ודאי אפילו אית לי' פסידא בעל כרחך יהיב זוזי דכל תנאי שבממון הכל לפי תנאו ואם כן מאי תי' תוס' כלל הכא אית לי' פסידא הרי מוכר סחורה הוא כאלו התנה עמו אזוזי ותי' דבאמת היינו טעמא דהרא"ש וטור ור"מ הנ"ל דבעי' אותו שדה דוקא ומודה הריטב"א בזה כיון דמדמי לי' לפועל והתם נמי במידי דאכילה ושתי' אמר ליה טול מה שעשית וכו' עש"ה ומתרץ בזה תמי' הנ"ל על שיטת הרא"ש מלקמן ק"י, ולענ"ד עדיין קשה על שיטת תוס' דלאו אותו שדה דוקא קאמר והרי מוכר סחורה כאלו התנה ונ"ל כיון דזקפם עלי' במלוה וכתב לו שטר חוב על דמי המכר יצא סחורה מרשות בעלים ולאו דמי סחורה נקרא אלא הלואה ממש והוי ליה להתנות ולא אמרינן כאלו התנה בכהאי גוונא וכעין סברת הבית יוסף הנ"ל ולכן היכא דליכא פסידא דוקא דיני' בזוזי ואם כן מתורץ קושי' קיצור או סתירה הנ"ל לפי סברת הרא"ש וסברת הבית יוסף כנ"ל דכיון דטעמא דהרא"ש הוא משום מוכר סחורה והוי ליה כאלו התנה אם כן יש לומר בזקפו עלי' במלוה דמודה ריטב"א וגם הרא"ש מודה לתוס' דלא הוי כאלו התנה ותלי' באית פסידא וממילא אם כן שני הגירסות נכונים ותליא בהא אי זקפו במלוה או לא גי' רש"י מגבי להו ארעא היינו בזקפו כדמיירי רמי בר חמא ואי לא זקפו אתי שפיר הגירסא מגבי להו ניהלייהו אותו שדה דוקא משום דהוי ליה התנה כסברת הריטב"א הנ"ל וממילא נכונים דברי ה"ה הנ"ל, וראיתי בתומים שהרבה להשיב על הריטב"א, והתומר בקושיותיו עלי' הם אלו השתים מסוגי' הגמ' ריש פרק המוכר פירות במוכר שור ונמצא בו מום וכו' לכל הגי' שם אי לית לי' זוזי אין צריך לטרוח ולמכור ולשלם זוזי ולריטב"א הרי מוכר סחורה הוא וכאלו התנה בהדיא אזוזי עיין שם ועוד מקושי' תוס' ריש פרק המניח במוכר כדים ולימא לי' שקול כדך בזוזך ולריטב"א מאי קושי' ע"ש ולענ"ד דעת הריטב"א נראה לומר דוקא למאן דאמר שעבודא דאורייתא ולטעמי' אזיל הריטב"א שפסק כן הלכה שעבודא דאורייתא כמ"ש הש"ך רסי' ל"ט בשמו באורך והוא הדין דמי סחורה דמאי שנא מעות או סחורה שוה כסף ככסף ולרשב"ם נפקא לן מקרא שעבודא דאורייתא מדכתיב יוציא אליך העבוט ואשר אתה נושה בו כתיב אף בדמי סחורה נושה נקרא לכן סבירא ליה זוזי דוקא בעי' אבל למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא לא אמרינן דהוי ליה כאלו התנה דהא שעבוד לא חל אנכסי כלל מן התורה ולא דמי כלל לפועל שעשה עמו ואליו נושא נפשו ואם כן סוגי' דמוכר שור ונמצא מום דרב ושמואל מיירי בי' התם ורב ושמואל לטעמייהו סבירא להו שעבודא לאו דאורייתא מודה הריטב"א והתוס' בב"ק שם נמי קושייתם בהדיא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא תקשי לי' מתני' וגמ' התם נמי אזיל לרב ושמואל דגבי מוכר שור ע"ש ולא קשה מידי תמי' התומים וממילא אם כן מתורץ נמי קושי' קצוה"ח הנ"ל לשיטת התוס' דהכא מריטב"א הנ"ל דלפמ"ש לעיל תוס' לטעמם דסבירא ליה שעבודא לאו דאורייתא לית להו דהריטב"א כנ"ל ודוק [וקצה"ח הק' על ריטב"א מתוס' בבא מציעא י"ד ד"ה עד ע"ש ולפמ"ש גם הא לא קשה מידי דהתם לאביי הוא דמק' תוס' ואביי לטעמי' שעבודא לאו דאורייתא סבירא ליה כמ"ש תוס' גיטין נ"ג ודוק] אמנם ה"ה כתב על הר"מ דלאו דוקא אותו שדה קאמר ותמוה מנא ליה הא דלמא דוקא קאמר ומכל שכן לפמ"ש תוס' ורא"ש לטעמם וכן לפמ"ש קצה"ח לריטב"א הנ"ל עכ"ל תוס' ורא"ש לטעמם כנ"ל וכיון דהר"מ פסק שעבודא דאורייתא אית לי' כריטב"א ולית לי' נמי חילוק בין יש לו פסידא או לא דמן התורה דיני' בזוזי ואם כן עכ"ל דדוקא נקט הר"מ אותו שדה וצ"ע:
גמרא מטלטלי שבק וכו' לא משתעבדי. וקשה לי הרי לרבי טרפון ינתנו לכושל מטלטלין של מלוה ביד אחרים ועכ"ל דינא קאמר וקיי"ל כרבי עקיבא כמ"ש תוס' ד"ה ראובן ואם כן למה לי' הך טעמא דלא משתעבדי משמע אבל אי כתב לו מטלטלי אגב קרקע משעבדי ותיפוק ליה דהוי ליה פורע חובו של חבירו שלא מדעתו דקיי"ל לקמן כחנן דאיבד מעותיו והניחם על קרן צבי ואף שהיה למלוה בעל חוב דראובן שטר טירפא מבית דין לגבות מלוקח מכל מקום הרי רמי בר חמא נקט ופייסי' בזוזי עכ"ל משום דרמי בר חמא לטעמיה סבירא ליה לעיל בסמוך דף צ"א לוקח לא מצי לסלקו בזוזי לכן היה צריך לפייסו דוקא ואם כן על שטר טירפא מבית דין לא היה יכול לסלקו במעות והוי ליה שלא מדעתו ופטור אידך לדעת ריב"א בשם ירושלמי לקמן ק"ח בתוס' ד"ה הא מנו וכו' ולכאורה מכאן ראיה ברורה לשיטת ר"ת שם דבחוב דעלמא לא היה יכול ליפטר ממנו בשום ענין ולא אמרינן מפייס הוינא לי' ומחיל לי' ולשיטת הריב"א קשה ונראה לומר מכאן ראיה ברורה לדעת מהרי"ו ורמ"א בח"מ סי' קכ"ח וש"ך שם דהיכא שהיה לו בידו משל חבירו כשפרע בשבילו לכ"ע חוזר ומשלם לו ואם כן הכי נמי הרי יש לו בידו חובו של עצמו שהוא חייב ליתומים ולא כמור"ם לובלין בתשובות שגמגם על זה ע"ש בש"ך, והא נמי לא תקשי לרבי עקיבא הרי לא מהני תפיסה כלל ואם כן למה לי למימר ללוקח שיפסיד הוי ליה למימר תפיסת מטלטלין שנתן לוקח לבעל חוב לא מהני ובעל כרחך יחזיר להם יש לומר באמת רצה מזה גובה רצה מזה או מלוקח או מבעל חוב אבל יש נפקא מיניה ליתמי כגון דלית ליה לבעל חוב אי נמי השני נוח לי וכו':