חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צא:
אלא מצוה דרבנן בעלמא עכ"ל. והוצרך רש"י לפרש הכי משום דקשה ליה מאי קאמר הני קמאי מצוה עבדיתו השתא בדין קטריף ואטו מצוה לאו דינא הוא והוי ליה למימר כיון דמצוה לפרוע אם כן אידי ואידי הנ' זוזי וקטינא דארעא דבעל חוב הוא ולמה חלקינהו מהדדי לכן פי' רש"י ההבדל דזוזי שלהם הוא ומצות כיבוד דאורייתא הוא על יורשים גופייהו שהם לא יזלזלו בו אבל שאחרים לא יקראו אותו לוה רשע וכו' אין זה בכלל כיבוד דקרא רק מצוה דרבנן שלא יגרמו לו בזיון ואין כופין על זה לכן אמר מצוה עבדיתו אבל קטינא דארעא בדין קטריף רוצה לומר אף על ידי גבי' בית דין ופי' רש"י שנכסי הלוה נשתעבדו רוצה לומר לכן בית דין כופין אותם שאינו שלהם אלא של אביהם ולאביהם היו כופים אותו למעבד מצוה כמ"ש בש"ס בהדיא לעיל מה שאין כן מטלטלין דיתמא נינהו ולא משתעבדי לבעל חוב רק מצוה דרבנן כנ"ל, אמנם תוס' לעיל פ"ז פליגי על רש"י בטעמא דמלתא והקשה עלי' דהא מצוה לקיים נמי דרבנן וקיי"ל בגיטין דכופין היורשים לכן פי' דהיינו טעמא במטלטלין אין כופין משום דמצות כיבוד מתן שכרה בצדה ואין בית דין מוזהרין עליה ע"ש ואם כן ממילא גם הא קשה על רש"י דפירש טעמא משום מצוה דרבנן הוא ותיפוק ליה אי נימא מצוה דאורייתא הוא אין כופין משום דשכרה בצדה הוא דאין כופין אבל סבירא ליה בכיבוד דרבנן ליכא מתן שכרה בצדה כיון שאינו בכלל כיבוד דקרא לא כתוב עלי' שכרה ואם כן כופין אף בדרבנן כמו מצוה לקיים לכן פירש רש"י משום הא גופא דהוי ליה דרבנן וכעין דאורייתא תיקון כמו דבכיבוד דאורייתא אין כופין הכי נמי בכיבוד דרבנן לא חמיר טפי מכיבוד דאורייתא ולא קשה מידי, ועוד נראה לומר ב' קושי' תוס' על רש"י באופן דגם רש"י ס"ל כתוס' ומכל מקום תוס' הקשה שפיר דהנה רמב"ן בתשו' סי' פ"ח מביא בשם ירושלמי דאין בית דין מוזהרין וכו' רוצה לומר אין נענשים אם נמנעו אבל אם רוצים כופין והרשות בידם וכן פסק רמ"א בחו"מ סי' צ"ב והש"ך וסמ"ע שם בסי' ק"ז פליגי דסמ"ע כתב בשם תוס' ורא"ש דפליגי על זה וסבירא להו אין רשאים לכוף והש"ך כתב דחיפוש ולא מצא בתוס' כן אלא העלה דכ"ע מודים בזה ע"ש ולפענ"ד יגעתי ומצאתי תאמין כי הדין עם הסמ"ע דלכאורה קשה ליה לרמב"ן הנ"ל מסוגי' הכא שמחלק אביי בין מצוה לדין במטלטלי מצוה עבדיתו וקרקע בדין טריף והיינו כנ"ל משום דאין כופין וכו' על כיבוד ששכרה בצדה והרי רשאים לכוף ואם כן תיפוק ליה דכולי זוזי וארעא בדין קטריף שהרי יכול לכופו ולמה לו לומר מצוה עבדיתו דמשמע לולי כן שעשו מעצמם איהו לא היה יכול לכופן ונראה לומר שזה היה קשה לי' לרבינו רש"י משום דסבירא ליה נמי כרמב"ן כנ"ל לכן מחלק רש"י בהא בין דאורייתא לדרבנן וסבירא ליה הא דקיי"ל במצוה דרבנן נמי כופים היינו דחייבים בית דין לכוף מה שאין כן היכא דאין בית דין חייבים משום דשכרה בצדה במצוה דאורייתא אמרינן דרשאים לכוף אבל במצוה דרבנן היכא שאין חייבים אין רשאים כלל ואם כן תרי טעמא צריכי להדדי לדעת רש"י ולא קשה מידי קושי' תוס' עלי' וממילא תוס' דלא סבירא ליה הכי בכוונת רש"י קשה לדידהו משמעות הסוגי' דהכא כנ"ל דאמר מצוה עבדיתו וכו' ולא הי' כופה אותן ועל כרחך דתוס' סבירא ליה אין רשאים לכוף אף במצוה דאורייתא ועוד נראה לומר דמוכח כן מהא דרמי בר חמא לקמן צ"ב מטלטלין שביק וכו' וקשה לימא להו ליתמי מצוה עבדית בשבילכם כיון דרשאים לכוף על זה וכן קשה על רבי עקיבא דלא מהני תפיסה לאחר מיתה נימא עביד דינא לנפשי' ועל כרחך דאין רשאים לכוף או כרש"י או כסמ"ע:
רש"י ד"ה דזבנה וכו' שהיתה נשואה לאחר וכו' בחיי בעלה. ותמוה מנא ליה הא. והא מצי איירי שהיה אביו. ומהרש"א נדחק מאד ע"ש. ונראה לומר דהנה דעת המבי"ט בתשו' דבמכירת שטרות יכול הלוה לטעון דין מצרנות. והש"ך סי' קע"ה סקנ"ה השיגו ע"ש. וקשה לי לדעת המבי"ט אם כן מאי שנא שהתנה אם הלוקח אי אתי' אימי' ומערער וכו' הוי ליה להתנות נמי אם יבא בעלה ויערער מדין מצרנות שתמכור לו כתובתה וכו' אמנם אם היה אביו וירצה הוא ליקח כתובתה בטובת הנאה על כרחך רק לצורך בנו זה המוכר עכשיו שאם ימות אביו יהיה בנו פטור מכתובת אמו לשלם לה ואם כן איך אפשר להתנות אם יבא אביו לערער בטענת מצרן לא מפייצינא לך דזה הוי ממש כאלו אמר לו אם אחזור אני ואחטפנו ממך לא מפייצינא לך כיון דאביו רק לצורך בנו יערער ובנו הרי מוכרו ללוקח כמובן אבל לפי' רש"י דמיירי בנשאת לאחר הדרא קושיא לדוכתיה ואם כן ממילא השתא תקשי טפי על רש"י דהוי ליה לפרש יותר שהי' אביו וארווח לן הא דלא התנה גם על ערעור אביו אבל השתא לפירוש רש"י קשה הא ונראה לי מזה דרש"י על כרחך סבירא ליה כהש"ך ואין יכול להתנות כלל על ערעור אביו דהא ליכא בשטרות דין מצרנות ואם כן יש לומר דלרבותא נקט רש"י הכי דהוה אמינא מדלא התנה גם על ערעור בעלה מדין מצרן על כרחך אביו היה ואי אפשר להתנות כנ"ל, אמנם באמת רש"י סבירא ליה דליכא מצרנות בשטר לכן כתב דמצי איירי אפילו בניסת לאחר ומכל מקום לא היה יכול להתנות על בעלה רק על אימי' ודוק: