חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף צא.
דכרין וכתובה נעשית מותר. וקשה הרי הלכה כרבי עקיבא מחברו וסבירא ליה למסקנא דרב יוסף לעיל אין להם כתובת בנין דכרין וגם באידך ברייתא רק בדרך דיחוי אמרינן לעולם דכ"ע יש להן כתובת בנין דכרין אבל באמת יש לומר שפיר דפליגי בהכי ותנא קמא דהוי ליה רבים נגד רבי שמעון סבירא ליה אין להם וכו' וצריך לומר דסבירא ליה לרב פפא בהא דדיחוי הש"ס לאמת דפליגי במקרקעי ומשעבדי אבל כ"ע יש להן כתובת בנין דכרין וסבירא ליה נמי כרב יוסף דרבי עקיבא פליג עם בן ננס וסבירא ליה דאין להם וכו' והלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחבריו אבל איפכא ליכא למימר דסבירא ליה כרבנן דרב דבן ננס ורבי עקיבא פליגי בכתובה נעשה מותר ותנא קמא ורבי שמעון פליגי אי יש להן כתובת בנין דכרין ואם כן רבי עקיבא נמי סבירא ליה יש להן כתובת בנין דכרין דתנא קמא אידך הרי הלכה כרבי עקיבא מחבירו ואין כתובה נעשה מותר ורב פפא פסק דנעשה ומכל שכן דליכא למימר רב פפא סבירא ליה רבי עקיבא ובן ננס פליגי בנעשה מותר ורבי שמעון ותנא קמא פליגי בהני תרי שינוי קמאי ודכ"ע יש להן כתובת בנין דכרין דהא רב פפא אמר הלכה מכלל דפליגי ול"ל עדיין גם לפמ"ש קשה על רב פפא דאמר הלכה וכו' דנעשה מותר מכלל דפליגי והרי ליכא מאן דפליג לזה נראה לומר באמת הלכה קאי אקמייתא דיש להן כתובת בנין דכרין דבהא פליגי בן ננס ורבי עקיבא וממילא דכ"ע דנעשה מותר, אי נמי כמ"ש לעיל בכונת רש"י דרבי עקיבא פליג בתרתי לרב יוסף ע"ש, אבל קשה מאי שנא דלא אמר נמי הלכה דלא טרפא ממשעבדי וליכא למימר משום דלא סבירא ליה דהא קיי"ל הלכה כסתם משנה ולרב פפא על כרחך מתני' מתוקם קודמים לכתובת בנין דכרין ושמע מינה תלת כדלעיל כיון דלא אמרינן קודמים לנחלה ועל כרחך סתם משנה סבירא ליה לא טרפא ונראה לי משום דכבר פסק סתמא דש"ס הלכתא לא טרפא וכו' בריש פרק אף על פי, ואם כן תימא על הבית יוסף סי' קי"א שכתב על הטור וז"ל ומ"ש ואינה נגבית אלא מבעל חוב וכו' בריש פרק מי שהיה נשוי אמרו שמע מינה כתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי עכ"ל ותמוה דהרי שמע מינה זו אידחי בגמ' דיש לומר קודמת לנחלה וכמ"ש תוס' בריש פרק אעפ"י למאן דאמר יסבון על כרחך הכי סבירא ליה וגם רב פפא הכא לא אמר להלכתא והוי ליה להביא הלכתא דפרק אעפ"י וגם סתמא דש"ס דף נ"ב ע"ב דמייתי לי' בית יוסף עצמו מקודם בריש הסימן שם נקט בפשיטות דלא טרפי ממשעבדי דירתון תנן:
גמרא בפחות מדינר פליגי וכו' והא רבי שמעון דינר קאמר וכו' והא תנא קמא נמי דינר קאמר וכו'. והנה הבית יוסף סי' קי"א כתב וז"ל ומשמע בגמ' דמותר דינר דוקא בעי' אבל פחות מדינר לא הוי מותר עכ"ל ותמוה הרי בהדיא קאמר הכי כאן והוכיח כן ומאי ומשמע בגמ' שכתב הבית יוסף ונראה לומר דבמתני' אחרי זה תני אם אמרו היורשים מעלים אנו את הנכסים יפה דינר אין שומעים להם והקשה הפני יהושע מאי קמ"ל פשיטא דאם לא כן מאי הועילו בתקנתן הרי בכל פעם יאמרו כן ונראה לי דלכאורה הוי ליה למימר מעלים אנו את הנכסים דינר מאי יפה דינר וכן לשון רש"י במתני' כדי דינר יותר וכו' והוי ליה למימר דינר יותר וכו' ונראה לומר דהוה אמינא דוקא אם לא היה מותר כלל בלא זה הוא דאין שומעין להם אבל אם היה מותר בלא זה רק פחות מדינר והם מעלים אותו יפה דינר עד כדי דינר דייקא לא הוי שמעינן וקמ"ל מכל מקום אין שומעין להם ועוד מוכח כן דאם לא כן כי דחי לעיל אוקימתא דפחות מדינר דהא רבי שמעון ותנא קמא במתני' דינר קאמרי ואם איתא דאם מעלים המותר פחות מדינר עד כדי דינר שומעין להם עדיין הוי מצי למימר דפליגי בכהאי גוונא אלא על כרחך דמכל מקום אין שומעין להם ואם כן יש לומר כוונת הבית יוסף בכהאי גוונא ובזה לא מיירי ש"ס הכא רק משמע כן כנ"ל, אבל על התוי"ט במתני' אני תמה שכתב כן דהאי דינר דבאידך מתני' דוקא הוא משמיה דבית יוסף והעתיק לשונו הנ"ל ולא אמרה משמיה דגמ' וצ"ע: תוס' ד"ה ומר סבר וכו' וקשה לי כיון שיש שם מותר מבעיא לי' כדפריך בסמוך וכו'. ותמוה מאי שנא דמקשה כן אדהכא הוי ליה להקשות נמי אגמרא כי דחי אוקימתא זאת מי מצית אמר' הכי והתנן רבי שמעון אומר וכו' ועל כרחך רוצה לומר דעכ"ל דפליגי באחת בחייו וכו' כדמעיקרא והרי עדיין תקשי הא כיון שיש מותר מבעי' לי' כיון דרבי שמעון להקל אתי ועי' מהרש"א ונראה לומר דקשה ליה לכאורה על תנא קמא אי פליגי במטלטלי ומקרקעי אם כן מאי שנא דנקט אחת בחייו וכו' הוי ליה למימר אפילו במתו שתיהם בחייו אין נוטלין משום דקרקע בעינן דוקא המותר נראה לי מזה דבאמת דוקא באחת בחייו וכו' הוא דסבירא ליה לתנא קמא קרקע בעי' המותר אבל במטלטלי חייש לאנצויי אבל מתו ב' בחייו מודה תנא קמא לרבי שמעון דלא צריך קרקע ואם כן מעיקרא דקאמר דפליגי באחת בחייו וכו' היינו טעמא נמי משום דל"ל במקרקעי וכו' כדדחי הש"ס אחר כך מרבי שמעון דמתני' ואם כן לא קשה מידי כיון שיש מותר וכו' מבעי' לי' דיש לומר אילו הוי נקט הכי הוי משמע דוקא באחת בחייו וכו' דמיירי בי' תנא קמא הוא דהוצרך רבי שמעון לטעם זה כיון דיש שם מותר אבל מתו ב' בחייו אין צריך להאי טעמא כלל ואין צריך מותר דינר ובאמת זה אינו דבמתני' בעי' רבי שמעון מותר דינר אף בכהאי גוונא אבל בס"ד השתא דפליגי במקרקעי ולא אסיק מרבי שמעון דמתני' הקשו תוס' שפיר כיון שיש שם וכו' מבעי' לי' וגם הש"ס פריך לה שפיר לפי אוקימתא דפליגי במשעבדי וצריך לומר נמי הא דנקט תנא קמא אחת בחייו וכו' משום דאלו שתיהם בחייו מודה תנא קמא לרבי שמעון דאפילו משעבדי ול"ל אי הוי תני כיון שיש שם מותר וכו' הוה אמינא באחת בחייו וכו' הוא דבעי' היינו טעמא אבל בשתיהם בחייו לא כמובן דהא אדרבה קולא קאמר רבי שמעון אפילו משעבדי', ואם כן מתורץ תמיהת תוס' ד"ה אלא וכו' אי פליגי בפחות מדינר הדרא קושיא לדוכתיה לתני כיון שיש שם וכו' ולפמ"ש אתי שפיר דהוה אמינא באחת בחייו דוקא הוצרך להך טעמא דאפילו פחות מדינר אבל שתיהם בחייו אין צריך מותר כלל דנחית דרגא כיון דתנא קמא נקט אחת בחייו על כרחך שתיהם בחייו מודה דסגי בפחות מדינר ורבי שמעון סבירא ליה כהאי גוונא אין צריך מותר כלל ופליגי בתרתי כמשמעות לשון כיוון ובאמת זה אינו דהא במתני' דינר קאמר אפילו בשתיהם בחייו ואם כן בהכרח להקשות ממתני' ולא קשה מידי תמיהת תוס' כנ"ל:
גמ' כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשים. מכאן הקשה הרא"ש והר"ן ריש פירקין על הר"ח דסבירא ליה אי קיימא שני' לית להו כתובת בנין דכרין לקמאי משום אנצויי אם כן כי נמי מתה שני' אחר כך נימא כבר זכו יורשי שני' כמו מועטים ונתרבו ע"ש ולענ"ד דעת ר"ח וסייעתי' דלא דמו להדדי כלל דמועטין ונתרבו כבר זכו בהן יורשי שני' כתובה הקטנה מצד הנכסים עצמם מה שאין כן על ידי שהיה שניה קיימת הרי מפאת הנכסים לא זכו בני שניה אלא בני הגדולה להם היה ראוי כתובת בנין דכרין רק משום דלא ליתו בני שניה לאנצויי וכיון דמשום הך טעמא בלחוד הוא אם כן גם בחיי השניה משכחת כגון דבני הראשונה הם גברא אלימא כמו דבי ריש גלותא ויראים בני השניה ליצא לריב עמהם וליכא למיחש לאנצויי יש להן לבני הראשונה כתובת בנין דכרין ואף אם תמצא לומר דלא פלוג בכהאי גוונא מכל מקום מיהת כשמתה שניה דליכא תו חשש אנצויי כלל אגלאי מלתא למפרע שראוי לראשונים כתובת בנין דכרין ולית להו בכהאי גוונא כבר זכו בו שני' ויורשיה כיון דלולי חשש אנצויי היו ראוים מיד לראשונים, ועוד נראה לומר דר"ח מפרש כפי' התוס' בשם ר"י דכבר זכו בם יורשים נמי בני הגדול קאמר וכמובן ודוק.. ריש פרק אעפ"י הקשו תוס' למאן דאמר יסבון תנן איך יפרנס מתני' דריש פרק מי שהי' נשוי וכו' דיורשי שני' קודמים ליורשי ראשונה משום דכתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי ונראה לומר דלמאן דאמר ירושת הבעל דרבנן אם כן מן התורה בני' הזכרים יורשים כתובתה רק חכמים הפקיעו ירושתם ותקנוה לבעל תחת קבורתה יורשה בחייו אבל אחר מיתתו תקנו כתובת בנין דכרין וממילא קם לי' כתובת בנין דכרין ירושה דאורייתא ואם כן אמאי לא טרפא ממשעבדי הרי לאו משועבד כלל הא לכתובת שני' כיון דמן התורה היא של בני הראשונה ונראה לומר באמת מאן דאמר ירושת בעל דרבנן סבירא ליה יסבון תנן וטרפא ממשעבדי משום דלא הוי מן התורה משעבדי כלל ואם כן הרי פלוגתא דתנאי הוא ריש פרק הכותב אי ירושת בעל דאורייתא או דרבנן ומאן דאמר יסבון סבירא ליה כהאי תנא ירושת בעל דרבנן ולא קשה מידי ממתני' ובזה מובן טעמא דאיכא דאמרי בריש פרק מי שהי' נשוי, מדלא תני אין מוציאין וכו' דמה שגבה לא גבה וקשה אמאי לא אסיק אדעתי' דיש לומר איידי דסיפא ונראה לי דאפילו תוס' שהקשו כנ"ל וסבירא להו על כרחך דגם למאן דאמר ירושת בעל דרבנן שפיר לא טרפא ממשעבדי מכל מקום מיהת מודו תוס' בהא דתפיסה מהני ואם כן קשה לי שפיר דגם בסיפא לתני אם תפסו אין מוציאין והתרצן משני לי' איידי ומתני' סבירא ליה ירושת בעל דאורייתא:
ועוד נראה לומר על פי זה דפלוגתא אי ירושת בעל דאורייתא או דרבנן היינו דוקא ירושת נדונייתה נכסי צאן ברזל ונפקא מיניה שהכניסה משלה שפיר סבירא ליה למאן דאמר ירושת הבעל דרבנן מה שאין כן מנה ומאתים ותוספת דאיהו יהיב לה מדידיה נראה לומר לא מבעי' למאן דאמר כתובה דרבנן ודאי ירושת בעל לכתובתה דאורייתא הוא שמחזיק בשלו דלא נתתייב לה מה"ת כלל אלא אפילו למאן דאמר כתובה דאורייתא כיון דלא נתנה כתובה לגבות מחיים אם כן לכ"ע ירושת בעל דאורייתא הוא לפי שמעולם לא היה ממון כתובה זו ביד האשה וחזקתה, ואם כן לפי הנ"ל דטעמא דמאן דאמר יסבון תנן וכתובת בנין דכרין טרפא ממשעבדי היינו משום דסבירא ליה ירושת בעל דרבנן הוא היינו דוקא נדוניא, אבל עיקר כתובה ותוספת דירושת בעל דאורייתא הוא שלא נשתעבד כלל למפרע עי' לשון רש"י לעיל דף נ"ג סוף ע"א לכ"ע אינם טורפים הבנין דוכרין ממשעבדי ובהכי מייתי מתניתן דריש פרק מי שהי' נשוי' ולא קשה מידי קושי' תוס' הנ"ל בפשוט ובזה ניחא לי קושי' הש"ס לעיל דף נ"ב ע"ב אם כן נטרוף ממשעבדי ופי' רש"י ולקמן פליגי בי' וכו' וקשה לי אם כן הוי לי למימר הניתא למאן דאמר באמת טרפא ממשעבדי וכו' אבל לענ"ד לכ"ע מקשה הש"ס דעל כרחך עיקר כתובה ותוספת לכ"ע לא טרפא ממשעבדי לכתובת בנין דכרין כמתני' ריש פרק מי שהי' נשוי כנ"ל ופריך הש"ס אי ככתובה שגובה אמם שויוה לכתובת בנין דכרין לטרפו ממשעבדי את הכל ומשני ירתון תנן עש"ה כנ"ל: