אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף צ.

דף פח.

אתי דאם קדמה שני' ותפסה מה שגבה גבה אבל ללישנא בתרא קשה וצריך לומר דתנא לה רק איידי דסיפא וכן כתב הר"ן ע"ש אבל יותר נראה לומר לפמ"ש הפלאה בחי' כתובות סי' קי"א לתרץ תמיהת הח"מ וב"ש על הש"ע שכתב בשם יש אומרים דגם תוספות בכלל והוא ש"ס ערוך ריש פרק אף על פי ותי' הפלאה כוונת היש אומרים על תוספת שהוסיף לה אחר הנשואין דליכא טעמא דמימנע להאב ולא כתב ע"ש ואם כן נראה לומר דמתני' נמי הא קמ"ל דאפילו אם כתב לה לראשונה התוספת בזמן נשואי השני' וסתמא כן הוא שלא יהי' צרות זו לזו מכל מקום כיון דתוספות כתובה ככתובה הראשונה קודמת לשניה אפילו בתוס' ומכאן יצא לו להטור ויש אומרים הנ"ל ואם כן ממילא איפשט נמי הצ"ע של הפלאה שם מאימת מתחיל חיוב התוס' בכהאי גוונא שהוסיף אחר נשואין אי מזמן שכתב לה אי מזמן נשואין ונפקא מיניה אי יש חלק בתוספות זה גם לבנים שנולדו קודם שכתב לה ע"ש ולפמ"ש כיון דראשונה קודמת לשניה בכהאי גוונא ממילא לכולן יש חלק בו:

ועדיין קשה בבא שניה יורשי ראשונה קודמת ליורשי שניה מאי קמ"ל פשיטא ועי' במפרשים ולענ"ד נראה בצירוף קושי' המפורשים אסוגי' דשבועות דפריך למאן דאמר אין אדם מוריש שבועה לבניו מסיפא דמתני' דהכא שניה ויורשיה קודמת וכו' והקשה אמאי לא פריך כן מרישא דמתני' יורשי ראשונה וכו' ועוד קשה לישנא דסיפא נשא הראשונה ומתה ונשא שני' וכו' מאי שנא דנקט הכי דנשואי שני' אחר מית' ראשונה הי' וגם שפת יתר הוא לגמרא והיה לו לסמוך בזה אבבא דרישא מי שהיה נשוי ב' נשים ומתו אחת בחייו ואחת במותו שניה ויורשיה וכו' ונראה לומר רישא קמ"ל אפילו אם פטרה לשניה משבועה והוה אמינא כיון דיורשי ראשונה צריכים שבועה ולא השניה אם כן קודמים יורשי שניה קמ"ל דאי נימא פטר לשניה אין היורשים בכלל וצריכים שבועה כדלעיל במתני' פ"ו ואי נימא פטר השני' ויורשיה כיון דראשונה כבר נשבעה הם קודמים לשניה ואם כן אי מוקמינן סיפא דומיא דרישא כהאי גוונא שפטר לשניה משבועה קמ"ל רבותא דאי הוי נקט סתמא הוה אמינא דוקא בהיה נשוי ב' נשים הוא דשניה ויורשיה קודמים לפי שפטרה לשני' משבועה כדי להפקיע זכות יורשי ראשונה קמ"ל מתני' דאפילו בכהאי גוונא מהני פטור דבעל אבל אם כן קשה אמאי דחיק הש"ס בשבועות על קושי' אין אדם מנחיל שבועה לבניו לאוקמי מתני' כשנשבעה ומתה ותיפוק ליה דמיירי כשפטרה משבועה ונראה לי מזה דסבירא ליה לש"ס באמת כי הוה אמינא הנ"ל לחלק דוקא בהיה נשוי ב' נשים מהני פטור אבל נשא שניה אחר מיתת ראשונא כדנקט מתני' לאו כל כמיני' דבעל להפקיע זכות יורשי ראשונה שאין צריך שבועה ולפטור השניה משבועה כנ"ל ואם כן מבואר נגלה דמרישא לא מצי להקשות דיש לומר בפשיטות דמיירי כשפטרה משבועה וע"כ לומר כן דאם לא כן תקשי פשיטא ומאי קמ"ל כנ"ל אבל בסיפא על כרחך ל"ל במאמינה מדנקט כהאי גוונא שנשא שניה אחר וכו' כנ"ל לכן מוקי לה כשנשבעה וכו' והא דנקט מתני' הכי בכהאי גוונא שני' שני' אחר וכו' והוי ליה למימר בהיה נשוי' ב' ומתה א' בחייו וא' במותו והוי' מצי למימר שפיר במאמינה ואי משום דקמ"ל שני' גופא מיקדם הוא דקדמה הא איכא שקלי ולא חיישינן לאנצויי וכהפוסקים דסבירא להו הכי ואם כן לא מצי נקט אחת במותו עדיין המ"ל הכי מתה אחת בחייו או מתה ראשונ' בחייו ואחר כך מת הוא שני' ויורשיה קודמים וכו', ונראה לומר דמכל מקום רבותא טפי הוי כהאי גוונא אף דכבר התחיל קצת חוב כתובת בנין דכרין לראשונה קודם שנשא שניה מכל מקום כיון ירתון תנן יורשי שני' קודמים וכמובן, ועוד נ"ל לקושי' המפורשים הנ"ל אמאי לא פריך הש"ס מרישא דהכא דלפי דיוקא דאמרינן בסיפא האיכא שקלי ולא חיישינן לאנצויי והיינו ודאי דוקא משום דמכל מקום נוטלים יורשי שני' גם כן כתובת אמן בחוב ולא מבעיא לדעת הר"ח וסייעתי' שכתב בהדיא דנגד שניה גופא כיון שאין בני השניה נוטלים כלום חייש לאנצויי ואפילו להחולקים עלי' נמי דוקא אם שני' גופא נוטלת אבל בלא שבועה שגם היא אינה נוטלת ודאי לכ"ע חייש לאנצוי וגם יורשי ראשונה אין להם כתובת בנין דכרין ואם כן מרישא היה הקושי' רק משום אין אדם מוריש שבועה לבד בין אדיוקא בין אדין המפורש מה שאין כן מסיפא ניחא להקשות טפי אדיוקא האיכא שקלי אע"ג דאין צריך שבועה יורשי ראשונה מכל מקום כיון דשני' ויורשיה אין נוטלין משום אין אדם מוריש וכו' אם כן ניחוש לאנצויי ואמאי שקלי ראשונה כמובן:

ולפמ"ש בתי' ראשון הנ"ל אתי שפיר לשון רש"י במתני' וז"ל יורשי ראשונה אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות עכ"ל וקשה הרי על כרחך מיירי באין שם רק כדי כתובה אחת כמ"ש רש"י בגמרא ואם כן מאי הספיקו דנקט רש"י תרתי משמע ודוחק לומר דכוונת רש"י לומר דמאוחר שגבה מה שגבה גבה כמובן אמנם לפמ"ש אתי שפיר כיון דעל כרחך מיירי שפטר הבעל לשני' משבועה דאם לא כן מאי קמ"ל ואם כן שפיר קודם שנשבעה ראשונה יכולה היתה השני' לגבות ואתי שפיר לשון הספיקו לגבות הראשונה והשניה כנ"ל:

תוס' ד"ה מדקתני וכו' אע"ג דסיפא קתני קודמים והתם וכו' מוציאין מידם וכו'. ועוד הקשה בד"ה מדלא קתני וכו' תימא אדרבה נימא איפכא מדלא קתני מוציאין מכלל דאין מוציאין וכו'. ונ"ל דלא קשה מידי דסיפא לדיוקא נמי אתי האיכא שקלי לכן על כרחך למתני לישנא דקודמים לאשמעינן האיכא שקלי לכתחילה מה שאין כן אי הוי תני סיפא קדמה ראשונה ותפסה מוציאין מידה הוה אמינא האיכא מהני תפיסה אבל לכתחילה לא שקלי כבית דין באחת בחייו ואחת במותו משום חשש אנצויי אבל על התפיסה ליכא חשש אנצויי כיון שגם הם יכולים היו לתפוס וכעין שכתב תוס' ד"ה שמע מינה וכו' כהאי גוונא על נעילת דלת וכו' וממילא רישא נמי לא מצי נקט קדמה שניה מוציאין לפי שרוצה לשנות משנתו סיפא דומיה דרישא והיה צריך גם בסיפא למתני' הכי קדמה ראשונה מוציאין ולא מצי תני הכי משום טעות בדיוקא כנ"ל ולא קשה מידי אבל קושי' הש"ס הוא אי ברישא אין מוציאין והוא היפוך הסיפא דבסיפא מוציאין אם כן ודאי הוי ליה למתני' בהדיא ומשני שפיר דלא תני הכי נמי משום סיפא איידי וכו' כנ"ל:

גמרא ושמע מינה לא טרפי ממשעבדי וכו'. והקשו תוס' ריש פרק אף על פי דף נ"ה ד"ה יסבון תנן וכו' תקשה ליה מתניתין דהכא שניה וכו' קודמים וכו' שתירוצם דחק כאשר נבאר לקמן בס"ד ועוד לא העלו ארוכה עדיין לפי הס"ד דהכא דקאמר שמע מינה וכו' והוי ליה לש"ס להקשות הכי למאן דאמר יסבון תנן וגם כי מתרץ קודמים לנחלה הוי ליה למימר תדע או הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי תקשה למאן דאמר יסבון תנן לכן נראה לי לתרץ דצריך להבין למאן דאמר יסבון לטרוף משעבדי מאי טעמא הרי כל התקנה רק כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו יבם ואם כן סגי בזה אי ירתין ולא לטרוף ממשעבדי וכמו למאן דאמר דסבירא ליה הכי ירתון תנן ועל כרחך דתו לא מימנע האב, ונראה לי דסבירא ליה למאן דאמר עדיין מימנע אב ולא כתב לה משום דינא דמתני' שמא ישא שניה ושמא תמות בתו בחייו ויפסידו בניה דשניה ויורשיה קודמים ולכן תקנו באמת יסבון ובכהאי גוונא גובין ממשעבדי והתינח למאן דאמר כתיבה דרבנן אתי דרבנן וטרף משעבודא דרבנן אבל למאן דאמר כתובה דאורייתא לא אתי כבית דין דרבנן ומפיק ממשעבדי דאורייתא ולדעת ר"ת בתוס' מתוקם מתני' כרבי מאיר דמטלטלי משתעבדי וכו' ולפמ"ש תוספות במכלתין דף יו"ד ד"ה הואיל וכו' טעמא דר"מ מטלטלי משתעבדי משום דסבירא להו כתובה דאורייתא לטעמיה דף נ"ו וכ"ע מודו דממשעבדי דאורייתא לא גבי ולא קשה מידי תוס' אמנם רש"י דף נ"ה פירש בהדיא פלוגתייהו אי טרפא מלקוחות והרי לקוחות מדאורייתא שלהם הוא ומכל מקום טרפא למאן דאמר והדרא קושיא לדוכתיה לכאורה אבל באמת זה אינו דמכל מקום לקוחות שאני אינהו דאפסיד אנפשייהו שלא היה להם ליקח כיון שידעו מכתובת בנין דכרין שהוא תנאי בית דין, וגמרא נמי הכי קאמר שמע מינה לא טרפי ממשעבדי דאורייתא וכנ"ל, אי נמי גמ' קאמר אי כתובה דרבנן, אי נמי גמרא מדמי לקוחות שכבר הוא בידן לשעבודא לכתובה אף שהוא דאורייתא ואזול באמת למאן דאמר ירתון תנן וכמ"ש רש"י בהדיא ד"ה לא טרפי וכו' כנ"ל לתרץ ועפמ"ש אתי שפיר דנקט מתני' ונשא שניה וכו' אפילו משום שניה עצמה נמי לא סגי באירס דכתובת ארוסה דרבנן אמנם כן קשה לי איפכא למאן דאמר יסבון וכן על הגמרא דקאמר אסלקא דעתך טרפי ממשעבדי לטרפי לבני שניה ודלמא דוקא מלקוחות טריף אבל מבני שניה אי טרפי אם כן מימנע האב ולא כתב לה לשניה דהא לפמ"ש כל טעמא דמאן דאמר יסבון משום דאי יקדמו יורשי שניה מימנע אבי הראשונה אם כן השתא נמי מימנע אבי השניה ואין לומר דהא אבי השניה ע"כ לא מימנע דהא על כל פנים מתו שניהם בחייו הראשונה קודמת זה אינו דהתם על מיתה דתרי לא חיישינן ואי איכא שניה הרי נוטלת כתובתה לכ"ע אבל על מיתת אחת חייש, זה טעות דהא אי שניה קיימא גובה כתובתה ועל כרחך חייש למיתת שתיהן ואם כן אבי השניה לעולם יחוש שמא ימותו שתיהן בחייו ועוד למאן דאמר מאוחר שקדם וגבה אין מוציאין מידו אם כן לא חייש אבי השניה על מיתת שתיהן בחייו דמכל מקום הרי יכולים בני השניה לתפוס ואם כן על אחת בחייו ואתת במותו נמי נהי דהשתא פשיטא אי קדמו ראשונים ותפסו מוציאין מהם אבל אי אמרינן ראשונים יטרפו מעיקר דינא דטרפי ממשעבדי והן מוקדמים על כרחך יהיה מהני תפיסת השניה ויורשיה מדין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה ואם כן לא מימנע האבי השניה לכתוב לבתו כיון דיכולים הם לתפוס, ותוס' תירץ ריש פרק אף על פי שם דמאן דאמר יסבון סבירא ליה כדדחי הש"ס הכא קודמין לנחלה וצריך ביאור דהא כוונת הש"ס בתי' זה דשפיר מיירי מתניתין אף בדאיכא לשניהם ומכל מקום לא טרפי ממשעבדי משום דאחת בחייו ואחת במותו לית להו כלל כתובת בנין דכרין אלא קודמין בנחלה וחולקין בשוה במותר מכתובת השניה ותמוה דטעמא מאי אין להם כתובת בנין דכרין כהאי גוונא משום אנצויי וזהו אי ירתון תנן וכמ"ש רש"י בהדיא ד"ה שמע מינה וכו' אבל אי יסבון תנן אידי ואידי חוב הוה וליכא אנצויי כיון שבני ראשונה שטר חוב מוקדם הוא ונראה לי דזהו אי איכא כדי שתי כתובות אבל כי ליכא אלא לחדא אי שקלי קמאי אף שהדין כן דיסבון תנן איכא חשש אנצויי דבתראי יאמרו קמאי יורשים הם ולא יסבון אבל הם ודאי בעל חוב לכן אמרינן קודמים לנחלה ורוצה לומר חולקין בשוה ומיירי בליכא כאן רק כתובה אחת ולא כפירוש רש"י ד"ה קודמין וכו':

תוס' ד"ה מדקתני וכו' אע"ג דבסיפא קתני קודמים וכו'. וה"ה דקשה גם כן על התרצן אדמייתי ראיה מבן קודם וכו' הל"ל מסיפא איברא דבסיפא אין מוכרח לפרש כך, אבל יותר נראה לי לתרץ דקשה קצת לשון הש"ס קודמת לגמרי קתני כנ"ל דז"ל רש"י ד"ה איידי וכו' דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אשתעבד לשטר דבעל חוב עכ"ל הרי דייק רש"י וכתב דתפיסת קרקע דוקא לא מהני בסיפא משמע אבל מטלטלים לא אלא מהני תפיסה והיינו להפוסקים דסבירא להו כתובת בנין דכרין נגבית ממטלטלים וממילא יש לומר מתני' כרבי מאיר וכמ"ש תוס' דכתובה גופא נגבית ממטלטלים דאי כתובה לא גבי' ממטלטלי על כרחך כתובת בנין דכרין נמי לא ול"ל תו דמהני תפיסת הראשונים, ואם כן קודמת דסיפא תרתי משמע בקרקע קאמר קודמת לגמרי ולכתובת בנין דכרין ובמטלטלים דמהני תפיסה צריך לומר קודמת לכתחילה ולנחלה קאמר שחולקים בשוה כירושה אף לרבי מאיר דמשעבדי לכתובה גופא לכתובת בנין דכרין לא כדסבירא להו להפוסקים לדידן בתר תקנת הגאונים עי' בטור א"ה סימן קי"א רק בדיעבד מהני תפיסת מטלטלים לראשונים, אמנם קודמת דרישא ליכא למימר אמטלטלים וקודמים לנחלה קאמר כמובן דאיפכא הוי ליה למימר השני' קודמים לנחלה ולכתחילה לא משתעבדי לכתובת בנין דכרין כנ"ל ועכ"ל קודמים בקרקע לכתובת בנין דכרין וקודמים לגמרי ואם כן קודמים דסיפא אתי שפיר אף כפשוטו במטלטלים אבל רישא עכ"ל רק קודמים לגמרי בקרקע כנ"ל ול"ל איידי דסיפא ולא דמיא רישא לסיפא ולא קשה מידי קושית תוספות ולכן מייתי מבן קודם לבת דעל כרחך נמי הכי הוא קודם לגמרי לאו דוקא כמובן, אבל בסיפא לא לגמרי הוא לאו דוקא כנ"ל שוב ראיתי בבית יוסף סימן קי"א ממשמעות הר"ן והרא"ש דאם כתב בכתובה מטלטלי אגב קרקע נמי לא מהני על כתובת בנין דכרין לגבות ממטלטלי והריב"ש סימן ק"ו חולק וסבירא ליה כיון דמדינא גובה כהאי גוונא ולא מתקנה גם כבית דין גובה מהם ע"ש ומינה נשמע אף בלא כתב מטלטלי אגב קרקע לרבי מאיר דסבירא ליה מטלטלי לכתובה משתעבדי להריב"ש גם כתובת בנין דכרין בכלל דתוס' כתובה ככתובה ולבית יוסף בשם הרא"ש והר"ם כתובת בנין דכרין אינו בכלל, אמנם נ"ל לפי הנראה בתוספות כתובות יו"ד ד"ה הואיל וכו' דטעמא דרבי מאיר משום דלטעמיה אזיל דסבירא ליה כתובת דאורייתא אם כן כתובת בנין דכרין דרבנן לא גבי' ממטלטלי וגם הריב"ש מודה בזה ואם כן דברי הנ"ל נכונים לכ"ע גם להריב"ש ודוק.. הר"מ בהלכות ערכין פרק י"ג הלכה י"א האמר ערכי עלי וכו' יצא ידי שתיהם שהערוכין לא כתובות הן שאעפ"י שכל מה שבידו משועבד לראשונה הקדש מאוחר שגבה גבה עכ"ל ותמה הלחם משנה עלי' הרי קיי"ל במטלטלין גם בבעל חוב מה שגבה מאוחר גבה ואי איירי בקרקע וראב"א בגמ' ס"ל גבה א"כ אנן דקיי"ל לא גבה ליתא לדינו דבגמ' השוה בע"ח להקדש ומנ"ל להר"מ לחלק והניח בצ"ע ע"ש ונ"ל לתרץ דתוס' הכא ד"ה ש"מ וכו' הק' מההוא דערכין דאמרינן מה שגבה גבה אע"ג דלא שייך התם נעילת דלת וכו' וק"ל דמשמע דוקא משום דלא שייך טעמא הוא דקשי' להו והרי א"נ שייכא ק' דסוף סוף תק"ח הוא זה דמה שגבה גבה ולא מה"ת וא"כ בממון אמרינן שפיר דהפקר ב"ד הפקר אבל בהקדש ערכין ממון דאיסורא הוא ואיך יכולים בתק"ח להפקיעו מידי ערך וחיובא דאורייתא שעלי' ונ"ל דהא פליגו אמוראי ביבמות צ' ואיכא למ"ד בשב וא"ת יכולים לעקור ד"ת אף באיסורין ועי' תוס' כתובות י"א ד"ה מטבילין וכו' וא"כ ראב"א בערכין שם נמי מצי ס"ל הכי לכן הק' תוס' רק משום דליכא התם טעמא ותירצו דהקדש שאני, אמנם אנן קיי"ל אין כח לעקור ד"ת באיסור' ולמאי דקיי"ל נמי שפיר דמי ומה"ת אף מטלטלין משועבדין והדין הוא דגבה מאוחר לא גבה רק במטלטלין תק"ח הוא וק' א"כ בערכין איך יפטר מערך דאורייתא ולא להקל עד"ת אמרו חכמים דמהני גבי' המאוחר לכן עכ"ל כתי' תוס' הקדש שאני, והן הן דברי הר"מ, ועי' קצה"ח סי' ל"ט, וז"ל הר"מ פי"א ממלוה דין ז' שהמטלטלין אינן משועבדים מה"ת וא"כ ליתא למ"ש וצע"ג על קצה"ח סי' ל"ט בזה ע"ש:

תוס' ד"ה והכא וכו' לא הוי צריך להאי וכו'. ועי' רש"י נשמר מקושי' זו בדוחק ולענ"ד נראה לתרץ ברווחא דהב"י ססי' קי"א וב"ש שם הביא ע"ש הרשב"ץ בשם הריב"ש מסופק אם אין בנים לשני' והבעל נתן מתנה שכיב מרע אי יש לבני הראשונה כתובת בנין דכרין לדחות המתנה שכיב מרע או לא ורשב"ץ פשיטא לי' דליכא כתובת בנין דכרין ע"ש ולענ"ד תלי' זה באשלי רברבי דקשה לי טובא לדעת הרא"ש וסייעתי' רוב הגאונים דסבירא להו נגד שני' גופא נמי יש להם כתובת בנין דכרין בא' בחייו וכו' אם כן למאי נפקא מיניה תני כלל יורשיה בשלמא למאן דאמר אדם מוריש שבועה לבניו יש לומר הא גופא קמ"ל אבל למאן דאמר אין אדם מוריש וכו' ומוקים מתני' כשנשבעה וכיון שנשבעה מה לי היא מה לי יורשיה ואי לדיוקא כל שכן דקשה טפי כיון דגבי שני' דאיכא חשש אנצויי טפי שקלי קמאי אי איכא קל וחומר נגד יורשיה ול"ל נמי איידי דנקט יורשי ראשונה וכן איידי דנקט רישא יורשי שני' נקט נמי סיפא הכי זה אינו הרי איפכא משני הש"ס בסמוך איידי דתנא שני' ויורשיה תנא נמי יורשי וכו' וצ"ע ועכ"ל כהרשב"ץ ונקט שני' ויורשיה וכו' לדיוקא דאי איכא שקלי דוקא אם יש בנים לשני' אבל אין לה בנים לשני' לא שקלי כתובת בנין דכרין נגד מתנות שכיב מרע, אבל לדעת הר"ח וסייעתי' אין ראי', ועוד קשה לי כי פריך הש"ס דאסלקא דעתך טרפה ממשעבדי ליתו בעל חוב וטרפנהו לבני שני' מאי שנא דנקט לבני שני' הוי ליה למימר לשני' גופא וכן הרגיש הפלאה ע"ש ולדעת הר"ח וסייעתי' אתי שפיר דהא לשני' גופא אין להם כתובת בנין דכרין כלל לקמאי אף אי איכא כדי ב' כתובות אבל להרא"ש קשה ונראה לי דמסתבר מיהת מלגבי יורשי' ואם כן עדיפא פריך דאי מדלא טרפא לשני' גופא, יש לומר משום אנצויי בהדיא הא דמשעבדי נינהו אבל הש"ס רוצה להוכיח דכלל כלל לא טרפי ממשעבדי' לכן נקט מדלא טרפי אף לבני שני' כנ"ל אמנם לדעת רשב"ץ הנ"ל אתי שפיר בפשיטות דעל כרחך נקט לבני שניה משום דאי איכא בנים לשני' איכא כתובת בנין דכרין לקמאי אבל אי ליכא בנים לשני' אין כאן כלל כתובת בנין דכרין, אבל לדעת הר"מ אין ראי', אמנם לדעת הריב"ש דמספקא לי' בהא ואי נימא לדידי' יש להם כתובת בנין דכרין לדחות משכיב מרע אבל בעי' ודאי מותר דינר דלא ליעקר נחלה דאורייתא ואם אין כאן מותר דינר רק כדי השתי כתובות וזה תליא אם כתובה נעשית מותר לחרתה יש להם לקמאי כתובת בנין דכרין לדחות מתו' ש"ס אף אי נקטינן דאחת בחייו וכו' אין להם כתובת בנין דכרין ולכן שפיר הוצרך הש"ס לדחות גם זה דיש לומר אין כתובה נפקא מיניה לחברתה וממילא אין להם כתובת בנין דכרין לדחות מתו' שכיב מרע ולא קשה מידי קושי' תוס' ורש"י ומדלא תירצו הכי על כרחך סבירא ליה נמי כרשב"ץ וכהרא"ש וסייעתי' דמוכח לדידהו כרשב"ץ ולא כהר"מ וסייעתי' כנ"ל, איברא קשה לי לשיטת הר"ח למה לי' למתני' שני' כלל הוי ליה למימר רק יורשי שני' קודמים ולהרא"ש ניחא משום דיוקא נקט לה דאפילו נגד שני' גופא אי איכא שקלי אבל להר"ח ק' וצל"ע, שוב מצאתי בחי' הפלאה על הל' כתובות סס"י קי"א שכתב ראי' הנ"ל לרשב"ץ מלשון הש"ס דנקט הקושי' לטרפינהו לבני השני' ולא נקט לשני' והנאני, אמנם שני ראיות הנ"ל ליתנהו לשיטת ר"ח וסייעתי' כנ"ל לכן נ"ל ראי' מוכרחת ועל פי שלשה עדים וכו' והוא מדפריך לקמן בדף שאחר זה על רב פפא דאמר הלכתא א' בחייו וכו' י"ל כתובת בנין דכרין וכתובה נעשה מותר וכו' ופריך לשמעי' דנעשה מותר וכו' ואנא ידענא דא' בחייו וכו' ומשני דהוה אמינא בשלשה נשים וכו' ואם איתא תיפוק ליה אפילו בשתי נשים ואחת בחייו וכו' והך דמיית לאחר מיתה יולדת נקיבה וכו' כדמשני השתא בג' נשים, ונפקא מיניה כיון דליכא חשש אנצויי אם כתובה נעשה מותר וכו' כדי לדחות מתנת שכיב מרע אבל היכא דיש זכרים גם לשני' יש לאנצויי' קמ"ל רב פפא אלא על כרחך כהרשב"ץ וכנ"ל ודוק:

ודע דעל פי זה קשה לי לשון רש"י ד"ה אלא אמר רב יוסף וכו' דאפילו הוי בה מותר וכו' וכל שכן כי ליכא עכ"ל ורוצה לומר על כרחך האי כל שכן משום דאין כתובה נעשה מותר וכו' וקשה מנא ליה לרש"י הא דלמא כמו לרבנן דבי רב סבירא ליה לרבי עקיבא אין כתובה נעשה מותר וכו' אבל אחת בחייו וכו' יש להם כתובת בנין דכרין הכי נמי לרב יוסף איפכא סבירא ליה לרבי עקיבא אחת בחייו וכו' אין להם כתובת בנין דכרין אבל כתובה נעשה מותר וכו' כגון בשלשה נשים והך דמיית לאחר מכן יולדת נקיבה וכו' וכדנקט הש"ס ונראה לי משום דרב פפא אמר הלכתא אחת בחייו ואחת וכו' וכתובה נעשה מותר וכו' והלכה מכלל דפליגי והרי תנא קמא ורבי שמעון מסקינן דפליגי בקרקע ומשעבדי ועל כרחך משום פלוגתא דבן ננס ורבי עקיבא, וסבירא ליה כרב יוסף ולא כרבנן דבי רב וממילא על כרחך דלרב יוסף בתרתי פליג רבי עקיבא מדאמר רב פפא בתרתי הלכה דלא כרבי עקיבא כנ"ל ודוק, ועוד נראה לומר כיון דבעל חוב לא פרע ולכ"ע נעשה מותר לרב יוסף ובכתובה היינו טעמא דמאן דאמר אין נעשה מותר משום שהם מקבלים ולא פורעים לא מקיים נחלה דאורייתא אם כן בשלשה נשים ואחת במותו ולה בנות דהבנים פורעים כתובה שלה הוי ליה ממש כבעל חוב ולכ"ע נעשה מותר ואתי שפיר דברי רש"י שכתב כל שכן כי ליכא משום דאין כתובה נעשה מותר וכמובן:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה