חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף פו:
צאן ברזל הנישומים בכתובה הוא זכה בהן וכו'. וקשה מנא ליה לרש"י הא דלמא לא מיירי כלל מנכסי צאן ברזל אלא מכתובה לבד אבל לענין נכסי צאן ברזל באמת דינו כשאר בעל חוב לסלקה בזוזי ונראה לי דאם כן אדנקט מלתי' בתרי גברי בעל חוב וכתובת אשה וכו' לאשה מסלקי' לה וכו' הוי ליה למימר טפי באשה א' לבד לנכסי צאן ברזל מסלקינן בזוזי לכתובתה בארעא אלא על כרחך כתובה דהכא כולל גם נדוני' כמו לעיל דף מ"ז ע"ב, וכונת רש"י לחלק בנדוני' לפי שצירפתן עם הכתובה על שעבוד קרקע הוא זכה בהן מיד ולא היתה דעתה שישלם לה זוזי כמו בעל חוב דעלמא אלא או הכלים עצמם משום שבח בית אביה או אי ליתנהו בעינייהו סמכה על שעבוד דקרקע כמו בכתובה ממש, ועוד נראה לומר הכרח רש"י כדי לתרץ קושי' התוס' בד"ה לאשה וכו' לעיל לכתובת אשה משום חינא, לכן פי' רש"י כתובת אשה דהכא גם נדוני' נכסי צאן ברזל קאמר דליכא בי' משום חינא כמ"ש הרמ"א בא"ה רס"י ק"ג ועי' אבני מלואים סי' י"א ס"ה מזה כנ"ל, ועל כל פנים מוכח בהדיא דעת רש"י הכא כהרמב"ם דמייתי הר"ן לעיל ריש פרק אף על פי הא דתוספות כתובות ככתובה וכו' לגבות מן הקרקע גם נדוני' בכלל תנאי כתובה ככתובה ולאיכא מאן דאמר דמייתי הר"ן שם דנדוני' אינה ככתובה אם כן דינה בזוזי כמו בעל חוב קשה לי כנ"ל הוי ליה למימר הכא האי חלוקה באשה גופה לבד בין כתובה לנכסי צאן ברזל. ונראה לומר לפמ"ש לעיל בלשון מסלקי' לי' דתלי' לי' בבית דין רוצה לומר לשלול דלא תלי' ברצון דעת הלוה ולאפוקי מדעת הרי"ף ור"ח כהן הנ"ל, ולא ברצון דעת המלוה ולאפוקי מדעת המורים בבעה"ת ובטור סי' ק"א הנ"ל אלא בעל כרחך דלוה נותן לו זוזי ובעל כרחך דמלוה מקבל זוזי, אם כן נראה לומר בנדוני' בקרקע כמו כתובה ואף להחולקים מיהא לא כבעל חוב ממש הוא אלא ברשות המלוה הוא לגבות מן הקרקע דהא דעת המורים דכל בעל חוב דיני' הכי ואף להחולקים מודים מיהת בנדוני' ולכן נקט אמימר הכא מלתי' בבעל חוב מסלקינן דייקא בזוזי לאשה מסלקינן לה דייקא בארעא מה שאין כן נדוני' הכרעה דיני' בזוזי אבל ברשות אשה לגבות מקרקע כנ"ל ודוק, וקושי' תוס' בד"ה לאשה וכו' הנ"ל נראה לי דמזה הוכיח הרי"ף פירושו לעיל במתני' דף פ"ד למאן דאמר כושל שבראי' רוצה לומר בעל חוב אפילו שניהם שוים דלדידי' לא קשה מידי קושי' התוס' דאמימר כר' בנימין סבירא ליה לעיל: