אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף פד.

דף פג.

הלח"מ פיז מאישות הקשה על הרמ דפסק מהני תנאי בירושה

מוכח מסוגי' משום קושי' תוס' ד"ה וסבר וכו' דהוי לא ידע דמחל ואם כן מאי שנא מאונאה דקיי"ל כרב ע"ש והנה מהרש"א בסוגי' הוכיח במישור דעל כרחך בדרבנן אין חילוק בין דידע ומחל או לא עש"ה ואם כן לא קשה מידי, אמנם בלאו הכי נראה לי לתרץ דלכאורה לא קשה מידי קושי' תוס' ד"ה וסבר וכו' דהוכיח המקשה שפיר דעל כרחך סבירא ליה אף לא ידע דמחל תנאו קיים סבירא ליה לרב דאם לא כן למה הוצרך לומר לרב דהכא היינו טעמא שעשו חכמים חיזוק יותר משל תורה הוי ליה למימר רק כשל תורה היכא דלא ידע דמחל כך עשו חיזוק אע"ג דידע ומחל בדבריהם, אמנם הא גופא קשה אמאי קאמר יותר משל תורה וקשה רב אדרב הוי ליה לתרץ הכי כשל תורה בלא ידע דמחל עשו חיזוק לדבריהם בידע ומחל ונראה לי לתרץ דסברא זו דלא ידע ומחל לא מהני תנאי נראה לי היינו טעמא משום דהוי ליה אסמכתא שהיה לוקח סבור שלא יהיה בו אונאה ואסמכתא לא קני' ולדעת הב"ח וסייעתי' מובא בש"ך ח"מ סי' ר"ז אסמכת' לא קני' רק מדרבנן ואם כן הא דלא ידע דמחל לא מהני תנאי לרב גבי אונאה היינו רק מדרבנן ואם כן למה לא עשו חיזוק כשל תורה גבי דלא ידע דמחל דהא נמי רק דרבנן הוא אבל מן התורה תנאו קיים ואם כן ממה נפשך פריך המקשה שפיר אי סבירא ליה לרב באונאה מן התורה לא מהני הרי מן התורה אין חילוק בין ידע דמחל וכו' ואם כן הכי נמי אמאי אמר ולא מטעמיה ואי סבירא ליה לחלק בין ידע דמחל ואם כן על כרחך מדרבנן סבירא ליה באונאה דתנאי בטל אבל מן התורה קיים ואם כן למה לא עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כ"כ דמן התורה אף לא ידע דמחל קיים ובדרבנן אף ידע ומחל תנאו בטל והוי מהיפוך להיפוך:

תוס' בד"ה לכתובות אשה תימא דהא תנן בבכורות אין אשה נוטלת בראוי ומלוה חשבי לי' רבנן ראוי וכו'. ולכאורה יש לומר מתני' דבכורות אתיא כרבי עקיבא הכא אבל לרבי טרפון הכא באמת נוטלת בראוי, ואין לומר דגם מרבי עקיבא קשי' להו דלא אתי עלה רבי עקיבא אלא משום שכולם צריכים שבועה משמע בליכא שבועה כגון בתלת גווני בח"מ רסי' ק"ח גם רבי עקיבא מודה דלכתובה יהבי' אע"ג דמלוה הוי ליה ראוי וכן כתב בהדיא הרא"ש פרק יש נוחלין סי' י"א ובתוס' בבא בתרא דף קכ"ה ע"ב שם והרא"ש בבכורות דף נ"ב, דעדיין יש לומר טעמא דרבי עקיבא הוא על פקדון ביד אחרים דלא הוי ראוי הוצרך להאי טעמא דשבועה ונראה לומר דהא צריך להבין מאי שנא שציינו תוס' קושייתם למאן דאמר לכתובה והא גם למאן דאמר לבעל חוב קשי' ואמתני' ינתנו לכושל הוי ליה להקשות דהא גם בעל חוב אין נוטל בראוי, ועל כרחך דעת תוס' הוא דבעל חוב גובה מן הראוי אם כן על כרחך טעמא דרבי עקיבא משום צריכים שבועה קאי על ג' חלוקות דמתניתין רוצה לומר על בעל חוב לגבות בין ממלוה בין מפקדון וגם על כתובה לגבות מפקדון דחיקא מלתא לומר דעל חלוקה רביעית רוצה לומר לגבות כתובה ממלוה לא קאי האי טעמא אלא גם בלא הך טעמא דשבועה לא גובה משום ראוי ומכל שכן דאם כן לא הוי ליה למתנינהו בחדא מחתא כיון דאין שוים בדינם ויפה הקשו, אבל קשה אם כן דעל כרחך תוס' סבירא להו מלוה דבעל חוב גובה מן הראוי כנ"ל גם מכתובה הא לא קשה מידי דיש לומר למאן דאמר לכתובת אשה היינו לנכסי צאן ברזל נדונייתה שהוא כתובה סתם כמ"ש תוס' לעיל דף מ"ז ע"ב ודין בעלת חוב היא בנדוני' וגובה מן הראוי, ונראה לומר כיון דהיינו טעמא לכתובה משום חינא וחינא לא שייך אלא בכתובה אבל לא בנדוני' כמ"ש הרמ"א סי' ק"ג סעיף א' באה"ע ועי' אבני מלואים באה"ע סי' י"א ס"ה, אם כן עיקר כתובה קאמר וקשה שפיר:

ומכל מקום נראה לי לתרץ דהא בהדיא אמרינן בבכורות נ"ב שם טעמא שאינה גובה כתובה מן הראוי דמקולי כתובה שנו כאן אם כן היינו דוקא למאן דאמר כתובה דרבנן אבל למאן דאמר כתובה דאורייתא שוה הוא לבעל חוב דגובה מן הראוי ורבי טרפון ורבי עקיבא הכא מצי סבירא ליה כתובה דאורייתא ולא קשה מידי, עוד יש לומר הא דחשבינן מלוה ראוי היינו דוקא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא אבל למאן דאמר שעבודא דאורייתא כבר אתרע חזקת ממון דבעלים והוי ליה מוחזק, ועל כל פנים בשויה אפותקי ואמר לו מעכשיו דקני' מיד כמו מכר אפילו קרקע נמי כמ"ש רמב"ן במלחמותיו סוף סוגיא דלמפרע הוא גובה פסחים ל"א ועי' בפני יהושע בבא מציעא דף קי"ב סוגי' דקציצה אם כן רבי טרפון ורבי עקיבא סבירא ליה שעבודא דאורייתא ולא הוי מלוה ראוי דהא תנאי פליגי בי' בערכין דף ז' אי שעבודא דאורייתא או לא ולא קשה מידי, אלא דתוס' והרא"ש בבבא בתרא הנ"ל נשמרו גם מזה ובבכורות שם שכתב וז"ל ואין לומר דמתני' דהכותב אתי' כרבי דחשיב מלוה מוחזק וכו' דאם כן הוי ליה לש"ס לפרושי דהני תנאי סברי כרבי וכו' אלמא אפילו רבנן מודו בה וכו' ע"ש, אם כן הכי נמי בפלוגתא דשעבודא דאורייתא או בפלוגתא דכתובה דאורייתא לא תליא הא דרבי טרפון ורבי עקיבא ויפה הקשו, ועוד יש לומר הא דמלוה חשיבא ראוי היינו טעמא משום האי מאן דאפיק שטרא על חברי' מצי אמר ליה אשתבע לי דלא פרעתיך ומי יימר דמשתבע והוי ליה גורם לממון דרוב בני אדם אין נשבעין עי' רש"י שבועות דף ל"ב ע"א וע"ב לכן הוי ליה ראוי דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי אבל לרבי שמעון דסבירא ליה גורם לממון כממון דמי שפיר הוי ליה מלוה מוחזק ומצי סברי רבי טרפון ורבי עקיבא הכי אלא דלא מוקמינן לרבי טרפון ורבי עקיבא כיחידאי כמ"ש תוס' והרא"ש הנ"ל ויפה הקשו תימא וליתנהו לכל הני תירוצים הנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה