אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף פג.

דף פב:

בשערים וז"ל אם יתנה אדם עם אשתו קודם נשואין וכתב לה אין לי בנכסייך כלום ואחר כך ניסת ומכרה מכירתה קיימת אפילו בנכסים הכתובים בכתובה כל שכן בנכסי מלוג אפילו אם היא תמות בחיי בעלה אינו יכול להוציא מיד הלקוחות וכתב ריצב"א וכו' וקשה לי דהנה תוס' והרא"ש והר"ן הק' הרי לר"ג דמתני הכי הוא בריש פרק האשה שנפלו וכו' דמכרה ונתנה קיים אף בלא כתב לה דין ודברים וכו' ותי' או דמתני' כאמרו לו דהתם או דקאי מתניתין אנכסים שנפלו לה משניסת ע"ש וקשה הרי פריך לעיל ריש פרק האשה וכו' לימא תנינא לתקנת אושא ור"ל ובאמת רבי יוסי ברבי חנינא אמרה ולא תנן לה במתניתין ומשני מתניתין בחייה ולפירות אבל גופא ולאחר מיתה אפילו בכהאי גוונא מכרה קיים קודם תקנת אושא והוא הדין נמי בנכסים שנפלו עד שלא ניסת וניסת לאמרו לו לרבן גמליאל נמי דוקא בחייה ולפירות סבירא ליה מכרה בטל דאם לא כן תקשי עדיין לימא תנינא לתקנת אושא ואם כן הרי על כרחך מתני' דהכא לא רצו הפוסקים לאוקמא אחר תקנת אושא דאם כן בקיצור הוי ליה לתרץ הקושיא דנפקא מינה במה שכתב לה הכי בתר תקנת אושא דהרי אף בלא ניסת היה תקנת אושא כמו שהוכיחו תוס' ריש פרק האשה וכו' מסוגי' דהחובל ע"ש ועכ"ל דאם כן אדהכא תקשה לימא תנינא לתקנת אושא ואם כן דמתני' קודם תקנת אושא עדיין מה תירצו בנפלו משניסת או כאמרו לו וכו' והרי קודם תקנת אושא רק לפירות בחייה הדין כן דמכרה בטל וצריך לומר מתני' דמכרה קיים באמת נמי רק לפירות קאי ובחייה אבל גופא ואחר מיתה בלא כתב לה הכי נמי מכרה קיים קודם תקנת אושא ואם כן איך כתב רב האי ומפרש מכרה קיים אגופא של קרקע ולאחר מיתה ונראה לי לתרץ לרב האי לטעמיה בלאו הכי לא קשה מידי קושי' ראשונים הנ"ל ואין צריך לתירוצם הנ"ל דנפקא מינה טובא בכתיבתו דין ודברים אין לי בנכסיך אם מכרה ונתנה הנכסי צאן ברזל קיים דבלא כתב לה הכי מכרה בטל כברייתא ביבמות ריש פרק אלמנה לכהן גדול וכו' אף קודם תקנת אושא ותקנה היה האשה שמכרה בנכסי מלוג וכו' כדאמר רבי יוסי ברבי חנינא:

ודע דלשון רש"י כתובות נ' האשה שמכרה בנכסי מלוג הקרן וכוונתו דאילו הפירות בלא תקנת אושא מכרה בטל מדין המשנה וכתירץ הגמרא ריש פרק האשה הנ"ל מתני' בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה וכן הרשב"ם בבא בתרא דף נ' וז"ל אם מכרה היא גוף הקרקע בלא פירות שהרי הפירות של בעל הן תחת פרקונה וכו' ורוצה לומר נמי דאם כן אין צריך לתקן בפירות וכן כתב רש"י מפורש יותר בבבא מציעא ל"ה וז"ל האשה שמכרה בנכסי מלוג להיות הבעל אוכל פירות בחייה וגוף קרקע יהיה ללוקח וכו' בעל מוציא גוף הקרקע מיד הלקוחות והכי מוקי לה בפרק האשה בכתובות תקנת אושא בגופא של קרקע ולאחר מיתה וכו' עש"ה הרי פירש רש"י שיחתו שכוונתו אגמרא דריש פרק האשה הנ"ל ואני תמה הרי תוספות שם ריש פרק האשה הביאו הוכחה ברורה דתקנת אושא היה אף בנכסים שנפלו לה מן הארוסין או קודם וסוגי' ריש פרק האשה בלאו הכי משני שפיר ואם כן שפיר יש לומר דגם על פירות ה' תקנת אושא באותן נכסים שנפלו לה מן הארוסין או קודם דבלא תקנה הי' מכרה קיים כדתני מתניתין בהדיא ריש פרק האשה דמיירי לפירות כדמוקים לה כנ"ל וצלע"ג וגם דברי רש"י עצמם מוכרחים כן בכתובות מ"ו במתני' יתר עליה הבעל וכו' ז"ל רש"י ואוכל פירות הנכסים שנפלו לה בירושה משניסת לו עכ"ל ותמוה דמאי שנא משניסת לו דנקט והרי גם ממה שנפלו מן הארוסין או אף קודם ארוסין נמי אוכל מהם הפירות וצריך לומר משום באלו אם מכרה ונתנה קיים הפירות עצמם מה שאין כן נפלו משניסת דאז הוא שחייב בפרקונה ומתני' דהתם נמי קודם תקנת אושא וצריך לומר רש"י ורשב"ם סבירא להו דגם בתר תקנת אושא נשאר דין המשנה בפירות נכסים אלו שנפלו קודם נשואין דמכרה קיים ולא תקנו כלל בפירות וסוגי' דהחובל פ"ט דעל כרחך בנכסים שנפלו מקודם נמי תקנו שהביאו תוספות נמי דוקא בגופה של קרקע תיקנו ואם כן ממילא לא קשה מידי תמיהת תוס' לעיל ריש פרק האשה שם דעל כרחך צריך לתרץ כתי' הגמרא תקנת אושא בגופה של קרקע אבל תוס' על כרחך סבירא להו דגם בפירות הי' התקנה שיהי' מכרה בטל אף בפירות נכסים שנפלו קודם נשואין:

א"ה אפילו נשואה נמי וכו'. והקשה המשנה למלך פרק כ"ג מאישות לפמ"ש תוס' לקמן צ"ה טעם לחלק בין כותב לה ועודה ארוסה ובין שהיא סלקה את עצמה מנכסי בעלה משום שהוא אינו יכול למכור שלא תטרוף כל שעה אם כן מאי פריך הש"ס הכא ע"ש ולענ"ד לא קשה מידי דסברת תוס' לקמן צ"ה לפרש קושי' הגמ' שם היינו לפי המסקנא דהכא דהיא היא תי' אביי ורבא דידו כידה או עדיפא מידה משום דאם מכרה ונתנה בטל בזמן הכתיבה דין ודברים אמנם יותר נ"ל דכוונת הש"ס הכי הוא אפי' נשואה נמי קודם שנתגדלו הפירות כיון דטעמא הוא דלשון זה מהני משום שעדיין לא זכה בהם אם כן מאי שנא דעודה ארוסה דמשני אפילו כותב לה כשהיא נשואה נמי קודם שנתגדלו הפירות דהא על כרחך מכרה ונתנה קיים דמתני' רק אפירות קאי לפי תי' הראשונים הנ"ל וכנ"ל ואם כן קודם שנתגדלו לא זכה בהם עדיין והוי ליה לא בא לעולם ומהני סילק בלשון גרוע ומשני ידו כידה או עדיפא מידה כיון שהיא נשואה הרי לא מהני הסילק בגוף הנכסים משום ידו כידה ומכרה בטל כיון שכבר זכה בגוף הנכסים אם כן גם הפירות שלא נתגדלו עדיין הוי ליה נמי כאלו כבר זכה בהם וכמובן ואם כן לא קשה מידי:

תוס' ד"ה כדרב כהנא וכו' דכיון דלטובתי תקנהו וכו'. ונסתפק מהראנ"ח בכוונת תוס' זו אי סבירא ליה דוקא בדרבנן מהני סילק אבל בדאורייתא לא כיון דהוי דבר שלא בא לעולם או דסבירא ליה אין חילק וכתב וז"ל ומתני' נמי הכי דייקא דקאמר רבן שמעון בן גמליאל אם מתה ירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה וכיון דסבר ירושת הבעל דאורייתא למה לי טעמא דמתנה על מה שכתוב בתורה תיפוק ליה כיון דהוי מן התורה לא מהני סילק בדבר שלא בא לעולם ע"ש במשנה למלך פרק כ"ג מאישות הנ"ל ולענ"ד יש לומר לפי הספק שמסופק מהר"א ששון בתשו' סימן ס"ד אי אמרינן נמי גבי תנאי מיגו דחייל אהא חייל נמי אהא או לא ופשט לה מהאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה וכו' ואם איתא דדמי' תנאי לשבועה דחיילא בכולל אם כן נאמר מיגו דחייל על שאר וכסות חייל נמי על העונה ע"כ והביאו המשנה למלך סוף פ"ו מאישות ודחה ראייתו עש"ה וקשה לי מאי שנא דהביא מהר"א ששון מברייתא והיכא דודאי עקר הוי ליה להביא טפי ממתני' דהכא משום דממשנה עדיפא להביא ראיה יותר מן הברייתא וגם מוכח מכאן אפילו היכא דלא ודאי עקר דשמא ימות הוא קודם כמ"ש תוס' מכל מקום לא אמרינן מיגו דחל הסילוק אפירות לרבן שמעון בן גמליאל הכי נמי חל אירושה:

ונ"ל משום דכאן דעת הרבה פוסקים דלא כרבן שמעון בן גמליאל ואם כן נראה לומר דתנא קמא פליג באמת מהאי טעמא דסבירא ליה חל על ידי כולל שאמר בחייך ובמותך לכן מייתי מר"י גבי שאר וכסות ועונה דהלכתא הוא דקיי"ל בדבר שבממון תנאי קיים ומכל מקום לא חל אעונה. אמנם כן הא גופא קשה מאי שנא דהתם קיי"ל כר"י ולא אמרינן כולל בתנאי והכא קיי"ל כתנא קמא ואמרינן כולל בתנאי, ונראה לומר כיון דהרבה פוסקים סבירא להו אפילו בדאורייתא מהני סילוק אף בלא כולל דומי' דאיני נזונת וכו' אם כן סילוק עדיף מתנאי דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שלא בא לעולם תנאו בטל ואם כן גם אי תוס' סבירא להו בדאורייתא לא מהני סילוק מכל מקום עדיף מתנאי דבתנאי על ידי כולל נמי לא מהני אבל סילוק על כל פנים על ידי כולל מהני אף בדאורייתא ואם כן כיון דרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה לא מהני אף על ידי כולל על כרחך הוצרך לטעם דמתנה על מנת שכתוב בתורה תנאו בטל אבל אי תנאו קיים משום סילוק בדאורייתא היה מהני בכולל:

ואימא מפירי וכו'. והקשה הב"ש סימן צ"ב סק"י הרי פירות הוי כנכסים שיפלו משניסת ולרמ"א שם ע"ש מהרי"ק סילוק סתם לא קאי אזה אלא אם כן פירש בהדיא ע"ש שהניח בקושי', ונ"ל הא דלא הקשה הב"ש קושי' זו מיד על קושי' א' דגמרא ואימא מכל מילי סילק וכו' והרי מפירי ליכא למימר, לענ"ד היינו טעמא משום דיש לומר קושי' הגמ' עדיין קאי על הסיפא באומר לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן דקתני ואם מתה יורשה ואימא מכל מילי סליק וכו' לכן הקשה הב"ש קושייתו על המקשה ואימא מפירי ונראה לומר דבאמת לדעת מהר"מ זהו תי' ר"א בנכסייך ולא בפירותיהן משום דנכסייך משמע שיש לה עכשיו ולא מה שיפלו לה משניסת ופירות הכי הוא כנפלו משניסת ובעינן דוקא שיפרש אמנם עדיין קשה לאביי דמשני בוצינא טב וכו' ותיפק לי' משום דפירי הוי ליה נפלו משניסת ובעי' שיפרש ויש לומר היינו נמי בכלל דהך טעמא דלא אמרינן פירות או נכסים שיפלו משניסת בכלל משום דבוצינא טב וכו':

תוס' ד"ה פירי פירות וכו'. פליגי עם רש"י ועי' מהרש"א מה שהקשה על רש"י ומ"ש לתרץ קושי' א' על רש"י גם קושי' תוס' מיתרצא בזה ואדרבה תירוצו לרש"י הוא תיובתא לפי התוס' כמובן וגם קושי' מהרש"א על רש"י קשה נמי על תוס' איפכא אמאי לא מבעי' לי' פי' רש"י כמו שהקשה על רש"י אמאי לא מבעי' לי' לש"ס גם כפי' תוס' וצ"ע:

רש"י ד"ה ורב סבר וכו' כרבי יהודה דאמר גבי מקדש את האשה וכו' תנאו קיים וכו'. וק' למסקנא דבבא מציעא נ"א דמחלק בין ודאי עקר וכו' אם כן אף כרבי מאיר מצי סבירא ליה והתם היינו טעמא משום דודאי עקר אבל הכא שמא הוא ימות תחילה לא ודאי עקר, ועוד נראה לומר התם דוקא סבירא ליה לרבי מאיר הכי משום דממון דאית בי' איסור ויש לומר רבי מאיר סבירא ליה כספיקו שלא מהר"א ששון הנ"ל דאמרינן כולל גבי תנאי דלא חל אממון מיגו דלא חל על עונה אבל הכא ממון לחוד יש לומר אפילו לרבי מאיר תנאו קיים ויש לומר דאם כן למה לן לומר דהיינו טעמא דרב משום דעשאו חיזוק יותר משל תורה הוי ליה למימר כשל תורה היכא דודאי עקר או כשל תורה היכא דהוי ממון דאית ביה איסור ועכ"ל דכוונת הגמרא רב סבירא ליה תנאו קיים בכל מקום ורבי מאיר כרבי יהודה ואע"ג דעונה הוי נמי דבר שבממון דאי בעי מפייס לה בזוזי וכמו גבי מורד ועי' ב"ש סימן ס"ט סק"ה מכל מקום נראה לומר דאיסור נמי הוי דכתיב ועונתה לא יגרע ואי' לאו איכא ואסור לו לעשות כן לפייסה בממון כנ"ל, אבל הא קשה לי מנא ליה לרש"י דסבירא ליה כרבי יהודה התם דלמא רב סבירא ליה שאר וכסות דרבנן הוא וכדעת הר"ן ורמב"ן עי' ח"מ וב"ש רסי' ס"ט ובדרבנן הרי עשו חיזוק יותר משל תורה וכמ"ש ב"ש בהדיא סוף סימן ס"ט והתנאי בטל וצל"ע:

בפיסקא בגמרא אם כן למה כתב לה וכו' ותימא לי' מכל מילי סליקת נפשך וכו'. וקשה טובא דטפי הוי ליה לציין הקושי' אקודם בבא דרישא הרי זה אוכל פירות ויורשה אמאי ותימא לי' וכו' אבל השתא דמציין על אם כן למה כתב וכו' הרי תני עלה שאם מכרה ונתנה קיים ומהני באמת הסילוק לזה ונראה לי דהנה מלשון המקשה ותימא לי' וכו' משמע דדוקא הא ק' דאיהי תימא לי' ותטעון הכי אבל אנן לא טענינן לה הכי ותמוה מאי טעמא לחלק והוי ליה להקשות עדיפא דאנן נימא ליה הכי אף אם איהי לא טענה, ונראה לומר משום דעל כרחך אם מסלק את עצמו בדין ודברים וכו' מכל מקום הוא רוצה להתחייב בחיובים שתקנו לה נגד זה דהיינו פרקונה וקבורתה ואם כן אנן ודאי לא טעני' דמכל מילי סליק נפשיה אם לא אמר רק בנכסייך משום דא"כ יהי' לה איבה אם יתחייב הוא בחיובים שלה והוא לא יזכה בשלה כלום אבל אם היא אינה חוששת לאיבה קשה שפיר תטעון לי' הכי:

אמנם כן קשה מנא ליה להקשות דלמא באמת דינא הכי שהיא מצי אמר לי' הכי אבל מתני' רק דינא קתני אם היא אינה טוענת כן אנן לא טענינן לה הכי ונראה לומר באמת היינו טעמא דלא ציין הש"ס הפיסקא ארישא הרי זה אוכל פירות ויורשה אמאי ותימא לי' וכו' דיש לומר באמת כן הוא ומתני' מיירי בלא טענה איהי ואי הוי קשי' לן דאנן נטעון הכי גם ארישא הוי ק' מיד אבל השתא דמקשה רק ותימא ליה וכו' אם כן ארישא לא קשה מידי דיש לומר כנ"ל לכן ציין אסיפא אם כן למה כתב לה וכו' ואם איתא תיפוק ליה דמהני כתיבתו אף לפירות וירושה אם היא תטעון כך מכל מילי סליקת נפשך ועכ"ל דלא מהני גם טענתה ופריך שפיר אמאי ותימא לי' וכו': פירש רש"י בעמוד ב' בד"ה יד בעל השטר וכו' והוא יכול לטעון וכו' אבל לא נסתלקתי וכו'. משמע דבעי' דוקא שהוא יטעון כן ותמוה הרי בכל מקום דקיי"ל הכי יד בעל השטר אנן הוא דאמרינן הכי אף אם הוא לא יטעון כן ונראה לומר היינו דוקא היכא דבעל השטר רוצה להוציא ממון מחזקת מריה וכמ"ש רש"י הכי בד"ה יד וכו' כל המוציא שטר על המוחזק בדבר וכו' ואם כן הכי נמי לרבא דסבירא ליה ידו עדיפא מידה הוי ליה איהו מוחזק אף בלא טענתו אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אבל אביי לטעמיה משני הכי ואיהו סבירא ליה ידו כידה ואם כן שניהם מוחזקים לא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה כיון דלא הוי להוציא מחזקת ממון לכן בעינן שהוא יטעון דוקא שכך היה כוונתו והוי ליה תו ברי ושמא וברי עדיף ואף דקיי"ל לאו ברי עדיף אביי לטעמיה ברי עדיף סבירא ליה כמ"ש תוס' כתובות י"ב וגם למאן דאמר לאו ברי עדיף היינו טעמא דוקא משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' והכא הרי ידו כידה והוא נמי מוחזק הוי, אמנם כן קשה אביי לטעמיה למה לו לתרץ כלל יד בעל השטר וכו' ותיפוק ליה הרי איהי רק טענה שמא ואיהו ברי, וברי ושמא ברי עדיף סבירא ליה. ועוד אפילו לדידן דלא ברי עדיף כהאי גוונא דידו כידה או אף עדיפא לכ"ע ברי עדיף. וצריך לומר כמ"ש תוספות כתובות י"ב כיון דברי גרוע ושמא טוב הוא לא אמרי' ברי עדיף ע"ש והכי נמי הכי הוא ברי גרוע ושמא טוב אבל בצירוף יד בעל השטר וכו' מהני ברי גרוע דידיה אבל לרבא דידו עדיפא מידה אין צריך לטענת ברי דידי' והוא הדין נמי לאביי דוקא לענין יורשה דגוף הקרן ידו כידה הוא דבעי' ברי דידי' אבל לענין הפירות דגם לאביי הרי ידו עדיפא מידה דשלו הן לגמרי מתקנת חכמים אין צריך לטענת ברי דידיה ובלאו הכי נמי יד בעל השטר וכו':

אבל קשה אם כן מאי שנא דאמר הש"ס על אביי ורבא דנפקא מיניה בשומרת יבם והרי הכא בהאי דינא במתני' גופא נפקא מינה לאביי בעי' שיטעון ברי משום דלא הוי להוציא אבל לרבא הוי ליה להוציא מחזקתו יד בעל השטר על התחתונה אף בלא ברי ועוד קשה לפמ"ש לענין פירות גם לאביי אין צריך לברי דידי' ורש"י מסיים בהדיא בלשונו והוא יכול לטעון וכו' לא נסתלקתי וכו' אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות עכ"ל הרי דלפירות נמי צריך ברי אף דלכ"ע ידו עדיפא וממילא דלא קשה מידי דלימא הש"ס הך נפקא מיניה ומזה גופא הוכיח רש"י כן ואדרבה אתי שפיר טפי לשון רש"י דמאי שנא דנקט רק אבל וכו' אוכל הוא פירות ושבק לפרש נמי דכל זמן שלא תמכור דאם מתה יורשה דהרי קושי' המקשה הוא מכל מילי סליק וכו' ועל כרחך דבתירץ זה יד בעל השטר וכו' מתורץ הכל. אמנם לפמ"ש אתי שפיר לרבותא דצריך שיטעון ברי, דוקא נקט כן דלא מבעי' לענין ירושה ודאי בעי' ברי דוקא משום דידו כידה לאביי לטעמי' ולא היה להוציא מיד המוחזק אלא אפילו לענין פירי דודאי ידו עדיפא ומקרי שפיר להוציא מכל מקום בעי' דוקא שיטעון ברי ומוכח כן דאם לא כן לימא הש"ס הך נפקא מיניה בין אביי ורבא ודוחק לומר כי קאמר הש"ס נפקא מיניה לשומרת יבם היינו בסלקא דעתך קודם דאסיק הא דיד בעל השטר על התחתונה, ועוד סתם גמרא קאמר נפקא מיניה לשומרת יבם והוא רב אשי כמ"ש תוס' ריש חולין ור"א לטעמיה מתרץ קושי' הש"ס ותימא לי' וכו' בע"א לכן לא אמר האי נפקא מיניה דלתירץ דידי' ודאי אין צריך לטעון ברי לכ"ע כל זה נראה לי דוחק אלא על כרחך דאין זה נפקא מיניה אלא לרבא נמי בעי' דוקא טענת ברי והוא הדין נמי לאביי אף לפירות ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה למה לי ברי דידי' לרבא וגם לאביי לפירות מיהת ועוד אפילו לאביי ולקרן נמי נהי דידו כידה ולא הוי להוציא מן המוחזק מכל מקום קשה למה לי ברי דידי' הרי מהרי"ק והריטב"א מובא ברמ"א ח"מ סי' מ"ב ובש"ך שם סקי"ח דאפילו להחזיק אמרינן בעל השטר ידו על התחתונה:

איברא דרש"י הכא פליג בהדיא על מהרי"ק הנ"ל שהרי פירש וז"ל יד בעל השטר וכו' כל המוציא שטר על המחזיק בדבר וכו' יכול לתבוע עלי וכו' משמע בהדיא דלהחזיק ידו על העליונה ולא כמהרי"ק ומ"ש הש"ך הנ"ל להשוות המחלוקות דבנדון דמהרי"ק מודים לי' כל הפוסקים לפי שזולת השטר אינו מוחזק בודאי רק על ידי השטר בא להחזיק במה שבידו אמרינן יד בעל השטר על התחתונה שאין ספק מוציא מידי ודאי עש"ה לענ"ד התמיה על מהרי"ק במקומה עומדת דהרי הכא כהאי גוונא הוא ומאי שנא דנקט רש"י על המחזיק בדבר וכו' והרי אפילו היא מוחזקת או יורשיה נמי ידה על התחתונה כיון שבאה להחזיק בהם רק מכח השטר אין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ע על הש"ך, ויש ליישב דלשון רש"י לא אדהכא נקט כן אלא לפרש לשון זה יד בעל השטר וכו' בעלמא ועל כרחך לומר כן דאם לא כן תקשה בלאו הכי הרי דוקא בטוען ברי מהני תפיסה כמ"ש הש"ך שם סקט"ו וסקי"ח הנ"ל והכא טענת שמא היא טוענת ומאי שנא דנקט רש"י על המחזיק וכו' אלא עכ"ל כוונת רש"י בלשון זה אבעלמא קאי אבל הכא אפילו להחזיק נמי ידה על התחתונה משום אין ספק מוציא מידי ודאי ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה לכ"ע גם לאביי דידו כידה טענת ברי דידי' למה ונראה לי לתרץ בענין אחר והוא על פי דעת מהרי"ק שהביא הבית יוסף בסי' מ"ב דאפילו אם הלשון משמע קצת כדברי בעל השטר אפילו הכי ידו על התחתונה ע"ש והנה מהרי"ק בסי' קל"ג המציא דין זה מהכא וז"ל כדמשמע בכתובות פרק ג' גבי מתני' דהכותב לאשתו וכו' ופריך תלמודא ותימא לי' וכו' ומשני אביי יד בעל השטר על התחתונה ואע"ג דפשיטא לפי הנראה לענ"ד דריהטא דלישנא הוי משמע דכי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך דמכל וכל סליק עצמו מנכסים ואפילו הכי משני אביי דאוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה ומפרשים דהאי דין ודברים וכו' דהיינו דוקא לענין שאם מכרה ונתנה קיים דיש לנו לגרוע כח בעל השטר וכו' הרי לך דאע"ג שיש קצת רגלים לחזק ידו שהלשון משמע קצת ליפות כח בעל השטר אפילו הכי אמרינן ידו על התחתונה וכו' עש"ה ונ"ל לפרש דבריו מ"ש אדהכא דרהיטא דלישנא הוי משמע וכו' דמכל וכל סליק וכו' אין ר"ל רהיטא דלשנא דשטר דאם כן מאי דכי כתב לה דין ודברים וכו' דמכל וכל סליק וכו' שכתב מהרי"ק הכי הוי ליה למימר רהיטא דלישנא דין ודברים אין לי בנכסייך משמע דמכל וכל וכו' אלא כוונתו רהיטא דלישנא דגמ' משמע כן דכי כתב לה דין ודברים וכו' דמכל וכל סליק ונראה לומר אם כן דמשמע לי' הכי למהרי"ק מקושי' הש"ס בפשיטות ותימא לי' וכו' והרי ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע כהאי גוונא דהוי להחזיק ואף דברי גרוע ושמא טוב מכל מקום הרמב"ן בבעה"ת שער ל"ט אפילו כהאי גוונא סבירא ליה ברי עדיף למאן דאמר ולא כתוס' כתובות הנ"ל ואפילו להוציא ומכל שכן להחזיק ואפילו תוס' כתובות י"ב נמי דוקא להוציא מחזקת ממון סבירא להו הכי דברי גרוע לא מהני אבל הכא להחזיק הוי אלא על כרחך משום דלשון השטר מוכיח כדברי בעל השטר והוי ליה נמי טענתה טענת ברי ולכן דקדק המקשה נמי להקשות ותימא לי' וכו' רוצה לומר איהי תטעון כן והוי ליה ברי וברי אבל אנן פשיטא ליה דלא טענינן אף בלא יד בעל השטר וכו' אלא משום דברי ושמא ברי עדיף כנ"ל לפרש כוונת מהרי"ק דרהיטא דלישנא דמקשה משמע דכי כתב לה הכי משמע הלשון כדברי בעל השטר ואפילו הכי משני אביי יד בעל השטר על התחתונה ואם כן נראה לומר גם דעת רש"י בזה כמהרי"ק ולכן בעינן דוקא שיטעון ברי דאם אינו טעון ברי אתרע חזקתו ואזלי' בתר משמעות הלשון השטר דמשמע קצת כדברי בעל השטר דמכל וכל וכו' דכל היכא דחזינן ריעות' קצת לא מתרצינן לה מנפשין כיון דבעלי הדברים קמן ולא קאמרי הכי וכו' כמ"ש תוס' ביבמות קט"ז כהאי גוונא גבי חששא דגמלא פרח' ועי' שו"ת חכם צבי סי' ל"א מזה:

וא"כ ארווח לן נמי בזה דאין צריך לומר כנ"ל שלשון רש"י שכתב על המחזיק בדבר וכו' אעלמא קאי אלא אדהכא קאי שפיר ואילו אין הבעל מוחזק לא הוי אמרינן הכי דלמה לי משום דטענת שמא דהרי טוענת ברי על ידי לשון השטר שמסייע לה ואף מהרי"ק ולהש"ך הנ"ל כ"ע מודים לו בכהאי גוונא דאף להחזיק הוי יד בעל השטר על התחתונה משום דאין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל היינו דוקא בלשון הספק שבשטר ואין נוטה לזכות א' יותר מלחבירו אבל בכהאי גוונא דהכא כמהרי"ק סי' קל"ג הנ"ל לא מקרי אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דלשון השטר משמע קצת רגלים ליפות כח בעל השטר ידו על העליונה אם הוא מוחזק לכן פי' רש"י הכא טעמא משום דהוי להוציא מן המוחזק כנ"ל ברור ודו"ק, וזה לשון שו"ת חכם צבי סי' ס"א באמצע התשובה ואין להשיב על מ"ש וכו' דשאני אפוקי ממונא שהרי כתב רבינו הגדול ז"ל בבית יוסף סי' מ"ב בשם מהרי"ק דאפילו כשהלשון משמע קצת כדברי בעל השטר אפילו הכי ידו על התחתונה וכו' עכ"ל וקשה הרי מהרי"ק לטעמיה אפילו להחזיק נמי סבירא ליה יד בעל השטר על התחתונה ומאי זה שהביא ראיה ממהרי"ק דשאני אפוקא ממונא ולפמ"ש אתי שפיר דתרתי בהדדי תרי חומרי לא מחמרי' על בעל השטר דדוקא לאפוקא ממונא הוא דסבירא ליה למהרי"ק הכי אף דמשמע לשון השטר קצת מכל מקום ידו על התחתונה אבל להחזיק ידו על העליונה אף דליכא הכחשה כחילוק הש"ך הנ"ל כיון דלשון השטר משמע קצת כדבריו וזהו שדקדק רש"י בלשונו על המחזיק בדבר היינו להוציא ממון מה שמפורש בשטר דייקא יכול לתבוע עלי' ואם השטר סתום וכו' הרי דמה שאינו מפורש בהדיא אף דמשמע קצת הלשון כדברי בעל השטר בשם סתום נקרא כי הכא ואין להוציא מחזקת ממון וכאן זו מוציאה עלי' שטר שכתבת לי דין ודברים אין לי בנכסייך ולשון סילוק הוא זה וכו' משמע בהדיא דליכא הכחשה שאינה טוענת דבפי' סילוק את עצמו מכל מילי רק על ידי לשון השטר טוענת כן דמשמע קצת כן ולשון סילוק הוא זה וכנ"ל ודו"ק, אחר כתבי זאת ראיתי בסי' ז' במהרי"ק פירש שיחתו דתרי חומרי מחמרי' על בעל השטר אף דלשון שטר משמע כדבריו וגם הוא מוחזק ע"ש דמייתי לה מהכא וז"ל וקרי לאשה בעל השטר ואע"ג שהיא מוחזקת בנכסים כיון שהבעל בא לזכות בהם מכח הדין והיא רוצה להפקיעו מכח השטר וכו' ומכל מקום דעת רש"י נראה לי לפרש כנ"ל דסבירא ליה כמהרי"ק בחדא ופליג עליה בחדא ודו"ק:

תוס' ד"ה רב אשי וכו' תימא אמאי קתני וכו'. והקשה מהרש"א וכי לא סבירא ליה לרב אשי הא דיד בעל השטר וכו' ומ"ש הפני יהושע דאידך קושי' אימא מירושה אימא מפירי קשה לי' לרב אשי דלא ניחא לי' תי' בוצינא טב וכו' עש"ה במחילת כבודו נעלם ממנו שכן כתב מהרי"ק הנ"ל בשני מקומות בשורש ז' ובשורש קל"ג, ולענ"ד נ"ל לדעת ר' סעדי' מובא בבית יוסף סי' מ"ב בדכתב דלא כאסמכת וכו' יד בעל השטר על העליונה אם כן רב אשי מוקים מתני' אפילו בכהאי גוונא ואם כן קשה ליה לתוס' שפיר בכהאי גוונא לכתחילה נמי ונראה לומר דמזה הוכיח רש"י בריש פרק האשה שנפלו לפרש לא תמכור נותנין עצה ללוקח אבל באמת רשאי היא ואם כן לא קשה מידי תמיהת תוס' והיינו בריש פרק האשה וכו' דפריך סתמא דגמרא הוא רב אשי כמ"ש תוס' ריש חולין ולרב אשי על כרחך לפרש הכי משום תמיהת תוס' עלי' אבל בדף פ"א דפריך אביי לרב יוסף וכל היכא דאמר רבנן לא לזבין לא הוי זביני' וכו' והתנן לא תמכור וכו' והקשיתי לעיל ריש פרק האשה לפי רש"י הנ"ל מאי פריך ועמ"ש לתרץ ולפמ"ש אתי שפיר דרק לרב אשי מוכח רש"י לפרש כן אבל לתי' דאביי הכא יד בעל השטר וכו' אתי שפיר לא תמכור כפשוטו ואם כן דף פ"א אביי לטעמי' פריך שפיר כנ"ל ועי' תשו' חכם צבי סי' ס"א, שוב ראיתי בדרישת ארי שתי' קושי' תוס' בסי' צ"ב דרב אשי רצה לתרץ אם כתב לה שתהי' ידה על העליונה ע"ש והחכם צבי הנ"ל כתב בשם מהרי"ט דלא מהני כמו שאין לי עלי אונאה ע"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה