חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף פב:
לי למה לו לומר טעמא הוי ליה למימר רק דינא וממילא ידעינן טעמא כטעם דכל כתובות דעלמא ונראה לומר למאן דאמר כתובה דאורייתא היינו בנשואה דוקא ומשום שבירת בתוליה מה שאין כן בארוסה כמ"ש הפלאה ריש פרק אף על פי ודף מ"ג אם כן ביבמה מן הארוסין בכהאי גוונא דלית לה מראשון ואית לה משני לכאורה מראשון אית לה רק מדרבנן אבל מיבם אית לה מדאורייתא משום שבירת בתולים אבל באמת זה אינו אלא בנושא אשה מדעתו דומיא דמפתה דהתם כתיב כמוהר הבתולת דילפינן מינה כתובה דאורייתא ומשום שבירת בתוליה מה שאין כן יבמה דבעל כרחך שיבר בתוליה מגזירת הכתוב דאשה הקנו לו מן השמים ומהאי טעמא כתובתה על נכסי הראשון ואי לית לה מראשון אית לה משני אבל לא מן התורה רק מדרבנן שלא תהי' קלה בעיניו וכו' והא קמ"ל הש"ס בהאי טעמא דיהיב ויובן טפי דהקשה בספר תיקון ידי אלי' כיון דטעם הכתובה שלא תהיה קלה וכו' ובאלמנה תקנו מנה הרי דעל ידי מנה תו אינה קלה בעיניו להוציאה ולמה תקנו לבתולה מאתים ונראה לי לתרץ כמו למאן דאמר כתובה דאורייתא טעמא הוא משום שבירת בתולים הכי נמי למאן דאמר כתובה דרבנן נהי דתורה לא חייבי' משום השרת בתוליה חייבוה רבנן מהאי טעמא מנה כיון דהוצרכו לתקן מנה א' שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ולזה סגי במנה א' תקנו עוד מנה ב' משום שבירת בתולים דהוי ליה בהדדי מאתים כמו למאן דאמר כתובה דאורייתא משום שבירת בתולים ואם כן נראה לומר דהיינו טעמא דנקטו הטור סימן קס"ח והרמב"ם והבית יוסף בפשיטות דאית לה משני רק מנה ולכאורה פשיטא להו הכא ממתניתן דף י"ב על מנה מן הנשואין כתובתה מנה ואם כן ביבמה מן הארוסין ולית לה מראשון אית לה משני מאתים והוי ליה לפרש כן ומדסתמו משמע דאף במן הארוסין מיירי ולית ליה אלא מנה משני ותמוה טעמא מאי ולפמ"ש אתי דהיינו טעמא כיון דמשום השרת בתולים ליכא למחייביה במידי כיון דאשה הקנו לו מן השמים ובעל כרחך שיבר בתוליה כנ"ל ומשום שלא תהיה קלה בעיניו וכו' סגי במנה כמו בבעולה ואם כן הא גופא קמ"ל הש"ס ביבמה מן הארוסין הוה אמינא כתובתה מן השני מאתים אי לית ליה מראשון לזה אמר טעמא הוא רק שלא תהא קלה וכו' לבד ולא משום שבירת בתולים כלל משום דהקנו לו אשה וכו' ולזה סגי במנה אחד אפילו בבתולה עדיין כגון מן הארוסין:
ובזה ניחא לי נמי במתני' דף י"א דתני חלוצה מן הארוסין כתובתה מאתים אמאי לא תני נמי יבמה מן הארוסין וכגון דלית לה מראשון ואית לה משני ובפשוט נראה לומר לפמ"ש תוס' שם דחלוצה קמ"ל רבותא דהוה אמינא כנשואה דמיא כיון דלא מחסרא מסירה לחופה ע"ש אם כן נתייבמה מן הארוסין דליכא למימר הכי פשיטא הוא להכי שבקיה ובכלל אלמנה מן הארוסין הוא דתני ליה דמה לי נשאת לאחר מה לי ניסת ליבם יבם נמי כאחר דמי אמנם לפימ"ש נהפוך הוא דלהכי לא תני לי' משום דאין הדין כן אלא יבמה מן הארוסין נמי כתובתה רק מנה משני בכהאי גוונא דלית לה מראשון ומשום דאשה הקנו לו מן השמים וליכא למחייבי' משום השרת בתולים כלל רק משום שלא תהיה קלה וכו' ואם כן ממילא מתורץ נמי קושי' תוס' דף י"א ריש ע"ב הנ"ל מאי קמ"ל כלל בחלוצה הרי בכלל אלמנה היא ולא קשה מידי דדיוקא אשמעינן דוקא חלוצה וניסת לאחר כתובתה מאתים אבל נתייבמה ליבם בכהאי גוונא דלית לה מראשון כתובתה מנה מהיבם אף שהיא יבמה מן הארוסין ובתולה היא ודוק:
אמנם כל זה אתי שפיר לשיטת הרא"ש והטור הוצרך הש"ס וגם הם ליתן טעם שלא תהיה קלה וכו' יבמה שהיא מן הארוסין אבל לשיטת הרמב"ם עדיין קשה על הגמרא והר"מ למה הוצרכו לטעם זה והיינו דלכאורה מוכח דעת התוס' דסבירא ליה היפוך ממאי דפשיטא להו לכל הפוסקים הנ"ל דאית לה משני רק מנה א' דהק' תוס' לעיל פ"א ד"ה הרוצה וכו' וכן ביבמות ל"ט ד"ה אשה הקשו וכו' מה תפסיד במכירתו ומה ירויח הוא כיון דאי לית לה מראשון אית לה משני ואם איתא מאי קושי' הרי מרויח מנה והיא תפסיד מנה ועל כרחך סבירא ליה דיש לה ר' משני כמו מראשון כנ"ל דקושי' תוס' קאי על יבמה מן הארוסין דסתמא קתני אפילו כהאי גוונא דיש לה משני מאתים, אמנם כן מאי תירצו התוס' דמפסדת שתצרך לטרוף לקוחות והרי כתובת ארוסה גובה מבעל חוב דוקא ולא ממשעבדי לדעת הר"מ וצ"ל תוספות סבירא ליה כהרא"ש ריש פרק אף על פי דטרפי ממשעבדי, אמנם כן להר"מ והמחבר באבן העזר סס"י נ"ה דלא טרפא רק מבעל חוב הדרא קושיא לדוכתיה קושי' תוס' ביבמה מן הארוסין מה תפסיד וצריך לומר להר"מ דבאמת כתובתה על נכסי הראשון ולא ימכור היבם היינו דוקא מן הנשואין ולא מן הארוסין ואם כן הא דלית לה מראשון אין לה משני מיירי הכל ביבמה מן הנשואין והדרא קושיא לדוכתיה למה לי הך טעמא דלית לה כתי' הנ"ל כמובן: ונ"ל להר"מ נמי אתי שפיר תי' התוס' דדוקא אם גובה בעודה ארוסה מדלא טרפא ממשעבדי אבל על ידי היבום נשואה היא טרפא שפיר אחר כך ממשעבדי נכסי בעלה הראשון אף שהיתה תחתיו רק ארוסה ואם כן הדר נקטיה כנ"ל אבל נראה לומר עוד דלכאורה יש להסתפק בהא דאי לית לה מראשון אין לה משני אי רוצה לומר דוקא דלית ליה מראשון כלל או אי רוצה לומר אי לית ליה מראשון מאתים רק מנה אית לה נמי עוד מנה משני ונראה לומר לפימ"ש ביבמה ליכא רק היינו טעמא שלא תהא קלה וכו' אם כן ודאי אי אית לה מנה מראשון תו לית לה משני אלא דוקא אי לית לה מראשון כלום ואם כן הא קמ"ל הש"ס בהך טעמא שלא נימא דאפילו אית לה מנה מראשון רק דלית ליה מאתים אית לה עוד מנה משני קמ"ל וע"כ לומר כן גם להתוס' דאילו לתי' ראשון הנ"ל עדיין יקשה על התוס' מאי הקשה כלל הרי יבמה מן הארוסין נמי רק מנה יש לה משני ותו לא כדמוכח מסתימת הפוסקים ואם כן מפסדת טובא והיבם מרויח מנה וע"כ לומר דסבירא ליה לתוס' בארוסה יש לה מאתים מהיבם ומוכח כן תוס' לטעמם דלפימ"ש מתורץ קושייתם בדף י"א כנ"ל ותוס' דלא תירצו התם כנ"ל הקשו נמי שפיר הכא וממילא דצריך לומר נמי לדידהו כתירוצי להר"מ דנקט הש"ס טעמא שלא תהא קלה וכו' לומר דדוקא בלית לה כלל מראשון אית לה משני וכנ"ל ודוק: