אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף פב.

דף פא.

וכו' אע"ג דלאו בידו וכו'. ונראה לי דקשה ליה האי רומיה דר"י דפריך מא שייאטה להכי ונראה לי ליישב דקשה ליה מאי טעמא לא הקדים הש"ס קושי' זו אע"ג דאמר ר"י וכו' קנה התם בידו וכו' לעיל פרק א' בעובדא קמא בפומבדיתא דאמר רב יוסף לא קנה ויש לומר כיון דהכא קאי הקושי' אף אי לא אמר ר' יוחנן אפילו עומדת באגם דהרי היה ברשות הקונה שכבר החזיקו בנכסים דאמר ליה פלוג מהשתא מה שאין כן בעובדא קמא היה הקושי' רק מדאמר אפילו עומדת באגם וכיין שהקושיא יותר חזקה ועדיפא הכא קבעה הש"ס הכא אמנם עדיפא נראה לי כיון דבמסקנא מתוקם הא דר' יוחנן דוקא באומר לו מעכשיו אם כן לעיל בעובדא קמא אין צריך לחלק בין בידו ללאו בידו דבלאו הכי לא קשה מידי דהתם דאומר לו מעכשיו ואילו לעיל לא אמר ליה מעכשיו אבל בעובדא זו דאמר ליה פלוג מהשתא היינו נמי מעכשיו פריך שפיר ואם כן זהו המשך רומיא דר' יוחנן להכא כדי לתרץ זאת הא דלא הקשה ותירץ כן מקודם בעובדא קמא דרב יוסף לזה אמר משום דקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן וצריך לחלק בין מעכשיו וכו' ולהכי לא קשה מידי לעיל רק הכא דמיירי נמי במעכשיו:

ועוד נראה לי לתרץ לפמ"ש תוס' ד"ה הא דאמר וכו' דמשמע לקמן דף פ"ו דוקא עומדת באגם קנה אבל ברשות מקנה לא ואם כן בעובדא קמא דרב יוסף אין צריך לחלק כלל בין בידו וכו' דבלאו הכי לא קשה מידי כיון שעומדים הנכסים ברשות מקנה הוא היבם ורבי יוחנן בעומדת באגם דוקא קאמר מה שאין כן בעובדא זו שכבר החזיקו בנכסים ואפי' ברשות קונה היה פריך שפיר והוצרך לחלק בין בידו, אמנם כן נראה לומר כיון דקי"ל בכל מקום דתפיסה שלא ברשות לאו תפיסה היא כלל וכאילו עדיין ברשות בעלים הראשונים הוא אם כן יש לומר דגם השתא הכא הכ' משני הש"ס הכא לא בידו למכור כפירוש רש"י ואם כן שלא כדין החזיקו והתפיסו בנכסים ולא יצאו מרשות מקנה עדיין דתפיסה שלא כדין לאו תפיסה ורבי יוחנן עומדת באגם דוקא קאמר אבל הכא הוי ליה ברשות מקנה ואם כן גבי הא דרב בבבא מציעא אי אמר לכשאקחנה ממך כדמייתי התוס' הרי אדרבה ברשות קונה הוא ואפילו לגירסתינו רק לכשאקחנו אף מאחרים משמע מכל מקום אינו ברשות מקנה והוי ליה כמו עומדת באגם ומהני אע"ג דלאו בידו ולא קשה מידי קושי' התוס' על רש"י כנ"ל ודוק:

תוס' ד"ה הא דאמר וכו' ורב נמי דאמר בפרק קמא דבבא מציעא וכו' מעכשיו קנה וכו'. וקשה ליה מאי שייאטה לקושי' זו הכא התם בקדושין הוי ליה להקשות רב אדרבה ונראה לומר משום דיש לומר התם בבבא מציעא דהוי ליה דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה וכו' לכן בעי' מעכשיו ובאמר מעכשיו מקנה דבר שלא בא לעולם נמי מה שאין כן בקדו' דבר שבא לעולם הוא לא צריך מעכשיו אבל הכא בסוגיא מוכח דאי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם גם מעכשיו לא מהני דהרי בהאי עובדא אמר ליה פלוג מהשתא ומכל מקום הואיל ולאו בידו לא מהני אפילו למאן דאמר יבם ואחר כך חילק מה שעשה עשוי מכל מקום הוי ליה דבר שלא בא לעולם כמ"ש תוס' בד"ה התם וכו' ועל כרחך לומר דרב סבירא ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואם כן הוי ליה לדידי' כדבר שבא לעולם ולא בעי' מעכשיו כמו בקדושין והקשה שפיר הכא דוקא, ונראה לי לתרץ דהנה מדלא הקשו בתוספות נמי אההוא דרב בקדושין דלאו בידו הוא ומהני מעכשיו כדהקשו על רב דבבא מציעא על כרחך צריך לומר משום בקדושין הא ודאי בידו מקרי כיון דשניהם רוצים בקדושין ומי מוחה בידו שלא לקדשה מיד מעכשיו בלי שום תנאי ואם כן נראה לומר הא דקאמר בש"ס קדושין שם נ"ט טעמא דמקודשת דלא למלוה דמי דמלוה להוצאה נתנה הני בתורת קדושין יהבינהו ניהלי' ופי' רש"י וז"ל אבל אילו לא נתנו לה להוציאן אלא על מנת שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנה מקדש עכ"ל וזהו התם בקדושין דבידה הוא להתקדש לו בהם שייך סברא זו אבל באומר שדה זו לכשאקחנה וכו' אי נמי מיירי בקנין כסף ונתן לו המעות מיד מכל מקום הרי אינו בידו דשמא לא יתרצו הבעלים למוכרו לו ואיך מחית נפשי' לספיקא ליתן לו המעות שלא להוציאן רק על מנת שתהיה השדה שלו והרי אין זה בידו וליכא למימר דנעשה שלוחו דהרי לא בתורת שליח שוי' ועל כרחך דמי שפיר הני מעות למלוה דלהוצאה ניתנו עד שיחול הקנין וכי נתאכלו ל"ל דהוי ליה כאילו המעות בעין דדידי' אכל דזה אינו אלא אדעתא דהלואה נתנם לו מקודם וכיון דקיי"ל בחו"מ סימן קצ"ט מלוה במכר לא קנה והיכא דלאו בידו הוא הוי ליה מלוה כנ"ל ולא קנה לכן בעי' שאומר לו מעכשיו והוי ליה פירש בהדיא דלא ניתנו להוציאן בתורת הלואה רק מעכשיו ומיד קיבלן על מנת שיקנה לו השדה ואם נתאכלו אחר כך קודם חלות הקנין דידי' אכל והוי ליה כאילו הכסף בעין כמו בקדושין בלא אמר מעכשיו ומתורץ קושי' התוספות דלכן בעינן מעכשיו דאז קנה אפילו בנתאכלו המעות ותוס' בהזהב דף ס"ו סוף ע"ב סבירא להו בעצמם מלוה במכר לא קנה:

אבל אם כן תקשי מאי קאמר רבא בב"מ י"ו שם מסתברא הא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא משום דלאו בידו הוא עי"ש פירש רש"י ולפימ"ש הרי על כרחך בשדה זו אמרה רב ומשום דלאו בידה בעי' מעכשיו אבל בשדה סתם דהוי ליה בידו לסברת רבא לא צריך מעכשיו ועדיין קשה קושי' תוס' על רבא דאמר מסתבר דרב בשדה סתם דבידו הוא אם כן מעכשיו למה לי ועל כרחך צריך לומר לרבא תי' התוס', אמנם בתוס' יבמות צ"ג ד"ה קנוי' וכו' כתבו בתי' דקנין שדה הוא בשטר במקום שכותבין וכו' ובמקומו של רב הי' כן וכו' עי"ש משמע בהדיא דרק על רב הקשה ולא על רבא ועל רב לא קשה מידי דיש לומר שפיר כנ"ל, איברא בתוס' יבמות שם הוסיפו להקשות עוד ממתני' לאחר שתתגיירי ותשתחררי דלא בעי' מעכשיו עי"ש וזה לאו בידו הוי כמו שדה זו כמ"ש בהדיא בבבא מציעא שם במסקנא ומכל מקום לא צריך מעכשיו ועל כרחך לומר דמכל מקום לא למלוה דמי והוכרחו תוס' לתי' אחר בכ"מ ולא סגי להו בתי' שלי הנ"ל התם ביבמות דהק' על רב עצמו כנ"ל הרי הוסיפו להקשות עוד כנ"ל והכא דלא הקשו יותר יש לומר קאי קושייתם לרבא וכנ"ל, וקצת קשה לי למה הוצרכו תוס' בתי' לומד סתם קנין שדה בשטר וביבמות שם הוסיפו דכסף אין קונה במקום שכותבים ובמקומו של רב הי' כותבים וכו' והא בפשוט יש לומר רב בנותן מתנה אמר מלתי' ולא במוכר וכן פירש רש"י בהדיא שם בבא מציעא דעל מקבל מתנה קאמר ואם כן על כרחך בשטר קאמר עי"ש ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה