אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף פ.

דף עט:

דעצי כלאים מותרים וכו'. וק' ההמשך לקושי' זו אחר שתי' תי' הנ"ל ונראה לי דלכאורה רש"י שכתב ד"ה אכלה וכו' או שזרעה כלאים והזמורות לא נאסרו עכ"ל על כרחך פליג על תי' התוס' שתירץ דהכא מיירי בזרוע ובא ולא הוסיף מאתים ורש"י הרי כתב שזרעה כלאים זרוע מעיקרא משמע ואם כן קשה קושי' תוס' לשיטת רש"י ונ"ל רש"י לטעמי' סבירא ליה כלאי זרעים מותרים מן התורה כמ"ש המ"ל בשמו ריש הל' כלאים ואף לרש"י בקדושין דאסור מן התורה מכל מקום היינו הפרי דוקא אבל העצים סבירא ליה דמותר רק בכלאי הכרם כתיב פן תוקדש אמורים אף העצים ומפסחים שם נמי מוכח מדנקט בקשין של כלאי הכרם ולא נקט נמי של כלאי זרעים ועל כרחך דמותרים ואם כן סבירא ליה לרש"י דהכא מיירי בעצים של כלאי זרעים ולא קשה מידי קושי' תוס' ואם כן גם קושי' א' דתוס' לא קשה מידי מכלאים דיש לומר שפיר התם באכילת עצים קאמר אבל התם בעצי כלאי הכרם דאסירי והכא בעצי כלאי זרעים ואם כן מובן ההמשך ממילא דלפי תירוצם דוקא הקשו תו נמי שפיר וכנ"ל:

גמרא אמר ליה רבא אם כן אתי לאיערומי. וקשה לי בלא זה הוי ליה להקשות אמאי נוטל בא בשבועה הרי קיי"ל ברי ושמא לאו ברי עדיף ולכאורה יש לומר דהכא הוי ליה כמו איני יודע אם פרעתיך רוצה לומר כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שזה ידוע שהוציא הוצאות עליהם ומתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל עדיין קשה להפוסקים דגם מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם צריך שכנגדו דוקא לישבע וליטול בשבועת משנה ואביי נוטל בלא שבועה קאמר ואפילו להר"ן בשבועות ל"ב וסייעתי' דפליגי והוכיחו דשכנגדו נוטל בלא שבועה מכל מקום הרי בשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משלם כמ"ש תוס' ריש בבא מציעא ה' וכאן שאין הודאה במדה במשקל ובמנין ליכא שבועה דאורייתא ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה הוי ליה להקשות קיצור ונראה לומר אביי לשיטתו הרי סבירא ליה ברי ושמא ברי עדיף כמ"ש תוס' כתובות י"ב ואם כן לא קשה מידי, אמנם לשיטת התוס' שם דדוקא בברי טוב ושמא גרוע סבירא ליה הכי ואם כן הכא דהוי ליה ברי גרוע ושמא טוב לכ"ע לא אמרינן ברי עדיף והדרא קושיא לדוכתיה ונראה לומר הרי טעמא דלא אמרינן ברי עדיף משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' ואם כן בנכסי מלוג יש לומר אביי סבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי ולא מקרי איהי מוחזקת טפי ממנו דהוי ליה נמי בחזקתו ואפילו למאן דאמר לאו כקנין הגוף דמי מכל מקום כיון שאינה יכולה לימכר והוי ליה ידו כידה ולתקנת אושא אף מכרה בטל הוי ליה שפיר איהו נמי מוחזק בנכסי מלוג וברי גרוע עדיף משמא טוב, ועוד נראה לומר עדיפא דהרי למאי דקיי"ל ברי ושמא לאו ברי עדיף אפילו בשבועה אינו נוטל אם כן אמתני' נמי תקשה אמאי נושא ונותן אם השבח נגד הוצאה הרי ברי ושמא לאו ברי עדיף וע"כ דטעמא הוא רק דאוקמי' ממונא בחזקת מרי' והיינו דוקא אם בא להוציא ממונו שידוע שהי' שלו מקודם והי' לו בו חזקת מרי' מה שאין כן כאן שהשביח נכסיה ועל שיעור השבח שלא הי' לה מקודם בחזקתה רק הוא הבעל שהשביחם אוקים לשבח זה בחזקתה ובכהאי גוונא שעכשיו על ידי התובע נולד החזקה לנתבע ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' אלא ברי עדיף ובשבועה ואם השבח יותר וכו' נוטל בלא שבועה כנ"ל:

אבל קשה לי לפמ"ש הר"ן בסוגי' ומובא בשו"ע ברמ"א בא"ה סי' פ"ח דבמכחשת אף בשבועה אינו נוטל וכן מוכח דעת התוס' ד"ה ישבע וכו' שכתב וז"ל ומיהו ההוא אפילו ביתומים מכחישים נוטל בשבועה עכ"ל משמע אבל ההוא דהכא ניחא לפי תירוצם דבמכחשת אינו נוטל אף בשבועה וכהר"ן, וכן נראה לי דמוכח הכי בגמ' דהא לאביי דאמר אם השבח יותר וכו' נוטל בלא שבועה על כרחך דוקא משום ברי ושמא ברי עדיף וכנ"ל אבל במכחשת ודאי תו הוי ליה ברי וברי ואינו נוטל בלא שבועה ואם כן מתני' נמי דעלה קאי אביי בהכי מיירי באינו מכחשת אבל מכחשת אינו נוטל בשבועה ואם כן קשה מאי פריך רבא אתי לאיעורמי הרי ירא הוא לשקר שלא תהא מכחישתו ואז לא יהיה נוטל אף בשבועה ויש לומר מכל מקום אתי לאיעורמי משום ספק ספיקא דשמא לא תהא מכחישתו ואי נמי תהא מכחישתו תהי' מודה במקצת וחייבת שבועה דאורייתא ומי יימר דמשתבעת הרי רוב בני אדם משלמין ואין נשבעין כמ"ש רש"י שבועות ל"ב ואף אם תשבע מכל מקום לא יהיה לו הפסד דיטול מה שהוציא באמת ופריך אם כן שפיר אתי לאיערומי כנ"ל: תוס' ד"ה ישבע וכו' ומהאי טעמא נמי לא חשיב וכו'. וקשה לי הוי ליה להקדים זאת ולהקשות על תרווייהו בהדדי ולתרץ כן ונ"ל דבעל דרישת ארי בא"ה סי' פ"ח הק' אלשני' דגמ' במסקנא נוטל הוצאה שיעור שבח ובשבועה. שבועה מאן דכר שמי' הרי קל וחומר הוא דאם השבח יותר דסבירא ליה לאביי נוטל בלא שבועה לרבא שבועה בעי מכל שכן בהוצאה יותר וכו' דבעי שבועה ואם כן שפת יתר הוא ועש"ה ונ"ל דז"ל הרא"ש במורדת וכו' בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוציא ויטול והוא שהיתה הוצאה כנגד השבח וכו' הוצאה כשיעור שבח ובשבועה שלא הוציא פחות משיעור שבח כדרבא עכ"ל ונראה לי ברור כוונתו כמ"ש בגמרא ריש בבא מציעא ה' ישבע שכולו שלי ומי יהבי' לי' כולו ואיכא לעז לבית דין ושבועה לבטלה ישבע שחציו שלו קא מרע לי' לדיבורי' אלא ישבע שאין לו בה פחות מחצי' וגם שיש לו בה ואם כן הכא דידעינן בבירור שהוציא על כרחך ישבע רק שלא הוציא פחות משיעור שבחא שנוטל ואם כן היינו דסיים רבא נוטל הוצאה שיעור שבחא ובשבועה דייקא רוצה לומר כמו שהנטילה בענין אחר כך השבועה בענין אחר לא כמה הוציא אלא על מה שהוא נוטל נשבע שאין לו בה הוצאה פחות משיעור שבחא ואם כן לא קשה מידי קושי' תוס' דמהאי טעמא לא חשיב לי' הא דהכא בהדי אינך דהני שבועתן על כל התביעה ונוטלין כל התביעה מה שאין כן האי דהכא לא הוי מלתא דפסיקא כנ"ל אמנם תוס' הוכרחו מכל מקום לתירוצם משום אידך קושי שהקשה אחר כך ולכן כתבו ומהאי טעמא נמי וכו' ולא קשה מידי ודוק ורש"י שכתב ד"ה ובשבועה שכך הוציא יש לומר דסבירא ליה כהר"מ עי' סמ"ע סי' קל"ח ומכל מקום צע"ג:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה