חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף עט:
הקשה תוס' נמי לימא כפל בהמה עצמה ודאי לתי' תוס' לפי' מהרש"א דכל שכן הוא משום מיתה דתרי טפי לא חיישינן ע"ש מיתרצא נמי הא אבל הוי ליה להקשות נמי כנ"ל ונראה לי דקשה ליה לפי הצריכותא בש"ס בבא מציעא קי"א ואי אשמעינן גזל משום דלא טרח וכו' ופי' התוס' ריש פרק איזו נשך דף ס"א ד"ה לעבור דשמא נפלו בירושה או מציאה או מתנה וכו' אם כן ודאי בגזל ישראל אין לחלק בכך דמכל מקום אסור אבל קנס דכפל דכל קנס חידוש הוא כמ"ש רש"י מכות ה' והוי ליה למימר אין לך בו אלא חידושו לאוקמי קרא אמסתבר דדוקא בממון דטרח בי' חייב כפל אבל בנכסי מלוג שנפלו לה בירושה דלא טרחה בי' מנא ליה דאיכא תשלומי כפל כלל אמנם בולד בהמה מלוג שנפל לה בהמה וילדה אצלה כמ"ש רש"י ובולד הרי טרחא בי' אתי שפיר ואם כן לא מצי תוס' להקשות דהוי ליה למימר כפל בהמה מלוג דיש לומר כהאי גוונא לא משלם כפל כלל, ואע"ג דלקושטא דמלתא משלם כפל גם בבהמה מלוג כמ"ש תוס' אחר כך בד"ה פירא וכו' לא קשה מידי הא גופא מנא ליה כנ"ל דיש לומר נפקא ליה מדאיצטריך קרא רעהו למעט של הקדש מתשלומי כפל ותיפוק ליה דהקדש ממון דלא טרח הוא ועל כרחך דכהאי גוונא נמי איכא כפל דאין לומר דלמא היינו טעמא דקרא דממעט הקדש משום דהוי ליה ממון דלא טרח זה אינו דאם כן בשל רעהו נמי אי הוי ממון דלא טרח כגון בירושה או מציאה נמי ממועט ולא רק הקדש דלא מקרי רעהו אלא על כרחך כנ"ל דרעהו מכל מקום איכא כפל יש לומר היינו לקושטא דמלתא אבל תוס' לא מצי להקשות על ר' ינאי דדלמא סבירא ליה רעהו למעט נכרי אתי או אורחא דקרא הוה וסבירא ליה כנ"ל ועי' בפני יהושע בבא מציעא נ"ז ע"ד התוס' שם בד"ה רעהו ולא הקדש ועי' תוס' ריש פסחים דף ה' אי בעי' תרי קראי ע"ש אמנם לכאורה במסקנא תקשי מנ"ל כפל בממון דלא טרח ואי מדאיצטרך רעהו למעט הקדש דלמא באמת אתי למעט בהמת הקדש כנ"ל ונ"ל מדכתיב תרי מיעוטי למעט הקדש נפקא ליה רעהו וגונב מבית האיש ותוס' בבא מציעא נ"ז ובבא קמא ריש פרק מרובה הקשה למה ליה תרי קראי ונראה לומר דאי מחד קרא הוה אמינא רק ממון דטרח בי' אתי למעט אבל דלא טרח בי' אף בעלמא פטור לכן כתיב קרא אחרינא למעט אף מממון דלא טרח מכלל דבעלמא אף כהאי גוונא חייב כפל כנ"ל ודוק:
גמרא איכא עורה. וקשה לי שפחה נמי איכא עורה לשיטת התוס' בבא קמא י' דמת עכו"ם ועבד מותר בהנאה ומשום טומאה דרבנן שגזרו עלי' בחולין קט"ו היינו בישראל דוקא אבל בנכרי ועבד ודאי לא ועי' מ"ל פי"ד מהל' אבל באורך מזה ונראה לי דמכל מקום כיון שישנם בכלל קצת מצות אסור לנוולם ולהפשיט עורם ועדיין צריך לי עיון גדול דהא מואהבת לרעך כמוך נפקא ברור לו מיתה יפה ועי' ברש"י חולין י"א ועבד לאו רעך הוא: אמר רבא אע"ג דאמר שמואל הלכה כחנני' מודה חנני' וכו'. ותמוה מאי אע"ג וכו' אדרבה כיון דהלכה כחנני' צריכא למימר מודה חנני' מה שאין כן אי אין הלכה כמותו עי' ברי"ף והרא"ש ריש שבת גבי ומודה בן עזאי בזורק ונ"ל דהחכם צבי בתשו' סי' מ"א הקשה סתירה מכאן דקיי"ל כחנני' דלא חייש למיתה ותוס' יבמות כ"ו מסקי דחיישי' למיתה ותי' וז"ל אלא דההוא דשפחת מלוג יש לדחוק ולומר דכיון דלרבא דקיי"ל כוותי' ידו עדיפא מודה להכי לא חייש למיתה ע"ש ואם כן לכאורה הא דאמר רב מודה חנני' שנוטלתן מפני שבח בני אדם היינו דוקא אי ידו כידה אבל אי ידו עדיפא מידה אף בגוף הנכסים אם כן בפירי ודאי אין לה בה שום זכות אף משום שבני אדם אין נוטלתן ובאמת רבא הרי סבירא ליה ידו עדיפא מידה להכי קאמר אע"ג דהלכה כחנני' ועכ"ל ידו עדיפא מכל מקום נוטלתן ומה שפקפק החכם צבי שם על תי' הנ"ל וז"ל דאי הכי הוה מצי למימר כדמקשה בגמ' מאי בינייהו וקאמר לשומרת יבם דנפקא מינה לשפחת מלוג נמי עכ"ל ונראה לומר דאף אי ידו כידה נמי יש לחלק ולומר דהיינו טעמא דלא חייש למיתה ויהי' כלוי וקרנא ומשום זה יפקיע זכות הבעל מפירות שהן שלו לגמרי והרי גוף הנכסים נמי ידו כידה הם לגמרי: