חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף נו.
כיון שעדיין לא בא עליה כלל ועוד מאי שנא ומת דנקט ובמתניתן קתני נתארמלה או נתגרשה ונ"ל דהרא"ש פירש האבעיא דוקא אם פירסה נדה קודם חופה אבל תוך חופתה לא מבעי' לי' דתחילת חופה קונה ואז הי' חזי' לביאה אבל המרדכי פליג וסבירא ליה בתוך חופתה מיביעא לן ועי' ב"ש וח"מ רסי' ס"א מזה ויש לומר דתלי' פלוגת' זו באידך פלוגתא דהר"ם פסק דבעינן חזי' לביאה ואי לא לא קנה כלל אף ליורשה ולטמא ותמה עליו הרא"ש דהא קיי"ל יש חופה לפסולות לכן סבירא ליה דאבעיא רק לענין תוס' כתובה לבד ועי' בשו"ע רסי' ס"א ונ"ל הר"מ סבירא ליה כפירוש המרדכי הנ"ל וסבירא ליה דאבעיא דוקא בפירסה נדה תוך חופתה אבל קודם חופה ודאי מהני דהא יש חופה לפסולות אבל כיון דקודם חופה כשירה היתה וסוף חופה קונה הוי ליה כמו חופה בטעות אבל הרא"ש לטעמיה דאבעיא בנדה קודם חופה הקשה יפה על הר"מ, ודעת רש"י יש לומר דסבירא ליה בהא כהמרדכי דאבעיא הוא בפירסה תוך חופתה לזה כתב ופירש ממנה כיון דחופה היינו יחוד ובתוך חופה פירש ממנה כיון דעדיין לא בעל אסור לייחד עמה, אבל בהא סבירא ליה לרש"י כהרא"ש דהאבעיא לענין תוס' בלבד הוא לזה כתב רש"י ומת דייקא ר"ל לענין אי מת הוא מיביעא לן ולענין תוספת אבל לא לענין אם מתה היא ליורשה ולטמא לה משום דיש חופה לפסולות שוב ראיתי בב"ש סי' ס"א הוכיח בהדיא דהר"מ על כרחך כהמרדכי הנ"ל סבירא ליה ואם כן אזלו הרא"ש והר"מ לטעמם כנ"ל:
החלקת מחוקק ריש סי' ס"א שם מביא דעת המרדכי דסבירא ליה דוקא בשעת וסתה בעינן חופה דחזי' לביאה אבל שלא בשעת וסתה מצית אמרה נסתחפה שדהו ותמה עליו הרי גם במזונות מסקנא דגמ' ריש מכלתין שלא מצית אמרה הכי ומפסדת בפירסה נדה רק בדרך אם תמצא לומר בחלה היא מציא אמרה מבעיא ליה התם בפירסה נדה ע"ש ולענ"ד יש לומר כיון דמכלתין לא פשטי' דמפסדת מזונות רק שדחי הש"ס דליכא למיפשט איפכא ואם כן עלה בתיקו התם מספק מפסדת מזונות דספק ממונא לקולא, ואם כן יש לומר המרדכי סבירא ליה כהתוס' לעיל דף ט': דעל ידי ספק ספיקא מוציאין ממון וכיון דאבעיא הכא נמי לא איפשט אם כן בפירסה נדה שלא בשעת וסתה איכא ספק ספיקא שמא מצי' אמרה נסתחפה שדהו ואם תמצא לומר לא מצי' אמרה הכי דלמא לא בעי' כלל חזי' לביאה ולכן פריך שפיר, שוב מצאתי שכונתי בזה להגאון בעל ספר המקנה בחידושי הלכות קדושין שלו סי' ס"א שתי' כן קושית החלקת מחוקק והנאני:
כששוברתה מתוכה. וקשה לי אם כן התם נמי אמאי יחליף יכתוב שובר מתוכו שלא לגרע נמי כח המלוה ונראה לי דאם כן יהיה צריך שבועה מדין פוגם שטרו מה שאין כן בכתובה ממה נפשך אי באלמנה בלאו הכי נמי צריכה שבועה דוקא לגבות מיתומים ואי בגרושה אף בפוגמת על ידי השובר שכתוב בתוכה אין צריך שבועה משום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דדוקא באלמנה חיישינן לצררי טפי משום שלא תתבזה אשתו בבית דין כמ"ש תוס' גיטין ל"ג והרא"ש בריש פירקין לעיל מה שאין כן בגרושה מסתמא שונא אותה כמ"ש אם שנא שלח ורוצה הוא שתתבזה ואפילו לשיטת רב האי גאון בה"ה פי"ד ממלוה דבפוגם אף תוך זמנו צריך שבועה משום דאתרע החזקה נראה לי היינו דוקא בשטר חוב דהחוב ברור מה שאין כן בחוב כתובה שאין כל כך ברור שאם תמות היא ירשנה בעלה אף בפוגם איכא חזקה וכו' עי' תוס' בבא בתרא ה' וכמ"ש לעיל. והנה לכאורה אף הרא"ש דפליג על הרמב"ם דדוקא לענין תוס' בעי' חזי' לביאה אבל ליורשה ולטמא לא צריך דחזי' לביאה היינו בחופה שאחר הקדושין אבל בחופה שקודם הקדושין אף להפוסקים דמהני מכל מקום בעינן חזי' לביאה אף ליורשה ולטמא לה וכו' אפילו להרא"ש, אמנם כן לא הוי מקשה על הר"מ כלל דהא שפיר יש לומר אבעיא הוא אף לענין יורשה ומטמא לה ודוקא בחופה שקודם הקדושין והא דיש חופה לפסולות בחופה שאחר הקדושין ועל כרחך דהרא"ש גם בחופה קודם קדושין סבירא ליה דלא צריך חזי' לביאה רק לענין תוספת, ואם כן יש לומר איפכא דהאי דינא חופה שקודם קדושין אי מהני או לא עי' במ"ל רפ"י מאישות ולענ"ד תליא בפלוגתא דהר"מ והרא"ש ור"ן בסוגי' להר"מ דחופה שאחר קדושין ופירסה נדה לא מהני כלל דבעי' חזי' לביאה אם כן כל חופה שקודם קדושין חופה דלא חזי' לביאה הוא דקודם קדושין הרי אסור לבוא עליה, ולהרא"ש ור"ן דחופת נדה קונה דלא בעי' דחזי' לביאה הוא הדין נמי קונה חופה שקודם קדושין ואפילו פירסה נדה נמי רק לענין תוס' לא מהני חופה שקודם קדושין אפילו לא פרסה נדה כיון דבעי' חזי' לביאה, אמנם כן קשה טובא מאי שנא דמבעיא ליה בפרסה נדה הוי ליה למבעיא בלא פרסה נדה בחופה שקודם קדושין אי קני' כיון דלא חזי' לביאה ונראה לומר איפכא דכהאי גוונא מקרי שפיר חזי' לביאה כיון דמיד אחר שקדשה אחר החופה תהי' חזי' לביאה ומהני לכ"ע ואפשר אף לענין התוספת, ועוד נראה לי להמרדכי דשלא בשעת וסתה מציא אמרה נסתפחה שדהו והב"ש הקשה עלי' כנ"ל ותרצתי דהיינו טעמא דמרדכי למסקנא בשעת וסתה מבעי' ומשום דמצי' אמרה נסתחפה שדהו אבל בשעת וסתה לא צריך חזי' לביאה ואם כן הוא הדין נמי בחופה קודם קדושין בלא פרסה נדה אף אי לא חזי' לביאה לית לן בה, ועוד לפירוש הר"י במרדכי והג"א דמיביעא לן רק בלא ידע התתן שהיא נדה דהוי ליה כמו בטעות אבל נודע לו מקודם שהיא נדה שפיר קונה אף דלא חזי' לביאה ע"ש אם כן הוא הדין בחופה קודם קדושין שפיר קונה ולא קשה מידי:
ה"ה ריש פ"י מאישות תמה על הרמב"ם שפסק ביאה ארוסין עושה והוא אבעיא דלא איפשטא בקדושין י' ונראה לי דהקשה הב"ש סי' ס"א להר"מ דחופה היינו יחוד אם כן מאי מבעיא ליה כלל בסוגיא בפירסה נדה הרי קודם שבעל הוי ליה יחוד של איסור ופשיטא שאינו קונה כמ"ש הר"ן סברא זו ותי' דמיירי שקידשה בביאה וליכא תו איסור יחוד ע"ש ואי ביאה נשואין עושה הרי נשואה היא מחמת הביאה שקדשה בה ומאי ומיביעא לן תו אי מהני חופה דלא חיישינן לביאה ועל כרחך בדרך אם תמצא לומר דביאה ארוסין עושה מיביעא לן אי מהני החופה דלא חיישינן לביאה ואם כן הר"מ לטעמיה דסבירא ליה חופה היינו יחוד על כרחך סוגיא דהכא מבעי' ליה בקדשה בביאה ובדרך אם תמצא לומר ביאה ארוסין עושה והרמב"ם לטעמיה שפסק בכל מקום אם תמצא לומר הלכתא היא ואתי שפיר פסק הרמב"ם ודוק: