חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף נה:
וכו'. וק"ל התינח לרבי אלעזר בן עזריה דמתני' דסבירא ליה תוס' מן הנשואין שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה אבל תנא קמא דמתני' על כרחך סבירא ליה דתוס' נמי אדעתא דכתובה כתב לה אם כן הדרא קושיא לדוכתיה בהני נשים דלית לה כתובה אמאי יש לה תוס' ונ"ל בהני נשים רבנן נמי מודו דמתמת חיבת לילה ראשונה כותב לה ולא גבי' מן הארוסין התוס' ועל פי זה קשה לי לשון רש"י נ"ה ד"ה בתר אמדנא וכו' אלא לחיבת ביאה עכ"ל והוא תמוה דלקמן בעי לה הש"ס ופשיט חיבת חופה ע"ש במסקנא ואם כן איך פירש רש"י נגד מסקנא וגם להסלקא דעתך לא פשיטא לי' דחיבת ביאה רק מספקא לי', והי' מקום אתי לומר דהאי טעמא דחיבת חופה סגי לי' משום דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה ואף שלא נבעלה עדיין מכל מקום סופה שתבעל לו לכן אם נתאלמנה או נתגרשה שזה אין בידה למניעת הבעילה על ידי זה יש לה תוספת משום חיבת חופה שדעתו היה על מנת שתבעל לו פעם אחת אחר החופה אבל ממאנת שזה בידה הוא ודאי מן התורה שיכתוב לה תוס' אדעתא דחיבת חופה דמה לו חיבה בחופה אם מיד ברגע אחר התופה תמאן בו ולא יבא לכלל ביאה כלל ואם כן הרי מתני' סתמ' קתני בכל הנשים אף בממאנת וכן פירש רש"י חיבת ביאה, אמנם לפימ"ש על כרחך בהני נשים גם רבנן מודו לרבי אלעזר בן עזריה ומתני' דפליגי רבנן על כרחך לא מיירי מהני שלש נשים ממאנת ושני' ואיילונית והדרא קושיא לדוכתיה על רש"י וצ"ע, ונראה לי דהרא"ה והר"ן הביאו הכא בשם ירושלמי דאפילו תוס' שכותב לה אחר נשואין אין צריך קנין אלא סגי ונקני באמירה לבד והר"ן והרא"ה דחאוהו מהלכה ע"ש ולענ"ד יש להביא ראיה דגמרן לא סבירא ליה הכי דאם כן כי חשיב כל הני מילי דנפקא מיניה דתנאי כתובה ככתובה וכתב הר"ן בשם הר"ח מדחשיב כל הני על כרחך תו ליכא ואמאי לא חשיב נמי הא דתנאי כתובה ככתובה דנקני באמירה בלא קנין מה שאין כן שטר מתנה בעלמא בעי קנין ונראה לומר משום דתוספת של אחר נשואין בעי קנין והכא חשיב רק כל הני שהן ככתובה בין שכתב לה קודם נשואין בין אחר נשואין והיינו דלא כהירושלמי, אמנם נראה לומר אם כותב לה בין חופה לבעילה גם גמרן מודה דאין צריך קנין דהרי חיבת ביאה ודאי עדיפא לקנות על ידי מחיבת חופה רק דמבעיא ליה אי סגי בחיבת חופה לבד ואם כן אם כתב לה קודם חופה יש לה תוס' לכ"ע אף לרבי אלעזר בן עזריה אפילו לא נבעלה כלל ואפילו בלא קנין מכל שכן אם כתב לה אחר החופה קודם הבעילה שעל מנת חיבת ביאה כותב לה דהרי חופה כבר עברה קל וחומר שאין צריך קנין כמו בשטרי פסיקת' ואם כן בכותב לה קודם חופה מסקינן דעל מנת חיבת חופה לרבי אלעזר בן עזריה ואם כותב לה אחר חופה על כרחך משום חיבת ביאה הוא ואם אחר כך לא נבעלה אין לה תוס' לרבי אלעזר בן עזריה דאזל בתר אומדנא ונכונים דברי רש"י כנ"ל:
ועוד נראה לי דקשה ליה למסקנא דתרווייהו אית להו אומדנא ורבנן היינו טעמא משום דאיכא נמי אומדנא להיפוך ולו יהי' האומדנא כמו אנן סהדי הוי ליה ב' אומדנות דסתרן כמו ב' כיתי עדים המכחישים זה את זה דלאותו עדות פסולים ולא מוציאים ממון מספק ונראה לי דקשה לרבי אלעזר בן עזריה הרי תוספת אין צריך ונקנה באמירה ובכתיבה וכל קנין מעכשיו הוא וצריך לומר על ידי האומדנא הוי ליה כמו קנין על תנאי על מנת לכונסה וקשה הרי דברים שבלב לא הוי דברים והרי לא התנה בפירוש וקנין באמירה הוא מעכשיו כשאר הקניינים וצריך לומר לרבי אלעזר בן עזריה הוי ליה אומדנא דמוכח טפי דכהאי גוונא הוי דברים שבלב דברים כמ"ש תוס' והרא"ש נדרים כ"ח ואם כן יש לומר רבנן סבירא להו דהוי רק אומדנא בלחוד ודברים שבלב לא הוי דברים ולכן מוציאין ממון על ידי אומדנא להיפוך דהרי כתב לה ונקני באמירה מיד ואם כן יש לומר היינו טעמא דרבי אלעזר בן עזריה דסבירא ליה חיבת חופה משום דתיבת ביאה על זה ליכא אומדנא דמוכח טפי מחיבת חופה רק שלא כתב לה על ארוסין אלא על מנת לכונסה זהו אומדנ' דמוכח הוא דלא שדי זוזי בכדי כמ"ש רש"י אבל על חיבת ביאה הוי ליה רק אומדנא פשוט והוי ליה דברים שבלב ואינם דברים ומוציאין ממון על פי אומדנא להיפוך דודאי אקרובי דעתא הוא אחר חופה וזהו למסקנא דרבנן נמי אזלי בתר אומדנא אבל להסלקא דעתך דרבנן לא אזלי כלל בתר אומדנא אם כן על כרחך נחית דרגא בדברים שבלב אפילו אומדנא דמוכח לא מהני ואם כן יש לומר זה שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה הוי ליה אומדנא דמוכח ומכל מקום לא מהני והוא הדין לרבי אלעזר בן עזריה איפכא אפילו אומדנא לבד נמי מהני אפילו בדברים שבלב דסבירא ליה כדעת היש אומר ברמ"א חו"מ סי' ר"ז ס"ד דבמתנה דברים שבלב הוי דברים ואם כן דאזלינן בתר אומדנא גרידא מנא ליה להוציא ממון משום חיבת חופה דלמה ניזל בתר אומדנא דמשום חיבת ביאה וכרש"י וכמ"ש הסמ"ע סי' ר"ז שם סק"י בהדיא כלשון רש"י דהכא ולכן כתב רש"י חיבת ביאה ודוק:
ודע דיש לומר קושית תוס' ר"פ הנ"ל על פי מ"ש בסמוך דתוס' אין צריך קנין אלא נקנה באמירה כשטרי פסיקת' והר"מ דס"ל אין אדם מקנה דבר שאינו קיים כתב בעצמו לתרץ מתני' דר"פ הנושא פוסק לזון בת אשתו דחייב אף דבר שאין קיים היינו טעמא משום חיבת נשואין כיון דהן הן הדברים הנקנים באמירה ע"ש פרק י"א ממכירה והאחרונים כבר דימו דבר שאינו קיים להר"מ לדבר שאינו בא לעולם ולכן מהני תוס' כתובה אף לחייב דבר שלא בא לעולם כיון דאין צריך קנין כלל ונ"ל קושית תוס' הוא על שכותבין אחר נשואין אפילו שאין לו ואז בעינן קנין לגמ' דידן כנ"ל בשם הר"ן ורא"ה ולא מהני בדבר שלא בא לעולם והיינו טעמא אם כן שלא הקשה כן אמתני' כקושי' מהרש"א משום דמתני' על כרחך מיירי בשעת נשואין לפימ"ש הר"ן ורא"ה להקשות על תי' הש"ס דהוה אמינא שלא לבייש וכו' דהיינו דוקא בכולל יחד התוספת וכתובה שכותב ויהיבנא ליכי מוהר כך וכך עש"ה והיינו בקודם נשואין שכותב הכתובה כמובן ולא קשה מידי דהוי דבר שלא בא לעולם באין לו דיש לומר כנ"ל בשעת נשואין מהני אף לדבר שלא בא לעולם כמו דבר שאינו קיים אבל קושית תוס' הוא כנ"ל ואתי שפיר נמי מה שהקשתי לעיל על תוס' לדעת המרדכי דסיטומת' מהני בדבר שלא בא לעולם אם כן כיון שנהגו כן מאי מקשו תוס' ולפי מ"ש אתי שפיר דדבר שאין מצוי אין שייך בו משום מנהג ולא מקרי סיטומת' וכיון דעל כרחך הקושי' רק על כותב תוס' כתובה אחר נשואין והוא אינו מצוי כל כך הקשה שפיר אף להמרדכי ועי' מ"ש לעיל בריש פירקין, ועוד נראה לי לתרץ דברי רש"י הנ"ל דהרי הב"ש סי' ס"א וס"ד ונ"ה כתב אם בבתולה בעי' חופה דחזי' לביאה באלמנה בעי דוקא ביאה ממש ולא מהני חופה כלל ואי בבתולה לא בעינן חופה דחזי' לביאה באלמנה מהני חופה ובעי' חזי' לביאה ואם כן כי פשטי' מברייתא דחיבת חופה סגי מוקמינן לה מסתבר דוקא בבתולה אבל באלמנה לא סגי בחיבת חופה כלל ומוכח הכא דאם לא כן קשה מאי שנא דמתני' נקט על מנת לכונסה ורב יוסף תני ברייתא על מנת חיבת לילה ראשונה רבי לא שנה ר' חייא מנא ליה לשנות ועל כרחך היינו טעמא במתני' נקט בתולה ואלמנה לא מצי תני על מנת חיבת לילה ראשונה דהיינו חיבת חופה דבאלמנה חיבת ביאה בעינן לכן נקט על מנת לכונסה ור"ל הא כדאיתא והא כדאיתא אבל ברייתא באמת רק בבתולה מיירי לכן נקט על מנת חיבת לילה ראשונה ואם כן אתי שפיר דברי רש"י דקאי אמתני' דמיירי אף באלמנה ובאלמנה חיבת ביאה בעינן, ועוד נראה לי כיון דלא איפשט בעי' אי פירסה נדה ונקטינן דבעינן חזי' לביאה דוקא לענין תוספת ולכן נקט רש"י חיבת ביאה ור"ל חיבת חופה דחזי' לביאה: