חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף נד:
ריש פרק אעפ"י פרוטה וכו' האיך ישתעבד וכו' היינו דבר שלא בא לעולם וכו'. והנה לדעת הג"ה מרדכי פרק רבי אליעזר דמילה דדבר שהוא מנהג כגון סיטומתא קני' אפילו בדבר שלא בא לעולם לא קשה מידי דכיון שנהגו כך הוי ליה כמו סיטומתא, וצ"ל דתוס' סבירא ליה כר' יחיאל בהגמ"ר שם דסיטומתא נמי לא קני בדבר שלא בא לעולם אבל יותר נ"ל דתוס' אף לדעה א' הנ"ל נמי הקשה שפיר דלכאורה קשה מ"ש שהק' תוס' אמנהגינו ולא הקשה כן אמתני' והמפורשים תי' משום דיש לומר מתני' ביש לו נכסים מיירי ומאי אולמא האי מהאי, אמנם לענ"ד אתי שפיר דאמתני' לא קשה להו דיש לומר סתם מתני' רבי מאיר ומכל שכן דמיירי רבי מאיר בסיפא ורבי מאיר סבירא ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אבל אנן קיי"ל אין אדם מקנה וכו' הקשה שפיר ואם כן מייתי שפיר ראיה דמתנה שומר חנם וכו' דהתם הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל כדהקשה שם הש"ס אמתני' דהתם ועכ"ל רבי יהודה הוא דסבירא ליה תנאו קיים ולא רבי מאיר, אמנם יותר נראה לענ"ד לתרץ דלכאורה לדעת המרדכי מובא ברמ"א חו"מ סי' ר"ט דמקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם מהני לא קשה מידי קושי' תוס' דהכי נמי יש לומר כן, וצ"ל דתוס' לא סבירא ליה כמרדכי שוב ראיתי בספר הפלאה שכ"כ, אמנם נראה לי דלהכי דייקו תוס' בקושייתם ונקטו אף על פי שאין לו שוה פרוטה ר"ל קרקע דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה ואם כן לית ליה קנין אגב דליכא דבר שבא לעולם ואם כן אמתני' לא קשה דיש לומר ביש לו שוה פרוטה או יותר מיירי דסתם מתני' רבי מאיר דסבירא ליה מטלטלי משעבדי ושוב קנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם אבל אמנהגינו אף על פי שאין לו שוה פרוטה הקשו שפיר, אמנם זהו ודאי אינו מצוי כל כך שהנושא אשה אין לו קרקע אפילו שוה פרוטה והרמב"ם בהל' שחיטה פרק י"א הלכה י"ג כתב ובש"ך חו"מ סי' ק"ז סק"ו דדבר שאינו מצוי אין בו מנהג ועין ש"ך יו"ד סי' רכ"ה וסי' ק"צ ובדרכי משה יו"ד שע"ו ואם כן כיון דעיקר קושי' תוס' רק על אין לו שוה פרוטה תו לית ליה משום קנין סטומתא דדבר שאינו מצוי' אין בו מנהג והקשה שפיר דהוי ליה דבר שלא בא לעולם כנ"ל ודוק, איברא לתקנת הגאונים עכשיו מטלטלי משעבדי מכל מקום אתי שפיר תי' הפלאה על קושי' תוס' למרדכי הנ"ל דקנין אגב דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם:
אעפ"י שאמרו וכו'. דקדק הפני יהושע מלשון זה מוכח כתובה דרבנן סבירא להו לסתם מתני' והוא דלא כרבי מאיר ע"ש וכן משמע מלשון הגמ' כי משני מאן דאמר קיצותא עבדי רבנן וכו' אמנם כבר כתבתי לעיל דף נ"א על קושי' מהרש"א שם על פי שיטת רמב"ן בריב"ש סי' ס"ה דמן התורה אין לו קצבה אף למאן דאמר כתובה דאורייתא אם כן אתי שפיר אף על פי שאמרו וכו' מאתיים ומנה וכן לישנא דגמ' קיצותא דייקא עבדו רבנן ואדרבה מוכח כן דאי כתובה דרבנן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה עכ"ל שעל ידי מאתים לא תהא קלה בעיניו להוציאה ואם כן מהיכי תיתי לומר כלל דהוה אמינא שלא להוסיף כדי שלא לבייש וכו' משום דעבדי רבנן קצותא אבל לרמב"ן אתי שפיר כיון דכתובה דאורייתא סבירא ליה לסתם מתני' כרבי מאיר ומן התורה סגי בפרוטה ומתני' נקט שאמרו וכו' דרבנן תקנו מאתיים והוה אמינא היינו טעמא שלא לבייש, ומאתיים יש לו לא שייך שלא לבייש דמסתמא יש לו לכל הנושא אשה מאחים שיהיה אפשר למיקם בסיפוקה דבפחות מזה הרי רשאי ליטול מן הצדקה ועל כרחך משום דאינו יכול למיקם לספק את עצמו בזה, איברא קשה לי לקמן נ"ו דמסיק הש"ס לרבי מאיר היינו טעמא דפחות ממאתים בעילתו בעילת זנות משום דסבירא ליה כתובה דאורייתא ומתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל ולהרמב"ן הרי מאתים לאו דאורייתא הוא ול"ל כיון דכתוב תחלה מאתים תו הוי ליה מאתים מן התורה ולא מהני במה שכתבה לו התקבלתי זה אינו דאם כן אי מתנה מעיקרא וכותב לה פחות ממאתים לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ובהדיא קאמר דרבי מאיר סבירא ליה כל הפוחת וכו' ואפילו בתנאה ואם כן קשה לרמב"ן ונראה לומר דהרי כתובת אלמנה לכ"ע לאו דאורייתא וכתבו תוס' דף נ"ו כיון דעיקר כתובה דאורייתא אם כן הכי נמי בבתולה כיון דעיקרו דאורייתא אף דהקצבה דרבנן הוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל, ותוס' שכתב כן רק על אלמנה על כרחך לית ליה כרמב"ן והקשה שפיר על רש"י בסנהדרין ח' אבל רש"י מצי סבירא ליה כרמב"ן ולק"מ כמ"ש דף נ"א:
גמרא פשיטא וכו' וקשה לי הא במתני' קתני לשון גובה וכו' ועוד לשון יוסיף דהוי ליה למימר רשאי. אמנם לרב הונא לעיל מ"ג אתי שפיר דכתובה גובה מן הארוסין ותוס' מן הנשואין אבל אי לא כתב ואוסיפת לה רק כלל התוס' עם העיקר גובה שלש מאות מזמן שני מלקוחות ואם כן הכי פירושו גובה ר"ל מן הלקוחות כמו מגבא מאימת גבי' ואפילו מן האירוסין ולזה אמר אם רצה להוסיף לה דייקא ולא לגרוע העיקר שתגבה מזמן שני יוסיף דייקא יכתוב לה בלשון תוס' כן צביתי ואוסיפת לה אבל אם אינו כותב בלשון תוס' אזי גם העיקר אינה גובה מזמן ראשון ואם כן מאי פריך פשיטא דלמא באמת מהיכי תיתי לא נקט מתני' רשאי דפשיטא הוא אבל עצה טובה קמ"ל יוסיף דוקא כנ"ל ונראה לומר באמת לרב הונא יש לומר הכי אבל לרב אסי לעיל מ"ג דעיקר נמי מן הנשואין גובה אם כן אין חילוק בין שכותב בלשון תוס' או לא וקשה לדידי' מאי קמ"ל מתני' פשיטא, אבל קשה לי לפימ"ש תוס' ד"ה אם רצה וכו' דאפילו באין לו נכסי נמי חל השעבוד אם כן מאי שלא לבייש את מי שאין לו הרי מי שאין לו נמי יכול להוסיף וצ"ל דהכי קאמר דהוה אמינא באמת כי קושי' תוס' ואין לו אין יכול להוסיף קמ"ל הא גופא כתי' התוס' וממילא ליכא שלא לבייש וכו' כנ"ל, והנה על פי תי' התוס' נראה לי מיהת דתנא קמא דפליג על רבי אלעזר בן עזריה היינו דוקא ביש לו אבל באין לו דקשה קושית תוס' דבר שלא בא הוא וצריך לומר משום לשון חיוב שגופו מחחייב כמ"ש תוס' בזה מודו חכמים לרבי אלעזר בן עזריה דאומדנא ודאי לא חייב גופו אלא על מנת לכונסה ואינה גובה תוספת מן הארוסין, ועוד יש לומר רבי אלעזר בן עזריה סבירא ליה אומדנא אף אי לא טען אנן טענינן בנתגרשה דומיא דנתארמלה דטענינן אנן ליתמי ואם כן תנא קמא דוקא כהאי גוונא פליג וסבירא ליה אי לא טען לא טענינן לי' אבל אי טען שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה מודה תנא קמא אבל זה אינו דאם כן בנתארמלה נטעינן אנן ליתומים כל מאי דמצי טען אבהוון ומכל מקום פליגי ועל כרחך זה אינו, אבל קמייתא אתי שפיר:
נפקא מינה למוכרת ולמוחלת. פירוש רש"י מוכרת או מוחלת כתובתה מכרה את הכל וכו' וקשה טובא הדמים מודיעים אם התוספת בכלל המכירה דהרי משמע אפילו אם התוספת כפלי כפלים וכן תמה הפלא"ה ע"ש שיישב בדוחק ונראה לומר לענ"ד דכל היכא דמצינו כן שהדמים מודיעים היינו דוקא במוכר חפיצו שהן ממונו דטרח ביה מה שאין כן כתובה ותוס' כתובה ממון דלא טרחה ביה אין הדמים ראיה ועי' בהמקבל קי"א ותוס' ריש פרק איזהו נשך ודוק, ועוד הקשה הפלאה אם אין הדמים ראיה אם כן מקח טעות הוא ואף שאין אונאה לשטרות להרא"ש יש אונאה ביתר מפלגא עי"ש ולענ"ד במכירה שטר חוב שלו שהוא מכירה בהחלט הוא דסבירא ליה להרא"ש דיש אונאה ביתר מפלגא מה שאין כן מכירת כתובה ותוס' שהוא רק על הספק שאם תמות היא ירשנה בעלה ויפסיד הלוקח הדמים על הספק שאם תמות יפסיד ממונו גם היא גמרה ומקנה ומחלה לגמרי ללוקח ביתר מפלגא נמי אין אונאה ועיין רמ"א ססי' ר"ט בחו"מ כהאי גוונא בדבר שלא בא לעולם היכא דרוצה לקנות מקנה גם כן בההוא הנאה וכו' ע"ש ועוד יש לומר הא משכחת לה בהתנה על מנת שאין לך בו אונאה דמהני לשמואל ואפילו לרב נמי. מסיק הש"ס בבבא מציעא נ"א שם משום דלא ידע דמחל אבל בכתובה דידעה ומחלה גם לרב מהני תנאי בדבר שבממון ואפילו לרבי מאיר דסבירא ליה מתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל כבר כתבו הפוסקים היינו דוקא באומר על מנת שאין לך עלי דין אונאה אבל על מנת שאין כאן אונאה לרבי מאיר נמי מהני דלא הוי כהאי גוונא מתנה על מה שכתוב בתורה וכדמחלק הש"ס הכי ריש מס' מכות גבי על מנת שאין שביעית משמטת ואם כן מוכרת בכהאי גוונא מיירי במתנה ואין בו משום אונאה אמנם לולי דברי רש"י היה נראה לי לפרש למוכרת ומוחלת בהדדי ור"ל מוחלת כתובה ודאי תוס' בכלל אלא אפילו להפסיד לקוחות כגון שמכרה כתובתה וגם התוס' בהדיה ואחר כך מחלה סתם כתובתה וקיי"ל מוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחל אמרינן נמי דתוספת בכלל המחילה: ולפוגמת. פירש רש"י דאם פגמה התוס' מהני להשביעה כאילו פגמה הכתובה. והקשה מהרש"א הרי בשטר חוב נמי מהני פוגם שטרו להשביעו ונראה לי לתרץ לדעת רב האי גאון מובא בה"ה פרק י"ד ממלוה דפוגם תוך זמנו נמי חייב שבועה דאתרע חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ע"ש ותוס' בבא בתרא ה': הקשה לאביי ורבא ממתני' דפדיון הבן ותי' בחוב שאינו ברור מודו דחזקה אין פורע תוך זמנו ונראה לי הכי נמי לדידן ובפוגם דאתרע חזקה היינו דוקא בחוב ברור אבל בחוב שאינו ברור גם בפוגם איתא לחזקה זו וכתובה הוי ליה כמו חוב שאינו ברור שאם תמות היא ירשנה בעלה ואם כן להכי אמר תוס' כתובה ככתובה לפוגמת ר"ל דבתוך זמנו אין צריך לישבע, ואין סותר לתי' הרא"ש על קושית תוס' על רש"י בפי' לשבועה דנפקא מיניה דבשטר חוב אפילו לפרע מיתומים אין צריך שבועה תוך זמנו אבל כתובה חיישינן טפי לצררי שלא תתבזה אשתו בבית דין ועי' הפלא"ה דזה הוא באלמנה אבל פוגמת ר"ל בגרושה רוצה הוא שתתבזה ושייך חזקה הנ"ל טפי וגם להר"מ וסייעתי' החולקים על רב האי גאון נמי יש לומר ר' ינאי כאביי ורבא סבירא ליה דלית ליה חזקה הנ"ל אבל בכתובה שאין החוב ברור מודו ונפקא מיניה לפוגמת תוך זמנו דאין צריך לישבע וכנ"ל: