חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף נ:
לומר דתרי רב המנונא הוי. וקשה הוי ליה למימר תרי רב יוסף הוי ויש לומר כיון דסתם רב יוסף דכולי' הש"ס הוא רב יוסף בר חייא כמ"ש בגמ' ורש"י חולין י"ח: אם כן סבירא ליה רב יוסף דהכא הוא נמי סתם רב יוסף חבירו של רב חסדא, אבל לענ"ד נ"ל דהרי רב יוסף חלה ושכח תלמודו ותמיד התלמידים היו מזכירים אותו על הלכה שלמד להם כמ"ש רש"י ריש כתובות ופסחים י"ג ע"ש אם כן נראה לי התם בקדושין עובדא הוי קודם שחלה היה גדול טפי מרב המנונא וכאן אחר שחלה ושכח תלמודו היה קטן ממנו וישב לפניו ללמוד ממנו, ועוד יש לומר דאיתא בסוף מס' סוטה אמר רב יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא ואם כן הרי מהכא מוכרח דרב יוסף גדול היה ממה שרב המנונא קרא לו מר וא"ל מר דגברא רבה הוא ואין אומרים בפניו של אדם רק מקצת שבחו רק משום ענוה יתירה שהיה בו ישב לפני רב המנונא כתלמיד לפני רבו ללמוד ממנו על דרך שאמרו רז"ל איזו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כנ"ל וק"ל:
ודע דהמקנה בקדושין ל"ב שם כתב ע"ד הריטב"א הנ"ל שמביא וז"ל ולענ"ד נראה לולי דבריו ז"ל לא קשה מידי דאי מיירי באין לו לאב לא שייך למילף בגזירה שוה דהא אמרינן בירושלמי דבאין לו לאב חייב לחזור על הפתחים משום כיבוד אב מה שאינו חייב בכיבוד המקום ואפי' לדעת הרא"ש ז"ל דהאי לחזור על הפתחים אינו אלא בביטול מלאכתו שעל ידי כן יצטרך לחזור על הפתחים מכל מקום הא סבירא ליה לרא"ש ז"ל דמה שחייב ליתן לאב באין לו לאב ויש לו לבן הוא מדין צדקה אם כן אין זה ענין לכיבוד המקום עכ"ל ולענ"ד נעלמו ממנו לפי שעה במחילת כבודו דברי הר"ש ריש פאה הנ"ל שפירש נמי דברי הירושלמי כהרא"ש ודעתו נמי כהרא"ש דמשום צדקה הוא דחייב לאביו באין לו לאב ומהא גופא מוכח לה דאם לא כן הוה מצי להביא ברייתא דגזירה שוה מיירי באין לו ועל כרחך דמשום דין צדקה הוא כהאי גוונא וממילא ל"ל אף כיבוד בחסרון כיס מיירי באין לו לאב דאם כן אין זה כיבוד אב אלא כיבוד המקום הוא וכמ"ש הר"ש שם בהדיא מקודם בפירוש הירושלמי מהונך מפריש לקט שכחה וכו' מעשר עני וחלה וכו' מאכל את הרעבים ומשקה הצמאים אם יש לך אתה חייב בכל אלו וכו' עש"ה הרי בצדקה כיבוד המקום מקרי, והמקנה לפי דעתו הנ"ל סיים להרא"ש שהוא מדין צדקה אם כן אין זה ענין לכיבוד המקום כנ"ל ודבריו תמוהים דודאי זהו כיבוד המקום ואיפכא הוי ליה למימר אין זה ענין לכיבוד אב וכמובן:
תוס' ד"ה א"ל זילו אהדרו וכו' טועין בדבר משנה חשיב להו וכו'. וקשה הרי באמת פליגי בי' אמוראי דר' יהודה בר יוסף סבירא ליה תקנת עליה וכהאי גוונא לא הוי טועה בדבר משנה אלא בשיקול הדעת דסוגיא דעלמא אזלי כאידך כמ"ש בסנהדרין ל"ג שם ונראה לי מזה דבר חדש דדוקא אי פליגי אמוראי בעיקר הדין הוא דהוי רק טועה בשקול הדעת דמצי אמר איהו קים לי כהאי מאן דאמר אף אי מספקא לי' אבל פלוגתא בתקנה וקיי"ל ספק בתקנה אוקמינן אדינא ואם כן אי מספקא לי' לא מצי אמר קים לי כמאן דאמר דאית לי' תקנתא דכיון דמאן דאית לי' נמי לאו דינא הוא רק תקנה הוי ליה כהאי גוונא שפיר טועה בדבר מצוה כנ"ל, ודוגמא לזה כתב מהרי"ט בתשובות גבי תפיסה בפלוגתא דרבוותא אף אי מהני מכל מקום אי פלוגתא הוא בהא גופא אי מהני תפיסה או לא ודאי לא מהני תפיסה עש"ה ודו"ק: