אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף מט.

דף מח:

שער המלך בחופת חתנים שלו דאם כן מאי מקשה תוס' לעיל ריש פרק אלו נערות דלתני התם מחזיר גרושתו מן הנשואין ומאי קושי' לפימ"ש כאן הרי נשואין משוי לה כבעולה לכל דבר והניח בצ"ע ולענ"ד נראה לי לתרץ דקשה ליה מאי שנא שהקשה תוס' שם מן הנשואין דוקא ולא מן הארוסין ופירש מהרש"א שם היינו לר' יוסי בן קיפר ביבמות י"א דלא אסר אלא משניסת וכו' ע"ש ועדיין כיון דמסירתה לכל הוי ליה לתוס' להקשות דלתני מחזיר גרושה משמסרה לשלוחי הבעל אף לר' יוסי בן קיפר ונראה לומר באמת כיון דמסירתה היינו כניסתה לחופה כדמשני הכא לרב אסי אם כן באמת הא דנקטו תוס' בלשונם משניסת רוצה לומר על ידי מסירה לשלוחיו ומסירה לא משוי לה כבעולה מקרא רק מסברא אם כן לענין קנס דחידוש הוא י"ל מסירה לא משוי לה כבעולה והקשו תוס' שפיר דהרי לרש"י והר"מ בענין דוקא השרת בתולים לענין קנס וגם לתוס' דלא בהשרת בתולים מיהת אתעבד מעשה בגופה בעינן אבל במסירה לשלוחי הבעל אינה כבעולה כנ"ל:

תוס' ד"ה האיך וכו' פירש הקונטרס וכו' וקשה לר"י דהא מלזנות בית אביה נפקא וגמרינן נדרים מהתם וכו'. ונ"ל דאזלי רש"י ותוס' לטעמייהו לעיל דף מ"ח ע"ב ד"ה ושמואל וכו' דתוס' סבירא ליה מדאפקיה מסקילה לחנק ילפינן מיניה לכל מילי ורש"י ד"ה ליורשה פליג וטעמא דרש"י נראה לי דסבירא ליה כיון דמוציא שם רע חידוש הוא ולא ילפינן מיני' וכמו שאיתא בגמ' לעיל מ"ה כנ"ל:

אב"א רבי מאיר וכו' והא דקתני בתו דאפילו בתו וכו' מצוה איכא. וקשה לי הרי א"נ תני בנו נמי ידעינן דאף בתו איכא מצוה משום דאם לא כן מתני' דלא כמאן ונראה לומר דנפקא מיניה בין טעם הבנים דעסקי בתורה ובין טעמא הבנות דאיכא זילותא אף דשניהם מצוה נפקא מיניה טובא אילו מחלי בהדיא לאביהם המזונות אי משום זילותא דידהו מצו מחלי על כבודם ואי משום דעסקי בתורה אינם יכולים למחול ואם כן אף דהוי ידעינן דבתו נמי איכא מצוה אבל הוה אמינא אי מחלי תו ליכא מצוה מה שאין כן בבנו לא מהני מחילה כלל להכי תני בתו דאפילו בתו נמי דוקא חוב הוא דליכא אבל מצוה איכא כמו בבנו דאפילו מחילה לא מהני כל שהוא פחות מחובה דלא כפינן לי' איכא מצוה כ"כ כמו בבנו כנ"ל וכן לתי' אי בעית אימא רבי יהודה וכו' והא דקתני בתו וכו' דאפילו בתו חובה ליכא קשה לי אף אי תני בנו הוי מוכח דאפילו בתו ליכא חובה דאם לא כן מתני' דלא כמאן ונראה לי דצריך להבין לרבי מאיר ולרבי יהודה מאי קאמרי כל אחד לטעם חברו ונראה לומר פשוט רבי מאיר סבירא ליה אי משום זילותא דבנות היינו לחזור על הפתחים נגד זה איכא בבנים קשה טלטולא דגברי מדאיתתא ואיכא נמי דעסקי בתורה לכן בנים קל וחומר הוא מבנות ורבי יהודה סבירא ליה בבנות נמי עסקי בתורה כבן עזאי בירושלמי שהביאו תוס' בחגיגה דף ג' ואיכא נמי משום זילותא לכן בנות קל וחומר הוא מבנים ועוד נראה לומר לרבי יהודה סבירא ליה בנות פטורים מתלמוד תורה כגמרן בכל מקום אבל סבירא ליה כיון דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה בלאו דלא תסור הכי נמי עדיף טפי זילותא דבנות מעסקות תורה דבנים קטנים שהם פטורים מן התורה מכל המצות וגם מתלמוד תורה ואם כן אתי שפיר אף דהוי ידעינן דבתו נמי ליכא חובה הוה אמינא דוקא משום דלא עסקי בתורה אבל לבן עזאי דסבירא ליה נשים חייבות בתלמוד תורה ואיכא בבנות תרתי הוה אמינא דחובה נמי איכא משום זילותא וביטול תורה להכי תני בתו דאף לכ"ע ליכא חובה אף בבתו:

תוס' ד"ה הוא וכו' ואי גבי ממתנה אמאי יחזיר אלא ודאי דלא גבי וכו'. וקשה לי הרי ממתנת שכיב מרע ודאי גבי מקל וחומר מירושה דאורייתא כמו מזונות אלמנה בבבא בתרא קל"ג דמייתי התוס' ואם כן עדיין קשה אמאי יחזיר ודלמא גבי ממתנת שכיב מרע וניחוש לקנוניא ונראה לומר דלכאורה אמאי חיישינן כלל לקנוניא והרי אחזוקי אינשי בגנבא ובגזלנא לא מחזקינן ויש לומר כיון דאיתרע השטר בנפילה חיישינן, איברא לענין לגבות ממתנה בלאו הכי אתי שפיר דיש לומר מורי התירא כיון דבמתנה נתן לו הוא בעצמו אמנם אי אמרינן מתנה כמכר דודאי עביד לי' נייח נפשי' למה לי מורי התירא וצריך לומר כנ"ל משום ריעותא דנפילה אבל במתנת שכיב מרע שהוא דרבנן ולא מן התורה משום שמא תטרף דעתו עליו כמ"ש בש"ס בבא בתרא קמ"ז אם כן למה לי אי לא דעבד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי' כיון:

ואם כן הדרינן נמי חשש קנוניא טפי דודאי מורי התירא כיון דמן התורה אינה מתנה כלל וקשה טפי ניחוש לקנוניא לכך נראה לומר איפכא דדוקא לגבות ממשעבדי דאורייתא חיישינן לקנוניא אבל מתנת שכיב מרע דרבנן לא איכפת לן כל כך כיון דמן התורה עדיין בעל חוב הן ושפיר עושין קנוניא וחשש קנוניא גופא מטעמים הנ"ל רק מדרבנן הוא ולכן על מתנה דרבנן לא חששו לקנוניא כנ"ל ודוק, ועדיפא נראה לי משום חזקה דאיכא נגד חזקת כשרות חיישינן לקנוניא ולא אמרינן אחזוקי בגזלנא לא מחזקינן מה שאין כן במתנת שכיב מרע דמן התורה ליכא חזקת ממון כנ"ל ודוק, ודע דתקנה זו דאושה אתיא על כרחך כמאן דאמר כיבוד משל אב וכדקיי"ל ואע"ג שכ' תוס' בקדושין ל"ב דאף למאן דאמר משל אב היינו לאפוקי רק היכא דלית לי' נמי לבן אינו צריך לחזור על הפתחים אבל אית ליה לבן ולית ליה לאב לכ"ע חייב הבן לזון את אביו ע"ש נראה לי היינו דוקא היכא שהאב היה צריך לחזור על הפתחים דאיכא זילותא חייב הבן לכבדו ולזונו אבל היכא דאפשר ליה למטרח לטרח ואין חייב הבן לזונו מן הדין למאן דאמר משל אב רק מתקנה זו דאושא חייב מכל מקום לזונו אבל למאן דאמר משל בן הרי גם מדינא חייב וגם אפילו לא נתן האב כלום מנכסיו ואם נתן לו אפילו אם כבר ניזן מהם עד שכלו חייב תו לזונו משלו ולא הוצרך לתקנה, אבל אין לומר דעיקר התקנה היה רק על אשתו ואף למאן דאמר משל בן היינו דוקא לאביו ולאמו ממש דכתיבי בקרא בהדיא אבל אשת אביהם דילפינן רק מריבוי דקרא את אמך לרבות אשת אביך דכ"ע אינו משל בן והוצרכו לתקנה זו זה אינו, דאם כן כי פריך אלמנתו נזונות הוא ואשתו מבעיא לא הוי ליה למימר הוא דהרי עליו לא תקנו רק אשתו מבעיא הוי לי למימר כנ"ל, שוב אחר כתבי זאת מצאתי בספר המקנה על קדושין שהקשה כן על תוס' דף ל"ב שם מהכא כנ"ל ותי' שם בדוחק, ולענ"ד נראה ברור כמ"ש לחלק בין היכא דמצי טרח או דצריך לחזור על הפתחים, שוב ראיתי דקושי' מעיקרא ליתא דז"ל הר"ש בפרק א' דפאה סוף משנה א' ואין לומר דמאן דאמר משל אב מודה דאי לית ליה לאב חייב הבן משל עצמו דאם כן כי פריך בסוף פ"ק דקדושין כבד את ד' מהונך בחסרון כיס אף כבד את אביך בחסרון כיס לוקמא בדלית לאב אלא ודאי למאן דאמר משל אב אי לית ליה לא הוי אלא כשאר עניי דעלמא עכ"ל וגם לשון התוס' דקדושין שם ד"ה אורו וכו' הכי הוא דאם אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר בנערה שנתפתתה מ"ט ע"ב דרבא אכפיה להאי גברא וכו' אם כן מדין כיבוד אינו חייב ותקנת אושא היה דבכהאי גוונא מדין כיבוד חייבים בניו לזונו ממתנה זו אמנם המקנה שם מביא דברי הריטב"א ע"ד התוס' שכתב ד"ה דהוי מצי לשנוי דהא דאמר אף כאן בחסרון כיס היינו באין לו לאב אם כן סבירא ליה על כרחך מדין כיבוד הוא ועל זה שפיר הקשה המקנה אבל מה שייחס שם המקנה דעת זו לתוס' שם לענ"ד זה אינו אלא תוס' ס"ל כהר"ש והרא"ש שם כנ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה