חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף מח:
פירש דפליג רבי נתן אף בארוסין וסבירא ליה דיורשה ורבנן דרבי נתן על כרחך כרבי אליעזר בן עזריה סבירא ליה בין לסלקא דעתך בין למסקנא דמסיק דרבי נתן אחיא ככ"ע אף כרבי אליעזר בן עזריה ואם כן דראב"ע דסבירא ליה אפילו מדידיה לדידה דזכתה מכל שכן מדידה לדידיה ורבנן דרבי נתן על כרחך לא מתוקמא אלא כרבי אליעזר בן עזריה ולקמן ריש פרק אף על פי פליגי רב ורב נחמן הלכתא כמאן ומסיק הש"ס תסתיים דרב נחמן הוא דאמר הלכה כרבי אליעזר בן עזריה ואם כן רב אין הלכה כראב"ע קאמר וממילא סבירא ליה על כרחך הלכה כרב נחמן ואם כן רב לטעמיה לרש"י לטעמיה על כרחך לית ליה מסירתה לכל ליורשה קאמר דהא אף באירוסין יורשה קודם מסירתה וצע"ג וצריך לומר דקשה ליה לשיטת רש"י אליביה דרב נחמן אם כן אמאי כתביה רחמנא שארו בטומאת כהן דדוקא לאשתו נשואה מטמא ולא לארוסה הרי כיון דיורשה אם כן הוי ליה מת מצוה כדמסיק הש"ס ביבמות פ"ט: ונראה לי אף למאן דאמר ירושת הבעל דאורייתא מכל מקום רב נחמן דבארוסה נמי יורשה זהו ודאי רק דרבנן דהרי רבנן דידיה סבירא ליה אינו יורשה כלל מדרבנן נמי לא ומה"ת לעשות פלוגתא רחוקה דלרב נחמן מן התורה יורשה אלא ודאי רק מדרבנן ואם כן מן התורה לא הוי ארוסה מת מצוה לכן כתיב שארו דוקא נשואה ולא ארוסה אבל במסר יש לומר מסירתה לכלל ליורשה אפילו מן התורה ותו ממילא נפקא מיניה לטמא לה אף אי מן התורה לאו שארו מקרי על ידי מסר מכל מקום מטמא לה משום כיון דיורשה מן התורה תו הוי ליה מת מצוה כי קושיא ובזה ניחא נמי דקשה לי לכאורה כמו דחייש רב לסמפון בתרומה ניחוש נמי לסמפון ולא לטמא לה ולפימ"ש אתי שפיר דכיון דיורשה הוי ליה מת מצוה ומכל מקום מטמא לה, איברא דבלאו הכי נמי הא לא קשה מידי דלכאורה קשה אמאי חייש כלל לסמפון ונוקמה אחזקת הגוף שנולדה בלא מומין כמ"ש רש"י לקמן ע"ה ובגמ' שם מסקינן דאף ר"י אזל בתר חזקת הגוף היאך דליכא חזקה דממונא ונראה לי דהיינו טעמא דהיכא דאפשר לברר לא סמכינן אחזקה כמ"ש הר"ן ריש פסחים דף ד' והכי נמי שמא ימצא מום ויתברר שאכלה תרומה באיסור לא סמכינן אחזקה כהאי גוונא וזהו בתרומה דוקא מה שאין כן בטומאה שאין עומד להתברר שכבר מתה ואפשר דאסור נמי לבודקה ולברר משום ניוול סמכינן שפיר אחזקת הגוף כנ"ל, ועל פי זה ניחא לי נמי קושית תוס' יבמות פרק ט' שם שהקשה למאן דאמר ירושת הבעל דאורייתא למה לי קרא דמטמא לאשתו ותיפוק ליה שהיא מת מצוה ע"ש וקשה דלמא בנשואה דוקא סבירא ליה למאן דאמר ירושת בעל דאורייתא אבל במסירה לשלוחי הבעל אז לכ"ע ירושה דרבנן ואיצטרך קרא לכהאי גוונא שמוסרה ומכל מקום נקראת שארו, אמנם לפימ"ש על כרחך מוכח למאן דאמר ירושה דאורייתא אף במסירה הוי דאורייתא כנ"ל וכן משמע בהדיא מדברי תוס' הכא ד"ה ושמואל וכו' שכתב דהוי סלקא דעתך כיון דירושת הבעל תקנה דרבנן הוא במסר הוי ליה דאורייתא והקשה תוס' שפיר ביבמות שם:
ודע דהא דלא תירצו תוס' יבמות פ"ט שם קושייתם למאן דאמר ירושה דאורייתא למה לי קרא דמטמא לאשתו דנפקא מיניה כגון שהתנה בשעה שהיתה ארוסה אין לי דין ודברים בנכסייך בחייך ובמותך דתנאו קיים למאן דאמר בדבר שבממון תנאו קיים במתנה על מנת שאין בה ואיצטרך קרא לכהאי גוונא, זה אינו דלרבן שמעון בן גמליאל תקשה דסבירא ליה ריש פרק הכותב דלא מהני תנאי, שוב ראיתי דרב לטעמיה סבירא ליה בריש פרק הכותב שם ירושת הבעל דרבנן ואם כן למה לי כתיב הנ"ל והדרא קושיא לדוכתיה ונראה לי דהא מסיק ריש פרק הכותב שם לרבי יוחנן בן ברוקא מודה רב ירושת בעל דאורייתא ואם כן גם לרבי נתן הכי סבירא ליה ובארוסה רק מדרבנן כנ"ל אבל רב לטעמיה דסבירא ליה ירושה דרבנן סבירא ליה בארוסה לא תקנו כסברת תוס' ד"ה ושמואל וכו' וכמ"ש לעיל מ"ז מזה ואם כן אף דאמר רב אין הלכה כרבי אליעזר בן עזריה מכל מקום לא סבירא ליה כרבי נתן אלא כתנא קמא דידיה וכמובן ולא קשה מידי ודוק: תוס' ד"ה רב אסי וכו' ועל כרחך רב אסי איירי אף לפי משנה אחרונה וכו'. וקשה לי הוי ליה להוכיח כן בקיצור דלמשנה ראשונה גם רב לא פליג כיון דבהגיע זמן אוכלת משום דמייחד מזונות ובדק לה כיון שנזונות משלו אם כן במסר נמי לא מבעיא מסר בהגעת זמן אלא אפילו קודם הזמן נמי כיון דאמר מסירתה לכל אם כן אוכלת משלו וממילא בדק לה כמו בהגיע זמן ואוכלת בתרומה דבדיקת חוץ שמה בדיקה ולפי מ"ש תוס' בסוף די"ל שמא תשקה לשלוחי הבעל איכא במסר אתי שפיר אבל משמע דמעיקרא לא ס"ל לתוס' הכי אלא כרש"י סבירא ליה דבמסר ליכא שמא תשקה ונראה לי מכל מקום אף דלא סבירא ליה מעיקרא כן לאמת מכל מקום הוכחה נמי ליכא למימר מהאי טעמא איך דפליגי די"ל דלמא שייך שמא תקשה ופלוגתייהו למשנה ראשונה ועל כרחך צריך לומר כן דהא לקמן נ"ז הקשה למאן דאמר שמא תשקה הגיע זמן ולא נשאו נמי והיינו למשנה ראשונה ומשני דמיחד לה דוכתא וקשה לי עדיין מסר מאי טעמא אוכלת למשנה ראשונה אליבא דכ"ע כנ"ל משום דאכלה משלו שמא תשקה לשלוחי הבעל ועכ"ל דהא לא קשה משום דרב אסי לית ליה טעמא דשמא תשקה ורב באמת סבירא ליה תוץ מתרומה ויש לומר אף למשנה ראשונה ומשום שמא תשקה לשלוחי הבעל כנ"ל ודוק, וע"ד קושי' תוס' בסתירת הסוגי' בסברות הפוכות נראה לי לתרץ דהא בדיקת חוץ לא מהני למשנה אחרונה טעמא הוא דשמא הקרובים לא דקדקו כל כך לבדוק אחר מומין ושמא יש בה מום שלא מצאו הקרובים שלו וי"ל אם כן לחלק דוקא בהגיע זמן ולא נשאו אין מדקדקים כל כך מתרי טעמא חדא כיון דיש שהות עדיין בין בדיקה לנשואין שמא יגרשה עוד קודם הנשואין ועוד אינהו לא מחזי כמשקרים אף אי ימצא מום דשמא אחר בדיקתם נולד בה המום אבל אם מסר האב לשלוחי הבעל לשם נשואין דליכא הני טעמי ודאי מדקדקים הקרובים היטב וגם למשנה אחרונה בדיקת חוץ הוי בדיקה וזהו אי מסרה לשם נשואין קודם שהגיע הזמן אבל אם מסרה לשלוחיו של בעל שלא לשם נשואין קודם הגיע זמן הנשואין אז בדיקת חוץ לא הוי בדיקה ואם כן הכא מיירי רב אסי במסר בהגעת הזמן דאז ודאי לשם נשואין היה ובדיקת חוץ מהני גם למשנה אחרונה דמדקדקים היטב ולקמן מיירי מסר איכא בינייהו ר"ל קודם שהגיע הזמן וסתמא לא לשם נשואין מסרה ואינה אוכלת משלו ואיכא משום סמפון אבל הגיע זמן דאוכלת משלו בדיקת חוץ מהני למשנה ראשונה כנ"ל:
ועפי"ז ניחא לי דברי רש"י לקמן נ"ז: כי משני על קושית נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי ניחוש לסמפון ומשני מבדק בדק לה פי' רש"י ביד קרובותיו עכ"ל והוא תמוה דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה למשנה אחרונה נמי אוכלת אף דסבירא ליה בדיקת חוץ לא שמיה בדיקה ועכ"ל דבדיקת פנים הוי כמ"ש רש"י בהדי' דף נ"ח: שם עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה עכ"ל והיינו כניסה לחופה הייחוד וצ"ל כונת רש"י נגד מה שכתב רש"י בקושי' הש"ס שם דנקט נכנסה לחופה כדי להקשות גם על משנה אחרונה ומכ"ש דקשה למשנה ראשונה מהגיע זמן וקשה איך מתורץ זה בתי' הש"ס ועכ"ל ע"ז כונת הש"ס דבדק לה על ידי קרובותיו וכן מצאתי במהר"ם שיף שהקשה ותי' כן דברי רש"י ע"ש אמנם לפימ"ש אין צריך לזה ואתי שפיר כפשוטו דקשה ליה אף למשנה אחרונה מאי שנא דנקט הקושיא רק מנכנסה לחופה הוי ליה למימר טפי מסרה לשלוחי הבעל נמי ניחוש וצריך לומר על כרחך דזהו באמת נכלל בקושי' נכנסה לחופה ולא נבעלה כמו דמשני הכא מסירתה זו היא כניסתה לחופה לרב אסי וכי משני לקמן דבדק לה במסירתה לשלוחיו על כרחך רוצה לומר על ידי קרובותיו ובדיקת חוץ שמה בדיקה אף למשנה אחרונה במסר לנשואין מטעם הנ"ל ואם כן דברי רש"י קאי על המפורש בגמ' בקושי' נכנסה לחופה וכו' והיינו מסרה לשלוחיו ואפילו לרב דסבירא ליה מסירתה באמת לא מהני לתרומה מכל מקום בנכנסה לחופה אין צריך בדיקת עצמו גם למשנה אחרונה אלא על ידי קרובותיו מהני בדיקה משום דליתנהו להני שני טעמים דאמרן ואם כן אתי שפיר דברי רש"י לקמן על נכנסה לחופה ממש דנקט הש"ס דאין צריך שיבדוק הוא עצמו דוקא וכמובן כנ"ל: