אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף מז.

דף מו:

אמתני' דהכא דמיירי בנשואין ע"ש, וראיתי להרא"ה שתי' וז"ל משום דשייכא בה במתני' דאלו במתני' משמע דבעל לא זכי אלא בנשואין ואליבא דרב נתן ודאי דאמר זכי הבעל בדברים הללו כיון שהוא יורשה נראין דברים אף שהוא אוכל פירות בארוסין והא מתני' דלא כרבי נתן אלא כרבנן דפליגי עלי' וכו' עכ"ל וקשה לי על זה אם כן מאי פריך הש"ס בגיטין כ"ו אמתני' דכותב טופסי גיטין משייר מקום הזמן קפסק ותני לא שנא מן הארוסין וכו' למאן דאמר משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ודלמא מאן דאמר משום פירי מוקים למתני' כרב נתן ונראה לומר לסלקא דעתך דגמ' דהני תנאי כהני תנאי ורב נתן כתנא קמא כרבי אליעזר בן עזריה פירש רש"י כיון דאיהי גובה תוספת איהו נמי גבי נדוניא שאף היא בתוך השטר נכתבה דהכי כתבי' דא נדוניא דנהנעלת לי' וכו' ואוסיף לה וכו' עכ"ל אם כן זהו טעמא רק על ירושת הנדוניא אבל פירות נכסי מלוג לא שייך האי טעמא שיהיה שלו בארוסין ועל כרחך ל"ל כהרא"ה רק דברי הרא"ה אתי שפיר למסקנא דמשום אחתוני אפילו רבי אליעזר בן עזריה מודה ועל כרחך אינו משום שנדוניא נכתב בשטר התוספת דהרי לרבי אליעזר בן עזריה היא אינה גובה ומכל מקום הוא יורש נדוניא לרב נחמן משום אחתוני ונראה לומר נמי דהוא הדין פירות נכסי מלוג ואם כן הרי כתבו תוס' דלא קיי"ל כתי' הגמ' דהוא רק דיחוי אלא נקטינן רב נחמן כתנא קמא דרבי אליעזר בן עזריה ופריך התם שפיר ארוסה מי אית לה פירי, אמנם כן הדרא קושיא לדוכתיה איך מתרץ הרא"ה קושי' תוס' על רש"י להסלקא דעתך כיון דע"כ במסקנא נקטינן כהסלקא דעתך כנ"ל אבל קשה ליה הרי על דרך זה עדיפא הוי ליה למימר להרא"ה לתרץ קושי' תוס' והוא דעל כרחך הא דאיתא לקמן נ"ג בארוסה אין לה קבורה לפי' רש"י דהכא זהו דוקא לתנא קמא דרבי נתן אבל לרבי נתן דסבירא ליה יורשה בארוסין על כרחך אית לה נמי קבורה דהרי תקנו קבורתה תחת כתובתה היינו נדונייתה כמ"ש תוס' ואם כן כיון דמתני' תני נשאת וכו' וחיי וכו' בקבורתה משמע דמן הארוסין לא ועל כרחך מתני' דלא כרבי נתן דלדידי' אף מן הארוסין חייב ומתורץ קושי' תוס' על דברי הרא"ה בענין אחר, ודע דקשה לי טובא שיטת רש"י דלקמן דף נ"ג כי מייתי ברייתא דאשתו ארוסה ז"ל רש"י אינו יורשה נדוניא בית אביה דלא תקון ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחי' מת הוא בחייה גובה כתובתה מנה ומאתים ותוספת אם כתב לה עכ"ל ותמוה טובא דהא לשיטת רש"י הכא עכ"ל ברייתא דאשתו ארוסה אינו יורשה כרבנן דרבי נתן אתיא אם כן אינו יורשה על נכסי מלוג קאמר ורבנן דרב נתן בין לסלקא דעתך בין למסקנא לא מתוקמא אלא כרבי אליעזר בן עזריה וכיון דפי' רש"י אינו יורשה נדוניא על כרחך כרבנן דרבי נתן אתיא ואיך פירש אם כן גובה כתובתה ק' ור' ותוספת שזה רק לתנא קמא ולא כרבי אליעזר בן עזריה ולת"ק דראב"ע עכ"ל כרבי נתן ואינו יורשה דברייתא צריך לומר בנכסי מלוג קאמר וצע"ג, ונראה לי דסבירא ליה לרש"י הא דרבי נתן סבירא ליה יורשה בארוסין היינו דוקא אי ירושת הבעל דאורייתא אבל אי ירושת הבעל דרבנן מודה רבי נתן דדוקא בנשואה תקנו רבנן ולא בארוסה ואם כן לקמן פי' רש"י בהדיא אינו יורשה נדוניא בן אחותו דלא תקון ירושת הבעל וכו' הרי למאן דאמר ירושה תקנת חכמים הוא איירי ויש לומר שפיר אפילו רבנן דרבי אליעזר בן עזריה דוקא בתוספת שהוא דאורייתא דהא מתנה יהיב לה סבירא ליה גובה הכל אבל ירושת הבעל דרבנן מודו דאינו יורש בארוסין דהם אמרו והם אמרו ועי' תוס' לקמן מ"ח ע"ב ד"ה שמואל סברא זו ואתי שפיר דברי רש"י ואם כן אין צריך לומר כמ"ש תוס' אליבא דרש"י לתרץ הברייתא דלקמן מ"ח הלכו שלוחי האב וכו' אביה יורשה דאתיא כרבנן אלא כרבי נתן נמי אתיא רק דסבירא ליה ירושת הבעל דרבנן ואם כן מתרצה נמי קושיין לשיטת הרא"ה הנ"ל מאי פריך הש"ס בגיטין כ"ו, ונראה לי דק"ק מאי טעמא נקט התם הש"ס בקושי' למאן דאמר משום בן אחותו למאן דאמר משום פירי וכו' וכי סני' לי' להזכיר שמות המאן דאמר ולומר דבר בשם אומרו והוי ליה בשלמא לרבי יוחנן דאמר משום זנות וכו' אלא לריש לקיש דאמר משום פירי וכו' ונראה לי משום דבמסקנא איפוך ופליגי הפוסקים איזו מהם איפוך אי קמייתא או בתרייתא ויש לומר הש"ס גם כן לא פסיקא ליה לכן נקט רק למאן דאמר אמנם לשיטת רש"י ורא"ה הנ"ל אליבי' אתי שפיר דעל רבי יוחנן או ריש לקיש דסבירא ליה משום פירי לא קשה מידי דיש לומר מתני' כרב נחמן מוקמי לה כי קושי' הנ"ל אבל קושי' הגמ' הוא לרב דסבירא ליה ירושת הבעל דרבנן אם כן לדידי' לכ"ע ארוסה אינו יורשה ול"ל פירי ואם כן אי סבר רב נמי כמאן דאמר משום פירי תקשה לי' מתני' להכי נקט אלא למאן דאמר ורוצה לומר לרב אי סבירא ליה כמאן דאמר משום פירי כנ"ל ודוק:

ועוד נ"ל לחרץ קושי' תוס' על רש"י דהתוי"ט הקשה מאי טעמא שייר במתני' שזוכה הבעל בירושתה ע"ש ונראה לי דלא קשה מידי בפשוט לשיטת רש"י דבאירוסין פליגי אם כן מתני' דנקט ניסת יתר עלי' הבעל וכו' ואי הוה נקט נמי יורשה הוה אמינא דוקא ניסת אבל בארוסין לא ולא כרבי נתן דסבירא ליה אף בארוסין ואם כן יש לומר בפלוגתי' לא מיירי מתני' ואם כן היינו טעמא דקבע הש"ס ברייתא זו אמתני' כדי לתרץ קושי' תוי"ט הנ"ל, ועדיפא נראה לי דהנה במהרי"ק שורש צ"א כתב וז"ל ומאחר שזכתה הבת באשר פסק לה אביה אם כן גם הבעל יש לו לזכות דמה שקנתה אשה קנה בעלה כמו שתירץ ר"ת עצמו ההוא שמסר האב לשלוחי הבעל אעפ"י שכתובתה בבית אביה וכו' עכ"ל, וראיתי בספר המקנה בק"א להל' קדושין ססי' נ"ג הביא דברי מהרי"ק וכתב עלי' ז"ל ונראה מדבריו דר"ת תי' דהא דקאמר שכתובתה בבית אביה לאו שנתחייב האב ליתן לה אלא כגון שיש לה משל עצמה והוא עדיין בבית אביה דבזה לא אמרינן אומדנא דתהנה היא, אלא מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא אמרינן אומדנא זו אלא בחוב אביה ואף שלא מצינו זו שתי' בתוס' וברא"ש שם וכתב עוד המקנה שם עפי"ז דלא מצינו אומדנא דר"ת אלא באב המתחייב כדאיתא בברייתא כתב לה כסות פירות וכו' אבל אם היא פסקה על עצמה ונשאת לו לא אמרינן אומדנא זו אלא דכוונתה הי' בשביל חיבת נשואין כדאמרינן באומדנא דרבי אליעזר בן עזריה עכ"ל עש"ה ואם כן לשיטת ר"ת נקט ברייתא כתב לה אביה בדוקא משום תנא קמא כנ"ל גם לשיטת רש"י יש לומר נקט הכי לרבותא דרבי נתן דהוה אמינא דוקא בפסקה על עצמה הוא דסבירא ליה לרבי נתן זכה אף בארוסין אבל פסק לה אביה מודה רבי נתן והיה ארווח לן בזה ב' ברייתות דארוסה אינו יורשה מצי אתיא שפיר כרבי נתן רק דמיירי בפסק לה אביה ולא כמ"ש תוס' לרש"י דצריך לומר דאתיא כרבנן קמ"ל ברייתא אפילו בכהאי גוונא זכה הבעל לרבי נתן אף בארוסין ואם כן נמי לתנא קמא בדוקא בכהאי גוונא סבירא ליה לא זכה מן הארוסין ומשום דודאי לא פסק האב אלא על מנת לקונסה אבל בפסקה על עצמה גם תנא קמא מודה דמשום אקרובי דעתא פסקה וזוכה אף מן הארוסין ואם כן מתני' דתני נשאת וכו' לא תני נמי יורשה דמשמע מן הארוסין אינו יורשה ולאו מלתא דפסיקא הוא דבפסקה על עצמה לכ"ע יורשה אף בארוסה ואם כן מהאי טעמא גופא קבעה לברייתא זו אמתני' כדי לתרץ קושי' תוי"ט אמתני' והיינו מדנקט ברייתא כתב לה אביה וכנ"ל ומתורץ קושי' תוס' ודוק:

ודע אף שלא תי' התוס' והרא"ש בשם ר"ת הקושי' מבריית' כמ"ש מהרי"ק בשמו כנ"ל מכל מקום סבירא ליה נמי כמהרי"ק בזה והא דלא תירצו הקושי' בכך לחלק בין פסק עליה אביה לפסקה על עצמה היינו טעמא דהפני יהושע והפלא"ה תמהו מאי שנא דנקט ברייתא פירות כסות וכלים הוי ליה למימר מעות ע"ש, ונראה לומר לשיטת תוס' אתי שפיר לפי מ"ש ביבמות ריש פרק אלמנה פלוגתא שם שהכניסה בבית בעלה אי אמרה כליי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן רב יהודה אמר שומעין לה משום שבח בית אביה ומסיק התם כוותיה דר"י מסתברא ואם כן אי נקט מעות הוה אמינא בהא לית ליה לרבי נתן אומדנא דלא כתב אלא על מנת שתהנה בתו דהרי אפשר שיפסידם במשא ומתן אבל בכסות וכלים דלא מצי מפסידם ולא למוכרם דהרי גם כשיוצאת יכולה לומר כליי אני נוטלת הוה אמינא דמודה רבי נתן לאומדנא דתנא קמא קמ"ל רבותא אפילו בהא פליג רבי נתן ואם כן יש לומר דתנא קמא דוקא בהא פליג וסבירא ליה אומדנא דמצות לתבוע הכלים בחזרה אבל במעות מודה, אמנם זה אינו דאם כן איך מדמי הש"ס לפלוגתא דלקמן דתנא קמא כרבי אליעזר בן עזריה דוקא אתיא גם למסקנא והרי התם במעות פליגי וכהאי גוונא מודה התנא קמא וגם כרבנן דרבי אליעזר בן עזריה מצי סבירא ליה ועל כרחך תנא קמא במעות נמי פליג אמנם ברייתא נקט שפיר כסות וכלים לרבותא דרבי נתן כנ"ל, אבל הא דדייקינן מברייתא דדוקא פסק אביה אבל פסקה על עצמה גם תנא קמא מודה דל"א אומדנא היינו דוקא במעות אבל כסות וכלים כיון דיכולה ליטלם מכל מקום כנ"ל אפילו בפסקה על עצמה נמי סבירא ליה אומדנא ואם כן לכך לא תירצו תוס' והרא"ש ע"ש ר"ת דברייתא לקמן פסקה על ידי עצמה מיירי דאם כן דוקא במעות מיירי וסתמא קתני משמע כסות וכלים נמי וכן פירש רש"י בהדיא לקמן מ"ח: שכתובה בבית בעלה מטלטלין שייחד אביה לנדונייתה לכן תירצו דאתיא כרבי נתן אף דסבירא ליה נמי חילוק דמהרי"ק הנ"ל, וקושי' הנ"ל דפני יהושע והפלאה גם לשיטת רש"י נראה לי לתרץ מהאי טעמא כיון דיכולה לומר כליי אני נוטל אם כן אילו נקט מעות הוה אמינא בהא סבירא ליה לרבי נתן אף באירוסין יורשה מה שאין כן בכסות וכלים מודה דודאי לא כתבה לו אלא על מנת לכונסה ולא מן הארוסין משום שבח בית אביה קמ"ל רבותא דאפילו בהא פליג רבי נתן ולסלקא דעתך הנ"ל היה ארווח לן לתרץ הברייתות דתני ארוסה אינו יורשה היינו בכסות וכלים ואתיא אף כרבי נתן קמ"ל ברייתא רבותא ודוק, שוב ראיתי בספר הרא"ה ז"ל וז"ל ומסתברא דהא דפי' רש"י ז"ל בדכתב לי' אבוה דכלה לחתן בכתובה הוא הדין להיכא דלית לה אב וכתבה לי' איהי בכתובה וכו' עכ"ל משמע בהדיא לפי' רש"י דוקא אבל לר"ת יש חילוק עיין שם:

הר"מ פרק כ"א מהל' איסורי ביאה השמיט הא דבית אפל מותר לשמש ביום והרגיש ה"ה דמאי טעמו בזה, ונ"ל לתרץ דהנה תוס' הקשה כאן דף מ"ז ד"ה דזכי וכו' דכתיב את בתי נתתי וכו' ודלמא הני מילי קטנה ותירץ דרש"י לטעמיה לעיל מ"ה ע"כ חופה בנערות הוא וכו' וקשה לי עדיין לשיטת הר"ש בתוס' לעיל מ"ה והר"מ פרק ג' מאיסורי ביאה דסבירא ליה זינתה אחר חופה נמי בסקילה והדרא קושיא לדוכתיה, ונראה לי דסבירא ליה דלא כפי' רש"י שכתב דילפינן חופה מאת בתי אלא חופה ילפינן מקדושין ורוצה לומר מקדושי ביאה לא מבעי אי ביאה נשואין עושה וגלי לן קרא והיתה דאתקוש הויות להדדי והוא הדין נמי חופה דמאי שנא ואי ביאה ארוסין עושה אדרבה קל וחומר הוא חופה מקדושין כיון דחופה לגמרי מפקעה לה מרשות אביה בעינן דעתו ובידו למוסרה לחופה, אמנם כן קשה לי טובא מאי שנא דנקט הש"ס הראיה מדזכה ליה קרא למוסרה לחופה דליכא קרא מפורש רק אתיא מקדושי ביאה הוי ליה למימר בהדיא מסתברא מדזכה ליה למוסרה לקדושי ביאה בעל כרחך והא קמבטל לה עי"ז ממעשי ידיה ונראה ליה כיון דישראל קדושים הם ואין משמשים מטותיהם ביום וסתם קדושי ביאה בלילה דלאו זמן מלאכה הוא אסיק הש"ס התי' דמסר לה בלילה לכן מייתי מחופה ומשני נפקא מינה דלמא דמסר לה בלילה אבל קשה הרי בית אפל מותר ותו כיון דליכא איסור מצד אחר ודאי ילפינן קדושי ביאה דאף ביום יכול למוסרה בעל כרחך מהיקש והיתה דאתקוש הויות להדדי ואין היקש למחצה כמו בכסף שטר בין ביום בין בלילה הכי נמי קדושי ביאה ואם כן טפי הוי ליה למימר מסתברא מקדושי ביאה חדא דקרא בהדיא כתיב ועוד דארווח לן דלא שייך דיחוי הגמ' דמסר לה בלילה וגם על התרצן דדחי דלמא דמסר לה בלילה קשה עדיין נילף מקדושי ביאה, ועוד כיון דחופה נמי מקל וחומר דקדושי ביאה ילפינן והרי ביאה אף ביום דאין היקש למחצה כנ"ל והוא הדין נמי חופה ואיך דחי הש"ס דלמא דמסרה בלילה ועל כרחך סבירא ליה לש"ס הכא דבית אפל נמי אסור ואם כן ביאה דוקא בלילה הוא דליכא ביטול מלאכה כנ"ל ודוק, איברא לענ"ד להר"ש והר"מ בלאו הכי לא קשה מידי קושית תוס' דמהרש"א הקשה להאי מסתברא תקשי ליה לאמה למה לי ונראה לומר חדא מתורץ באידך דהכי פירושו בגמ' מסתברא מדזכי ליה וכו' ואם תאמר בקטנה דוקא אם כן מיהת לקטנה לא צריך קרא וממילא לאמה על נערה אתי וכהאי גוונא דמשני במסקנא אמנם מהרש"א קשה שפיר לשיטת תוס' דעל כרחך לא מפרשי הכי ונראה לי לתרץ בענין אחר קושית מהרש"א על פי תמיהת מהרי"ט ועי' בקדושין י"ט דדרשי תנאי התם האי לאמה דמוכרה על מנת שלא ליעדה או דמוכרה לפסולים אם כן הא דרב דיליף מעשי ידיה מלאמה דלא כמאן ותירץ המשנה למלך פרק ד' מעבדים דסבירא ליה לרב כרבנן דרבי מאיר ומוכרה לפסולים נפקא לן מאם רעה כר' אליעזר שם ע"ש אבל קשה לי עדיין איפכא לרבי מאיר ולרבנן דר' אליעזר דנפקא ליה לאמה להני דרשות דלעיל מנא ליה מעשה ידיה לאביה ונראה לי דסברא ליה דהאי מסתברא דהכא ואם כן מתורץ קושי' מהרש"א להא מסתברא מוקמינן לאמה להני דרשות דקדושין י"ט וגם לזה יש לומר דמהרש"א הקשה שפיר לשיטת התוס' דאם כן גם קושית תוס' ד"ה השתא וכו' לא קשה מידי מהא דערכין דיש לומר נמי אי לאו קל וחומר הוה אמינא לאמה להני דרשות הנ"ל אתי וכמו שתירץ באמת רא"מ בפרשת משפטים קושי' תוס' הכי ועיין מ"ל הנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה