אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף מד.

דף מג:

עצמו הוא מוחל כגון אם שדה דמתנה זיבורית הוא ואחר המתנה לקח המקבל מהנותן עוד שדה בינונית במכירה ובא בעל חוב דהנותן מתנה לטרוף הבינונית שלקח שעבודו לכן אחליה לשעבודא קמא ומצי אמר ליה לבעל חוב הנחתי לך מקום לגבות ממנו שדה הזיבורית לגבות ממנו, ועוד נ"ל דאחליה לטובת עצמו כגון שהיה הנותן חב לאחרים והדין מסדרין לבעל חוב ואחליה להנותן כדי שיהיה לו שיעור סידור ואחר כך יקבל ממנו המתנה שנית ויש לדחות, והנה בגמ' קשה דהוה ליה למימר איכא בינייהו קידש המקבל או הלוקח אשה על מנת שיהיה לו שדה ואם אודי ליה אינו מחול ואי מחל ליה השתא מקודשת אם קדשה בין זמן ראשון לשני דאז שלו היה והיינו אי אין כתובה לארוסה דאי יש כתובה לארוסה ל"ל הכי ממה נפשך אי מקודשת משום דמחל ליה אמאי ביטל שני וכו' אי מקודשת לא מצי מחל דמשועבד לכתובתה ול"ל דהרי חזר וקבלה עכשיו בשטר שני דזה הוי דאיקני ולא משתעבד לכתובה כמ"ש הש"ך סי' קט"ו בסופו וצריך לומר סתמא דגמרא סבירא ליה יש כתובה לארוסה אף דלא אפשוט בעי' הרי כתבו תוס' ורא"ש דנפשוט מדברי אמוראים והכי נמי אליביה דאמוראי לא קאמר האי נפקא מיניה משום דיש כתובה לארוסה ובכהאי גוונא לא אמרינן ביטל וכו':

תוס' ד"ה איכא בינייהו וכו' תימה גדולה מה שפירש בקונטרס וכו'. ונ"ל לחומר הנושא ליישב דהכי פירושו אורועי סהדי ולשלומי פירי ור"ל אם הלוקח ומקבל מתנה הרשה לעידי השטר הראשון לאכול פירות השדה ולכן אי אודי ליה מזויף הוא העדים אתרעי שהן בעלי דבר ולא עדים על עצמם ומשלמים הפירות שאכלו אף שהוא הלוקח הרשה הרי אין שליח לדבר עבירה מה שאין כן אי אחליה העדים פטורים כנ"ל:

רש"י במתניתן ולא מאה סלע וכו' דכולה פרשה בישראל כתיבא עכ"ל. משמע בהדיא דרוצה לומר נבלה בישראל שמביא רש"י תחילה קאי אכל מה שכתב בפ' ועל כרחך סבירא ליה כתירוץ א' דתוס' ד"ה אם כן וכו' דאילו לתירוץ ב' ילפינן מאה סלע מבתולת ישראל, ובד"ה יש לה אב ואין לה פתח וכו' ז"ל רש"י כגון שאין לו בית ובישראלית קמיירי וקשה איפכא הוי ליה לרש"י לפרש בהיפוך יש לה אב בישראלית קמיירי והרע"ב באמת כתב בהיפוך יש לה אב בישראלית קמיירי ואין לה פתח וכו' כגון שאין לה בית, ועוד קשה שפת יתר הוא לגמרי דבישראלית מיירי כיון דמתני' סיים לא נאמר פתח בית אב אלא למצוה ובגיורת הרי אפילו למצוה לא נאמר דממעטינן לה מבישראל או מבתולת ישראל כנ"ל ונראה לומר דקשה ליה איך משכחת כלל אין לה בית הרי שכירות ליומא ממכר הוא וצריך לומר רש"י סבירא ליה כדעת התוס' פרק הזהב וסייעתם דדוקא לענין אונאה הוי ליה ממכר ולא לכל שאר הדברים אלא שכירות לא קני' כמ"ש בש"ס על זה וריש פסחים ו', ומכל מקום קשה להגהות אשר"י בעבודה זרה מובא במג"א סי' רמ"ו דלחומרא שכירות קני ואם כן לית ליה טעמא דמתניתן שלא נאמר אלא למצוה הרי כיון דלחומרא שכירות קני אם כן לעכובא נאמר לא משכחת כלל אין לה פתח וכו' וצריך לומר טעמא דמתני' באמת רק אדסמך ליה קאי אאין לה אב לחוד ואם כן אתי שפיר דברי רש"י דפירש ארישא נמי בישראלית קמיירי דלא מוכח ממתני', אמנם להפוסקים בכל מקום שכירות ליומא ממכר הוא ועי' ש"ך חושן משפט סי' ש"י הדרא קושיא לדוכתיה איך משכחת כלל אין לה פתח, ויש לומר בבא עליה נכרי מיירי ולאפוקי זאת פי' רש"י כגון שאין לה בית דשכירות לא קניא וממילא בישראל מיירי ודוק:

תוס' ד"ה ואימא וכו' תימה אדרבה אית לן לאוקמי קרא בדדמי. ונ"ל דהקשה הפלאה בתוס' ד"ה אין לה וכו' במתניתן מנא ליה הא דקרא לרבות הורתה שלא בקדושה דלמא לרבות אין לה אב ותי' דתיפוק ליה מדאיצטריך בישראל למעט גיורת ע"ש ואם כן נראה לי המקשה הוה סבירא ליה כקושי' תוס' ד"ה אם כן לאמת דבישראל אהני למלקות וק' סלע ולא לסקילה ופריך שפיר דלמא ומתה לרבות כולו שלא בקדושה מיהו זה לא קשה מידי דאל"ל בדדמי אבל כונת המקשה הוא כיון דיש מקום לומר כן ולא תקשה בישראל כנ"ל תו קשה איפכא אף הורתה שלא בקדושה גרידא מנלן דלמא קרא דוקא לאין לה אב אתי כי קושית הפלאה דל"ל כתירוץ הפלאה מדאיצטריך בישראל כמובן ולעולם לקושטא דמלכא כולהו אמעט מסקילה נמי מבישראל וקרא ומתה לרבות אין לה אב לחוד אתי וגם לתירץ תוספות דבישראל לאו דוקא סבירא ליה להמקשן יש לומר נמי דהכי קאמר דכיון דלאו דוקא תו למה לי תי' הפלאה מדאיצטריך וממילא תקשה קושית הפלאה מנא ליה כלל לרבות אף הורתה שלא בקדושה גרידא דלמא דוקא אין לה אב מרבה קרא ודוק: תוס' ד"ה א"כ וכו' מבתולת ישראל וכו'. והקשה תוס' ישנים אם כן מעיקרא כי פריך מלקא נמי ללקי ומאה כסף נמי לשלם הול"ל מיד בתולת ישראל כתיב ע"ש ובפשוט לא קשה מידי לענ"ד דמעיקרא פריך רק על הורתה שלא בקדושה לחוד נלקי ונשלם נמי ובתולת קאי אהורתה ולידתה שלא בקדושה כמו בישראל ואיצטריך תרווייהו כמ"ש תוס' וכמובן אמנם עדיפא יש לומר דקשה עוד הא דפריך הש"ס ונלקי וכו' מאי דלא תני כלל במתני' דלא לקי והוי ליה ליממר רק ונשלם נמי מאה כסף ונראה לומר דבערכין ט"ו פריך אמתני' שם דאומר בפיו חמור וכו' פריך ודלמא משום דגרם לה קטלא ומשני כי הוציא שם רע כתיב על שם רע שהוציא עיין שם ונראה לומר דוקא אדסמך ליה קאי על וענשו אותו מאה כסף דכתיב בההוא קרא על זה אמר הטעם כי הוציא שם רע וכו' אבל מלקות דילפינן מויסרו כתיב בקרא הקודם נקטינן כסברת חוץ דאומר בפיו ודאי לא חמיר טפי מעושה מעשה באונס ומפתה דליכא מלקות וטעמא במוציא שם רע דלוקה רק משום דגרם לה קטלא כי קושי' הש"ס לאמת ואם כן הא דבתולת ישראל דממעט בתולת גרים נמי אק' כסף דוקא קאי דהכי כתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל אבל במלקות לא ממעט לי' ואם כן מק' כסף לחוד לא קשה מידי די"ל כי קושי' תוס' ישנים אבל עיקר הקושיא הוא רק נלקי נמי ללקי אבל הא לא קשה מאי פריך דללקי מנא ליה דבאמת לא לקי אדרבה מדלא נקט מתני' נמי דלא לקי משמע דלקי נראה לי היינו טעמא דק"ל מאי שנא דלא תני נמי מתני' דאינו בלו תהיה לאשה כיון דכולה פרשה בישראל כתיב ונראה לי ברור לפי מ"ש תוס' סנהדרין ח': ד"ה והביא וכו' בסופו דאי ליכא ולו תהיה לאשה ליכא נמי מאה סלעים ע"ש וכיון דתני אין לו מאה סלע ממילא נשמע גם כן ולו תהיה לאשה, וממילא נמי מוכח דעל כרחך לא לקי דאי לקי תו יש לומר ולו תהיה לאשה למלקות מדמי' ליה ויש לומר בק' סלע דוקא תליא והוי ליה למתניתין לפרש נמי דין בלו תהיה לאשה אלא על כרחך דלא לקי כנ"ל: ועפי"ז נ"ל דשפיר נקטינן בפירוש הגמרא לקמן בסמוך ולעיל דף מ' דקנס תליא דוקא בקטלא כמ"ש תוס' סנהדרין ח' שם והא דדחי התוס' לעיל מ' פי' זה וגם הכא ד"ה הא לאו הכי וכו' מסוגי' דסנהדרין הנ"ל וגם מסוגי' דערכין הנ"ל כמ"ש המל"מ הלכות נערה והנית בצ"ע על התוס' לעיל וגם על הגמרא מש"ס ערוך דערכין הנ"ל וכן קשה על תוס' דסנהדרין ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דזה מוכח בסוגיא דמלקות ומאה סלע הוקשו להדדי דהא פריך נלקי נמי ולשלם מאה סלע נמי אע"ג דלא תני במתניתן כלל מדין מלקות וצריך לומר דהוקש למאה סלע וכיון דפטור לריש לקיש ממאה סלע בקטנה משום נערה מלא אף דזה בק' סלע כתיב הוא הדין נמי ממלקות פטור וכיון דהעלנו דמלקות רק משום דגרם לה קטלא אם כן בקטנה ודאי פטור ממלקות דלא גרם קטלא דלאו בת עונשין היא ואם כן היינו דפריך ל"ל נערה מלא בק' כסף וממילא נמי ממלקות פטור מהיקשא ות"ל ממלקות פטור משום דלאו בת עונשין היא וממילא פטור נמי ממאה כסף מהיקשא למלקות ודוק וסרה תמיהת המ"ל וגם הרא"ה תמה כן לעיל על התוס' והגמרא לעיל מ"ם ונעלם מהמ"ל דברי הרא"ה ותירוצו של הרא"ה דחוק ע"ש ולפימ"ש אתי שפיר הכל לנכון:

אמר רבי יוסי בר חנינא וכו' על היתומה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה. וקשה לי אם כן מאי הקשה לעיל דלמא ומתה לרבות לקנס ומלקות נמי הרי בהדיא מיעט קרא אין לה אב והוא הדין הורתה שלא בקדושה וצריך לומר דפריך מעיקרא לרבא דפליג וסבירא ליה חייב באין לה אב אם כן דלמא ומתה לרבות נמי הורתה שלא בקדושה אמנם הרי כל הכרח רבא הוא דלא דרש לאבי הנערה מדאיצטרך בתולת ישראל למעט בתולת גרים ואם כן המקשה דעל כרחך לא אסיק הא כדהקשה התוס' ישנים הנ"ל באמת דמאי פריך מהאי טעמא כנ"ל אם כן לכ"ע דרשינן לאבי הנערה והדרא קושיא לדוכתיה מאי פריך ונ"ל דגם על רש"י במתניתן קשה לי כהאי גוונא דפירש על אין לה מאה סלע דכולה פרשה בישראל כתיב ולרבי יוסי בר תנינא ותיפוק ליה דהרי אין לה אב כתיב לאבי הנערה וצריך לומר נמי דפירש אליביה דרבא אמנם לפימ"ש התוס' ד"ה המוציא דלרבי עקיבא מודה רבי יוסי בר חנינא ומתניתן רבי עקיבא היא אתי שפיר דברי רש"י במתניתן אף רבי יוסי בר חנינא אם כן קושית הש"ס אמתני' נמי אתי שפיר אף לרבי יוסי בר חנינא כיון דמתניתן רבי עקיבא היא נלקי ונשלם נמ מריבוי דקרא, ובזה ניחא לי מאי דקשה לי מאי פריך כלל ואימא מלקא נמי נלקי ומאה סלע נמי לשלם והא מדאיצטרך מאן ימאן לרבות יתומה לקנס עכ"ל דבת גרים לא מרבינן דאם איתא ומתה מרבה לבת גרים ל"ל מאן ימאן לבת ישראל קל וחומר הוא וצ"ע לכאורה ונ"ל מדנקט ברייתא דברי רבי יוסי הגלילי כמ"ש תוס' משמע בהדיא דרבי עקיבא לית ליה הא דאם לא כן הוי ליה למימר דברי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא כדדייק הש"ס הכי לעיל ל"ו ועל כרחך בהדיא משמע דאיכא מאן דפליג מדאמר דברי רבי יוסי הגלילי ותמוה הרי רבי עקיבא ודאי לא פליג ונראה לי דהכי פירושו לפימ"ש תוס' דרבי יוסי הגלילי לטעמיה דדרש אשר לא אורשה הא אורסה לית לה קנס הוה אמינא נמי ונתן לאבי הנערה הא יתומה קנס קמ"ל מאן ימאן לרבות יתומה דברי רבי יוסי הגלילי דייקא לטעמיה אבל רבי עקיבא לטעמיה לא צריך קרא דימאן להכי ואם כן כיון דהוכחנו על כרחך קושית הש"ס נלקי ונשלם נמי דוקא אמתני' דכרבי עקביא אתיא קאי כנ"ל ורבי עקיבא לטעמיה הרי באמת לא דרש ימאן לרבות יתומה פריך שפיר דלמא ומתה מרבה נמי לקנס ומלקות, אמנם כן קשה לרבי עקיבא מאן ימאן ל"ל וצריך לומר לדרשא דלעיל ל"ט דבין היא בין אביה יכולין לעכב ולא קשה מידי תמיהת תוס' לעיל ל"ט שם שהקשה סתירה מהתם להכא ולא קשה מידי דהכא דברי רבי יוסי הגלילי לטעמיה ולעיל רבי עקיבא לטעמיה הוא, איברא דיש לומר עוד על דרך קושי' הנ"ל הרי מדאיצטרך ימאן לרבות יתומה על כרחך ל"ל ומתה מרבה לקנס ולפי סוגיא דערכין האומר בפיו הוא מוציא שם רע חמור מעושה מעשה באונס ומפתה אם כן ליכא למילף מקל וחומר א"נ ומתה מרבה לקנס יש לומר דוקא במוציא שם רע דחמיר וצריך מכל מקום ימאן במפתה דקיל ואם כן מתורץ קושי' תוס' ד"ה בתולת וכו' דל"ל מאן ימאן וכו' ותיפוק ליה מדאיצטריך בתולת ישראל וכו' ולא קשה מידי דהוה אמינא דוקא במוציא שם רע דהחמירה בו תורה בלאו הכי הוא דיתומה נמי חייב אבל אונס ומפתה דקיל צריך קרא ימאן וכו' ודוק:

ועוד נראה לי לתרץ בדרך אחר ב' קושיות תוס' הנ"ל א' קושי' תוס' לעיל ל"ט: קושי' הסתירה הנ"ל בדרשה דמאן ימאן, ב' קושית תוס' הכא ד"ה בתולת וכו' דלעיל מאן ימאן דקשה ליה כנ"ל מאי דברי רבי יוסי הגלילי הרי כ"ע מודו ביה וליכא דפליג ועכצ"ל כן דאי איכא שום תנא דפליג עליה לא הוי פריך מידי מיניה על רבי יוסי בר חנינא דאיהו סבר כרבנן דפליגי עליה ונראה לי דלכאורה קשה ליה טובא לפי הסוגיא דריש פירקין במסקנא דעמד בדין על הקנס לכ"ע ממון הוי להורישו לבניו בכל מקום חוץ מאונס ומפתה דגלי קרא ונתן לאבי וכו' שאין לו בו זכיה עד שעת נתינה והקשה תוס' שם גבי מוציא שם רע כתיב כתיב נמי ונתנו לאבי וכו' נמי נימא הכי ותירץ שמא ונתן לחוד ונתנו לחוד ע"ש ואם כן מאי פריך הכא מאונס ומפתה על מוציא שם רע התם באונס ומפתה מדאיצטריך ונתן לדרשא הנ"ל עכ"ל דיתומה יש לה קנס כמובן אבל מוציא שם רע ונתנו כתיב שפיר דרשינן לאבי הנערה ולכאורה יש לומר דזהו נכלל בתירוץ הש"ס בבא עליה ואחר כך נתייתמה דהרי בכהאי גוונא מיירי קרא ונתן ומדאיצטריך ונתן דאין לאב זכיה בו להורישו על כרחך לא דרשינן לאבי הנערה למעט יתומה מה שאין כן הכא אמנם רש"י לא פירש כן אלא פירש דקנס ומוציא שם רע שווים לתי' הגמ' ביתומה ממש פטור בשניהם ובא עליה ואחר כך נתייתמה חייב בשניהם ולפימ"ש הרי אין שווים כלל וחלוקים בדינם ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה ונראה לומר הרי על כרחך ברייתא למה לי דרשה דרבי שמעון ונתן הנ"ל דאם כן למה לי מאן ימאן לרבות ותיפוק ליה מדאיצטרך ונתן כנ"ל ועל כרחך דברייתא כרבנן דרבי שמעון בריש פירקין דלא דרשי ונתן ופריך שפיר ואם כן זהו שאמר דברי רבי יוסי הגלילי ור"ל דסבירא ליה כרבנן דרבי שמעון דל"ל ונתן ונפקא ליה ממאן ימאן אבל רבי שמעון אין צריך לדרש זה דתיפוק ליה מונתן כנ"ל וקשה אם כן לרבי שמעון למה לי קרא דמאן וכו' ועל כרחך לדרשא דלעיל ל"ט ולא קשה מידי תמיהת תוס' דהכא דברי רבי יוסי הגלילי קתני ולעיל אתיא כרבי שמעון, אמנם כן עדיין תקשה מאי פריך על רבי יוסי בר חנינא כיון דדברי רבי יוסי הגלילי קתני אבל לרבי שמעון נפקא ליה מונתן ואם כן דלמא רבי יוסי בר חנינא כרבי שמעון סבירא ליה ולדידיה לא קשה מידי דונתן לחוד ונחנו לחוד כנ"ל, ולגירסת ירושלמי שהביאו תוס' דרבי יוסי בר חנינא נמי באונס ומפתה אמרה אתי שפיר קושית הש"ס מכל מקום אבל לגירסא שלנו קשה ויש לדחוק כיון דלית הלכתא כרבי שמעון לא רצה לאוקמי לרבי יוסי בר חנינא כוותיה, ועוד נראה לומר אף אי מונתן נפקא ליה והכא ונתנו כתיב היינו דוקא דממון הוי להורישו כמו בכל מקום אבל הוא דמוכח מונתן באונס ומפתה דיתומה יש לומר קנס יש לומר שפיר דנפקא ליה במוציא שם רע נמי דמאי שנא ופריך הש"ס מכל מקום שפיר ובכל אופן אתי שפיר מיהת דברי רבי יוסי הגלילי ומתורץ קושי' תוס' הנ"ל כנ"ל ודוק:

ודע הא דסידר הש"ס דברי רבי יוסי בר חנינא הכא דוקא נ"ל מלתא בטעמא דתוס' ד"ה אם כן וכו' תמהו דלמא בישראל אתי לקנס וכו' והנה לרבי יוסי בר חנינא לא קשה מידי דלקנס לא צריך דתיפוק ליה כיון שאין לה אב וכתיב לאבי הנערה אפילו בבת ישראל נמי רק לרבא קשה ותירץ נמי שפיר הרי רבא לטעמי' מייתי ליה מבתולת ישראל ואם כן נראה ליה הא גופא פליגי רבי יוסי בר חנינא ורבא דהשתא דתי' בישראל מאי אהני וכדי שלא יקשה קושיא תוס' דלמא לקנס אתי לזה אמר רבי יוסי בר חנינא לקנס בלאו הכי אתיא אפילו בישראלית מלאבי הנערה ורבא פליג ואקשינן עליה והדרא קושיא לדוכתיה קושיא תוס' לזה מייתי ברייתא דבתולת ישראל וכתירוץ התוס' כנ"ל ודוק:

תוס' ד"ה אין לה פתח וכו' אבל קשה וכו' בעיר שרובה נכרים וכו' ואמאי לא פטרינן לגמרי. נקטו הקושיא על נערה מאורסה משום דאיירינן ביה והוא הדין דקשה ליה הכי גם כן גבי עבודה זרה ולענ"ד כהאי גוונא דרש הוא ובעי' קרא כדכתיב דייקא אמרינן על מה דמפורש בהדיא בקרא כמו יד העדים תהיה בו וכו' ומכל שכן בנערה מאורסה דילפינן גזירה שוה לא מבעי' לרש"י לקמן ד"ה פתח מפתח וכו' אסמכתא הוא וכו' ואפילו גזירה שוה גמורה היא נמי לא הוי מפורש בהדיא וכ"ע מודו דלא בעי' קרא כדכתיב, ובלא זה נמי כיון דתנאי פליגי ביה בסנהדרין יש לומר מתני' וברייתא כהאי תנא דלא בעי קרא כדכתיב ונראה לי היינו טעמא דרוקח דפסק כן ומג"א הניחו בתימא בהל' סוכה סי' תרנ"א ע"ש ולא קשה מידי כנ"ל:

רש"י ד"ה סוקלין וכו' והאי בבאו עדים בבית חמיה כתיב דהא במוציא שם רע כתיב דמפרש ביה קרא ואקרב וכו'. ותמה הפני יהושע בכונת רש"י שהוצרך לראיה זו ע"ש ולי קשה עוד לשון רש"י והאי בבאו עדים מיותר הוא והוי לי למימר רק והאי בבית חמיה כתיב, ועוד קשה לי לשון רש"י ד"ה באו עדים בבית אביה קודם שנשאת עכ"ל ובד"ה באו עדים בבית חמיה ז"ל לאחר שניסת שזינתה בבית אביה בארוסין עכ"ל ולמה שינה בלישנא אחר כך לפרש בבית אביה קודם שנשאת והוי ליה למימר נמי בארוסין, ועוד יותר תמוה דקודם שנשאת משמע דבאמת אחר כך נשאת וזה אינו כמובן ונראה לי דיש לחקור איך הדין אם באו עדים בבית אביה שזינתה והיא אחר כך נשאת מכל מקום באיסור אי דינה בחנק כיון דהשתא נשואה היא או לא ואי דינה על פתח בית אביה או לא, ונ"ל דמוכח מברייתא דנקט באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה וכו' ואם איתא מאי שנא דנקט שבאו עדים בבית חמיה הוי ליה למימר רבותא טפי אף אם עדים באו בבית אביה רק שנשאת מ"מ ועל כרחך דנשואין כהאי גוונא לא מהני כיון דחופה היינו יחוד ויחוד של איסור אינו בדין שיקנה כמ"ש הר"ן בקדושין ועדיין ארוסה היא ומכל שכן למאן דאמר אין חופה לפסולות וכיון שבאו עדים אסורה היא לו ואם כן זהו כונת רש"י ברישא בבית אביה ר"ל בארוסין וסיפא בבית אביה לא מבעיא בארוסין שעדיין ארוסה היא אלא אפילו נשואה עכשיו רק שבאו עדים בבית אביה קודם שנשאת דייקא אף שאחר כך נשאת מכל מקום לא מהני נשואין כלום כנ"ל ודין פתח בית אביה הוא דוקא אם העדים באו אחר שנשאת וזהו כונת רש"י סוקלין אותה על פתח בית אביה כהאי גוונא דוקא דנקט רישא והיינו טעמא דהכי כתיב קרא וכו' והאי בבאו עדים בבית חמיה כתיב דייק' שהעדים באו אחר כך ולא אם נשאת אחר שבאו עדים דהא במוציא שם רע כתיב דמפרש ביה קרא ואקרב אליה אלמא כשניסת רוצה לומר לא מבעיא למאן דאמר בעל דוקא ודאי ל"ל שבאו עדים מקודם ואחר כך נשאת דהרי אסורה לו ואיך שבקינן לי' לבעול ואף למאן דאמר בלא בעל נמי מיירי קרא מכל מקום קרא במוציא שם רע כתיב שבא לבית דין ואומר הבעל ואקרב אליה משמע קירוב על כל פנים בנשואין ואי באו עדים קודם נשואין ל"ל שהוא מוציא שם רע אחר נשואין בטענה ואקרב אליה: הנה הר"מ פרק ג' מאיסורי ביאה פסק במוציא שם רע אף שמעידים שזינתה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה סוקלין אותה על פתח בית אביה והיינו דסבירא ליה כפי' ר"ש שמביאים תוס' וראב"ד השיגו ע"ש ולענ"ד ראיות ברורות מסוגי' להר"מ, א' דלכאורה קשה על הר"מ דשילהי ברייתא דנקט שזינתה בבית אביה ברישא משמע בהדיא דאי מעידים שלא זינתה בבית אביה אלא נכנסה לחופה תדון בחנק וצ"ל דהר"מ דוקא במוציא שם רע קאמר אבל ברייתא מיירי שהוא לא הוציא שם רע אלא באו עדים לחוד בעי' דוקא בבית אביה אבל קשה אידך ברייתא נערה מאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא שם רע וכו' דתני הוציא עליה שם רע אם כן מאי שנא מאורסה שזינתה דנקט להרמב"ם הוי ליה למימר טפי רבותא אפילו בנכנסה לחופה שזינתה ונראה לומר דהר"מ דוקא לענין סקילה קאמר דינו אבל לענין מאה סלע מודה הר"מ דאין משלם בכהאי גוונא ואם כן ברייתא דנקט פטור מק' כסף משום שבגרה אבל אי לאו דבגרה היה משלם קנס ולוקה וזהו דוקא בזינתה בארוסין לכן מאורסה שזינתה נקט ואם כן מכאן הוכיח הר"מ דינו לענין סקילה דקשה ליה מ"ש במתני' בהורתה שלא בקדושה לעיל מ"ד נקט תחילה הרי זה בסקילה ואחר כך אין לה מאה סלע וברייתא זו דבגרה נקט היפוך הסדר אין לה קנס והיא וכו' בסקילה ועל כרחך כהר"ם וצריך לומר דכל עיקר דנקט מאורסה שזינתה רק משום מאה סלע כנ"ל לכן נקט מיד דין דמאה סלע כמובן, ב' דקשה ליה מאי פריך הש"ס מברייתא דבגרה הרי פליגי תנאי לקמן במוציא שם רע אי בעינן דוקא שבעל או אף בלא בעל ואם כן דלמא למאן דאמר לא בעל נמי סבירא ליה כהאי גוונא לחלק גבי אשתני גופא מודה דבעינן דוקא בעל אבל לא בעל אמרינן אשתני גופא אשתני קטלא וברייתא דשילא מיירי בלא בעל ואידך ברייתא מיירי בבעל ואתיא כמאן דאמר דבלא בגרה לא בעינן בעל ונראה לי דהרי ברייתא זו קשה להר"מ מאי שנא מאורסה שזינתה דנקט כיון דמוצא שם רע אפילו אם זינתה בנכנסה לחופה כבר נמי דינא הכי כנ"ל ונראה לי דוקא אם כבר בעלה סבירא ליה להר"מ הכי אף שזינתה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה דינה הכי אבל אם עדיין לא נבעלה מודה הר"מ דבעינן שזינתה קודם שנכנסה לחופה דבעילן דוקא איזו מעשה בין הזנות ובין ביאת העדים או מעשה בעילה או כניסה לחופה כמובן ואם כן יש לומר ברייתא מיירי בלא בעל לכן נקט דוקא מאורסה שזינתה ואם כן פריך שפיר הש"ס דל"ל כנ"ל אידך ברייתא מיירי בבעל דאם כן תקשה מאי שנא מאורסה שזינתה דנקט כנ"ל ואם כן על כרחך צריך לומר כהר"מ מכח קושית הש"ס ודוק:

איברא דלכאורה בלאו הכי לא קשה מידי קושייתי הנ"ל דהנה הפני יהושע תמה לפי מ"ש ברש"י ותוס' בסוגיא דאפילו בלא מש"ר רק שבאו עדים לחוד נמי דינא הכי אם כן למאי נפקא מיניה כתביה תורה כלל דין סקילה ואם אמת היה הדבר וכו' גבי מוציא שם רע ע"ש שדחק בזה ולענ"ד נ"ל למאן דאמר לא בעינן בעל לא קשה מידי דיש לומר דוקא במוציא שם רע אבל בעדים לחוד מודה דבעינן בעל דוקא ואם כן היינו דאיכא בין מוציא שם רע לעדים לחוד ואם כן פריך שפיר דברייתא דשילא דלא נקט מש"ר אלא עדים לחוד ועל כרחך מיירי בבעל וזה נראה לי גם כן בכונת רש"י הנ"ל ד"ה סוקלין וכו' דמייתי מואקרב אליה ותמה פני יהושע הרי איכא למאן דאמר ואקרב בדברים ע"ש ולפימ"ש אתי שפיר דעל כרחך ברייתא בבעל מיירי משום קושית הפני יהושע ואם כן מיהת אין הכרח להר"מ, אמנם נראה לי מהא גופא ראיה להר"מ דהוכיח כן מכח תמיהת פני יהושע הנ"ל למאי נפקא מיניה כתביה תורה דין סקילה במוציא שם רע ולהר"מ לא קשה מידי דמוציא שם רע אף בנכנסה לחופה ולא נבעלה שזינתה הדין כן אבל בעדים לחוד לא כמ"ש לעיל דאם לא כן תקשה דשילהי ברייתא על הר"מ וכנ"ל ודוק, דנ"ל דתוס' ד"ה דלמא וכו' הקשה למאן דאמר דבעינן דוקא בעל אם כן אשתני גופא וכו' [ולענ"ד קשה לכ"ע הוי ליה לתוס' להקשות אף למאן דאמר לא בעל נמי דהרי למאן דאמר לא בעל מכל שכן בבעל דמיירי קרא ואם כן קשה הרי על כרחך גם באשתני גופא חדית רחמנא כגון בבעל ויש ליישב בדוחק] ותי' תוס' כיון דכבר היא בעולה מן הנואף וא"ל הרי אם הנואף רק הערה בה או בעלה שלא כדרכה ואם כן אשתני גופא זה אינו דמכל מקום פריך שפיר הש"ס מנא ליה הא דכהאי גוונא נמי חדית רחמנא דלמא דוקא בזינתה בגמר ביאה אבל הפלאה הקשה הרי מכל מקום אם בבעל מיירי ועל כרחך הנואף השיר בתולים ובגמר ביאה של נואף הוי ליה אשתני גופא אחר העבירה, אמנם להר"מ ור"ש לא קשה מידי מעיקרא קושית תוס' וקושית הפלא"ה דעל החידוש מקשה הש"ס מנא ליה דחדית כהאי גוונא דלמא אף למאן דאמר בעל בעינן היינו דוקא בזינתה באירוסין אבל זינתה בנכנסה לחופה דלמא דוקא בלא בעל וגם הנואף לא גמר ביאתו רק הערה בה הוא דחדית רחמנא אבל בבעל או שהנואף גמר ביאתו דאשתני גופא לא חדית רחמנא דבסקילה בכהאי גוונא דנכנסה לחופה וזינתה ומוכרח דעת הר"מ ור"ש, ולענין קושית התוס' מלזנות בית אביה דדרשינן פרט למסר לשלוחי הבעל לענ"ד להר"ש בהדיא כתבו תוס' אליביה דבסקילה דוקא אבל לא על פתח בית אביה דלא שייך טעמא ראו גדולים וכו' ואם כן הרי לזנות בית אביה טעמא דפתח בית אביה הוא וסבירא ליה להר"ש שממעט דוקא לענין פתח בית אביה, וגם להר"מ דסבירא ליה בהא דלא כהר"ש אלא דגם פתח בית אביה בעינן מכל מקום לא קשה מידי לפימ"ש לעיל דמודה הר"מ לענין מאה סלע ואם כן לזנות בית אביה ממעט דוקא לענין מאה סלע, והרא"ה הקשה עוד וז"ל וזה תימה דמאי קאמר וכי חדית בה וכו' האי חידושי מאי הוי אטו משום דחדית ביה רחמנא בחדא מלתא אית לן לחדותי בה במילי אחריני אדרבה אית לן למימר אין לך בו אלא חידושו עכ"ל ולענ"ד דהר"מ בשיטת הרי"ף רבו אזל דמפרש החידוש הוא משום דהא בנשואה בעלמא בחנק מהאי טעמא הוא דאשתני גופא על ידי רשות הבעל דמשנה אבל במוציא שם רע שהיא בבית חמיה ואשתני גופא בנשואין ומכל מקום בסקילה ע"ש ורז"ה השיגו ורמב"ן השיב עליה ע"ש, ולפענ"ד כונת רז"ה הוא דקשה להרי"ף איך מדמי אשתני הגוף על ידי נשואין קודם הזנות דהוי ליה שפיר אשתני גופא שנעשית נשואה ונכנסה לרשות הבעל מה שאין כן במוציא שם רע שזינתה באירוסין כהאי גוונא לא הוי אשתני גופא כלל דלא נעשית נשואה כלל מכמה טעמים חדא דהוי ליה נשואין בטעות, ב' דהוי ליה חופה שאינה ראויה לביאה שאין קונה, ג' חופה של איסור אינו בדין שיקנה דהיחוד גופא בסוטה אסור וכמ"ש הר"ן בקדושין כהאי גוונא, ד' לדעת דסבירא ליה חופה לא מהני באלמנה ועי' ב"ש סי' נ"ה וכתב המקנה שם בקונטרס אחרון דהוא הדין בבעולה ואם כן כיון שזינתה באירוסין תו לא מהני חופה דבעולה היא ואם כן אשתני גופא אחר הזנות לא הוי אשתני כלל לכן בסקילה וליכא חידוש כלל, אמנם נ"ל הרז"ה סבירא ליה דהרי"ף כרש"י סבירא ליה וכן כתב בשמו הרא"ה והקשה גם כן על הרי"ף אבל חידושי אנשי שם כתב דהרי"ף כהר"מ סבירא ליה ולא כמו שסבר הר"מ בכונת הרי"ף דסבירא ליה כרש"י ע"ש וכן נראה לי ואם כן אתי שפיר דקרי במוציא שם רע נמי שינוי הגוף על ידי שנשאת ואחר כך זינתה ומכל מקום בסקילה ואם כן ממילא לא קשה מידי קושית הרא"ה הנ"ל דהכי נמי איפכא דהר"מ סבירא ליה כפירוש הרי"ף ולא הוי החידוש מלתא אחריתי אלא היא היא דלא אמרינן במוציא שם רע אשתני גופא על ידי נשואין אם זינתה אחר כך מכל מקום לא אשתני קטלא ובסקילה הכי נמי אשתני גופא על ידי שבגרה דמאי שנא ורא"ה לטעמיה שדחה פי' הרי"ף וגם פי' דרי"ף כרש"י סבירא ליה הקשה שפיר על הר"מ אבל לפימ"ש אתי שפיר ולא קשה מידי דדברי הר"מ ורי"ף עולים בקנה אחד ודוק: שוב ראיתי בהפלא"ה שהקשה באמת לפירוש רש"י דהחידוש הוא על זנות דאירוסין והרי קיי"ל אין חופה לפסולות ולא אשתני דינא כלל ע"ש ולפימ"ש קשה עוד מטעמא אחריני טובא ונראה לי ברור דכל הני דאין חופה לפסולות ויחוד של איסור אינו בדין שיקנה ובעולה אינה צריכה חופה כל אלו דוקא אם ידוע בשעת החופה אבל אם לא נודע שהיא בעולה או פסולה עד אחר כך מהני שפיר החופה עכ"ל דאם לא כן תקשה איך אמרה תורה כלל במוציא שם רע דבעינן פתח בית אביה הרי בבאו לה עדים בבית אביה הדין על פתח שער כמ"ש בקרא ומוציא שם רע היינו שבאו עדים אחר החופה והרי לא קנתה החופה מכל טעמי הנ"ל ועדיין ארוסה היא ולמאן דאמר בעל אחי שפיר דבעילה משוי לה נשואה אבל למאן דאמר לא בעל נמי קשה ל"ל פתח בית אביה ומזה נמי ראיה להר"מ ור"ש כנ"ל ולרש"י ותוס' צריך לומר כמ"ש והטעם נראה לי משום דרכי נועם כיון דלכל מילי הוי מחזקינן לה נשואה דבעל לבד היה מיפר נדריה וכיוצא כנ"ל ודוק:

הוא וזוממיה מקדימין וכו'. ותמה הפלא"ה מאי קמ"ל בזוממיה פשיטא כאשר זמם כתיב ע"ש ונראה לומר דהנה יש לחקור אם העדים זוממים נסקלים דוקא על פתח בית אביה משום כאשר זמם או דלמא רק על שער בית דין ונראה לומר הרי כתיב לאחיו ולא לאחותו דרשינן גבי בת כהן והכי נמי הנואף ודאי אין צריך לסוקלו על פתח בית אביה והכי נמי העדים אם נזמו ואם כן הברייתא דנקט מקדימים לבית הסקילה נקט נמי זוממיה לאשמעינן כמו זוממיה שאין צריך פתח בית אביה הכי נמי היא אין צריך לפתח בית אביה אבל ק"ל להר"מ פרק ג' מאיסורי ביאה הנ"ל דסבירא ליה אפילו בזינתה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה נמי דוקא על פתח בית אביה סוקלין אותה במוציא שם רע אע"ג דלא שייך טעמא דראו גדולים שגדלתם מכל שכן כשזינתה באירוסין רק שבגרה אחר כך דבעינן פתח בית אביה וקשה אם כן לישנא דברייתא היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה והרי אינם שוים זו על פתח בית אביה והם על פי בית דין וגם הדרא קושיא לדוכתיה זוממיה פשיטא ונראה לי דטעמיה דהר"מ הוא לפי המסקנא דמסיק הנערה שהיתה כבר והתם כתיב אל פתח בית וזה אפילו בלא הוציא שם רע נמי כיון שזינתה באירוסין ומוציא שם רע חידוש הוא דאפילו זינתה אחר שנכנסה לחופה בסקילה על פתח בית אביה ואם כן ברייתא דנקט מאורסה שזינתה ובגרה אפילו בלא הוציא שם רע נמי בסקילה ונקט נמי המוציא שם רע רק משום מאה סלע ואם כן הכי פירושו היא וזוממיה מקדימים רוצה לומר אף קודם שהמוציא שם רע לבית הסקילה והא כדאיתא והא כדאיתא איהי לפתח בית אביה והעדים לפתח בית דין ולא כפירוש רש"י מקדימין ישכימו בבקר לשם כי א"ל נס וכו' דאם כן הוי ליה למימר בהדיא משכימין אבל לפי מ"ש אתי שפיר ועכ"ל למסקנא דהך לבית הסקילה דנקט כך פירושו הא כדאיתא דהרי תני תדון בסקילה מסקי' מקרא הנערה ורוצה לומר על כרחך אם בבית חמיה בעינן על פתח בית אביה ואם בבית אביה ע"פ שער העיר כמו בבא דרישא ודוק, ועוד נראה לומר באמת גם זה נכלל בקושי' הש"ס היא וזוממיה ס"ד ר"ל והרי אין שוים בדינם ומשני או אי קתני וא קשה מידי הא דיש לומר הא כדאיתא והא כדאיתא ומתורץ בזה הצ"ע בספר קדושת ישראל דמשכחת גוונא במכות ה'. הוא והן נהרגין ומא פריך הש"ס ס"ד ולא קשה מידי כנ"ל ומזה נ"ל ראיה לרמב"ם הנ"ל:

ועוד יש ליישב קושית תוס' ורא"ה על הר"ש והר"מ מברייתא דלזנות בית אביה דממעטינן מיניה מסרה לשלוחי הבעל לקמן מ"ח, ועוד קושי' שלי הנ"ל מאי שנא דנקט ברייתא הכא מאורסה שזינתה כיון דהש"ר לנקוט רבותא טפי ונראה לומר דהפלא"ה הקשה על שיטת הר"ש והר"מ לרבי יהודה דבעינן התראה דוקא באיזו מיתה ואם כן הוי ליה התראת ספק דשמא לא יוציא הבעל ששם רע ע"ש ובאמת לא קשה מידי דהר"מ לטעמי' פסק התראת ספק שמיה התראה וגם כן לא פסק כר"י הנ"ל דבעינן דוקא שיודיעוהו באיזו מיתה נהרג ואם כן ממילא לא קשה מידי ברייתא דהכא דמצי סבירא ליה כר' א"נ התראת ספק לא שמיה התראה דבהא נמי תנאי פליגי ביה וכן אידך ברייתא דלזנות וכו' אמנם בלאו הכי נ"ל דלא הוי התראת ספק כלל דודאי הוא שיוציא עליה שם רע על כל פנים אחר שיבעול ולא ימצא לה בתולים דהרי בלא עדים נמי יהיה נאמן לאוסרה עליה, אמנם אם הוא ספק ספיקא שאינו נאמן לאוסרה הוי ליה שפיר התראת ספק ויש לומר ברייתא נקט מאורסה שזינתה וכו' לכלול אף כהאי גוונא:

גמרא אי הכי מלקי נמי ללקי ומאה כסף נמי לשלם. וקשה לי הרי פירש"י הנערה שהיתה כבר ר"ל והוציאו את הנערה וזה בסקילה כתיב וצריך לומר דילפינן קנס ממיתה ותוס' לעיל מ"ד ד"ה אם כן וכו' וד"ה והא לא"ה וכו' כתבו דלא ילפינן מהדדי וצ"ע דאם כן מאי פריך הכא ונ"ל דהא גבי מאה סלע כתיב שנתן לאבי הנערה ונדרוש נמי הנערה שהיתה כבר כמו הנערה דגבי סקילה ומשני שפיר זה מעשיו גרמו לו וכו' כנ"ל:

תוס' ד"ה הנערה וכו' ומהכא שמעינן דכל היכא וכו'. וקשה לי אם כן למה לי קרא במשוח ונשיא לתנא קמא שם על חטאתו אשר חטא דאזלינן בתר מעיקרא ותיפוק ליה מקל וחומר מהכא דאשתני גופא מכל שכן התם רק אשתני דינא הוי כמ"ש תוס' לעיל, ובלא זה לא קשה מידי דיש לומר מוציא שם רע חידוש הוא ולא ילפינן אבל תוס' כתב מהכא שמעינן וכו' קשה ונראה לומר דצריך קרא לאפוקי מסברת ר"ש לחבריי' דגדולה מכפרת אבל קשה בר"פ בהוריות משוח ונשיא שעברו נמי דינא הכי לתנא קמא ועל התם העתיקו קרא הנ"ל הרע"ב והר"מ בפירוש ובחיבורו עי' תוי"ט שם ריש פ"ג והתם ל"ל גדולה מכפרת וקשה למה לי קרא תיפוק ליה מקל וחומר מהכא ונ"ל מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא, ועוד נראה לומר לפימ"ש הריטב"א ריש מכות דבקרבן נמי אין עונשין קרבן מן הדין לכן צריך קרא, ועוד נראה לומר דהקשה תוס' לעיל ל"ח: דהתם דרשינן לאבי הנערה ולא לאבי מתה והכא דרשינן הנערה שהיתה כבר ונראה לי חדא מתורץ באידך אי לא קרא בקרבן הוה אמינא כי קושית תוס' לאמת דלא דרשינן שהיתה כבר כמו באבי מתה וגם בקרבן אזלינן בתר השתא לכן צריך קרא על חטאתו וכו' דאזלינן בתר מעיקרא ותו דרשינן נמי הנערה שהיתה כבר וזהו אי דרשינן ולא לאבי מתה אבל אי גם התם נימא שהיה כבר אביה הדר תקשי למה לי קרא על חטאתו וכו' אבל קשה לרבי שמעון דלא דרש על חטאתו וכו' לזה מכל מקום קל וחומר הוא מהכא דאשתני גופא ואזלינן בתר מעיקרא קל וחומר באשתני דינא כי התם בקרבן ול"ל לדידיה כל הני תירוצים דר"ש לטעמיה הוא סתם ר' שמעון בר יוחאי דסבירא ליה בסנהדרין עונשין מן הדין אפילו עונש גוף מכל שכן קרבן ונראה לומר רבי שמעון סבירא ליה הקל וחומר וגם קרא על חטאתו וכו' וקשה לי תרתי למה לי והוי ליה תרי רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט והיינו רבי שמעון לטעמיה אבל לרבנן ליכא תרי קראי כנ"ל ודוחק וצ"ע:

אמנם צריך ביאור דמאי בעו התוס' בזה הכא ונראה לי דלפי מה שהעיר בהפלאה בסוגיא אי בעולה חשיב ליה שינוי הגוף אם כן אשתני גופא אחר העברה על ידי גמר ביאה דבועל ע"ש ואם כן הדרא קשה לדוכתיה קושי' תוס' לעיל ל"ח הנ"ל נדרוש נמי הנערה ולא בוגרת דל"ל לפטור לא צריך קרא דזה אינו דצריך ודאי קרא דהוה אמינא לחיובא אף דאשתני גופא על ידי שבגרה כמו באשתני גופא על ידי גמר ביאה דנואף דהוי ליה בעולה ונראה לומר דלא קשה מידי דהא גופא מנא ליה לחיובא כיון דאיצטרך הנערה שהיתה כבר הוי ליה למימר נמי הבתולה שהיתה כבר וכיון דליכא קרא הבתולה דלמא באמת חיובא דמוציא שם רע הוא דוקא אם לא גמר הנואף ביאתו דעדיין בתולה היא ונראה לומר דילפינן מבגרה דגלי קרא הנערה שהיתה כבר והוא הדין בתולה נמי דמאי שנא ואדרבה בגרה טפי הוי ליה אשתני גופא מבעולה עיין תוס' יבמות נ"ט ואם כן זהו כונת תוס' מהכא שמעינן דכל היכא וכו' ורוצה לומר אף על בעולה וזהו אי דרשינן הנערה שהיתה כבר אבל אי נדרוש לפטור גם בעולה צריך לפטור ולא צריך קרא כתירוץ תוס' לעיל כמובן איברא לענ"ד אין צריך לתירוץ תוס' דלעיל ל"ח דמסברא הוה אמינא לפטור אלא לא קשה מידי בלאו הכי דאי הנערה אתי לפטור קשה תרי קראי ל"ל באונס ומפתה לאבי הנערה ולא לאבי מתה וגם במוציא שם רע הנערה אלא על כרחך הנערה לחיובא אתי משום דהוה אמינא לפטור דנילוף מקרא דאונס ומפתה וכן איפכא אי נדרוש באונס ומפתה לחיובא קרא למה לי ותיפוק ליה ממוציא שם רע וכמובן ודוק כנ"ל: ואגב נראה לי מסוגיא להביא ראיה להר"מ שפירש במשנה בהוריות דף ט' ע"ב ובסוף הל' שגגות דמשוח שעבר רוצה לומר מחמת מום או זקנה והמפרשים תמהו מנא ליה הא ועי' בלח"מ שם דהנה רש"י והרא"ש פי' בהוריות שם דרישא פליג נמי ברישא בעברו מגדולתן אחר שחטאו והקשה בספר הורה גבר מאי טעם סתם כרבנן והא סתם ואחר כך מחלוקות אין הלכה כסתם ואנן קיי"ל כרבנן ותי' עפ"י הירושלמי שם דחייבריי' אמרי טעמא דרבי שמעון שהגדולה מכפרת ור"י אמר דבעי' חטא' וידיע' כא' וקאמר שם דאיכא בינייהו רישא בעברו מגדולתן ואם כן פסק הר"מ כחבריי' ואף רבי שמעון מודה ברישא ע"ש ועוד הקשה מגן גבורים מאי טעמא באמת לא תני פלוגתא ברישא לפי' רש"י ורא"ש ותי' משום דהוי פליג רק בנשיא ונקט פלוגתא בסיפא אף במשוח והבין בעל הורה גבר דהיינו טעמא דבמשוח לא פליג רבי שמעון ברישא משום דהרי כל דין כהאי גוונא עליה והוי ליה שפיר חטא' וידיעה כאחד ועל פי זה הקשה לפירוש הר"מ הנ"ל במשוח גם במשוח פליג רבי שמעון והדרא קשיא לדכותיה קו' מגן גבורים הנ"ל עש"ה ולענ"ד נהפוך הוא דלחבריי' פליג נמי ריש ברישא ולדידהו קשה קושי' מגן גבורים הנ"ל אבל לר"י לא קשה מידי קושי' מגן גבורים הנ"ל וגם לפי' הר"מ לא מצי פליג רבי שמעון במשוח ברישא דהנה קשה לי מאי פריך בהוריות שם ריש פ"ג השתא יש לומר בעבר וחטא מביא פר חטאת ועבר צ"ל ומאי קושי' דלמא הא גרע לפי' הר"מ שעבר מחמת מום וכו' ופסול לכל עבודה והוי ליה אין חטאת וידיעה כאחד ונראה לי אם כן תקשה ממה נפשך מאי טעמא לא תני פלוגתא דרבי שמעון כקושי' מגן גבורים הנ"ל ול"ל כתי' מגן גבורים דלא מצי קאי רק אנשיא הרי לפי' הר"מ גם אמשוח מצי קאי כנ"ל ומשני כפי' רש"י שעבר מחמת קרי ביום הכיפורים והוי ליה שפיר ידיעה וחטאה כאחד ונקטה רק איידי דנשיא אבל כי מסיק תו מנא הני מילי דחטא אחר שעבר נמי מביא פר ויליף לי' מקרא על חטאתו אם כן תו הוי ליה חטא ואחר כך עבר קל וחומר אם כן יש לומר שפיר כפי' הר"מ ושפיר קמ"ל טובא דהו"א חטאה וידיעה כאחד בעי' וליכא כהאי גוונא ולא קשה מידי נמי דלתני פלוגתא דרבי שמעון ברישא דיש לומר כתי' המגן גבורים הנ"ל דבמשוח על כרחך מודה רבי שמעון נמי מגזרת הכתוב על חטאתו דאפילו חטא משעבר קל וחומר חטא מקודם אמנם זהו אי רבי שמעון בעי חטאה וידיעה כאחד אבל אי אזל רק בתר ידיעה לחוד לאו קל וחומר הוא זה דאף אי חטא משעבר מביא פר מכל מקום חטא קודם שעבר ונודע לו אחר שעבר יש לומר שפיר שאינו מביא פר אם עבר מחמת מום לפי' הר"מ כמובן מסברא כיון דלא אזל כלל בתר חטאה הוי ליה על חטא העבר כמו הדיוט גמור כיון שעכשיו הוא בעל מום, ובזה רווחא שמעתא דקשה לי טובא מאי הוכיח כאן דעל כרחך לא שמעינן לרבי שמעון דאזיל בתר ידיעה לחוד דאם כן לייתא כי השתא משוח פר נשיא שעיר ומאי קושי' דלמא לעולם בתר ידיעה לתוד אזל וכתנא דשילא והתם היינו טעמא דרבי שמעון משום דגדולה מכפרת ולכן פטור לגמרי ונראה לומר דהנה לשון רש"י בהוריות שם ד"ה רש"א וכו' והוא הדין דפליג רבי שמעון ברישא דקתני נשיא וכו' מביא שעיר דרבי שמעון קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר וכו' ותמוה דהוי ליה למימר לרש"י דאם נודע לו משעבר פטור כלישנא דרבי שמעון בסיפא:

אמנם אי רבי שמעון אזל בתר ידיעה לחוד אתי שפיר בסיפא פוטר לגמרי משום גדולה מכפרת אבל ברישא דלית ליה הכי מייתי כי השתא לכן דייק וכתב דאין מביא שעיר ומשום דחטאה וידיעה בעינן כאחד ורוצה לומר ואם כן פטור לגמרי ועל כל פנים שעיר אינו מביא רק כי השתא ואם כן ה"פ נמי בירושלמי דאיכא בינייהו בין חבריי' לר"י אליבא דרבי שמעון דלחבריי' נמי פליג ברישא רק דאזל בתר ידיעה ומייתי כי השתא, אמנם כן הדרא קושיא לדוכתיה קושי' מגן גבורים הנ"ל דלתני פלוגתא דרבי שמעון גם ברישא ואף במשוח להר"מ כנ"ל ואם כן נראה לומר דאתי שפיר כאן הוכחת הגמ' והיא היא גופא קושי' הש"ס אם כן דאזל בתר ידיעה לחוד והתם היינו טעמא משום גדולה מכפרת אם כן לייתי כי השתא משוח פר ונשיא שעיר ור"ל לפלוג רבי נמי ברישא ובתרווייהו כקושית מגן גבורים הנ"ל ועל כרחך טעמא דרבי שמעון דבעינן חטאת וידיעה כאחד ושפיר יש לומר כתירוץ מגן גבורים הנ"ל דעל כרחך מודה במשוח משום גזרת הכתוב על חטאתו ולא קשה מידי, וממילא מוכח כפירוש הר"מ שעבר משום מום, אמנם כן גם למסקנא לא שבשינן להא דשילא רק לר"י דטעמא דרבי שמעון משום חטאת וידיעה כאחד אבל לחבריי' התם טעמא דרבי שמעון נמי דאזל בתר ידיעה רק גדולה מכפרת ומובן בזה דלא פליגי רבנן על זה דגדולה מכפרת רק דאזלי בתר חטאה לחוד ולא היה גדולה ורבי שמעון אזל בתר ידיעה לחוד ומכפרת אם כן אתי שפיר הא דשילא תידון בחנק כרבי שמעון כתי' הש"ס תחלה וא"ל לפימ"ש הדרא קושיא לדוכתיה קשה ליה קושי' הורה גבר הנ"ל סתם ואחר כך מחלוקות כיון דלכ"ע פליג רבי שמעון ברישא לענ"ד לא קשה מידי חדא דהוי ליה מחלוקות בצדה וכהאי גוונא לא מקרי סתמא כלל ומהני הסתם להיות כרבים והלכה כרבים כמ"ש התוס' ריש ביצה דף ד"ה גבי וכו' ועיין בשער המלך פרק ג' מהל' מעשר שני, ועוד הרי כתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ד דלא אמרו סתם ואחר כך מחלוקות הלכה כמחלוקות אלא אין הלכה כסתם והדרינן לכלל יחיד ורבים וכו' או כמאן דמסתבר טעמיה ועי' תוי"ט ריש פ"ז דחולין:

עוד ראיתי בספר ה"ג הנ"ל בשם מגן גבורים שהקשה היכי דרשינן מיתורא דקרא גבי משוח מעל חטאתו שמביא משעבר דהא ממשמעותי' דקרא דכתיב אם הכהן המשוח משמע איפכא דדוקא בעודו משוח עכ"ל ולענ"ד לא קשה מידי דאדרבה דרשינן המשוח שהיה כבר כמו הנערה ול"ל אם כן על חטאתו למה לי ותיפוק ליה מהמשוח זה אינו דהרי תוס' הקשה לעיל ל"ח על דרש דהנערה ודלמא איפכא כי התם ואם כן הכי נמי מהמשוח לחוד ל"ל דתקשה מנא ליה לדרוש הכי דלמא איפכא אבל כיון דגלי קרא על חטאתו תו ליכא קושי' מהמשוח דדרשינן שהיה כבר ואדרבה בזה ניחא דמתחלה הקשה ש"ס מנא הני מילי ואחר דמשני על חטאתו וכו' סיים התרצן שיכול והלא דין הוא שאין מביא משעבר וכו' ותמוה ל"ל לדון הקל וחומר השתא אבל לפימ"ש אתי שפיר דהרי תוס' דף ל"ח תי' לקושי' הנ"ל דל"ל איפכא דלשתוק קרא מיני' אם כן הכא ודאי יש לומר כתי' התוס' דהרי איכא קל וחומר ואי נדרוש ודאי יש לומר כתי' התוס' דהרי איכא קל וחומר ואי נדרוש איפכא לשתוק קרא מיני' ואם כן המקשה מנא הני מילי הא גופיה קושי' קרא מיני' ואם כן המקשה מנא הני מילי הא גופי' קושי' מגן גבורים הנ"ל הרי משמעות הקרא בדודו משוח ומשני על חטאתו ושלא יקשה דתיפוק ליה מהמשוח שהיה כבר לזה סיים ואמר שיכול והלא דין הוא וכו' ועל ידי הקל וחומר הוה אמינא המשוח בעודו משוח כנ"ל:

רש"י ד"ה והוא כשבעל וכו'. הקשה מהרש"א אסוגיא דהכא ודמכות דלר' יוחנן הוי ליה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה והא ר' יוחנן לטעמיה סבירא ליה אינו חייב עד שישכיר עדים והרי נתינת השכר ליד העדים מעשה ע"ש ונראה לי דהנה סברא זו מוזכר בהדיא בגמ' ריש פרק האומר בקדושין נתינת מעות ליד האשה כי מעשה דמי אמנם מכל מקום קרי לי' התם רק דבור ופירש רש"י שם וז"ל והא דקרו לי' דבור משום דלאו מעשה ממש הוא עכ"ל ואם כן הא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ילפינן במכות שם מדכתיב והפלה ד' וכו' וכתיב לעשות וכו' ובעי' דומיא דלאו דחסימה שהוא מעשה ממש ולא קשה מידי קו' מהרש"א ועוד נראה לומר הרי מבעיא לן לקמן שכרן בקרקע מהו ובכהאי גוונא הרי ליכא נתינה לידם ולא הוי מעשה ועוד אי נמי שכרם ונתן לידם השכר מכל מקום כיון שיכול לעבור הלאו בלא מעשה כגון לשכור בקרקע אף אי עבר על ידי מעשה נמי הוי ליה לאו שאין בו מעשה כמ"ש החינוך מובא במשנה למלך פרק ז' מהלכות מלוה ולא קשה מידי קושי' רש"א ודוק. ועוד נ"ל על דרך קושי' מהרש"א לפימ"ש הרא"ש בקדושין ריש פרק האומר שם דבחזר הוא מודה רוצה לומר דדוקא בחזרת האשה קאמר משום דנתינת המעות לידה הוי כמעשה וז"ל הפלאה שם וצריך להבין דבריו דלמא גבי דידי' נמי הוי נתינת מעות מעשה כמו גבי דידה ונראה להבין על פי מ"ש דף זיי"ן אמר רבא הילך מנה והתקדש לפלוני מקודשת מדין עבד דלא בעיא נתינת הבעל כלל הרי דבדידיה עיקר הקדושין במה שאמר הרי את מקודשת לי ולא הנתינה שאפילו אם אדם אחר נותן סגי אבל אצלה אין צריך אמירה אבל צריכה שתקבל או כסף או הנאת כסף והיינו טעמא דגבי בעל אין נתינת הבעל ענין למעשה קדושין דאין הקדושין תולין אלא באמירה דידי' אבל בדידה דהעיקר הקדושין תלוי בקבלת המעות שפיר הוי נתינת המעות לידה מעשה וכו' עכ"ל ואם כן הרי דעת כל הפוסקים דלא כרש"י שכתב בשמו המרדכי דריבית על ידי שליח שרי דבעי' דוקא מיד הלוה למלוה ודחו דבריו אלא על ידי שליח נמי אסור וכיון דילפינן לר' יוחנן דבעינן שישכור עדים מגזירת הכחוב שימה שימה מריבית ואם כן אפילו אם אחר שכר העדים שיעידו לו לבעל שזינתה נמי מהני ובכהאי גוונא לא הוי מעשה כסברת הרא"ש אפילו שכרן בעצמו ודוק אמנם מהרש"א הקשה על רש"י לטעמי':

תוס' ד"ה רבי יהודה אומר וכו' פירוש הקונטרס וכו' ואין נראה לר"ת דלקמן וכו' משמע דלא מהני אלא לאזהרה וכו'. ולענ"ד נראה לומר בפשוט לקמן לתנא קמא דרבי יהודה קאי דסבירא ליה אין לוקין על לאו שאין בו מעשה ומה שהקשה עוד כל המחרף אשתו מזנות ילקה צריך לומר ממעשים בכל יום מקשים וגם שהוא נגד הסברא ונראה לי לשיטת הלח"מ וסייעתו סבירא להו גם במלקות בעינן שיתיר עצמו למלקות אם כן לא קשה מידי דאם התיר עצמו למלקות באמת לוקה ומה שהקשה עוד ויסרו ל"ל נ"ל מלא תלך רכיל הוה אמינא דאפילו התראה אין צריך משום דחידוש שכן לוקה ומשלם לכן כתיב ויסרו וילפינן ויסרו מויסר וכו' מבן הכות הרשע והתם דוקא בהתראה קאמר:

תנו רבנן נערה וכו' עיר שרובה נכרים וכו'. ומסיק דילפינן מע"א מגזירת שוה וקשה ליה עדיין הא דשעריך ולא שערי נכרים דוקא בע"א אבל במאורסה דמגזירת שוה פתח מפתח וכו' ילפינן רק שער ולא שעריך ומכל מקום ילפינן גזירה שוה דזו היא שיבה זוהי ביאה אבל שעריך מיהא לא כתיב ומנא ליה למדרש הכי במאורסה וצריך לומר דסבירא ליה ברייתא דון מינה ומינה והר"מ פסק כן דליכא הכא מאן דפליג והיינו טעמא דהר"מ בפרק ב' מאיסורי ביאה דין ז' שפסק כמאן דאמר דון מינה ומינה ועיין בה"ה ובמ"ל שם כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה