אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף לד:

דף לד.

חייבים באונסה. וכן פסק הרמב"ם פרק א' משאלה הלכה ה' ואסברה לה דהוי ליה שאלה כמו מתנה גוף לפירות ע"ש ותמוה הא שמואל סבירא ליה בגיטין י"ד אמר הילך מנה זה לפלוני שאני חייב לו מתוך שחייב באחריותו אם רצה לחזור חוזר, והכי נמי נהי דמשאיל אין יכול לחזור בו משאילתו היינו נגד השואל דהוא חייב באחריותו ואדעתא דהכי השאילו לו אבל לגבי יורשים אדעתא דלא יחייבו באחריותו לא השאיל לאביהם, ועל רבא לא קשה מידי דיש לומר איהו כרב סברא ליה התם דתניא כוותיה וכן פסק הרמב"ם פי"ו ממלוה, אבל לא משמע דשמואל התם לא סבירא ליה הא דרבא הכא: לכן נראה לי מזה ראיה למהרש"א בגיטין י"ד שם שפירש בתוס' דבמלוה שייך טפי אין רצונו שיהיה ביד אחר יותר מבפקדון ע"ש אם כן יש לומר התם הינו טעמא דשמואל דחוזר בצירוף הטעם מתוך שחייב באחריותו מצי אמר גם כן אין רצוני שיהיה ביד אחר שמא יאנסו ממנו בדרך וכמ"ש רש"י התם והרי קיי"ל כל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד אם כן הכא ביורשיו של השואל דליתא לטענה זו אין רצונו וכו' דעל דעת בניו השאיל לו מודה שמואל, שוב ראיתי בטור חו"מ סימן שמ"א שכתב בהדיא אהא דרבא הכא וז"ל ויראה לי דבסתם מיירי אבל אם אמר המשאיל ליתומים החזירו לי הפרה שהשאלתי לאביכם או קבל עלייכו אונס הדין עם המשאיל ומלשון הרא"ש הוא בריש פרק הגוזל בתרא ומהאי טעמא שכתבתי לעיל עש"ה והנאני, ובגיטין י"ד שם נמי כתב הרא"ש בהדיא דהיינו טעמא דשמואל וגם לתופס לבעל חוב דקנה מצי אמר ליה לתופס קבל עליך אחריות או החזר לי ורב מודה לזה:

שם:

דבגניבה ואבידה חייבים שכן נהנים כל שאינו אונס, אם כן נהי שלא פשעו בשחיטתה מכל מקום לחייבו בדמי שויה שכן נהני, וצריך לומר דאונס נמי הוא זה דאילו ידעי לא הווי אכלי בשר, והיינו טעמא משום דחזקה מה שביד אדם הוא שלו לא אמרינן הוי ליה למידק והוי ליה אונס, ואע"ג דבמזיק בידים מרבינן מפצע תחת פצע וכו' דגם באונס חייב דאדם מועד לעולם וצריך לומר דהוי ליה אונס גמור משום חזקה הנ"ל דגם מזיק פטור אלא אם כן על אונס קרוב לפשיעה כמ"ש תוס' בב"מ ונמק"י ספ"ק דב"ק והכי קיי"ל:

אבל קשה לי הא ביבמות דף צ"א אפילו למאן דאמר התם נשאת בעדים מותרת לחזור וכו' דמאי הוי ליה למיעבד מיאנס אנסה, מכל מקום בגט שלא נכתב כתקנת חכמים י"ג דרכים הללו בה אם ניסת ולא אמרינן מאי הוי ליה למיעבד דאבעי לה לאקרויה לגיטה ע"ש, ואע"ג דסמכה על הרוב בקיאין הן ואפילו רבי מאיר דחייש למיעוט נמי מודה דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי והוי ליה מיעוטא כדאיתא ריש גיטין, ומכל מקום לא חשבינן לה אונס לכ"ע והכא משום חזקה מה שביד אדם הוא שלו חשבינן ליה ליורשים אונס גמור לפטרם אפילו מזיק בידים דבאונס דעלמא חייב מזיק כנ"ל הוי ליה למימר נמי אבעיא להו למידק אי של אביהם הוא או היא שאולה בידו וצ"ע, ונראה לי התם ביבמות צ"א דוקא משום חזקת אשת איש לא הוי ליה לסמוך ארובא אלא הוי ליה לאקרוי לגיטא לא הוי אונס, אבל הכא הא ליכא דבר המכחיש חזקה מה שביד אדם הוא אדרבה חזקת ממון מסייע שהן מוחזקים שפיר לא הוי ליה למידק והוי ליה אונס גמור כנ"ל:

מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ופליגא דרב פפא וכו'. והרמב"ם פסק פרק א' משאלה כמאן דאמר ארישא, וכתב ה"ה שרמב"ן ורשב"א השיגוהו דטפי הוי ליה למימר כלישנא בתרא דרבא כיון דלא פליג על רב פפא, וה"ה תמה טפי שסותר הרמב"ם דעת עצמו בפרק ג' מגניבה פסק כרב פפא והניחו בצ"ע ועיין בבית יוסף חושן משפט סימן שמ"א, ונראה לי לתרץ בס"ד דלכאורה קשה מנא ליה לש"ס דפליגי דרב פפא ללישנא קמא הא מה ענין מזיק לשמירה הא כל מזיק ממון חבירו פשיטא דמשעת היזיקו מתחיל חיובו ולא מקודם דאיזו זמן מוקדם אשר תתן לו ועל מה אם כן דוקא בשומר כגון ברישא דרבא מתה אין חייבים באונסה שפיר קאמר אם הניח אביהם אחריות נכסים חל שעבודא משעת משיכתו בשאילתו מאז שנתחייב בשמירתו וכל שכן בשואל שכל הנאה שלו הואיל והוא נהנה מיד מהנה ונחית אדעתא דהכי לשמירה שיתחיל חיובו מיד מאז, מה שאין כן בדרב פפא טבחה בשבת דרך גניבה ששולח בו יד בפקדון וכמ"ש הרמב"ם בלשונו הרי מזיק בידים במזיד הוא שבזה שאר כל אדם שאינו שואל ושומר שלו חייב גם לרבא משעת הזיקו הוא דחייב ולא מקודם כלל אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן לומר דנחית במשיכתו אדעתא דהכי שאם יזיקנו הוא בידים שיתחיל מיד חיובו מאז, וצריך לומר דסבירא ליה לגמרא באמת השומר עדיף חיובו במזיק גם כן יותר משאר מזיק וקל וחומר הוא כיון דאפילו בשמירת אונסים קיבל עליה ומתחיל חיובו משעת משיכתו מכל שכן שמקבל עליו שיתחיל חיובו מיד אם במזיד יזיקו בעצמו מה שכל אדם שאינו שומר עליו יתחייב בו כמובן: אמנם כן הרי הרמב"ן בחי' ב"ב דף קס"ח הקשה חיוב שומרים דחייב רחמנא איך משכחת לה שואל לאו בידו הוא וכו' ותירץ כל תולה בדעת אחרים לאו אסמכתא הוא והוא אינו יכול לתלות בדעת עצמו שלא יבא עליו אונס וכו' ע"ש, ואם כן התינח לחיוב אונסים דחייב השומר לבד, אבל החיוב מזיק בידים ככל אדם חייב עליו אלא דשומר מתחייב בו משעת משיכתו על ידי קבלתו כנ"ל הדרא קושיא לדוכתיה אסמכתא הוא דתולה בדעת עצמו הוא ואי משום בידו לפירוש רש"י בסנהדרין כ"ה בידו הוי ליה טפי אסמכתא עיין תוס' שם וב"מ ע"ג: וצריך לומר ע"כ אסמכתא קניא ולמאן דאמר דסבירא ליה כן דוקא שפיר קאמר ש"ס הכא ללישנא קמא דרבא ופליגא דרב פפא דמזיק ואונסים שוים לגבי שומר וכנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה