אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף יב:

דף יא.

קתני לא כי אע"ג דאיירי בשמא, ועדיין טעמא בעי הוי ליה למתני בפירוש שמא עד שלא וכו', ונ"ל דסיפא רבי יהושע אומר וכו' אלא הוא הדין בחזקת בעולה וכו' והטעתו וכו' תמוה חדא יתור נפיש הוא האי אלא הוא הדין וכו' דידיעת הפכים א' הוא והוי ליה למימר לא מפיה אנו חיין עד שתביא ראיה לדבריה, ועוד הוא הדין בחזקת בעולה וכו' תמוה דהא בעל עצמו טוען שמא וחזקת הגוף מסייע לדידה ול"ל היא בחזקת בעולה ודאי ועוד מאי יתור לשון והטעתו, ונראה לי מזה לפמ"ש רש"י לקמן דף כ"ב: ברי לי שאילו היה קיים היה בא והר"ן שם פליג וסבירא ליה דברי ממש בעינן ולא רק מחמת הוכחה בלבד, אם כן נראה לי דמתני' נקט מלתיה לרבות' דרבן גמליאל ורבי אליעזר אפילו שאינו טוען שמא גמורה אלא מכחישה בברי מחמת הוכחה כגון שהתנה עמה שתהיה בתולה וא בעולה וכשנמצאת אח"כ בעולה שייך שפיר לשנא דהטעתו והוא טוען ברי מחמת הוכחה כיון שהתנה עמה על כרחך חשודה היתה בעיניו ועל כרחך עד שלא אירסה נאנסה ואפילו הכי נאמנת לרבן גמליאל ורבי אליעזר ואתי שפיר לישנא ד"לא כי וכו' ולשנ' ד"אלא ה"ה בח"זקת בעולה עד שלא תתארס והט"עתו כדבריו:

ואין להקשות אם כן איך אמרינן בגמרא רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי כרבי יהושע והא דלא כמאן נינהו דלמא רבי יהושע בכהאי גוונא דוקא בטוען ברי מחמת הוכחה קאמר ולא בטוען שמא ממש, זה אינו דהא במשנה לקמן י"ג בטענת מוכת עץ שבק למתני' הני לישני דרוסת איש את ו"היה מ"קחי מ"קח טע"ות וכן לשנ' והטע"תו הנ"ל וקשה לר' אלעזר דטענתייהו במנה ולא כלום הו"ל הכי כמו במשנה דהכא, ונראה לי לפמ"ש אתי שפיר משום רבותא שבקה אפילו לא התנה עמה מקודם שלא תהי' בעולה וטוען שמא גמורה נמי סבירא ליה לרבי יהושע אינה נאמנת ואם כן שפיר אתי דרב נחמן ורבי יוחנן כרבי יהושע, אי נמי יש לומר שפיר המקשה אסיק אליביה דרבי יהושע אע"ג דברי מחמת הוכחה הוא נגד זה יש לה מיגו או חזקה וממילא בעלמא דליכא מיגו או חזקה לטוען ברי ונתבע טוען שמא גמורה נמי לאו ברי עדיף לרבי יהושע אלא אליביה דרבן גמליאל לא אסיק ליה ומשני הש"ס גם לדידהו חילוק זה כנ"ל:

תוס' בד"ה רב הונא וכו' לכאורה נראה דלית להו דרבי אבא וכו' ותימא וכו'. ולכאורה נראה לי במנה מלוה דוקא סבירא ליה לרב הונא ורב יהודה חייב משום שעשה לו טובה ושלא תנעול דלת בפני לוין חס רחמנא מה שאין כן בפקדון וקרא בין שניהם ולא בין היורשים בפקדון כתיב ולא משכחת לה במלוה כלל כמ"ש בחידושי רשב"א בשבועות מ"ז שם דממה נפשך בקרקע אין נשבעין ומטלטלי דיתמא לא משתעבדי לבעל חוב, ואין לומר אם כן היכי מדמה ש"ס לפלוגתא דמתני' בכתובה דלא עשתה לו טובה דימי' דפקדון דאדרבה השתא ניחא הא דלא קאמר הש"ס הכא דרב הונא ורב יהודה ודאי תנאי היא דרב נחמן אמר לך וכו' כמו בעלמא ולפי מ"ש אתי שפיר משום דהא פשיטא ליה דרב הונא ורב יהודה ודאי לאו תנאי היא ואתי שפיר גם לרבי יהושע ובכתובה מודו כנ"ל, ואי נמי תנאי היא אתי שפיר דהא ודאי קשיא לרב הונא ורב יהודה לתירוץ הש"ס ה"ל דלא כמאן, דרבן גמליאל ורבי אליעזר הא לא אשכחן להו דסבירא ליה הכי אלא באיכא ברי בהדיה מיגו או חזקה ולפמ"ש אתי שפיר בכתובה דוקא בעינן מיגו או חזקה לפי שלא הלוית לו מעולם וגם לא עשתה לו טובה, עיין ש"ך סי' פ"ב בכללי מיגו אות ט"ו, אבל במלוה גם בלא מיגו וחזקה ברי עדיף משום נעילת דלת:

אמנם תוס' מכל מקום יפה הקשו על אביי דבבא בבתרא באומר זה אחי דסבירא ליה ברי עדיף אף שהוא נמי דומיא דפקדון, וגם בכתובה שייך נעילת דלת כמ"ש תוס' סנהדרין ג' ע"א, ולענ"ד יש לומר דצריך להבין טעמא דרב הונא ורב יהודה הא אין הולכין בממון אחר הרוב ועל כרחך ברי עדיף הוי ליה כאנן סהדי ואמאי, ונראה לי כיון דחזקה בהדיה ברי גם רב נחמן מודה הכי נמי סבירא ליה לרב הונא ורב יהודה איכא חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו, ונהי דחזקה זו רק מדרבנן הוא לחייבו היסת, ולא שבועה דאורייתא, היינו בנתבע טוען ברי להד"מ, דאיכא נמי חזקה לדידיה אין אדם מעיז וכו', אבל בטוען שמא דהוי ליה למידע וטענתו גרוע, מאלים ליה לטענת ברי דתובע, ומשוי ליה חזקה דאורייתא אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו, ולכן מהני ברי בהדיה חזקה לחייב ממון, והיינו משום דחשדינן לנתבע שבמזיד טוען איני יודע, אלא לאשתמוטי טוען כן, ואין יכול להעיז לכפור הכל בפירוש, אבל אם יבא אליהו ויאמר שאמת כן שהנתבע אינו יודע הרי אין חשדא, ואמרינן אדרבה מדהוי ליה למידע ואינו יודע ודאי התובע טוען שקר והנתבע אין מעיז פניו נגדו, וגם אין רוצה לשקר וטוען האמת שאינו יודע, הדר הוי ליה חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו רק חזקה דרבנן ואם כן הדרא קשה לדכותיה מאי טעמא דרב הונא ורב יהודה נהימניה לנתבע שאינו יודע במיגו דמה לו לשקר, הא יכול להכחישו בפירוש ולומר להד"מ ולאפטורי מממון הא אמרינן מיגו דהעזה וכיון שאין טענתו שאינו יודע גרוע הוי ליה חזקה אין אדם תובע וכו' דרבנן. לכן נראה לי באמת חייב דאמרי רב הונא ורב יהודה נמי רק מדרבנן הוא, אע"ג דגם לרב נחמן ורבי יוחנן חייב לצאת ידי שמים, אבל חיובא ליכא, ועיין שבועות מ"א ע"א הנפקא מיניה ועיין בבא מציעא צ"א., אבל מדאורייתא מודו כ"ע דפטור, אם כן שפיר מתוקם קרא בין שניהם ולא בין היורשים גם לדידהו בנ' ידענא ונ' לא ידענ' ולא קשה מידי קושית תוס' אביי אדאביי כנ"ל:

ותוס' תירצו דמוקי לקרא בטענו ספק על פי עד אחד, ולכאורה עדיין קשה להפוסקים דסבירא להו תבעו ספק על פי עד אחד אין מחייב שבועה דאורייתא כמבואר בטור ח"מ סוף סימן ע"ה ונ"ל היינו דוקא לדידן דקיי"ל כרב נחמן ורבי יוחנן ברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא ממון הכי נמי תבעו ספק על פי עד אחד ליכא שבועה דאורייתא, אבל אליביה דאביי ורב הונא ורב יהודה דברי עדיף להוציא ממון כ"ע מודים דתובעו ספק על פי עד אחד מחייבו שבועה ואתי שפיר תירוץ התוס', אבל הא קשיא לי אם כן קרא לחייב שבועה בעד אחד לעון ולחטאת הוא דאינו קם עד אחד וכו' למה לי ותיפוק ליה מקרא שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין יורשים דלא מתוקים בענין אחר אלא בעד אחד מחייבו שבועה אפילו על טענת ספק לאביי, ונ"ל משום דמקר' הא לא קשה להו לתוס' לרב הונא ורב יהודה גופייהו משום דיש לומר אינהו כרב ושמואל סבירא להו דמוקמי קרא על שבועה חלה על שניהם כרבי טרפון בשבועות מ"ז שם, ואם כן גם לאביי אי לאו קרא לכל עון וכו' הוה אמינא שבועת ד' בין שניהם לכדר"ש משום רבי טרפון אתי ועד אחד אין מחייב שבועה ותי' תוס' הוא לפי האמת כנ"ל: אבל קשה לתירוץ תוס' מנא לן השתא דמודה במקצת חייב לישבע כיון דקרא לא מיירי אלא בעד אחד דוקא, ולרש"י דבפקדון שלא עשה לו טובה גם כי הכי חייב ניחא דקל וחומר הוא מודה במקצת וקרא בפקדון כתיב וכי הוא זה אמלוה קאי וגם לתוספות נראה לי מדסמך כי הוא זה לשבועת ד' תהיה וכו' נהי דבין שניהם וכו' מדרש ולא בין היורשים על שבועת עד אחד מכל מקום שבועה איכא במודה במקצת מדכתיב כי הוא זה:

בא"ד תימה דרב יהודה גופיה אית ליה בריש הפרה וכו' המוציא מחבירו עליו הראיה וכו'. ונראה לי לחלק התם בתם ופלגא נזק קנסא קאי דאי נמי מזיק מודה מיפטר וכל קנס שאינו מן הדין כל שטוען ספק אוקמינן אדינא, ומכל שכן לפמ"ש לעיל דרב הונא ורב יהודה רק מדרבנן מחייבי בקנס אוקמיה אדינא דאורייתא לכן המוציא מחבירו עליו הראיה כנ"ל, ועוד נראה לי הא משמעות הסוגיא הכא דרב הונא ורב יהודה ודאי תנאי היא ודלא כרבי יהושע אם כן יש לומר רב יהודה לנפשיה כרבי יהושע סבירא ליה התם המוציא מחבירו עליו הראיה והכא אליביה דרבן גמליאל אמרה: ותוס' תירצו כהאי גוונא דרב יהודה גופיה כסומכוס סבירא ליה ודחו אם כן בהשואל דף צ"ז מאי שנא דפריך לרב נחמן ולא לרב יהודה ממה נפשך כיון דמתני' כסומכוס מתוקם וכו' ולענ"ד ניחא דלרב נחמן דסבירא ליה כרבנן דסומכוס ליכא למימר דאם כן פליג בפלוגתא דתנאי אלא על כרחך לתירוץ זה דתוס' אליביה דסומכוס גופיה פליגי רב יהודה סבירא ליה לדידיה כיון דספק שקול חולקין בברי ושמא ונוטל הכל ורב נחמן סבירא ליה רק חולקין ואם כן לדידיה שפיר פריך בבבא מציעא צ"ז שם מתני' דקתני חייב בברי ושמא ולא חולקין דלא כמאן וצל"ע:

תוס' בד"ה אלא דאיכא מיגו וכו' האי שינויה לא אתיא אלא לרב נחמן דלרבי יוחנן בההוא דמוכת עץ ליכא מיגו כדמוכח לקמן, הקשה הר"י מקורבל וכו'. ונראה לי דהא ודאי לרבי יוחנן גם אידך שינוי דחזקה ליתא במוכת עץ דהא אין טוענים כלל על הזמן אלא שניהם מודים קודם שנתארסה נעשה מוכת עץ או בעולה, ואם כן על כרחך רבי יוחנן כתנאי וכרבי יהושע סבירא ליה, ומהאי טעמא נראה לי דשבק הש"ס בבבא מציעא צ"ז שם למנקט התיובתא גם לרבי יוחנן אלא לרב נחמן לבד נקט הש"ס משום דלרבי יוחנן לא קשה מידי דמוקים מתני' כרבן גמליאל דמוכת עץ ואיהו כרבי יהושע סבירא ליה ואם כן שפיר יש לומר גם שמואל סבירא ליה כרבי יוחנן וכתנאי איהו כרבי יהושע יהושע סבירא ליה חזקה דממונא עדיפא ומתניתן דהשואל כרבן גמליאל ורבי אליעזר מוקים לה אבל לרב נחמן פריך התם שפיר דאיהו לכ"ע קאמר פטור כנ"ל:

גמרא אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב הונא ורב יהודה דשמואל היא וכו'. וקשה הא אביי גופיה סבירא ליה כרב הונא ורב יהודה כמ"ש תוס' ולשון הא דרב הונא ורב יהודה דשמואל היא משמע דאיהו לא סבירא ליה כוותיה, ונראה לי איפכא כיון דקיי"ל כרב נחמן בדיני וקיי"ל הלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל רבותיו של רב הונא ורב יהודה קל וחומר נגד ר"ה ור"י תלמידי רב ושמואל לא הוי ליה לאביי שהוא בתרא לפסוק הלכה כרב הונא ורב יהודה אלא כרב נחמן ורבי יוחנן לכן לתרץ אליביה דנפשיה קאמר הא דרב הונא ורב יהודה גם דשמואל היא וקיי"ל הלכתא כשמואל בדיני לכן פסק כוותיה, ומייתי לה מסיפא היתה מעוברת וכו' דסתמא רוב פסולים אצלה רובא דעלמא נכרים ושמא זינתה בשדה וכמ"ש הפני יהושע במשנה דלקמן הכי דלא כב"ש סוף סימן וי"ו ואמר שמואל הלכה כרבן גמליאל נאמנת ומאן דמכשיר אפילו ברוב פסולים מכשיר ואמר שמואל לטעמיה דסבירא ליה אין הולכין בממון אחר הרוב הרי חזקה דממונא אלים טפי מרוב ואין ראיה ממה דנאמנת נגד רוב פסולים אי נאמנת גם נגד חזקה דממונ' לכן צריך לומר אף בראשונה דאיכא חזקה דממונא:

ובזה מובן כונת רב פפא לקמן דף י"ג סוף ע"א אמר ליה רב פפא לאביי לזעירי הא דרב וכו' לימא דלא כרבי יהושע ומאי קושיא דלמא אין הכי נמי אבל על אביי לטעמיה דמייתי הכא טעמא לנפשיה הא דרב הונא ורב יהודה דשמואל היא הא לזעירי דהלכה כן כיון דאתותב ר' אסי לקמן הא דרב ע"כ דלא כרב יהודה והוי ליה למימר נמי דרב הוא דעל כרחך הלכה כרבן גמליאל סבירא ליה אפילו ברוב פסולים וכל שכן בקמייתא נגד חזקה דממונא דהא רב סבירא ליה רובא עדיף הולכין בממון אחר הרוב ולכן על אביי דוקא הקשה רב פפא כן לקמן כנ"ל. בע"ה בסוגי' ראוה מדברת כתובות י"ג:

תוס' בד"ה רב אסי אמר נבעלה, אבל נסתרה מודה רבי יהושע דנאמנת וכו' במיגו וכו' וא"ת הא רבי יהושע לית ליה מיגו גבי משארסתני נאנסתי ויש לומר וכו'. ונ"ל דלקמן ריש פ"ב דף ט"ז דמסיק ומודה רבי יהושע אפירקין קמא קאי ואמיגו קאי ופריך הש"ס מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו ומשני התם הרי שור שחוט לפניך וכו' ופירש רש"י החילוק בין הלה תובעו ובין אין תובעו דמיגו דאי בעי שתיק ותוס' פליגי ופי' דמיגו להד"מ עדיף אפילו בתובעו הלה נמי, ונ"ל ראיה לפרש"י עפ"י קושי' הב"ח שתמה על קושי' ש"ס מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו ותיפוק ליה במשארסתני נאנסתי הוי ליה מיגו להוציא ולא אמרינן לי' אבל בשדה זו וכו' לא הוי להוציא לפי שזכה בקרקע מיד שהחזיק בה ע"י ש"ך בדיני מיגו ססי' פ"ב אות א', ונראה לי לתרץ דהא מעיקרא משני ש"ס דקאי אראוהו מדברת וכו' ודחי ליה התם מאי מיגו איכא הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה וכו' אלא לרב אסי דאמר נבעלה מאי מיגו איכא ובחי' הרא"ה תמה והא אתותב רב אסי ותירץ דמכל מקום בעי לשנוי מתני' אליבא דהא לא אתותב מהא ואם כן נראה לי כיון דלא מסקינן דקאי ומודה רבי יהושע אמשארסתני נאנסתי אלא לרב אסי דאתותב, לא מהדר ש"ס תו לשנוי אליבא דידיה מאי שנא האי מיגו דפשיטא ליה לדידיה שאני מיגו להוציא לא אמרינן וכקושית הב"ח [והרא"ה בחי' רפ"ב הקשה קושית הב"ח הנ"ל והב"ח והש"ך לא ראוהו], אבל לזעירי דקי"ל כותיה דהא אתותב רב אסי ולזעירי אראוהו מדברת קאי עלה פריך ומאי שנא האי מיגו מהאי מיגו אידי ואידי לא מיגו להוציא הוא ומשני התם שור שחוט לפניך דראוהו מדברת ואמרו לה מה טיבו וכו' מה שאין כן בלא תובעו דמיגו דאי בעי שתק כפי' רש"י, אבל לפירוש התוס' בתובעו נמי מחלק הש"ס בנאנסתי דאיכא ריעותא שלא מצא דם וליכא מיגו להד"מ לית לי' לרבי יהושע מיגו אם כן עדיין קשיא לזעירי בראוהו מדברת דליכא ריעותא ואיכא מיגו להד"מ מאי שנא דלית ליה מיגו, ולתי' הש"ס בשמעתין לזעירי היינו טעמא דרבי יהושע משום מעלה עשו ביוחסין ניחא דשאני האי מיגו מהאי טעמא, אבל קשה לפירוש התוס' אם כן רב פפא דפריך לזעירי הא דרב וכו' לימא דלא כרבי יהושע ולא סבירא ליה הא דמעלה עשו ביוחסין אדמותיב מהא דרב נימא דלא כרבי יהושע עדיפא הוי ליה למימר קשיא רבי יהושע אדרב יהושע מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו, וצריך לומר לשיטת התוס' הכי נמי איכא ריעותא כיון שנתייחדה עם אחד באיסור דהרי ר' שמחה במרדכי פ"ב דכתובות הובא ברמ"א א"ה סי' קע"ח ס"ל מהאי טעמא הפסידה מיגו שלה, ונהי דיש לומר דוקא ביחוד דאשת איש דעבדה איסורא דאורייתא סבירא ליה הכי אבל הכא יחוד דפנויה רק אסור מדרבנן מכל מקום איכא ריעותא ומכל שכן למהרי"ק דמוקי לדזעירי ביחוד לשם זנות שדברה דברי תפלת וכיון דאיסתתר אין אפוטרופס לעריות והיינו נמי שור שחוט לפניך דהוי ליה מיגו במקום אנן סהדי כמ"ש תוס' לקמן בד"ה השבתנו וכו' אם כן גם לתוס' שפיר תירץ הש"ס לקמן ריש פרק ב' קאי גם אמשנתנו ראוה מדברת לזעירי:

אבל עדיין קשיא אם כן לרב אסי דנבעלה דוקא אבל נסתרה מודה רבי יהושע דנאמנת במיגו ומאי שנא האי מיגו מהאי מיגו משארסתני נאנסתי אידי ואידי איכא ריעותא ושור שחוט לפניך בין לפירוש רש"י ובין לפירוש התוס' והיא היא קושית תוס' דהכא ותירצו מיגו דהתם איתרע טפי שהיא רק טענה מעולה בלבד הוי ליה שור שחוט מה שאין כן בנסתרה אם טוענת לא נבעלתי מהימנא הוי ליה מיגו להד"ם עדיף טפי וכתי' הש"ס רפ"ב והיינו תוס' לטעמם, אבל רש"י דפירש לחלק בין תובעו או לא תובעו התינח לזעירי דרבי יהושע לית ליה מיגו במדברת לפי שתבעוה מה טיבו הוי ליה שור שחוט אבל לרב אסי דר"י סבירא ליה נסתרה נאמנת במיגו הדרא קושיא לדוכתיה קושית התוס' הרי שור שחוט לפניך כיון שתבעוה, אמנם לפמ"ש לרב אסי הא לא קאי קושית הש"ס לקמן מאי שנא האי מיגו וכו' אמשארסתני נאנסתי דהתם הוי ליה מיגו להוציא כקושית הרא"ה והב"ח לאמת אליבא דפי' רש"י אם כן מתורץ קושי' תוס' הכא לרש"י כנ"ל:

ועפי'ז ארווח לן שמעתין בעזה"י בהא דש"ס לקמן רפ"ב מהדר לשנויי אליבא דרב אסי אע"ג שעלה בתיובתא ותי' הראשונים בדוחק כנ"ל ועוד שם סוף הסוגיא כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי וכתבו תוס' והרא"ה ורז"ה לרב פריך דסבירא ליה הולכין בממון אחר הרוב אע"ג דלא קיי"ל כוותי' ע"ש, ונראה לי חדא מתורץ באידך דיש לדקדק בקושית רב פפא לאביי לזעירי הא דרב וכו' לימא דלא כרבי יהושע ומאי קושיא דלמא אין הכי נמי דהאמר שמואל באמת הלכה כרבן גמליאל ובחידושי המס' כתבתי דף י"ב ע"ב כוונתו לאביי לטעמיה דף י"ב ב' דאמר דרב הונא ורב יהודה דשמואל היא טפי הוי ליה למימר דרב היא עש"ה, אבל יותר נראה לי בהיפוך על פי סוגיא לקמן י"ד א' האי ארוס וארוסתו וכו' אמר רב יוסף וכו' האמר שמואל הלכה כרבן גמליאל וכו' אמר ליה אביי וכו' והא אמר שמואל לרב יהודה הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים וכו' וכונת רב פפא אם כן לאביי לטעמיה דייקא לימא הא דרב דלא כרבי יהושע דהא אשת איש הכל פסולין אצלה ואמר רב אין אוסרין ולמה פסק אביי כשמואל דהלכה כרבי יהושע ברוב פסולים לקמן הא קיי"ל הלכה כרב באיסורי כנ"ל, אבל הא קשיא דלמא רב כרב אסי סבירא ליה ולא כזעירי ואתי שפיר הא דרב גם לרבי יהושע ומאי קושיא ודוחק לומר משום דר' אסי אתותב דהא עדיין לא אסקינן בתיובתא עד לבסוף: לכן נראה לי כיון דלרב אסי אליבא דפירש"י בשינוי דגמ' רפ"ב התם שור שחוט וכו' קשי' מאי שנא האי מיגו בנסתרה מהאי מיגו בנאנסתי משנתארסה לרבי יהושע וצריך לומר משום דהוי ליה מיגו להוציא כנ"ל, ולשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב יש לומר שפיר מיגו במקום רוב פסולים אמרינן דרוב גרע מחזקת ממון לכן נסתרה מכשיר רבי יהושע לרב אסי, אבל לרב דרוב עדיף מחזקת ממון אם מיגו להוציא לא אמרינן מכל שכן מיגו במקום רוב פסולים לא אמרינן הדרא קושיא לדכותיה מאי שנא האי מיגו וכו' אם כן רב לטעמיה על כרחך דלא כרב אסי סבירא ליה אלא כזעירי ופריך רב פפא שפיר לזעירי דרב על כרחך כוותיה סבירא ליה הא דרב דלא כרבי יהושע וקשיא לאביי לטעמיה כנ"ל וכי משני מעלה עשו ביוחסין צ"ל אין אוסרין על היחוד אע"ג דרוב פסולים באשת איש היינו באומרה לא נבעלתי וכפירוש התוספות ישנים, ואם כן אם תמצא לומר דרב אסי נמי כרב סבירא ליה הולכין בממון אחר הרוב כיון דרבי יהושע לא סבירא ליה מיגו להוציא קל וחומר מיגו נגד רוב פסולים דלא אמרינן ועל כרחך ברוב כשרים דוקא סבירא ליה נסתרה מודה רבי יהושע אבל ברוב פסולים מודה רב אסי לזעירי דרבי יהושע פוסל גם בנסתרה, אם כן מתורץ קושית הפני יהושע שהקשה מאי פריך הש"ס לרב אסי אי סבירא ליה פוסל בבתה תרתי למה לי ודלמא חלוקים בדינם במעוברת פוסל רבי יהושע אפילו ברוב כשרים מה שאין כן בנבעלה דוקא ברוב פסולים פוסל ע"ש, ולפמ"ש הא לרב על כרחך מודה רב אסי לזעירי ברוב פסולים דאפילו נסתרה פוסל רבי יהושע דלית ליה מיגו ועל כרחך בנבעלה פוסל נמי אפילו ברוב כשרים ותרתי למה לי כנ"ל:

אבל קשה אם כן מאי מותיב הש"ס לרב אסי מברייתא לסתר או לחורבה דלמא התם ברוב פסולים מיירי ומודה רב אסי דרבי יהושע פוסל גם בנסתרה והא דפליג על זעירי ולא מפרש נמי מדברת נסתרה וברוב פסולים משום דמשמע ליה רישא דומיא דסיפא גם ברוב כשרים מיירי, וצריך לומר בלאו הכי משני שפיר, אבל מאידך ברייתא דאסקי לרב אסי בתיובתא מינה קשה דלמא מדברת היינו שבויה דקאמר רבי יהושע היינו דוקא ברוב פסולים דמודה רב אסי ודומיא דשבויה ורבנן שהשיבו לו התם רוב נכרים פרוצים ורבי יהושע השיב אין אפטרופס לעריות היינו ברוב פסולי ישראל כגון ממזרים ונתינים שאינם פרוצים בעריות כמו נכרים, וצריך לומר משום דקיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב ולדידיה שפיר סבירא ליה לרב אסי גם ברוב פסולים מכשיר רבי יהושע בנסתרה משום מיגו אע"ג דמיגו להוציא לא אמרינן לכן אסקינן בתיובתא לדידן להלכה, אבל רב אסי אי סבירא ליה כרב לא אתותב כנ"ל לכן שפיר מהדר ש"ס ריש פרק ב' לתרוצי מתניתן אליביה דרב אסי דהא לא אתותב אליביה דרב וכיון דקאי אליביה דרב פריך תו הש"ס נמי לדידיה כי לא אתו עדים מאי הוי הא הולכין אחר הרוב כנ"ל:

גמרא אלא לרב אסי תרתי למי לי. וק"ל לפמ"ש תוס' לקמן בד"ה מסייע ליה אע"ג דרבן גמליאל ורבי יהושע ס"ל חיישינן למיעוט [ור"ל רבי יהושע בבכורות דף כ' ורבן גמליאל בע"ז כמבואר בתוס' חולין י"ב. וביבמות דף קי"ט]. נימא סמוך מיעוט לחזקה ואתרע רובא פסולים ותי' הוי ליה פלגא ופלגא וספק איסורא לחומרא במדברת ע"ש, והא ספ"ק דמכות אמר רבי עקיבא אילו היינו בסנהדרין וכו' ראיתם כמכחול בשפופרת טריפה הרג וכו' משום דחייש למיעוט אלמא אם כדרך המנאפים בלבד ראו אע"ג דחזקה אש בנעורת ואינו שורפה היינו על פי הרוב אבל מיעוט איכא דפרשי ועיין תוס' חולין י"א: ואם כן אנן דקיי"ל כדרך המנאפים ע"כ לר' אסי נמי נבעלה דקאמר לשלול נסתרה בלבד דזעירי אבל ודאי סגי כדרך מנאפים ואם כן שפיר איצטריך למתני תרתי מדברת לרבותא דרבי יהושע דהוה אמינא סמוך מיעוט לחזקה דהא חייש למיעוטא קמ"ל כתי' התוספות, והוה אמינא בהא דוקא פליג רבן גמליאל לטעמיה דחייש למיעוט וסבירא ליה סמוך וכו' ואתרע רובא לגמרי קמ"ל מעוברת אע"ג דודאי נבעלה מכשיר רבן גמליאל וצ"ע:

ונ"ל דהא קשיט מאי טעמא דרבי יהושע אפילו לרב אסי בנבעלה נמי נהי דסמוך מיעוט לחזקה משוי ליה רק פלגא ופלגא האיכא תרי מיעוטי מיעוט כשרים ומיעוט פורשים ואין בועלים כל שלא ראו כמכחול בשפופרת, ומכל שכן לזעירי בנסתרה דודאי איכא מיעוט שאין בועלים ותרי מיעוטי לבד נמי הוי ליה פלגא ופלגא נגד הרוב כמ"ש הר"ן בחולין ס"ד ומכל שכן בהדיה חזקה סמוך לתרי מיעוטי ואתרע רובא לגמרי והדרא קושיא לדוכתיה קושית תוס' בד"ה מסייע ליה וכו' גם אמדברת גם אנבעלה מאי טעמא דרבי יהושע וצ"ע לכאורה, וצריך לומר כיון שהיא אומרת לכשר נבעלתי הרי מודה היא שנבעלה ואין כאן מיעוט שלא נבעלה ואתי שפיר תירוץ תוס' דספק איסורא לחומרא ואם כן פריך נמי שפיר לרב אסי תרתי למה לי דגם בנבעלה שראו רק כדרך מנאפים נמי ודאי היא שנבעלה על פי הודאתה כנ"ל, איברא זה אינו דאם כן אילו אמרה לא נבעלתי אלא פירש ולא בעל נאמנת גם לרב אסי אם לא שראו כמכחול בשפופרת משום דסמוך תרי מיעוטי לחזקה וכו' וק' לפי זה גם באומרת לכשר נבעלתי תהיה נאמנת במיגו כמו דסבירא ליה לרב אסי בנסתרה נאמנת מהאי טעמא, וגם הש"ס ריש פ"ב לקמן דפריך אי קאי אראוהו מדברת לרב אסי מאי מיגו איכא וכו' ולפמ"ש הא שפיר יש לומר מיגו כמו בנסתרה לזעירי, אל על כרחך דבנבעלה לרב אסי אפילו אומרת פירש ולא פירש ולא בעל לא מהימנא לרבי יהושע והדרא קושיא לדכותיה אמאי. לכן נראה לי הא דמוכח מרבי עקיבא סוף פרק קמא דמכות דיש מיעוט פורשים ולא בועלים אפילו שכבר שכבו כדרך המנאפים היינו דוקא בישראל פורש מן העבירה ולבו נוקפו וכובש יצרו, אבל בועל נכרי חזקה אש בנעורת וכו' ודאי הוא ולא רק רוב דלמה לו לפרוש [והכי נמי לזעירי בנסתרה עם נכרי ודאי הוא שבעל] והרי רבי יהושע מדמה מדברת לשבויה והיינו ברוב פסולי נכרים כגון בחורבא דדברא או בעיר שרובה נכרים דומי' דשבויה וליכא כאן תרי מיעוטי ופריך נמי שפיר לרב אסי תרתי למה לי מאי שנא נבעלה ומאי שנא מעוברת כנ"ל, אבל קשה אם כן מאי פריך תו רב פפא לאביי לזעירי הא דרב אין אוסרין על היחוד לימא דלא כרבי יהושע דלמא דוקא נסתרה עם נכרי דומיא דשבויה פוסל רבי יהושע משום דודאי בועל אבל אם ישראל על כל פנים מיעוט איכא וסמוך מיעוט לחזקה בהא אמר רב אין אוסרין וכו' ונראה לי דבה"ג הא סבירא ליה לאסור אשה לבעלה בעינן דוקא כמכחול בשפופרת והמרדכי פרק ב' דיבמות הקשה עליו מהא דרב אין אוסרין על היחוד משמע ביאה אוסרין עליו אף דלא ראו כל כך ע"ש, ונראה לי לפמ"ש לא קשה מידי דטעמא דבה"ג נראה לי משום דכדרך המנאפים האיכא מיעוט דפרשו ולא בעלו וסמוך מיעוט לחזקה וכו' והיינו דוקא בישראל דפורש מן העבירה אבל רוב נכרים פרוצים וכולם אין פורשים אחר ששוכבים כדרך המנאפים כי יצרם תקפם כנ"ל ומודה בה"ג ושפיר נקט רב אין אוסרין איחוד אפילו בנכרי אבל על ביאה יש חילוק בין נכרי לישראל ולא קשה מידי קושית המרדכי כנ"ל ואם כן פריך שפיר מהא דרב דחא מדפלגינהו רב בתרתי ונקט בכפל תרי פעמים על היחוד כדדייק מהרי"ק דהוי ליה למימר מלקין על היחוד אבל לא אוסרין על כרחך דרבותא נקט תרי גווני יחוד מלקין על היחוד אפילו יחדה עם נכרי ועוד מדקאמר אין אוסרין על היחוד דוקא אבל על ביאה אוסרין אפילו אכדרך המנאפים על כרחך עם נכרי מיירי דאילו עם ישראל אפילו על ביאה נמי אין אוסרים כדעת בה"ג ואם כן מכאן ראיה לדעת בה"ג ודוק:

ועוד נראה לי לקושיא ראשונה הנ"ל דשפיר יש לומר כיון שהיא מודה שנבעלה ל"ל סמוך מיעוט וכו' ולא נאמנה במיגו וכו' כמו לזעירי בנסתרה לא מהימנא במיגו משום דאין אפטרופס לעריות הוי ליה מיגו במקום אנן סהדי הכי נמי לרב אסי בראו שנבעלה ל"ל מיגו דאי בעי אמרה פירש ולא בעל כנ"ל דהוי ליה מיגו במקום אנן סהדי דאין אפוטרופס לעריות אבל אם אמרה פירש מהימנא גם לרבי יהושע כנ"ל:

עוד היה אפשר לתרץ קושייתנו הראשונה הנ"ל דאין כונת המקשה כפשוטו דלא לתני' כלל תרתי דשפיר יש לומר מעוברת לרבותא דרבן גמליאל אע"ג דלית ליה סמוך מיעוט דפרשי ולא בעלו לחזקה וכו' כנ"ל, אלה הכי פירושו תרתי למה לי למתנינהו בתרתי בבי דהוי ליה למימר ולכללינהו בחדא בבא ראוה מדברת עם אחד או ראוה שנבעלה ואמרו לה מה טיבו וכו' רבן גמליאל ורבי אליעזר וכו' ורבי יהושע אומר וכו' ועל זה משני שפיר חדא להכשיר בבתה ועל כרחך צריך לשנוי בבא באפיה נפשה ראוה מדברת ואמרו לה מה טיבו של איש פלוני כו' ובמעוברת מה טיבו של עובר זה וכו' ובהכי מיתרצת נמי אחריתי דקשה ליה כיון דהיינו טעמא דרב גמליאל חזקה בודקת וכו' ובאונס דלית ליה בודקת אם כן מה פריך תרתי למה לי הא במעוברת יש לומר נאנסה וליכא חזקה בודקת וכו' ושפיר צריכי תרתי לרבותא דרבן גמליאל אבל לפמ"ש ניחא בתרתי בבא קשיא ליה למה לי כנ"ל, אלא שזה שאינו דהא ודאי גם לזעירי קשיא וש"ס הא קאמר דלזעירי ניחא, והא גופא קשיא הא גם לזעירי מיהת הא קשיא תרתי בבא למה לי ליתני להו בחדא ראוה מדברת או נבעלה, ונראה לי לפמ"ש הרא"ה דלזעירי חלוקים הן בדינם בנסתרה לרבי יהושע לא לגמרי מדמה לה לשבויה דאילו שבויה אפילו ניסת תצא אבל בנסתרה לרבי יהושע רק לכתחילה לא תנשא אבל ניסת לא תצא מה שאין כן במעוברת ע"ש, אם כן ניחא לזעירי דמהאי טעמא פלגינהו מתני' בתרתי בבי, וממילא שפיר איכא למימר חי' הנ"ל על שני קושייתינו דלרב אסי הא קשיא לי' לש"ס תרתי בבי למה לי כנ"ל:

אלא דעדיין קשיא הא על הברייתא דמייתי ש"ס לקמן דבאמת כללינהו בחד בבא ראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה רבן גמליאל וכו' ורבי יהושע וכו' בשלמא לזעירי היינו דתני תרתי והא להרא"ה חלוקים בדינם הם אם ניסת ולמה כללינהו בחדא לזעירי וצ"ע ועי' רשב"א דפליג על הרא"ה בזה: לכן נראה עיקר לתרץ קושייתי השניה דלמא קמ"ל במעוברת דהוה אמינא נאנסה ולא בדקה ומודה רבן גמליאל כנ"ל, נראה לי כיון דנאנסה סתמא מתהפכת כדי שלא תתעבר וכיון שנתעברה ודאי לאו באונס היתה וחזקה בודקת ופריך שפיר תרתי למה לי וקושיא ראשונה צ"ל כתירץ הנ"ל בועל נכרי ודאי לא פירש ולכ"ע אין צריך לראות כמכחול בשפופרת ועל פי זה ניחא לי נמי מאי דהוקשה לי כבר בשמעתין דפתח פתוח לעיל דף ט' ע"א דפריך הש"ס ולטעמך קינוי וסתירה אין עדים לא ופירש רש"י בתמיה אפילו יש עדים שזינתה וכו' והכתיבי' קראי ע"ש ולבה"ג קשה הא אמת כן הוא עדים לא כדרך המנאפים וקרא כמכחול בשפופרת דוקא מיירי ותוס' לעיל בד"ה קינוי וכו' נקטו בלשונם כשיטת בה"ג ובחי' פרשתי כונתם, אמנם לפמ"ש מודה בה"ג בזינתה עם נכרי אתי שפיר מדנקט השלילה אין אשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה דייק הש"ס שפיר עדים לא בתמיה דהא ודאי בעדים על כל פנים נאסרה בזינתה עם גוי אפילו ראו רק כדרך המנאפים והכי נמי פתח פתוח וכו' כנ"ל ודוק:

א"ל רב פפא לאביי לזעירי וכו' אין אוסרין על היחוד לימא דלא כרבי יהושע. והקשה בחי' הרא"ה עדיפא הוי ליה למיפרך הא דרב דלא כמאן דאפילו רבן גמליאל לא מכשיר אלא בטוענת אבל התם אינה טוענת ונראה לי דמהרי"ק שורש ק"ס דייק מלשון נסתרה דנקט זעירי ולא נקט מתייחדת על כרחך מדברת פירושו שדברה דברי תפלת דהוי ליה יחוד לשם זנות דוקא פוסל רבי יהושע והקשה לנפשיה אם כן מאי פריך רב פפא לזעירי הא דרב נימא דלא כרבי יהושע הא שפיר אתי כרבי יהושע ואין אוסרין על היחוד בעלמא קאמר ועי' פני יהושע הקשה כן והניח בצ"ע ולא ראה דברי מהרי"ק בזה, ולענ"ד נראה חדא מתורץ בירך חברתה דלרבן גמליאל אתי שפיר אע"ג שאינה טוענת אין אוסרין איחוד בעלמא אלא איחוד לשם זנות דוקא אבל נימא דלא כרבי יהושע כיון דביחוד לשם זנות פוסל אפילו בטוענת הוא הדין נמי אין טוענת אפילו איחוד דעלמא הוי ליה לאסרה כנ"ל: ומדלא תירץ הרא"ה קושייתו בהכי מוכח דלא סבירא ליה כמהרי"ק בזה לחלק בין יחוד גרידא ובין יחוד לשם זנות וכן נראה לי משמעות לשונות רש"י בד"ה ואין אוסרין אשה על בעלה בשביל יחוד בעלמא, לימא דלא כרבי יהושע דמשום יחוד מחזיק לה בנבעלת, לסתר משמע יחוד בעלמא עכ"ל, הרי שינה ושילש בדבריו דיחוד בעלמא קאמר, ונ"ל לתי' מהרי"ק על קושייתו הנ"ל מאי פריך מהא דרב דיחוד גרידא הוא ותי' מדכפל רב על היחוד תרי זימני דייק הש"ס על שום יחוד קאמר אין אוסרין, אבל רש"י דציין ואין אוסרין ומפרש בשביל יחוד בעלמא משמע דלא הי' בגירסת רש"י תיבת על היחוד תרי זימני בדברי רב אם כן הוכיח רש"י שיטתי' שפיר דנסתרה נמי יחוד מחזיק לה רבי יהושע בנבעלת כנ"ל דאם לא כן תקשה קושי' מהרי"ק לפי' הנ"ל מאי פריך הש"ס כנ"ל:

והנה הב"ש סימן ז' ס"ק ל"ד מפרש דעת מהרי"ק הנ"ל דאפילו באשת כהן המתייחדת לשם זנות עם ישראל נאסרה ע"ש, וטעמו משום דמעלה עשו ביוחסין, אבל הגאון בית מאיר סי' י"א ס"ב השיגו והעלה דמהרי"ק נמי דוקא בנתייחדה עם אינו יהודי וטעמו מדהודה רבן גמליאל בשבויה משום רוב גוים פרוצים הם עש"ה ולענ"ד הכרח הוא על פי קושי' מהרי"ק הנ"ל שהקשה לנפשיה מאי פריך מהא דרב וכו' ותי' דרב נקיט תרי זימני על היחוד אפילו כהאי גוונא לשם זנות אין אוסרין סבירא ליה ועדיין תקשה מאי פריך דלמא דוקא על היחוד עם ישראל אין אוסרין קאמר רב ור' יהושע דוקא ביחוד עם נכרים אוסר נסתרה ועל כרחך משום דר' יהושע הרי היא בחזקת בעולה לנתון וממזר קאמר והיינו על כרחך לא בנתייחדה עם רוב נכרים קאי וביחדה עם נכרים גם רבן גמליאל מודה למעלה עשו ביוחסין כנ"ל, והנה למהרי"ק הנ"ל צריך לומר גם ברייתא נכנסה עם אחד לסתר וכו' אע"ג דלא נקט לה בלשון מדברת נמי מיירי ביחוד לשם זנות שדברה דברי תפלות דאם לא כן לזעירי מי ניחא לן:

תוס' בד"ה מעלה וכו' וא"ת והאמרינן בפרק ב' דנדרים וכו' משמע וכו' היתה נאסרת על ידי יחוד וכו'. וקשה לי הא אביי הוא דמסיק הכא מעלה עשו ביוחסין ואפילו כרבי יהושע אתיא הא דרב אין אוסרין על היחוד אבל רב פפא דמקשה הכא לאביי לימא דלא כרבי יהושע אם כן רבא התם שהוא בר פלוגתיה דאביי בכל מקום מצי סבירא ליה נמי הכא כרב פפא ולא כאביי ופסק הלכה כרבי יהודה להחמיר גם באשת איש וצריך לומר גם לרב פפא כיון דקיי"ל הלכה כרב באיסורי לא הוי ליה לרבא לפסוק כרבי יהושע: והנה תוס' ישנים הקשו אדפריך רב פנחס מהא דרב טפי הוי ליה למיפרך מהא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ותירץ דרב איירי בפנויה דוקא ותירוץ הש"ס מעלה עשו הוא לחלק בין אמרה לא נבעלתי ובין אמרה לכשר נבעלתי ע"ש, אם כן גם לרב פפא לא מקשה כלל מאשת איש אלא מפנויה אבל באשת איש לכ"ע אין אוסרין אלא על עסקי קינוי וסתירה דוקא אם כן ניחא טפי קושית התוס' מרבא דנדרים גם לרב פפא הכא הוא דלא כמאן אלא דקשה אם כן הוי ליה לתוס' להקשות מהא דאין אשה נאסרת וכו' והר"ן שם שלהי נדרים באמת נקט הקושיא הכי, ולתוס' נראה לי הא דלא הקשו מהא, וגם קושית התו"י על הגמ' מאי טעמא דלא מקשה מהא נראה לי לתרץ דהמקשן נמי אסיק אדעתיה דלר"י רק מדרבנן פוסל ולא מדאורייתא אלא דתרצין חידש לו דדוקא ביוחסין לבד עשו מעלה בזו ואם כן מהא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה לא קשה מידי דיש לומר מדאורייתא קאמר דקינוי וסתירה מדאורייתא נאסרה ור' יהושע רק מדרבנן אוסר לכן מייתי מדרב מלקין על היחוד מכת מרדות דרק מדרבנן הוא וע"כ אין אוסרין על היחוד אף מדרבנן ופריך שפיר גם הגמרא גם התוס' כנ"ל:

ועל תירוץ התוס' בשם הר"י דשליט"ן דרב בפנויה איירי באנוסת אביו אבל באשת איש שפיר אוסרין על היחוד תימה לי דהא גמרא משני מעלה עשו ביוחסין אם כן באשת איש טעמא מאי, ואדרבה אם באנוסת אביו דהיתר היא לאביו אין אוסרין אות לאביו לבנו קל וחומר באשת איש שאסורה היתה באיסור מיתת בית דין ונאסרה גם לבועל אחר כך ודאי לית לן מיחש דעבדה איסורא על ידי יחוד גרידא, ועוד הא בהדי' אמרינן אין אשה נאסרת על בעלה אלא על קינוי וסתירה כנ"ל, ועוד הא לא קיי"ל כרבי יהושע באנוסת אביו ואי רב מיירי בהכי קיי"ל כן:

א"ל הא נמי כיון דאסתתר אין אפטרופס לעריות ותמה הפני יהושע הא רבן גמליאל פליג על כרחך לית ליה סברא זו ואילו בחולין י"א: נקטינן סברא זו לאמת והרי קיי"ל כרבן גמליאל ע"ש ונדחק מאד, ונ"ל דעדיפא תמוה לא מרבן גמליאל לבד אלא גם לרבי יהושע דהא שבויה גופה נמי רק מדרבנן אסורה ולא מדאורייתא דהיא נאמנת מדאורייתא כמו עד אחד נאמן באיסורין וקל וחומר הכא נסתרה שאינו דומה לשבויה משום דרוב נכרים פרוצים בעריות פשיטא דהא סברא דאין אפטרופס דאמר רבי יהושע רק לאסרה מדרבנן משום מעלה עשו ביוחסין אבל מדאורייתא הא מסקינן לעיל אין אוסרין על היחוד ואין אשה נאסרת בלא קינוי וסתירה, אם כן התם דקאי בחולין י"א למילף רוב מדאורייתא לכ"ע קשיא הא סברא זו רק דרבנן הוא לכ"ע: לכן נ"ל דוקא בפנויה הוא סברא דרבנן אבל באשת איש דמים גנובים ימתקו כתיב יצרו תוקפו עדיפא סברא זו גם מדאורייתא אין אפטרופס והא דאין אוסרין על היחוד היינו משום דטוענת ברי שלא נבעלתי ולא קשה מידי כנ"ל:

ועוד עדיפא נראה לי לפמ"ש מהרש"א בחולין שם על תוס' בד"ה שהיו חבושים וכו' והיינו להסלקא דעתך התם דלא הלך אחר הרוב מדאורייתא שפיר דחי דאפילו חבושים בבית אסורים ליכא לחייב מכה אביו במית' דאין אפטרופס לעריות דאורייתא הוא ואפשר על צד רחוק על כל פנים שזינתה אבל להאמת אחר שידענו דהלך אחר הרוב ודאי פשיטא הוא שעל הרוב אינה מזנה עם פסולי ישראל לכ"ע לאו דאורייתא הוא אין אפטרופס ולרבן גמליאל לית ליה כלל כנ"ל:

שם:

איכא מיעוט דפרש"י אם כן הא דלא אמרינן סמוך תרי מיעוטי לחזקה אפילו בראוהו נבעלה כמו בנסתרה לרב אסי אליביה דרבי יהושע על כרחך משום מעלה עשו ביוחסין כמו לזעירי בנסתרה אם כן מהיכא דייקינן מהא דקתני תרתי מדברת ומעוברת דלא כרב אסי הא שפיר אתי טפי אליביה דרב אסי דאמרו לו מה תשיבנו על המדברת שאינו דומה לשבויה לפי שזה אין לה עדים דסמוך תרי מיעוטי לחזקה ונאמנת במיגו דלא נבעלתי, ואמר ליה רבי יהושע מדברת היינו שבויה כיון שראוה נבעלה כדרך המנאפים אע"ג דמיעוט פרש"י מכל מקום אנן סהדי על פי הרוב כמו גבי שבויה דאינה ודאי ממש דמידי ספיקא לא נפקא כמ"ש תוס' שלהי נדרים אאבעיא דהתם אשת כהן שנאנסה אם יש לה כתובה אע"ג דתנאי כתובה פשיטא דיש לומר דשבויה חייב לפדותה עש"ה ומכל מקום קרי' לה לזו יש עדים הכי נמי מדברת ראוה שנבעלה אמר ליה שאני שבויה דרוב נכרים פרוצים לכן יש לה עדים מקרי אבל פסולי ישראל שפיר פרשי ולא בועלים אמר ליה אין אפטרופס וכו' אבל מעוברת דודאי נבעלה אמר ליה השבתני עליה וצ"ע, וליכא למימר מלשון רבי יהושע כיון דאסתתר אין אפטרופס, וכו' דייק הש"ס דלרב אסי לא הוי ליה כיון דאסתתר וכו' אלא כיון דראוה נבעלה כדרך המנאפים זה אינו דהאי לישנא גמרא הוא דמפרש לה הכי ולרב אסי באמת הכי מפרש לברייתא דאמר ליה רבי יהושע כיון שראו כדרך אין אפטרופס וכו', וצ"ל דפשיטא ליה לש"ס מיעוט דפרשי ולא בעלו אינו מצוי דחזקה אש בנעורת וכו' ולא חשיב להצטרף לתרי מיעוטי וזהו כלל השבתנו על המעוברת דאמרו ליה לרבי יהושע והא דאמר רבי עקיבא ראיתם כמכחול בשפופרת היינו דוקא להצלת נפשות אפילו למיעוט דלא שכיח חייש:

תוס' בד"ה השבתנו וכו'. תמהו על רבי יהושע דמדמה מדברת לשבויה ממה נפשך אי טוענת לא נבעלתי הא באמת מודה רבי יהושע נאמנת משום סוף ספיקא ואי טוענת לכשר נבעלתי הא מיגו גמורה היא ולהימנה כדסבירא ליה לרב אסי בתוס' לעיל ריש שמעתין, ונ"ל לשיטת הרא"ה בשמעתין דלזעירי בנסתרה רק לכתחלה סבירא ליה לא תנשא אבל ניסת לא תצא מה שאין כן בשבויה ע"ש אם כן ניחא בלכשר נבעלתי מדמה ליה רבי יהושע לשבויה שאומרת לא נבעלתי בהדרגה כיון דהתם אפילו ניסת תצא אם כן הכא מיהת אהני לה מיגו דלא תצא אבל לא תנשא משום מעלת יוחסין על כל פנים לכתחילה ובהדרגה שפיר דמיא ליה ורבן גמליאל סבירא ליה התם רוב נכרים פרוצים בעריות דוקא ואם תמצא לומר נמי בהדרגה ביש לה מיגו על כל פנים לכתחילה לא היינו דוקא ברוב נכרים ואמר ליה הכי נמי אין אפטרופס וכו' ברוב פסולי ישראל נמי:

וזה נ"ל כונת רש"י בד"ה ותיפוק ליה וז"ל לר' יהושע פריך וכו' ועמד מהר"ם שיף עלי' מאי שנא דלא פריך על משנתנו על מעוברת ע"ש תי' נכון, ועדיין קשה לי אדפירש ארבי יהושע פריך הוי ליה טפי אתנא קמא פריך דלמה להו רוב נכרים פרוצים ותיפוק ליה רק רוב פסולים ובזה ליתא לתי' מור"ם שיף, אמנם להרא"ה אתי שפיר דאי משום רוב פסולים לבד הוי ליה סמוך מיעוט לחזקה והוי ליה פלגא ופלגא ומהני תו ברי שלה מדין עד אחד נאמן באיסורין אפילו הבעל דבר אלא משום מעלת יוחסין הוה אמינא לכתחילה לא תנשא ואם בשבויה רק לא תנשא לכתחילה גם רבי יהושע היה מודה במדברת דיש לה מיגו כשרה לגמרי דבהדרגה יליף לה כנ"ל לכך הוצרכו להאי טעמא דרוב נכרים פרוצים וכו' והוי ליה חזקה שנבעלה ונגד חזקה אין עד אחד נאמן ואפילו כנס יוציא ואפילו כהן מעיד אשבויה וכנסה נמי יוציא וכמ"ש בתשו' נודע ביהודה ובכהאי גוונא דוקא איכא למילף בהדרגה אדהכא ביש לה מיגו על כל פנים לכתחילה אסורה אבל הכא רוב אינם פרוצים לכן פירש רש"י קושיא אדרב יהושע קאי הא מכל מקום הכא רוב כשרים ואין למילף מיניה גם בהדרגה אלכתחילה כנ"ל:

והנה לעיל הנחתי בצ"ע על שיטת הרא"ה בזה מברייתא קמייתא דמייתי ש"ס ראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה וכו' בשלמא לזעירי היינו דקחני תרתי והא עדיין לדידי' מי ניחא למה כללינהו בחדא כיון שלא שוים בדין ונ"ל לתרץ דז"ל התוס' בד"ה מסייע וכו' והכא בחורבא דדברא רוב וכו' ותמוה לשנא חורבא דדברא דנקטו תוס' דהא לרב אסי מוקמינן ברייתא הכי חורבא דמתא וחורבא דדברא, אמנם לזעירי הא לסתר כמשמעו או לחורבא נבעלה קאמר בחורבא דמתא אפילו רוב פסולים היינו פסולי ישראל עם נכרים והא רב אסי אתותב וצ"ע:

ונ"ל דהא דהשתא מסיק ש"ס מסייע לי' לרבי יהושע בן לוי אף על גב דכבר מסייע ליה מברייתא קמייתא דתני תרתי חורבא דדברא ודמתא וצריכי וכו' ע"כ היינו טעמא משום דלרב אסי מוכח כן והא אתותב ולזעירי בחורבא דמתא קאמר ברייתא דסתמא רוב כשרים או בחורבא דדברא דרוב פסולים ולא מוכחי תרתי לרבן גמליאל אפילו ברוב פסולים ולרבי יהושע אפילו ברוב כשרים, ועדיין קשה גם מברייתא זו משום קושיא ותיפוק ליה מוכח דרבן גמליאל מכשיר אפילו ברוב פסולין אבל הא דרבי יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים אין ראיה לזה אם כן הא גופא מנ"ל לרבי יהושע בן לוי, ועוד הא חדא שפיר מסייע ליה ברייתא קמייתא גם לזעירי בלא הכרח קושיא ותיפוק ליה, לכן נראה לי בתר דמסיק לעיל אליביה דרב אסי ברייתא קמא חורבא דמתא ודדברא קתני וצריכי בנבעלה לרבן גמליאל אפילו ברוב פסולים ולרבי יהושע אפילו ברוב כשרים אע"ג דאתותב רב אסי מכל מקום הא פירושא דלסתר או לחורבא לא אתותב ומוקמינן השתא הכא גם לזעירי בנסתרה בחורבא דמתא ודדברא וצריכי חדא לרבותא דרבן גמליאל וחדא לרבותא דרבי יהושע והוכיח רבי יהושע בן לוי שפיר גם לרבי יהושע אפילו ברוב כשרים מהא דצריכי תרי גווני נסתרה ואתי שפיר נמי לישנא דתוס' חורבא דדברא רוב נכרים גם לזעירי, וממילא לא קשה מידי על הרא"ה דגם ברייתא לא כללינהו לנסתרה ונבעלה בחד בבא אלא לסתר או לחורבא לזעירי נמי לחורבא דמתא ולחורבא דדברא קאמר נסתרה וצריכי וכו' כנ"ל:

ודע דמ"ש תוס' בד"ה מסייע ליה וכו' דספק איסורא לחומרא ולא ילפינן מספק טומאה צ"ע לכאורה דהא בהדיא אמרינן לעיל הכא דוקא מעלה עשו ביוחסין אבל בשאר איסורים לא ואפילו ברוב פסולים נמי דומיא דאין אוסרים על היחוד דקאי באשת איש דהכל פסולים אצלה, ולפמ"ש מור"ם שיף דמדברת דנקטו תוס' היינו משום מעוברת בולד ליכא חזקה אם כן בדידה דיש לה חזקה קאי קושית תוס' אמדברת גם אמעוברת דנבעלה נימא סמוך ואתי שפיר התי' בנבעלה היינו טעמא דספק איסורא לחומרא ולעיל דאמרינן מעלה עשו ביוחסין לבד היינו בנסתרה בלבד דיש לה נמי מיגו כנ"ל ולא קשה מידי, ועפמ"ש מבואר דתוס' בד"ה השבתנו וכו' פליגי על הרא"ה והרשב"א בחידושיו הביא שני דיעות ע"ש, ונ"ל מיהת דינא דמהרי"ק הנ"ל בנסתרה עם נכרים מודה רבן גמליאל דהיינו שבויה אפילו אם תמצא דרבי יהושע לגמרי מדמה מדברת לשבויה אפילו אם ניסת תצא מכל מקום לרבן גמליאל בנסתרה עם אינו יהודי לכ"ע רק לכתחילה לא תנשא ואם ניסת לא תצא ועיין בית שמואל ובית מאיר:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה